מוסריות יהודית

זה ישמע מופרך אם נגיד שהתורה קובעת לנו גם מה זה דבר מוסרי ומה לא מוסרי?
יש הרבה דברים שהתורה אומרת ואנחנו לא מבינים אז אולי סגנון המוסריות הוא גם אחד מאלה?

לדעתי האדם צריך להתיימר להתאים את מוסרו האישי למוסר התורה, ומתוך הבנת המוסריות.
ודרוש הסבר מהי מוסריות, האם מוסר זה רחמנות, ולכן האדם המוסרי יזדעזע מעונש מוות מחליא, במילים אחרות: האם המוסר סותר את האמת, את השכל? או שהוא בנוי על חשיבה והבנה רגשית-פסיכולוגית-חברתית טהורה. 
ישנה דת שקוראת לעצמה 'דת הרחמים' 'דת האהבה', ההיסטוריה מוכיחה שבשעת הצורך השאירו את המוסר שהם מתהדרים בו בצד. ואילו תורת משה נקראת 'תורת אמת', המוסריות היהודית חייבת להתבסס על האמת, וגם תליית הרוצח הוא מעשה מוסרי בכדי שיתמעטו הרוצחים, ואיני בא ליכנס ח"ו לטעמי החוקים, אבל זו האמת ומסתבר שזהו גם המוסר האמיתי. 

אדם בא לבקר את אחיו בבית החולים לאחר שעבר תאונה קשה, כשבא לבית החולים נודע לו שאחיו עובר כעת ניתוח, הלך

הלה והציץ בחלון חדר הניתוח לעבר אחיו השוכב על שולחן הניתוחים, והנה תדהמה והלם אחזו בו, אחיו אוהבו שוכב במרכז,

ומסביב עומדים לובשי לבנים, רעולי פנים, כשבידם סכין שלופה לעבר אחיו, התפרץ האח המבוהל אל חדר הניתוח בצעקות,

'עזבו את אחי, מה אתם עושים לו?? למה אתם פוצעים אותו עם הסכין??', רק לאחר הסבר מהדוקטור נרגע הלה,

'הניתוח שאנחנו עושים לאחיך הוא האופציה היחידה לתת לו חיים.. אתה בא באמצע..לא מבין כלום ברפואה..רואה סכין ורעולי

פנים..ומתחיל לצרוח..' אמר לו הדוקטור.


א) מוסר הוא ענין יחסי ומשתנה, בשבט אפריקני מסויים נהוג שכל אורח שבא לבקר שוכב בתחילה עם בעלת הבית, שם זה

המוסר והנורמה, המוסר הוא לא אוניברסלי ואין לו כללים בעצם.


ב) התורה מנחילה כללי מוסר בלתי משתנים, כללים שחלקם קיימים בנורמה הספציפית שלנו וחלקם לא, ההגיון הנורמלי

הסותר חלק מהכללים (עונשים, סקילה וכו') אינו משמש כצד בסתירה, מאחר שהגיון האדם הוא האח שבא לבקר את אחיו

בבית החולים וכלל לא מבין מה עושים לאחיו.., אין בכוחינו להחליט מהו מוסר ומהו לא.. אנחנו מנותקים מכל השג האמת, ורק

הדבק באמונת התורה יכול לבנות את המוסר האישי והנורמטיבי שלו עפ"י כללי המוסר התורניים. 



שבת שלום!

תוקן על ידי פסיכובלוג ב- 05/06/2009 7:09:13

לפסיכולוג, צודק.

לפי דבריך יוצא שאין כזה דבר " המוסר האישי והנורמטיבי שלו" כי תמיד המוסר יהיה 'מוסר התורה ' שאינו נמצא בהשגת והבנת האדם.
וא"כ האדם הוא כמו רובוט ועצמיותו לא הופכת למוסרית, כי הרי הגיון מוסריות התורה לא נתפס בשכל האדם, אז מדוע לעבוד על המדות וכו'? לפי"ז פשוט יש לנהוג לפי הכרעות התורה בכל עניין ועניין? לכן כתבתי "האדם צריך לתיימר להתאים את מוסרו האישי למוסר התורה, ומתוך הבנת המוסריות". 

ככל שהאדם דבק בתורה, הן בקיום המצוות והן בלימוד התורה, נהפך הגיונו מהגיון אנושי חומרי להגיון אנושי רוחני, וע"כ

לאחר שידבק בתורה גם המוסר שבה יהיה בהגיון אצלו, ויהפך להגיון האישי שלו.

לא הבנתי מה זה 'הגיון אנושי רוחני' ואיך נהיה ל'הגיון אישי'.  הרי דיני המוסר הם רחבים, ומשתנים מסיטואציה אחת לאחרת,  ואם אנו 'מנותקים מכל הישג אמת', אז איך שייך שנבין בשכל האנושי והקטן שלנו, מה יהיו דיני המוסר בכל מצב משתנה.
אם נלך אם הדוגמא של חדר הניתוח, אז כל עוד אנו בני אדם ושכלנו מוגבל, תמיד נהיה מוגבלים מחוסר ידע וכדו' . לדעתי איננו צריכים להפוך את חשיבתנו לחשיבת התורה, אלא ללמוד את מוסר התורה ולנסות לקבל ולהבין את כללי המוסר והפרטים אבל לא להפוך את ההגיון שלנו להגיון התורה מסופקני אם זה אפשרי, אולי אצל יחידי סגולה בתהליך ארוך, אבל מוסריות יהודית נכונה מחייבת כל יהודי.