נס וטבע

הגיוניי, נראה לי שחז''ל התחייסו לזה בתור נס משום שלא חיו בדור המדבר ואכן מבחינתם זוהי מציאות ניסית שהייתה (אמנם זמן נכבד) אך נגמרה.
מי יודע? אולי אכן דור המדבר לא ראו בכך נס לאחר ההרגל

המן שירד 40 שנה היה רק לעם מסוים במקום מסוים, זו עדיין לא תופעה 'טבעית'.

ציטוט מגמ' יומא דף עו. - שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

מוכח שהם לא התרגלו למן אלא כל יום ויום זה היה אצלם כמו נס חדש. 

חזן גדול. נו, זה רק מצדיק את השאלה שלי כי לפי מש"כ הרב דסלר זה לא נס כל יום מחדש אלא כבר טבע הוא אצלם.
יעקב7. אם זה תלוי בהרגל ולא הרגל אז זה משהו אינדיבידואלי מאד. מי שאצלו זה רגיל זה טבע ומי שלא, כלפיו זה נס. והם שהיו מורגלים במן מהשמים זה לא יותר נס ממה שאנחנו מורגלים בלחם מן הארץ..
רותם24. יכול להיות שהיה אפשר להגיד כמוך אבל מהגמ' שהביא למשל חזן גדול (אין לי כרגע עוד מקורות בראש, חזן, אם יש לך תביא) רואים שלא רק חז"ל התייחסו לזה כאל נס אלא חז"ל אומרים שגם דור המדבר עצמו התייחס לזה כאל נס. 

זה תלוי בהרגל וזה לא אינדבדואלי! אם יש לדבר רגילות כלל עולמית זה טבע, כי זה מה שהנהיג הבורא דרך קבע, למרות שאין לזה הבדל מהותי בפועל מפעולה ניסית.
ולכן דבר שלא הורגל בעולם הוא ניסי כמו ירידת לחם מן השמים, במקום התפתחות גרעין באדמה. ואל תוכיח מהגמ' הנ"ל שזה אינדבדואלי כי שם לא דובר על ההגדרה הספציפית של נס אלא על עניין הקירוב להקב"ה.
ואפשר לומר לכאורה כמו שאמרה רותם, אם לא נבין כמו הרב דסלר אלא שיש הבדל מהותי בין נס לטבע ולכן למרות שבאמת התרגלו, עדיין ידעו שזה נס כי מהות ירידת מן מן השמים זה נס וזה גרם להם להיות קרובים לה'.

אמרו לפני תשובות יפות ואמיתיות. רק אסדר:

יעקב: נס - הרגל בכל העולם. אם רק לקבוצה מסוימת מגיע מן - זה נס. אמת.
רותם: נס - דבר שהיה תמיד בהרגל, ולא לזמן מוגדר. - ההגדרה נכונה ויפה - אך ספק אם עונה על השאלה.
חזן: לגבי השאלה שהגיוני שאל - היה ציווי על עמ"י ללקוט כל יום בשביל אותו יום בלבד, ואם לקטו - המן התעפש. ממילא - כל יו8ם היו תלויים בחסדי הקב"ה וזה באור הגמ' ביומא - ולכן זה נס, כי מצד רגילות העולם והחיים לא אמור לרדת מן מן השמיים.