| נשלח ב-16/2/2009 16:32 |
|
| |
אתה יכול להסתכל בשמש?? עיוור יכול!
בעקבות דברי באשכול נח לו לאדם שלא נברא התעוררתי לכתוב ע''כ באשכול נפרד (מעובד ע''פ מאמר של יוחנן דוד). מחכה לתגובות הפילוסופים:
כל חוש מחושי האדם קולט גירויים שונים. קול הוא גרוי לאוזן ואור הוא גרוי לעין. בפסיכולוגיה חושית חוקרים מהו הגרוי החלש ביותר שחוש זה או אחר יכול עדין להבחין בו ולקלוט אותו, מהי עוצמתה של הלחישה החלשה ביותר שהאוזן עדיין מסוגלת לשמוע, ומהי כמות הסוכר הקטנה ביותר הנבחשת בכוס שחוש הטעם חש במתיקותה. הדרגה הנמוכה ביותר של עוצמת הגרוי שחוש מסוים עדיין רגיש כלפיו נקראת: "סף גרוי".
מובן שסף הגרוי שונה בין בני האדם (זקן וצעיר, אדם שעובד במקום רועש וכו').
יש אדם שכוס קפה עבורו אינה ראויה לשמה- אא''כ היא מכילה כפית גדושה של קפה בתוספת ארבע כפיות סוכר. אדם זה השחית בהרגל של שנים את רגישותו של חוש הטעם שלו. אחר יכול לחוש בניחוח הקפה ולהנות ממנו וממתיקותו גם בכוס קפה שהוכנה מרבע הכמות של קפה וסוכר. ניתן להעלות את סף הגרוי לגובה כזה שמשמעותו למעשה היא השחתה מוחלטת של היכולת לחוש ולהנות מן הגרוי. סף גרוי נמוך הוא מסימני הבריאות המובהקים של חושי האדם. השחתת הרגישות בחושיו מקרבת את האדם לחרשות, לעיוורון, לאיבוד חוש הריח וכו'.
גם על הפש האדם ורגישויותיה הטבעיות חלים אותם חוקים וכללים התקפים לגבי חושי האדם. כל בוקר אומרים: אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. טהורה, רגישה וסף הגירוי שלה נמוך באופן טבעי לכל מעשה עוול, לכל חטא. המידות הטובות הטבועות בנו מזדעזעות לכל מראה עין ומשמע אוזן של היפוכן. חשיפה ממושכת לרע ''מחסנת'' את האדם מפני התרגשות והזדעזעות ומעלה את סף רגישותו לעתים עד לדרגה המסוכנת ביותר של קירבה לחטא עצמו. (אגואיסט, זוכר את מה שכתבת: "כמו שחיסון היום מונע מחלה מחר, כך החרדים צריכים להרגיל את בניהם שיש עוד דברים מחוץ לבני ברק ומאה שערים. ואז הילדים יפתחו נוגדנים לענייני פריצות ותבוא ברכה לעולם. נכון חיסון יכול לגרום לחולי קטן אבל זה שווה כי אחרי זה מחוסנים מהמתלה. והבן... ")
ההזדעדעות היא חיובית וטבעית! קהות חושים אינה נובעת רק משינוי בהשקפה וכו' אלא מהרגל. ישעי' מבטיח לאוטם אזניו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע, כי הוא מרומים ישכון ויזכה לראות את זיו השכינה!!
שמירת החושים הרוחניים מעדנת את האדם!! ולכן זה בדיוק מה שאני עושה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2009 22:29 |
|
| |
אכן. רותם צודקת בכל מילה, שטוב וצריך שיהיה עידון לנפש ולנשמה. ברם, לא נוכל להמלט מדברי הרמב"ם, שיש לכל אדם באשר הוא לחקור ולדון בנושאים העומדים ברומו של עולם. וזאת מכיון שאין עניין בפנאטיות, באמונה עיורת. יש עניין להבין כל דבר בבורא ובמעשיו. כמובן עד כמה שאפשר ומותר. למרות שע"י כך כבר לא תיהיה אותה אמונה תמימה. משום שבלי זה אין כלום. השאלה היא היכן הגבול.
פעם החזו"א אמר, שטוב שיש את הקיצונים["נטורי קרתא"]. כך זה מאזן אותנו ולא נותן לנו להסחף יותר מידי. הוא הדין כאן, בעניין זה תמיד צריך מוכיח בשער שישמור על הגבול, ויתן עוד כיוון חשיבה. אבל, לנטוש לחלוטין את דרך החקירה והעיון, אינני חושב. זוהי מטרתינו בעולם עם כל ההשלחות שנובעות מכך.
ומה שציטטת בשמי, איני חוזר מדברי אלו. ברור לי למעלה מכל ספק, שכשיש מחלה כולם מתחסנים עם כל הכאב שיש בחיסון. אנו מוכרחים לעשות זאת למען עתידינו וילדינו. בהחלט עדיף להתחספס קצת ולא לחטוף אח"כ בבום! ולהגיד לא ידעתי, לא שמעתי. בהצלחה בחיים....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2009 23:32 |
|
| |
רותם, היטבת לנסח! הדברים נכונים מאד רק איני מבין מה זה קשור לכותרת, כ לעיור לא רק שאין לו סף גירוי של חוש הראייה, אין לו גירוי בכלל!
כמו כן אני מסכים שישנו סף גירוי גם בדברים, חושים רוחניים אלא שההבדל הוא כזה:
כפי שכתבת יש מי שמשחית את הגירוי שלו אבל ככל ששומר על איזון עדין יותר כך יהיה יותר אנין טעם ורגיש יותר לקליטת החושים וכדו' ויוכל לחוש בדקויות יותר מגס החושים שהשחית את חושיו, ואילו ברוחניות אנחנו צריכים להיות כל הזמן בהתקדמות, מה שסיפק אותנו היום כבר לא צריך לספק אותנו מחר אלא להיפך כל המטרה שלנו היא להעלות את סף הגירוי ברוחניות כדי שלא נקלע למצב של קיפאון ויובש רוחני. כך נראה לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 00:01 |
|
| |
אני מסכים עם אגואיסט שטוב וצריך להעלות את סף הגירוי הרוחני, בכדי שיתרגלו שיש עולם חוץ מבני ברק ומאה שערים, למרות שהיום, לצערי, לא צריך לצאת מחוץ לב"ב ומאה שערים בשביל לגלות את העולם שמחוץ לב"ב ומאה שערים.
אבל אני מסתייג, כל זה כשעצם הגירוי הוא מותר מעיקר הדין, אבל עם עצם הגירוי הוא אסור, לא יועילו כל טצדקי בשביל להתיר זאת, למרות שיתכן שזה יעזור בעתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 00:28 |
|
| |
למחשבון, כידוע מותר לחלל שבת בפיקו"נ, משום שמוטב לחלל שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה. ולכן כל ההיתר לחלל שבת על חילוני הוא רק בגלל שאולי יחזור בתשובה. עכ"פ דבר אחד רואים, עדיף מוטב וצריך לעבור עבירה כדי לקיים בעתיד מצוות הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 00:37 |
|
| |
אין הנידון דומה לראיה. משום שחילול שבת האיסור תגרום לך למות פיזית, והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם, משא"כ לעבור עבירות בשביל לא לעבור עבירות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 12:50 |
|
| |
אין סיבה שלא. מה ההבדל בין לעבור עבירות כדי לקיים בעתיד מצוות, לבין לעבור עבירות כדי לא לעבור בעתיד על עבירות? זה חיובי וזה שלילי. נו..שוין! לא מסתבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 15:50 |
|
| |
רותם צודקת בהחלט וממש הסברת ברור!
כשאדם רואה מקרה רצח פעם ראשונה הוא מזדעזע פעם שניה גם,פעם שלישית כבר לא כ"כ ופעם רביעית הוא יכול להרים סכין או מה שזה לא יהיה וזה כבר לא יחריד אותו כמו בהתחלה.ויעידו על כך כל מקרי הפשע שיש בציבור החילוני שחשוף הרבה יותר מהציבור החרדי לכל הדברים האילו.ואם זה בגשמיות אז ק"ו שברוחניות.
ילד חרדי מהשורה שלא נתקל לעולם בעיניני פריצות ופתאום מתגלה לו עולם שלם זר ומוזר אולי בהתחלה הוא יבהל אבל אח"כ כבר לא.
אז למה להרגיל את הנשמה לכאלה דברים?
מה זה להעלות את סף הגירוי ברוחניות?
ראיתי בנ"א עובר עבירה,הלאה ראיתי עוד אחד עובר על אותה עבירה
ופעם שלישית זה כבר לא יזיז לי.........
אז עדיף מראש לא לחשוף לדברים האילו כי אם אי ואולי יצא לילד הקטן והדוסי ממאה שערים לשמוע על כזה מקרה הוא יבהל.
אבל אם אבא שלו היקר שדאג שיהיה לו עולם מושגים רחב-"סף גירוי רוחני" לא יזיז לילד מה ששמע.....הרי הוא כבר שמע על הרבה מקרים כאלה....אז מה ,אז עוד אחד חטא...
|
|
|
|
|