| נשלח ב-19/2/2009 18:56 |
|
| |
מה הגבול בין ההשתדלות לאמונה?
שלום חברים,חשבתם פעם עד כמה אדם צריך לעשות השתדלות ומתי זה כבר מגיע לחוסר ביטחון בהי?
שמעתי אתמול משהו יפה מהרב נויגרשל:נגיד שנופלים טילים עם חומר כימי וכולם שמים מסיכות ואדם אחד לא שם בטענה שהוא מאמין בה' שלא יפגע,והוא כן נפגע וכולם לא!
מה המחשבה שתעלה לו בראש? למה לא שמתי מסיכה. ז"א שהוא לא האמין באמונה שלמה.
אז השתדלות צריך לעשות,אבל כמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2009 19:19 |
|
| |
יוסף הצדיק, היה עוד שנתיים בכלא המצרי. מכיון שביקש פעמיים משר המשקים שידאג להוציא
אותו. והפעם השניה לימדה על הראשונה שזה לא היה השתדלות. ועל כל בקשה היה שנה בכלא.
בקיצור לענינינו, לעשות משהו פעם אחת זו השתדלות, ויותר מכך כבר לא. מכיון שכל המטרה בהשתדלות, זה כדי שלא יראה נס. אלא, בדרך הטבע. ולכן עושים כאילו השתדלות, ואז ה' נותן את מה שרוצה לתת.
ומכיון שכך אותו אדם שלא שם מסיכה הוא לא מאמין! אלא, מפגר. כי אין סומכין על הנס. וכמו שאחד יקפוץ מהחלון ויגיד אני מאמין. ברור שזה אוילי לחלוטין. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2009 20:18 |
|
| |
הכל תלוי בדרגה הרוחנית של האדם! יש כאלו שהולכים לרופא אבל לא קונים את התרופה.
הם אומרים שההתשדלות היא ללכת לרופא והתרופה עוזרת רק אם הקב''ה אומר, אז הוא יכול להגיד גם ללא התרופה...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 00:52 |
|
| |
היה היתה סבתא מבוגרת מאד, שחיה בטוב ובנעימים. שאלוה אנשים, במה הארכת ימים? ענתה הסבתא: "כשלא הרגשתי טוב, הלכתי לרופא, הרי הרופא צריך לחיות. אח"כ, הלכתי לבית המרקחת וקניתי את התרופה, שהרי גם הרוקח צריך לחיות. וכשהגעתי הביתה, זרקתי את התרופה לפח, הרי גם אני צריכה לחיות...
ולגופו של ענין, כל דבר שהוא בגדר סדר העולם, נחשב להשתדלות, יתר על כן, זה חוסר בטחון,
היה פעם אחד שהיה מדבר הרבה על בטחון, ממש כל היום היה הוגה ומצפצף בטחון בטחון. ויהי היום ונכנסה חתולה לביהמ"ד, עוד לא הספיקו לקלוט מה קורה, והנה בעל הבטחון דנן כבר נמצא על השולחן וליבו בל עמו. לאחר שגירשו את החתולה, שאלוהו חבריו, אמור נא, היכן בטחונך? אמר להם בעל הבטחון: "ודאי שיש לי בטחון, רק קפצתי על השולחן ליתר בטחון..."
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2009 01:49 |
|
| |
ספינה עברה בים ונקלעה לסערה, לסוף נשברה הספינה והאדם קפץ לתוך המים והחל לפרפר, אבל לא חשש מהמות כי היה מאמין גדול, והנה פתאום עוברת ספינה ומושיטה לו גלגל הצלה, הוא סרב לקחת כי הרי הוא מאמין שה' יצילנו, אחרי דקה הגיע מסוק ושלשל לו חבל, מיודעינו סירב לעלות כי הוא מאמין רק בה', אחרי דקה רואה קרש צף, סירב לעלות כי רק ה' יצילנו, לסוף טבע מיודעינו המאמין ובא בטרוניה כלפי מעלה, אני בטחתי ביטחון גמור בה' ומדוע לא הציל אותי?!
ענה לו, מה לך כי תתלונן? נכון באתי להצילך, שלחתי לך גלגל, מסוק, קרש אבל לא השתמשת בהם...
בקיצור יש השתדלות מינימלית שמוטלת על כל אדם ובלעדיה זה לא חוסר ביטחון אלא טיפשות מושלמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 02:10 |
|
| |
האדם חייב לעשות כל מה שנראה לו הגיוני כדי להתרפאות להרויח וכו ובטחון זה ענין אחר לגמרי להאמין שכל מה שקורה לאדם זה מהאלוקים עיין חזון איש אמונה ובטחון.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 14:21 |
|
| |
החזו''א אומר: התפילה מועילה בדרך הטבע וההשתדלות בדרך נס
קחו משפט זה צידה לחיים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 01:15 |
|
| |
לפי החזו"א צריך רק להתפלל? שהרי אין סומכין על הנס??? איפה החזו"א דנן?
|
|
|
|
|