האם יש פסול בשילוב תורה ופרנסה?

לא חסרים ג"כ מאמרי חז"ל על כך שהתורה לבד מצילה מעוון וכשחז"ל מדברים על מצב שהיצר פוגש אותך הם אומרים משכהו לבית המדרש ולא לעבודה.. ועוד כהנה וכהנה רבות.
עדין אני לא מבין מה לא הבנתי בדבריך הלא מפורש תלית את ההבדל בין הדורות בעובדה הנ"ל. לא לכך התכונת ג"כ כשאמרת וד"ל?

הגיוניי, בשביל זה כתבתי במאמר מוסגר את מה שחשבתי לפרשן להבנתי, וזה אולי לא מושלם, בכל מקרה כבר כתבתי שיסוד החילוק כבר נכתב ע"י הפרשנים הראשונים.
איני רואה פגם בתרוץ הנ"ל כיוון שיסוד חילוק בין פרשיות הוא חילוק עקרוני וחילוקי הלשון הם רק אסמכתא, ועוד שיתכן שהחילוק הוא רק על הפסוקים שמדברים על הדרך בעבודת השם שזה נחלק בין יחיד לרבים.

מאמרי החז"ל על התורה שהם מצילים מעוון הם בשעת נסיון. ואילו יגיעת שניהם משכחת עוון לא תגיע לרמה של נסיון שתצטרך לתורה בשביל להציל. וחוצמזה, כמובן שהכל בכללי, ודאי שיש יוצאי דופן.

לא. לא לכך התכוונתי. אלו העובדות. ורציתי להוכיח שלא ניתן לומר שהיציאה למעגל העבודה היא היא אשר מורידה מהיראת שמים. ולא הפוך, שאי היציאה למעגל העבודה תורמת ליראת שמים. שהרי העבדות הן כמו שכתבתי. ולית מאן דפליג.

 יהודי שעובד היום ומשתוקק לקחת לבתו חתן תלמיד חכם, האם זה אפשרי?
בביתר למשל לא קיבלו ילדה בת 2 בבית יעקב כללי (לא חסידי) בגלל שלא רואים את האבא במנחה מעריב, והאב לובש כובע חסידי וכו' וכו'
הסטיגמה הזאת שמי שעובד אוטומטית עומד בבית כנסת מאחורה זה מגיע מהחינוך שלנו,
ואחרים יקראו לזה "השקפה", בעיני המושג השקפה זה דת חדשה,
אנחנו יצרנו מצב בלתי אפשרי שאין בת רגילה שתסכים לקחת בחור עובד,
בחור שצריך לעבוד אין לו אפשרות לקבל שידוך טוב, וזה הסיבה שהם מתקלקלים, הם מרגישים לא מקובלים בחברה,
במצב אידיאלי בחור או אברך שעובד, רמת היראת שמים שלהם, לא צריך שיהיה פחות טוב, האם לא אנחנו אשמים בזה?
נוכחתי פעם בביקור של אדמו"ר מבעלזא שליט"א במפעל של חסיד שלו, בהלצה אמר לחסיד שלו אני יכול לשלוח מאה בחורים שיעבדו אצלך,והמבין יבין,
כל עם ישראל מתעטף בטלית שבכל כנף נקב אחד בזמן שיותר מהודר שניים בכל כנף,ולמה ? כתוב בהלכה שזה יוהרא,
אבל זה לא מונע מיהודי לסתובב בגאווה, אני בריסקער, ורק בסלונים יודעים מה זה שבת, ואחרים הם גויים ששבת,וכו' וכו' 
ומה התשובה לכל זה "השקפה" דת חדשה צמח לנו במאתיים השנים האחרונות וב"ה הצלחנו לזרוק תשעים אחוז מכלל ישראל, רצינו קהילות נפרדות, אלוקים שלח אותנו לתאי הגזים ביחד, אחרי השואה אלוקים תקע אותנו ביחד בארץ ישראל וחשב שנבין אבל כלום, גירשו יותר מאלף יהודים על משפחתם מבתיהם, ולא זלגנו דמעה אחד,(כמובן "השקפה") לא עבר שנה וקיבלנו פשיטת רגל של יותר מאלף דירות מחפציבה,

(החלק החסר)
לסיכום מאמר חז"ל אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל' ו') תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות,
האם לא זה המצב שלנו במאתיים שנים אחרונות ר' חייא מדבר על גדר של חז"ל, ואנחנו? אם תלך אם הכובע קצת עקום
אתה כבר לא שייך לכלל ישראל, איפה העין טובה שהתברכו היהודים ? שאנחנו רואים בחור או בחורה קצת עליז,
מיד עם הסטיגמות, הנה שבבניקים,
המתבונן בשו"ת של ר' אברהם בנו של הרמב"ם, איך הוא מתאמץ להתיר את הקראיים לבא בקהל,