|
|
| נשלח ב-7/4/2010 21:13 |
 |
| |
| muchnick כתב: |  |
מקסמן הוצאת לי פשוט את המילים מהפה, בדיוק, הרי במצוות "פרו ורבו" הגבר מחוייב והוא נענש עליה עם אינו מקיימה, והאישה אינה מצווה כלל במצווה זו ואינה נענשת על כך, מכאן שהגבר נועד מעצם ברייתו להיות קשור לאישה ולא האישה לגבר, שימו לב גם שעצם התאווה הזו נתבעה דווקא בגבר ולא באישה, אישה מסוגלת לחיות ללא גבר אך הגבר אינו מסוגל?????????? |
|
מעניין שחז"ל חשבו בדיוק הפוך שאמרו "יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא".
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 21:30 |
|
| |
| maxmen כתב: | | תן לחכם כתב:
אחד לאחד.
מקסמן, יתכן שלאישה אחת יהיה יותר מבעל אחד במהלך חיה, את זה לא שללתי בדברי. מה שכן כתבתי הוא שהאישה בעצם בריאתה נועדה להיות קשורה בגבר, בעוד שהגבר שנברא לכשלעצמו לא. עוד לגבי דבריך בתגובתי להגיוניי.
תשובת מקסמן:
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: ולא כתוב על כן יעזב אישה,
זה לא בעצם הפוך מי מה שאתה אומר, |
|
מקסמן (וגם מוצ'ניק), אדרבה הפסוק שהבאת יכול להיות רק ראיה למה שכתב תן לחכם, בגלל שאשה כל מציאותה שהיא תלויה בגבר שממנו לוקחה, התורה לא צריכה בכלל להגיד לה לעזוב את אביה ואת אמה ולדבוק בבעלה, זה פשוט! שהרי זה כל המציאות שלה שהיא לבעלה!
אבל הגבר שיש לו מציאות בפני עצמו התורה צריכה להגיד לו שיעזוב הכל ושימח את אשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 00:01 |
|
| |
הערת אגב שקשורה לדברי לעיל למקסמן אם כי לא קשורה באופן ישיר לתוכן האשכול: לפי הקבלה יש באמת חשיבות מאוד גדולה לבעל הראשון דווקא של האישה וזאת באופן קיצוני, עד כדי שיש תיקון מיוחד לאלמנה להתירה לבעל אחר. גם על אישתו הראשונה של אדם כתוב שמזבח מוריד עליו דמעות אם מגרשה.
ואין לנו עסק בנסתרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 14:56 |
|
| |
| הגיוניי כתב: | |
מעניין שחז"ל חשבו בדיוק הפוך שאמרו "יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא". |
|
החז"ל הזה דן בענין תכלית הזוגיות ולכן בגלל הבינה יתרה שיש לנשים הם באמת רוצות לתחתן יותר מהגבר (שהתכלית ממש לא מעניין אותו,)
אבל מבחינת יצרו, חז"ל אומרים שהגבר רוצה יותר מהאישה,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 15:00 |
|
| |
| הגיוניי כתב: | |
מקסמן (וגם מוצ'ניק), אדרבה הפסוק שהבאת יכול להיות רק ראיה למה שכתב תן לחכם, בגלל שאשה כל מציאותה שהיא תלויה בגבר שממנו לוקחה, התורה לא צריכה בכלל להגיד לה לעזוב את אביה ואת אמה ולדבוק בבעלה, זה פשוט! שהרי זה כל המציאות שלה שהיא לבעלה!
אבל הגבר שיש לו מציאות בפני עצמו התורה צריכה להגיד לו שיעזוב הכל ושימח את אשתו. |
|
פלפול יפה מאוד, אבל כתוב שהגבר יעזוב את אימאלע' כי בלי אימאלע' הוא לא יכול לחיות, המפונק הזה,
אז התורה אומר לו תעזוב את אימאלע' ואבאלע' ותדבק באימאלע' החדש,
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 15:28 |
|
| |
טיפ למוצ'ניק:
רשב"ם בראשית פרק ב (כג) זאת הפעם עצם מעצמי - דווקא, אבל מכאן ואילך אינו כן אלא (אדרבה איפכא) האיש יוצא מן האשה:
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2010 13:16 |
|
| |
| maxmen כתב: | | הגיוניי כתב:
מקסמן (וגם מוצ'ניק), אדרבה הפסוק שהבאת יכול להיות רק ראיה למה שכתב תן לחכם, בגלל שאשה כל מציאותה שהיא תלויה בגבר שממנו לוקחה, התורה לא צריכה בכלל להגיד לה לעזוב את אביה ואת אמה ולדבוק בבעלה, זה פשוט! שהרי זה כל המציאות שלה שהיא לבעלה!
אבל הגבר שיש לו מציאות בפני עצמו התורה צריכה להגיד לו שיעזוב הכל ושימח את אשתו.
מקסמן כתב:
פלפול יפה מאוד, אבל כתוב שהגבר יעזוב את אימאלע' כי בלי אימאלע' הוא לא יכול לחיות, המפונק הזה,
אז התורה אומר לו תעזוב את אימאלע' ואבאלע' ותדבק באימאלע' החדש, |
|
אתה אומר שמה שהוא צריך לדבוק באימלע החדשה זה לתועלת שלו. אבל בפסוקי התורה זה לא נראה שמחמת החיסרון שלו הוא צריך לדבוק בה אלא הפוך ושימח את אשתו אשר לקח, הוא צריך לדאוג לה בזה שהוא דובק בה. הוא בלי אימאלע יכול לחיות כי יש לו מציאות בפני עצמו אבל היא כל מציאותה לבעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2010 13:33 |
|
| |
| הגיוניי כתב: | | הגיוניי כתב:
מקסמן (וגם מוצ'ניק), אדרבה הפסוק שהבאת יכול להיות רק ראיה למה שכתב תן לחכם, בגלל שאשה כל מציאותה שהיא תלויה בגבר שממנו לוקחה, התורה לא צריכה בכלל להגיד לה לעזוב את אביה ואת אמה ולדבוק בבעלה, זה פשוט! שהרי זה כל המציאות שלה שהיא לבעלה!
אבל הגבר שיש לו מציאות בפני עצמו התורה צריכה להגיד לו שיעזוב הכל ושימח את אשתו.
מקסמן כתב:
פלפול יפה מאוד, אבל כתוב שהגבר יעזוב את אימאלע' כי בלי אימאלע' הוא לא יכול לחיות, המפונק הזה,
אז התורה אומר לו תעזוב את אימאלע' ואבאלע' ותדבק באימאלע' החדש,
אתה אומר שמה שהוא צריך לדבוק באימלע החדשה זה לתועלת שלו. אבל בפסוקי התורה זה לא נראה שמחמת החיסרון שלו הוא צריך לדבוק בה אלא הפוך ושימח את אשתו אשר לקח, הוא צריך לדאוג לה בזה שהוא דובק בה. הוא בלי אימאלע יכול לחיות כי יש לו מציאות בפני עצמו אבל היא כל מציאותה לבעלה. |
|
תבין משה רבינו מפסיק באמצע הסיפור וכותב עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
אין מציאות של גבר בלי אימא או בלי אישה, את ההבנה הזאת יש בתורה בנבאים בכתובים ובמציאות החיים,
אגב: אני חושב עכשיו על שאלה אחרת הרמב"ם פוסק הלכות אישות פרק יב כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות ט בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים, ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו, אם לא רצה י מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו, ואין כופין אותו לזונם אחר שש. שאלתי למה הרמב"ם לא מביא את הפסוק הנ"ל שיוצא כביכול שהוא חייב לזונם עד גיל שיכול להתחתן לפחות,
|
|
|
|
|
