איך שואבים סיפוק מעבודה פשוטה

שלום לכולם

אני לא יודע איך בדיוק עושים את זה, אבל זה מה שחושב מרטין לותר קינג על זה (מתוך ויקיציטוט): "אם אדם נקרא להיות מנקה רחובות, הוא צריך לנקות רחובות בדיוק כפי שמיכלאנג'לו צייר או כפי שבטהובן הלחין מוזיקה, או כפי ששייקספיר כתב שירה. הוא צריך לנקות רחובות טוב כל כך, עד שכל צבא השמים והארץ יעצור ויאמר, 'כאן חי מנקה רחובות נפלא שביצע את עבודתו כהלכה'."

לדעתי התורה זו החכמה היחידה שלא מגבילה את האדם, כיון שהיא אין סופית, רב תחומית, ונוגעת בכל נושא, כל חכמה או מקצוע אחר, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מתמטיקה, הנדסה, הם בעלי כלים שונים ומאד מסוימים, כל אחד ואחד מהתחומים האלה מאד מגבילים בחשיבה את העוסק בהם למרות שהם מאפשרים לו התפתחות רחבה בתחומים הספציפים האלה ובכלי החשיבה הספציפים לאותה תורה/חכמה/מקצוע, לכן יהודי שעסק בסנדלרות לא הרגיש "מבוזבז" כיוון הוא עושה עבודתו נאמנה ומקיים את המטרה שהיא הפרנסה, ובשביל ללמוד ולצבור חכמה הוא היה הולך לביהמ"ד אחרי זמן העבודה. זה מסביר מבחינתי לגבי היהודי בדורות שעברו.
ולגבי כלל העולם, אין לי תשובה ברורה, אבל למה לחשוב שיש יותר חכמה בתואר שני במנהל עסקים מאשר בסנדלרות או נגרות? אולי יש יותר ידע וגם זה לא בטוח, אבל חכמה? חוץ מזה שבכל דור היו את הפילוסופים הרופאים והמדענים של אותה תקופה, אמנם פסיכולוגיה כנראה לא היה כמו היום, אבל במקצועות חשיבה איני יודע אם היו פחות או יותר.
אגב, כבר היה דיון באיזה אשכול בעניין האומנויות [נגרות או סנדלרות, לצורך העניין]האם שייך בהם חכמה.

תוקן על ידי yakov7 ב- 14/09/2009 8:14:43

אני אהיה פרקטי

בשביל סיפוק בעבודה האדם זקוק לשתי דברים:

א. להפנים את חשיבות העבודה שהוא עובד בה,
ב. לבוא מתוך תפיסת עולם של "השתדלות" שפרושה עשייה כפי יכולתו האינדווידואלית ולא מתוך תשוקה מוגזמת להישגיות או לתחרותיות,

בדוק תחילה מדוע אינך מחשיב את העבודה והשתדל להזכיר לעצמך את חשיבותה בכל עת עד שתתאהב בה.

שנה את תפיסת עולמך ל"תפיסת ההשתדלות" כלומר תתחיל להעריך את העבודה כשלעצמה וראה בהישגים ותוצאות כמוכתבים מהשמים ומיותר לדאוג עבורם, עד שתתחיל להנות מההשתדלות וכבר לא תתאכזב מהפסדים ולא תשתעמם מהשגרה.