סיבת האלוקים לבריאת העולם

מקס, אני משתדל לקחת את דברי חז"ל כמו שהם כפשוטם, למעט אגדתות, אבל לשחק עם מאמם כפי שנוח לי האם זה אמיתי או סתם "מוסר", לא נשמע אמיתי מספיק..

הראיה, אתה מדבר  בתאוריה או במציאות? כנראה שתארותית שכלו של האדם במיצוי יכולות מקסימלי יכול להגיע רחוק מאד, אבל בפועל כל אדם יודע מה הם גבולות הבנתו.
(אולי כשתהיה מקובל יום אחד ותרחיב את ידיעותיך ותפיסותיך עד אין קץ.. תוכל לחזור לשאלה, אבל בטח כבר אז יהיו לך כמה תשובות..)
ובדרך אגב, כמה שאדם יותר מודע למה שהוא לא מבין הוא יותר יוכל להבין את מה שהוא כן תופס, בכלל כמה שיותר תהיה מודע ל"לא" תוכל להתפנות להגדיר ולהבין היטב את ה"כן" אחרת השכל נאבד במרחבים..

א. בהנחה ששואלים מה יש לו מזה. ז"א שיש לו רק איננו יודעים מה. ואני תמה, מנין שיש לו מזה משהו?

א. אני תמה מה אתה תמה. אם לא היה לו מזה לא היה בורא. הוא משועמם?
ב. טוב, 2 דרכים: 1. במאמר ההמשך הלא גמור - "בריאת העולם השניה"...(זה הקטע שאתם אמורים לסקול אותי באבנים על כך שאני כופר...) יש הוכחות לפתור בעיות אלו ואחרות אך איני רוצה להכנס לזה.
2. אין הכי נמי, אבל הבחירה שלו הייתה שואפת לאפס, היה לו ברור מה צריך לעשות ומה לא. רק מבחוץ יכלו לשכנעו. יצה"ר חיצוני.
3. - 1."אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". הוא מושלם גם בלי זה. אך רצה להוציא לפועל כדי לגלות שלמותו.
2. כמו שבב"מ בהתחלה אומרים שאין זה חסרון בעדים ביחס לעד אחד שאת העדים אפשר להזים כי זה משום מעלתם שיכולים לחייב, כך אין זה חסרון אצל הקב"ה ש"רוצה" שיהיו ברואים שיקבלו את ההטבה, שהרי גם זה נובע משלמותו, ועוד, שהרי יכול לגרום לכך שיהיו שיקבלו את הטוב...והם גם חלק ממנו...

מחשבון,
לגבי הערתך ג. אכן ישנם עוד מקורות כמו "אין הכסא שלם" ועוד, שמשמע על חסרון כביכול אצלו ותלותו בברואיו, אבל כמו כן קיים גם "צער השכינה" ודומיהם, אלא שאם הינך דן בכך בהתבסס על המקורות ביהדות אז צריך לזכור גם מה שנכתב על כך שוב ושוב שכל מידותיו תאריו ופועליו, כמו בשמותיו, הם רק כלפינו כדי שתהיה לנו איזו שהיא תפיסה לגביו, אבל הוא במהותו האמיתית כלשונם 'פשיטותו ויחודו' הינה ללא מציאות של חסר אלא "שלם בכל מיני השלמות".
כל זה חוץ לשאלה "מה יוצא לו מזה".

הראיה, הגבול השכלי הפרקטי שכל אדם עם מודעות מסויימת מודע לו, הוא שמבהיר לך עם מי אינך יכול "להתעסק" שיכלית ולהבין את תכלית כוונתו/הבנתו.

"כי איך יקרא רחום אם אין לו על מי לרחם" (ריש פע"ח)  א"כ ברא את העולם לתועלת אישית כביכול.

"איך יקרא רחום"...

אבל ודאי שבפוטנציאל היה רחום גם קודם...