התובע ביקש פיצוי בגין הטירטורים שנגרמו לו לאחר ששכר רכבים מקולקלים מהנתבעת הנתבעת הכחישה באופן כללי את כל טענות התובע בית משפט קיבל את התביעה וחייב אותה בפיצוי

אבי ביטון תבע את דומיקאר בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר ששכר ממנה רכב ועבר טרטורים. לדבריו, הזמין רכב מסוג מאזדה וקיבל רכב אחר מדרגה נמוכה יותר, פורד פוקוס. "לאחר נסיעה קצרה התברר לי שהרכב לא תקין וביקשתי שיחליפו או יתקנו אותו. הנתבעת מסרה לי שאין בירושלים רכב אחר ועדיף שאסע לנתב"ג, שם אקבל רכב אחר. הנסיעה נמשכה זמן רב עקב תקלה ברכב וכשהגעתי לנתב"ג עוכבתי שוב לזמן ממושך וחויבתי למלא את מיכל הדלק על-אף שהנסיעה הייתה לצורך החלפת רכב".

ביטון טען כי גם הרכב החלופי שקיבל, לאחר המתנה ממושכת, "לא היה תקין, ועם תקלה במערכת ההיגוי". הוא אמר כי חזר שוב לנתב"ג "ולמרות שראיתי כלי רכב רבים בחניה, סירבו להחליף לי את הרכב. נאמר לי שהם מיועדים לאנשים אחרים". לטענתו, הוא נאלץ לחזור שוב לירושלים, אך כיוון שהרכב לא היה תקין, החליט להחזיר אותו. "תהליך ההחזרה נמשך כשלוש שעות ונדרשתי שוב למלא את מיכל הדלק ולהחנות את הרכב במקום שהורו לי לצורך בדיקתו. במהלך ההמתנה לבדיקת הרכב לאחר שחניתי במקום שנאמר לי להחנות, נרשם לרכב, ביחד עם עוד כלי רכב של הנתבעת, דוח בגין חניה במקום אסור ונדרשתי על-ידי הנתבעת לשלמו, על-אף שהיא זו שהורתה לי להחנות שם", אמר.

ביטון תבע סכום של 10,799 שקל שכלל: דמי שכירות - 396 שקל, דלק - 403.73 שקל, ימי עבודה שהפסיד - 5,000 שקל ועוגמת נפש - 5,000 שקל.

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה הכחשה כללית את כל התביעה ואת הנזקים, אך לא פירטה את הכחשתה. שלושה ימים לפני הדיון בפני השופט גד ארנברג, הגישה בקשה לתיקון כתב הגנה, והבקשה הובאה בפני השופט רק בדיון עצמו. בבקשה לא היה הסבר מדוע הבקשה הוגשה באיחור ובנסיבות אלו החליט השופט שיש להתעלם מכתב ההגנה המתוקן.

75,000 שקל - ההכנסה החודשית של ביטון?

בפסק הדין קבע השופט כי אין ספק שלביטון מגיע החזר ופיצוי על כל מהלך העניינים כמפורט ואולם סכום התביעה מופרך, מוגזם ונעדר אחיזה במציאות. "מדובר על רכב שהיה בידי התובע בסופו של דבר יום וחצי, לתבוע 5,000 שקל בגין 'הפסד ימי עבודה וזמן יקר' מלמד כאילו ההכנסה החודשית של התובע היא כ-75,000 שקל, לא הובאה כל ראיה לכך. גם הסכום של 5,000 שקל שנתבע בגין עגמת נפש, מופרך ואין לו הסבר. מאידך, אין להתעלם מכך שהתובע נאלץ לנסוע לנתב"ג כדי להחליף רכב וגם שם קיבל רכב לא תקין וכתוצאה מכך הפסיד יום וחצי של עבודה וברור שהוא זכאי לפיצוי על כך.

"לאור כל האמור ובהתחשב הן בהוצאות הממשיות שהיו לתובע והן בהפסד זמנו וה'טירטור' שעבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 שקל כאשר בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האגרה ששילם".

פסק דין

התובע שכר מהנתבעת רכב. לדבריו, הוא הגיע ביום ובשעה המיועדים למסירת הרכב למשרדי הנתבעת אך עוכב שם לזמן ממושך, עקב כך שלא היו כלי רכב להשכרה, ולבסוף ניתן לו רכב אך לא זה שהוסכם איתו (מאזדה) אלא רכב אחר מדרגה נמוכה יותר (פורד פוקוס). לאחר נסיעה קצרה התברר לו שהרכב שנמסר לו לא היה תקין והוא ביקש שיחליפו או יתקנו אותו. הנתבעת מסרה לו כי אין בירושלים רכב אחר שהוא יוכל לקבל, שירותי דרך ניתנים רק דרך המרכז וזה עלול להימשך זמן רב, לכן עדיף שיסע לנתב"ג, שם יוכל לקבל רכב אחר. התובע נסע לנתב"ג. לדבריו, הנסיעה נמשכה זמן רב עקב התקלה שהיתה ברכב. כשהגיע לנתב"ג עוכב שוב לזמן ממושך וחוייב למלא את מיכל הדלק על אף שהנסיעה היתה לצורך החלפת הרכב. לדברי התובע, גם הרכב החלופי שקיבל, כאמור, לאחר המתנה ממושכת, לא היה תקין, היתה בו תקלה במערכת ההיגוי. התובע חזר שוב לנתב"ג אך למרות שראה כלי רכב רבים בחניה סירבו להחליף לו את הרכב. נאמר לו שכלי הרכב מיועדים לאנשים אחרים שהזמינו אותם. התובע נאלץ לחזור שוב לירושלים אך כיון שהרכב לא היה תקין החליט להחזיר אותו. לדבריו, תהליך ההחזרה נמשך אף הוא זמן רב- כשלוש שעות- והוא נדרש שוב למלא את מיכל הדלק ולהחנות את הרכב במקום שהורו לו לצורך בדיקתו. במהלך ההמתנה לבדיקת הרכב לאחר שהוא החנה אותו במקום שנאמר לו להחנות, נרשם לרכב, ביחד עם עוד כלי רכב של הנתבעת, דו"ח בגין חניה במקום אסור והוא נדרש על ידי הנתבעת לשלמו, על אף שהיא זו שהורתה לו להחנות שם. תביעת התובע היא על סך של 10,799 ש"ח המורכבים מהסכומים הבאים:

דמי שכירות 396 ש"ח, דלק 403.73 ש"ח,ימי עבודה שהפסיד 5,000 ש"ח ועגמת נפש 5,000 ש"ח.

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה שהגישה הכחשה כללית את כל התביעה ואת הנזקים אך לא פירטה את הכחשתה. שלושה ימים לפני הדיון הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב הגנה, בקשה זו הובאה בפני רק בדיון עצמו. אין בבקשה הסבר מדוע הבקשה מוגשת באיחור כה רב ובנסיבות אילו יש להתעלם מכתב ההגנה המתוקן.

בדיון העיד התובע שחזר על טענותיו. לא הובא עד כלשהוא מטעם הנתבעת לגבי הארועים הנטענים בכתב התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים נראה כי אין ספק שלתובע מגיע החזר ופיצוי על כל מהלך העניינים כמפורט ואולם סכום התביעה מופרך ומוגזם ונעדר אחיזה במציאות. מדובר על רכב שהיה בידי התובע בסופו של דבר יום וחצי, לתבוע 5,000 ₪ בגין "הפסד ימי עבודה וזמן יקר" מלמד כאילו ההכנסה החודשית של התובע היא כ- 75,000 ₪, לא הובאה כל ראיה לכך. גם הסכום של 5,000 ₪ שנתבע בגין עגמת נפש, מופרך ואין לו הסבר. מאידך, אין להתעלם מכך שהתובע נאלץ ליסוע לנתב"ג כדי להחליף רכב וגם שם קיבל רכב לא תקין וכתוצאה מכך הפסיד יום וחצי של עבודה וברור שהוא זכאי לפיצוי על כך.

לאור כל האמור ובהתחשב הן בהוצאות הממשיות שהיו לתובע והן בהפסד זמנו וה"טירטור" שעבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ כאשר בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האגרה ששילם התובע.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים

שופט: ארנברג גד