| נשלח ב-2/8/2009 17:43 |
 |
| |
שאלת ידיעה ובחירה היא כמו כל שאלה מכשילה
ובכן אין לאדם שום ידיעה עצמית, תינוק לא יודע כלום, כל מה שאדם יודע זה מחוץ לו, כלומר מלימוד, והתבוננות שזה בעצם גם לימוד,
האדם אוסף ידע ומדע ועושה היקשים וכו' ומזה יש לו ידיעה,וכל זה בידיעת העבר או ההווה, אבל בידיעה עתידית אין לו בכלל ידיעה רק בדבר מוכרח, למשל מחר יזרח השמש אני יודע רק בגלל שהשמש מוכרח לזרוח, אם היה לשמש בחירה אני באמת לא יודע שמחר יזרח, כל כוח הידיעה אצל אדם בא מהמוכרח, המוכרח = ידיעה,
ואצל דבר מוכרח אין זה ידיעה עתידית, כי העץ כבר נמצה בגרין, כלומר העתיד כבר נמצה במוכרח,
אדם יודע רק דבר שמוכרח להיות, ודבר שלא מוכרח להיות (בגלל שלדבר יש בחירה) הוא לא ידע לעולם, כי לא יכול שידע כי הוא יודע רק דבר מוכרח, כך בנויה ידיעה עתידית אצל האדם,
יוצה שרק באדם הידיעה עתידית מוכרחת ואין לגרין של העץ או לשמש בחירה, אז אם אדם יודע משהו אנו יודעים שהמשהו מוכרח,
(למשל מספרי הלוטו,אם אדם יגיד לנו את המספרים של הלוטו למחר, אנו יודעים שהוא הכריח באיזה שהוא צורה
שכך יהיה, ונשלח אותו לכלא,)
לא כן בידיעה אצל הקב"ה או נביא, הוא יודע גם ידיעה עתידית בחירי, ורק ידיעה בחירי, זה ידיעה עתידית אמתית (כי ידיעה מוכרחת נמצה כבר בהווה כנ"ל)
וחייבים להגיד שהידיעה שלו לא מכריחה, כי אם כן אז העתיד כבר נמצה במוכרח, וידיעה עתידית כזה יש גם לאדם, אז ח"ו מה ההבדל בין ידיעת אדם לבין ידיעת הקב"ה ?
אנחנו לא יודעים איך הוא יודע, אבל לפחות אנו מודעים שידיעה שלו לא כידיעה אנושית, כי אם כן, רק שיש לו יותר מדע ויודע את כל הנסיבות והדחפים וכו' והכל מוכרח, אז ח"ו יכול בתיאוריה שאדם ישיג חלק גדול של המידע ונגיד עליו שהוא ח"ו רבע או חצי אלוקים ?
עד שלא ראיתי מפורש בספר העיקרים את האמרה "אילו ידעתיו הייתיו" אמרתי שזה כפירה להגיד את זה, כי משמע שכל גדולותו בידיעה שלו ח"ו, אילו ידעתי מה שאינשטיין ידע הייתי באמת אינשטיין, אבל אי אפשר להגיד את זה כלפי אלוקים,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 17:57 |
|
| |
המשפט "אילו ידעתיו הייתיו" לא בא להראות על גדלותו של אלוקים בגלל הסיבה שכתבת כי משמע מזה שכל גדלותו בידיעה שלו וזה לא נכון, המשפט הזה בא להגיד שאין אלוקים שיודע דברים כאילו הוא איזה ישות שיודעת, ככה זה נתפש אצל בני אדם שיש מישהו שהוא יודע.
אבל הוא לא כזה אלא הוא והידיעה שלו זה דבר אחד לא שני דברים וממילא רק הוא יודע את עצמו ואף אחד זולתו לא יכול לדעת אותו באותה ידיעה שהוא יודע את עצמו ואם מישהוא ידע אותו אז הוא יהיה הוא עצמו וזה המשפט אילו ידעתיו הייתיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 19:00 |
|
| |
זה המטרה שלי לחדד את האמרה, כי אנשים מקשים נגדי עם האמרה הזה,
עד כדי כך שאחד מגדולי ההוגה דעות בארץ אמר לי שזה הפשט של בצלם אלוקים נברא האדם,
אמרתי לו שהרשב"ם מפרש "כדמותנו" בעינין חכמתנו, שהרי כשמתקלקל האדם כת' נמשל כבהמות נדמה:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 21:15 |
|
| |
אני רוצה להתייחס עכשיו לעצם התשובה שלך לשאלה.
אתה בעצם לא עונה על השאלה רק אתה אומר שידיעה שלנו זה ידיעה רק בדבר שיקרה בהכרח והידיעה שלו היא גם בדבר שלא בהכרח יקרה, שזה ידיעה שאנחנו לא יכולים לתפוס אותה אבל כך היא מציאותו וממילא זה שהוא יודע שכך וכך יקרה זה לא מחייב שככה יקרה כי הרי הידיעה שלו היא גם ידיעה עתידית בחירי כמו שכתבת וממילא זה לא סתירה לבחירה של האדם.
יפה מאד אבל זה עדין לא פותר את הבעיה כי אם הוא יודע בידיעתו שכך וכך יקרה אפילו שהוא יודע גם ידיעות עתידיות בחיריות אבל אחרי שהוא יודע שזה מה שיהיה האם יכול להתרחש אחרת מידיעתו?! ברור שלא!
א"כ השאלה חוזרת שלכאורה ידיעתו תמנע את הבחירה.
תוקן על ידי הגיוניי ב- 02/08/2009 21:11:35
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 23:02 |
|
| |
להגיוניי תודה
זה הענין ידיעתו לא מכריחה את בעל הבחירה, כי אם כן מכריח, אז העתיד כבר נמצה
במוכרח, ואז זה כבר לא ידיעה עתידית, השני ההפכים "במקום שיש ידיעה אין בחירה - במקום שיש בחירה אין ידיעה" נוצר רק במוח של האדם, מכאן הטעות בשאלה,
ברור שאנו לא יודעים איך הוא יודע, אבל אנו חייבים להבין שידיעתו לא מכריחה כנ"ל
בפשטות אני אומר כך, אני לא בא להבין את אלוקים, אני בא להגיד איפה הטעות שלנו בשאלה,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 23:14 |
|
| |
לא הבנתי מה באתה להוסיף על דברי הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתנו וכו'.
המסתכל ברמב"ם יבין שהשאלה אינה שאלתית, היות ואין לנו כלים להבין מה זה אלוקים ואלו חוקים יש לו על מנת לדעת את העתיד. זה כמו שאחד שהוא דו מימדי אין לו אפשרות - גם אם תתן לו מליון דולר - להבין מה זה תלת מימד. פשוט אין לו את הכלים לכך.
ודרך אגב, תשובת הרמב"ם כ"כ פשוטה וטובה, שאיני יודע מה נתפס עליו הראב"ד, ומה הוא רוצה מהחיים שלו.
תוקן על ידי המחשבון ב- 02/08/2009 23:11:28
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 23:55 |
|
| |
להמחשבון תודה
להפך אני מנסה להסביר את הרמב"ם-יש כזה הרגשה שאם הרמב"ם מקשה אז אין על זה תירוץ
וההרגשה הזאת קיבלנו מהשגת הראב"ד במקום,ועיין במגדל עוז שמשמע שלרמב"ם היה התשובה, רק לא היה יכול לכתוב להמון, יותר מזה, הרמב"ם עצמו כותב: ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ועיין בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ג' משנה טז', ולפי ההסבר שלי יכולים להבין את הראב"ד שאמר על התשובה שלו עצמו: וכל זה איננו שוה: והבן
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 23:59 |
|
| |
אהמממ,,, מסכים.
|
|
|
|
|
