חכמת התורה

אפשר לנסות להתפלסף, אבל עדיף לצטט:
"ויאמר לאדם הן יראת השם היא חכמה וסור מרע בינה" [איוב כח, כח]
רש"י: זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה.
מצודת דוד: ...יראת השם הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה, ר"ל ע"י יראת השם תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע"פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו ...
מלבי"ם: אבל את שכל האדם ברא באופן שא"א לו להשיג מהות החכמה ועצמותה, רק יקבלנה מאת החכם העליון בקבלה, ויאמין באמונת לבב ע"י יראת ה' אשר בלבו שהוא היסוד אל החכמה, שע"י יראת השם יאמין בחוקי החכמה אשר מאת ה' נתנו וילך בחוקותיה, וזה הוא החכמה כמו שכתוב "ראשית חכמה יראת ה'" "יראת ה' מוסר חכמה".

"יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו" [משלי א,ז]
רש"י: כי האוילים אשר אינם יראים את ה' הם בוזים את החכמה ואת המוסר.
מצודת דוד: ...ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתם מה תועלת בלימודה, הלא יבזה אותה וימאס בה.
מלבי"ם: אבל חכמת התורה וחכמת המדות הנזכרות בספר זה בשם חכמה, סתם התחלותיה לא יודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה, א"כ א"א להגיע בה לכלל דעת שידע אותה בידיעה ברורה רק ע"י המוסר ויראת ה'.

היוצא מדבריהם לכאורה: או שיש עניין סגולי באדם ירא שמים שתושפע עליו חכמה, או שפשוט בכדי ללמוד חכמה התלויה במסורת, האדם זקוק לאמונה, אחרת לא יאמין באמיתות החכמה, כך שה'יראת שמים' הינה הכלי הסגולי או הטכני לחכמה הרוחנית [יהודית].

בעניין החוכמה הרוחנית ששייך בה "חכמה בגויים תאמין" ריה"ל כותב בכוזרי ,במאמר ראשון [סג] ש"אין לבא אל הפילוסופים בטענות, שהרי היוונים לא קיבלו חכמה או דת בירושה, כיוון שיון הוא מבני יפת מהרי הצפון . זא"מ שהחכמה המחוזקת ע"י העניין האלוקי, עברה מאדם הראשון רק אל זרעו של שם בחיר בני נח, ומאז לא פסקה ולעולם לא תפסק מבחירי אנוש אלה". 
א"כ יוצא שרק באומות שהם מזרע שם שייכת חכמה רוחנית .