| נשלח ב-18/1/2009 00:33 |
 |
| |
אלוקים לא של הפילוסופים
אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב
לא של הפילוסופים והמלומדים.
ודאות, ודאות, רגש. שמחה, שלום.
אלוהי ישוע כריסטוס
אלוהיך אלוהי. רות.
שכיחת העולם והכל, חוץ מאלוהים
ע"כ ציטוט מדברי הפילוסוף בליז פאסקאל (1623-1662).
פאסקאל, הפילוסוף הגדול, עד כדי כך שנכתב עליו באחד הספרים החשובים שיצאו עליו "פאסקאל איננו מורה דרך מיתודי אבל הוא עוצמה מזעזעת. בצורה שבה נמסרה לנו תורתו הוא משתייך לשרשרת של אותם פילוסופים המתחילה בסוקרטס. הוא היה אמנם אדריכל בעל כח גדול ביותר אך גורלו גרם לכך שבהיסטוריה לא פעל כאדריכל של שיטה אלא כהוגה דעות בעל כח מעורר."
איך תסבירו את זאת שאת האלוהים הוא תפס כענין דתי בלבד ללא כל קשר לפילוסופים והמלומדים?!
היש לכם הסבר מניח את הדעת לשתי השורות הראשונות (במודגש) המצוטטות מדבריו?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 03:12 |
|
| |
חלוקה זו, בין אלהי הפילוסופים לאלדי אברהם מופיעה כבר אצל ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ד' ט"ז), עי"ש. (וכאן מדובר גם בקדימה כרונולוגית וגם במקור יהודי )
הציטוט הפותח את האשכול, הינו תוצאת חויה דתית-אקסטטית (יש שיקראו לזה "התגלות") שעבר פסקל ב1654, מאז זנח את המדע ופנה לתיאולוגיה ולדת. כך שאין להקשות מפסקל המדען על פסקל הדתי.
באופן עקרוני, ניתן לחלק את הנושא הנדון לשניים:
א'- חלוקה בין שתי תפיסות של אלהים, אליה מתכוין כנראה הכוזרי, ויתכן שגם פסקל. בחלוקה זו מתברר שתיאולוגים [רבנים וכמרים כאחד] ופילוסופים אינם מדברים כלל על אותו דבר כשהם מדברים על אלהים [הוגה חשוב בן זמננו שטורח להדגיש חלוקה זו הוא הפילוסוף הישראלי יובל שטייניץ שמוכיח בספריו את קיומו של אלהים -באישוש ההוכחה האונטולוגית- אך טורח להבהיר שהוא מדבר רק על "אלהי הפילוסופים" ולא על אל דתי].
ב'- התנגדות לחלוקה שכזו, ותפיסה של מושג האלהים כמשהו משותף לשתי צורות השיח, הפילוסופי והדתי, כשאז יש לדון לאיזו מהם הוא שייך. הוגים לא מעטים הגיעו לעמדה לפיה האל אינו ענין לשכל אלא לאמונת הלב. זו למשל, לפי הפרשנויות המקובלות, המסקנה המתבקשת מהאנטינומיות של קאנט. אולם כאמור אין סיבה לקשר נידון כזה לפסקל.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 19:46 |
|
| |
אכן מרחביה ידידי, צדקת. דברי הכוזרי קודמים מכל הבחינות לדברי פאסקאל.
ולהלן ציטוט דברי הכוזרי מהמקור שציינת:
והבינותי מה בין אלהי אברהם ואלהי אריסטו וכו' ואין להאשים אריסטו כשהוא לועג על מעשה הנימוסים, אחר שהוא מסופק אם ידע האלהים אותם. ע"כ ציטוט.
ואולם אני ביקשתי לראות בדברי פאסקאל סתירה בין תפיסתו של פילוסוף לבין הסתכלות דתית, אך כאמור הסברת בטוב טעם איך מתיישבים הדברים.
ובענין האם האל נתון להשגה שכלית או לאמונת הלב בלבד, חושבני שזה נושא גדול הראוי לפתיחת אשכול מיוחד.
|
|
|
|
|
