"בעלות" ו"ממון ציבור"

ההוגים התלמודיים שבינינו בודאי מכירים את הסוגיה הזאת ואת הבעיתיות שבה, אני רוצה לפתוח את זה עכשיו לדיון כללי כאן כי יצא לי לעסוק בזה לאחרונה.
אנחנו יודעים שכל אדם הוא בעלים על הממון שלו והוא יכול לקבוע בו כל מה שהוא רוצה מלהשתמש בזה ועד לכלות אותו, לתת רשות לאחרים להשתמש ולאסור עליהם כפי רצונו, אני רוצה לשאול בדין הזה של הבעלות האם אתם מבינים שזה פשוט מסברא או שיש כאן איזה חידוש דין מיוחד והאם זה חידוש דין בעלמא או שיש משהו אמיתי ואיזה שייכות בין הבעלים לממון שלו, כלו' האם הבעלות מתחילה מאיזה קשר מטקדם בין הבעלים לחפץ או שזה מתחיל מעצם הבעלות. (יכול להיות שזה שאלה תלמודית יותר אבל אני מצפה לתגובות לאו דוקא מהתלמוד אלא מהגיון בריא ושכלי או אפילו רגשי אם שייך, כך זה מתאים לכולם)
ועוד משהו שהוא יותר כללי אבל יכול להיות שהוא מסתעף בהכרח מהנושא הבעלותי והוא ה'ממון ציבור' איזה תוקף יש לממון שהוא לא של מישהו מסוים אלא של קבוצת אנשים כמו "ממון השבט" במתנות עניים ומתנות כהונה שזה שייך לכל הכהנים או לכל העניים באופן כללי ורק יכולים לעשות שזה יהיה להם באופן פרטי ע"י שיזכו בזה. או ספר תורה ששייך לכל הציבור וכו' וכו' והאם זה מחויב מאותו מושג של בעלות או שזה משהו אחר ואם כן מהו.

מסתבר שהנושא מוכר לרוב החברים כאן אבל אני מבקש תגובות של מה שאתם חושבים (תוספת מקורות לא תזיק..) ובגלל שאני קצת עוסק בזה עכשיו אז דעתכם חשובה לי מאד!!!

לגבי שותפים, נוקטים בדר"כ שהבעלות היא של שניהם על כל החפץ/שטח ולא חצי-חצי, א"כ איני רואה הבדל בין זה לבין ממנון הציבור או היחיד, לציבור יש בעלות לכל אחד ואחד מהם אלא שפרטי הדינים משתנים לגבי יכולת השימוש בממון וכדו' מתוקף הסכמה הדדית שצריך שתהיה הכרעה מוסכמת בכך, ולכן ממנים נציגים. [מה יהיה במקרה תאורטי שכל הציבור ימות למעט אחד מהם?]

אדם מרויח ת כספו בתמורה למאמץ שהוא משקיע, א"כ מסתבר שהממון הופך לחלק ממנו, "צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם".
נ.ב. השתדלתי לענות מסברה פשוטה בלי לערב את הזכור מהלימוד העיוני, לא נראה לי שהצלחתי.

הנה, במשהו אני יכולה לעזור, ראש לא תלמודי :)

נראה לי שבעלות מתחילה מעצם הבעלות. אחרת- אין סדר בעולם, אין דין ואין דיין.
יכול להיות שאדם מרגיש קשר לחפץ שאינו שלו, קשר רגשי, אך זה מסתכם ברגש ותו לא, אין כאן בעלות, לפעמים זה המניע לרכישת הבעלות, לפעמים זה מחזק את תחושת הבעלות.
אך לא חלק ממנה עצמה.

לא הבנתי את השאלה בקשר לממון ציבורי.
מזתומרת "מה התוקף של בעלות ציבורית?" ?