| נשלח ב-8/10/2010 15:13 |
 |
| |
דודבר, יפה כתבת, ויהי בואך לברכה, גם לדעתי מוכרח כדברי אסטרו נט והוכחה מהתלמוד שאמרו מימי רבי פסקה ענוה ואמר ר"י והאיכא אנא וכולם שואלים שהרי זה סתירה מיניה וביה איך הוא אומר על עצמו שהוא עניו?! אבל השאלה הזאת נובעת רק אם חושבים שעניו הוא ביחס לאחרים או לחברה מסוימת אז איך יכול להיות שהוא יגיד על עצמו לאחרים שהוא עניו? אבל אם באמת הענוה זה אובייקטיביות לשמה ביחס למידה מוסרית כל שהיא אז אין שום שאלה כי מה הבעיה שהוא ידבר על זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 15:38 |
|
| |
תודה רבה!
א. נכונה הראיה, וישנם רבות כמוה בתלמוד.
ב. רעיון זה ראיתי נכתב באחד מספרי המחשבה הגדולים, ושכחתי מקום המצאו, חיפשתי את זה, ואמשיך לחפש, ובעז"ה אמצאהו, ואביאהו כאן.
דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2010 16:33 |
|
| |
קצת שברתי את הראש להבין את הרעיון של חזן אבל הבנת העניין מרנין את הלב.
אם הוא עניו הוא לא אמור לדעת שהוא עניו כי מהותה של הענווה הוא לחשוב שאתה פחות מאחרים בכל עניין ואם אתה אומר על עצמך שאתה עניו אז אתה בעצם מוכיח שאתה גאוותן. אבל אם ענווה פירושה להיות אובייקטיבי אז אין שום מניעה לחשוב ולדעת שאתה עניו במידה ואתה אכן כך.
דוד אני אשמח מאוד אם תמצא את הרעיון כתוב..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 20:15 |
|
| |
מוסר אביך, ג', ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 23:02 |
|
| |
מה זה בדיוק מוסר אביך? ספר? איני מכירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2010 23:31 |
|
| |
ספר של מרן הרב זצ"ל. (הרב קוק, נמצא יחד עם אורות התורה ואורות התשובה באותו ספר.)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2010 01:14 |
|
| |
תודה רבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2010 19:49 |
|
| |
חשבתי על עוד רעיון שכל המידות שהביא פה אסטרו נט ואמר שענוה זה אובייקטיביות ביחס לאמת מידה מסוימת זה הביא אותי לחשוב שאולי בעצם כל המידות יכולות להיות אובייקטיביות ביחס לאופי של האדם זאת אומרת שאם האדם מטבעו הוא שחצן ועשה על זה עבודה והיום הוא פחות שחצן אבל עדיין יותר גאותן ממישהו אחר שהוא מאד עניו אז יהיה אפשר לומר עליו באובייקטיביות שהוא עניו ביחת לאופי שלו ואותו דבר בקנאה וכו'
מה אתם אומרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2010 04:49 |
|
| |
חזן גדול: לדעתי אין זה נכון. כי אמנם יתכן שאדם שעבד על מידת הקנאה, והיום הוא פחות קנאי ביחס לעצמו בעבר. אך מהותה של מידת הקנאה היא תמיד אך ורק ביחס לאחרים, וכן שאר המידות.
ולפשט הדברים: אילו היה האדם בודד בעולם, הרי לא היה יכול לקנאות באף אחד לעולם, ולא היתה מידת הקנאה שייכת כלל.
בשונה מכך מידת הענוה שכל מהותה וענינה, היא רק בינו לבין עצמו, וכמו שכתבנו. ואף אילו היה האדם בודד בעולמו עדיין יכל היה להתגאות ולהישפל ביחס למטרתו.
זו דעתי העניה. [אך נראה לי שלא הבנתי את כוונתך, כי כתבת כרעיון ששאר המידות הם אוביקטיביות, והבאת כדוגמא ממידת הענוה שהיא ודאי אוביקטיבית כמו שדיברנו]
תקן אותי.
דוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2010 22:51 |
|
| |
| חזןגדול כתב: |  | חשבתי על עוד רעיון שכל המידות שהביא פה אסטרו נט ואמר שענוה זה אובייקטיביות ביחס לאמת מידה מסוימת זה הביא אותי לחשוב שאולי בעצם כל המידות יכולות להיות אובייקטיביות ביחס לאופי של האדם זאת אומרת שאם האדם מטבעו הוא שחצן ועשה על זה עבודה והיום הוא פחות שחצן אבל עדיין יותר גאותן ממישהו אחר שהוא מאד עניו אז יהיה אפשר לומר עליו באובייקטיביות שהוא עניו ביחת לאופי שלו ואותו דבר בקנאה וכו'
מה אתם אומרים? |
|
אובייקטיביות לא יכולה להמדד ביחס לאותו אדם עצמו ולא משנה באיזה מדד כי זהו בדיוק מה שנקרא סובייקטיביות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2010 20:08 |
|
| |
אחר מחשבה נוספת נראה לי, שאכן באופן כללי ישנם עוד מספר מידות שענינם הוא ראיה אוביקטיבית ביחס למטרה, וכגון הופכה של הקנאה [איני יודע איזו מילה מתאימה למידה זו, משהו כמו "פירגון"] שגם היא כענוה, ענינה הוא להיות אוביקטיבי, ובכך להפסיק לקנאות באחר, דאל"כ איך יוכל להפסיק לקנאות באחר שמוצלח יותר ממנו, והוא רוצה להיות כמוהו, אלא א"כ יעמיד את עצמו ואת סולם ערכיו במקום אחר וביחס למטרתו,ובכך יצליח לא לקנאות.
וכן ישנם עוד מידות שונות, שהצד השלילי שלהם הוא ההסתכלות ביחס לשכן, והצד החיובי שבהם הוא התבוננות במטרה בלבד בצורה אוביקטיבית.
כ"ז נכתב ע"ד האפשר.
דוד.
|
|
|
|
|
