מי הוא אני ? ומי עצמי ?

                                                "אני מול עצמי" מי נגד מי ???

יש מושג שאומר שאדם מוחזק בעצמו. זאת אומרת כדי שבי"ד יוכלו להוציא להורג אדם, הם צריכים רוב דיינים . ולכאורה אין זה מספיק, משום שיש את החזקה של הנאשם שמוחזק בנפשו, ורוב מול חזקה הולכים אחר החזקה. אז מדוע בי"ד יכולים להרוג אותו. ובכן אין זה שאלתי כאן. אלא, מי מוחזק בנפשו של מי ? אני מחזיק בנפשי עצמי. מוזר, לא ?

אנשים נוהגים לומר "התגברתי על עצמי". מי התגבר על מי ? "אמרתי לעצמי". מי אמר למי ?

יש היתר לעני לא לתת מעשר וזאת משום שהחיוב לתת מעשר מוטל על האישיות שבאדם ולא על הגוף. ומי שצריך לקבל את המעשר זה גופו הפיזי של העני ולכן ההיתר אומר שתיתן האישיות של העני לגופו את המעשר.מיהו האני שעליו מוטלת החובה ?

לכאו' נא' בתפילת נשמת  "ע"כ אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו.." במי פלגת אברים ונפחת נשמה ?

מיהו האני, הנשמה ? הגוף ? הרוח ? או משהו שקדם לכל זה, כפי שמשמע מקטע התפילה שלעיל ?

אכן כן הנביאה מבריק להפליא החומר יכול לנהל דיאלוג ללא רוח, פשוט מדהים.

דיאלוג, בעברית פרושו דו שיח.

לא ניתן לנהל אחד כזה ללא פרטנר 
[למתקשים = שותף]

גבירותי ורבותי! סטיתם מהנושא מה הקשר בין הדיאלוג ש"האני" מנהל, לבין מהותו ותכניו?

כי לפי הנביאה החומר יכול לנהל דו שיח עם משהו ללא קיום של רוח, אני יוצא מנקודת הנחה שהיא גם מדברת עם דקלים, והלא דברים ק"ו ומה חומר שהוא נחות מצומח יכול לנהל שיח, צומח [דקל - למתקשים] שהוא גבוה יותר מחומר ודאי מנהל שיח
[באתי לומר שלפני הנביאה יש משמעות לחומר בקיום האני - למתקשים]

לפי הפסוק שהבאתי לעיל "על כן אברים שפלגת בנו וכו' " זה אומר שהאני קדם לחומר. וא"כ חומר אינו אני.

לנביאה ולתפוס, למה אתם חושבים שיש כאן מתקשים מה זה פורום של דיסלקטים? [למתקשים - ....]

לתפוס, סה"כ " הנפשתי והאנשתי את המושגים.
לא התכוונתי שהחומר או מה שזה לא יהיה, מדבר.

ואם כבר, מה היא אם לא "שירת הבריאה" שבה כל החומרים והצומחים למינהם מנהלים מונולוגים אינטיליגנטיים ביותר. [וגם הדקלים.]

ומה הטעם שאם החומר קדם לרוח הוא אינו ''אני''. האני מורכב גם מחומר וגם מרוח.

(הוכחה נוספת שקדם החומר לרוח "ויפח באפיו נשמת חיים")

אולם, אין הכוונה לדיאלוג ביניהם אלא לנצחון הרוח על החומר במובן המופשט של המילה, ניצחתי והתגברתי על עצמי, על

החומר = החומריות שבי.

רותם, זה המצב הרצוי, כמובן, למרבה הצער, לפעמים החומר מנצח.