|
|
| נשלח ב-25/1/2011 12:14 |
 |
| |
| פסיכובלוג כתב: |  | שלום וברכה חזןגדול.
אכן עבודת האדם בעולם היא להתנתק מההוויה החומרית ולההפך לההוייה רוחנית. וביכולת האדם לההפך לרוחני יותר. אבל לעולם הוא לא יוכל להגדיר זאת במילים חומריות, אלא רק במילים רוחניות. |
|
במילים חומריות ורוחניות אם אתה מתכוין לטרמינולוגיה אחרת אז אדרבה היינו שמחים אם תצליח להבהיר לנו מהי רוחניות ע"י הטרמינולוגיה הרוחנית אולי זה יקרב להבנה או שזו שפה אחרת שאין לה בכלל מילים וכל המילים הם שייכים לחומריות אבל זה לא כ"כ נראה כי למשל התורה היא בטוח רוחנית והיא מורכבת ממילים חומריות כך שמה שלא יהיה נראה שישנה אפשרות להגדיר במילים (חומריות או רוחניות) מושגים רוחניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2011 19:28 |
|
| |
ברור שאפשר לייצר הגדרה 'חומרית' לעולם 'הרוחני', אבל ההגדרה רק תוכיח לנו שאנחנו לא מגדירים נכון, ושאנחנו רחוקים מלהבין אותו. אנסה במילים ספורות לומר את הבנתי החומרית בעולם הרוחני.
כל עצם בנוי מאין סוף הוויות חומריות, יש את הצורה החיצונית מה שנראית לעיינים, ויש את מליוני האטומים שקיימים באותו עצם.
שאתה מביט ב'עצם', אתה רואה כוס או שולחן, אתה לא רואה את האטומים ואת החלקיקים הקטנים. אם יהיה אדם שביכולתו לראות את כל האטומים הנמצאים בעצם, הרי שהוא רואה את אותה כוס שאתה רואה, אבל הוא רואה משהו אחר לגמרי, אתה רואה את הקליפה הטפלה ביותר והוא רואה את ההוויה האמיתית של העצם, שאתה כלל לא מודע לה. שניכם רואים את אותו החפץ אבל כל אחד רואה עולם אחר.
כך הוא העולם הרוחני. ההוויה הרוחנית היא הפנימיות של כל עצם בעולם, והיא ההוויה האמיתית של כל היקום ושל כל העצמיים החומריים. אתה רואה כוס, אבל האמת שהכוס שאתה רואה היא בקושי צל של ההוייה האמיתית של הכוס, אדם בעל רמת אינטלגגנציה רוחנית גבוהה יראה בכוס דברים שאתה לא תראה. ככל שהאדם רוחני יותר, כך גם הראייה שלו עמוקה יותר ואמיתית יותר.
ערב טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2011 23:05 |
|
| |
בקיצור: הרוצה לשקר מרחיק עידיו,
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2011 15:02 |
|
| |
| maxmen כתב: | | אולי ח"ו התעלות דמיוני ??
|
|
למה ח"ו?!
הכל בראש!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2011 14:18 |
|
| |
המילים 'רוח', 'נשמה', 'הגות', קשורים לתנועת אויר. נשימה היא תנועת אויר אל הגוף ויציאה ממנו, והיא רוח החיים שבאדם. 'הגה' הוא השמעת קול בנשיפת אויר. הנושם, רוח חיים באפו ונשמה בקרבו. המילה 'לוגוס' ביוונית מציינת הגה, מילה. אחר כך גם תבונה, תורה מסבירה. משמע הביטויים המשמשים אותנו ל'רוחניות' כניגוד ל'חומריות' , הם עצמם ביטויי גשמיות. אדם מטריאליסט יכול בהחלט להיות 'רוחני'. עד שהשתלטה דעת אפלטון בשלב מאוחר, האנשים, וכל חכמנו בכללם, היו כולם מטריאליסטים. לא היתה שום סיבה להניח אחרת. ההגיון הפשוט תומך בתפיסה המטריאליסטית. סעדיה גאון [882-942], בספרו 'אמונות ודעות' מתאר את הנפש כ'חומר דק מן הדק'. נראה שהרבה כותבים פשוט קבלו איזו דעה ללא בדיקה, והם משמיעים אותה ומסיקים ממנה מסקנות. עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 19:59 |
|
| |
ישעיהו פרק ב (כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא:
רש"י אשר נשמה באפו - אשר כל חייתו וכחו תלויה בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2011 14:12 |
|
| |
רחניות=מטאפיזיקה. אכן, המילים והביטויים המשמשים אותנו להגדרת מושגים רוחניים הם גשמיים מחמת שזוהי השפה שלנו כיצוריים גשמיים אבל בעצם הם רק כידית להחזיק את מושג הרוחני. למשל ״רוח״ ו״אור״ הם מושגים גשמיים יותר מופשטים משאר החומרים ולכך משתמשים בהם אינטואטיבית כשמדברים במושגים רוחניים. ולעצם העניין כמו שכתבתי בהתחלה כל תובנה/תחושה/הרגשה וכדו׳ אשר אין מקורה בנקלט מחמשת החושים אלא מהחשיבה עצמה תוכל להכלל תחת המושג ״רוחניות״.לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2011 14:53 |
|
| |
אי אפשר למתוח בדיוק את הקו המפריד בין רוח לגשם, כשם שאי אפשר למתוח בדיוק את הקו המפריד בין היום ובין הלילה למרות שכולם יודעים שיש הבדל ביניהם, הרוח והגשם הם סקאלה של שחור עד לבן עם המון גווני ביניים בדיוק כמו מהשעה הכי מוארת ביום עד השעה הכי חשוכה ביום. ככל שהנאה מרגישה לאדם יותר נעלה ומספקת היא יותר רוחנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2011 15:07 |
|
| |
להסביר בכתב מהי רוחניות זה כמו להסביר בלי מילים מהי גשמיות.
הרוחניות היא הסיבה לכל מה שאנחנו לא מבינים, היא הדבר בו אנו תולים את כל מה שאנחנו לא מבינים.
וסליחה שלא קראתי את כל ההודעות הקודמות.. מפני גשמיותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 17:13 |
|
| |
רעיוני שלום וברוך הבא
האם אין לדעתך שתיקה בגשמיות או לחלופין דיבור/הבנה ברוחניות?
וכי רוחניות זה דבר סתום ובלתי מושג??
לדעתי אינו נכון לומר שאת כל מה שאנו לא מבינים אנו תולים ברוחניות, יש הרבה שעוסקים במדעי הרוח וכי תאמר שאינם מבינים דבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 23:00 |
|
| |
| 932woland כתב: | | המילים 'רוח', 'נשמה', 'הגות', קשורים לתנועת אויר. נשימה היא תנועת אויר אל הגוף ויציאה ממנו, והיא רוח החיים שבאדם. 'הגה' הוא השמעת קול בנשיפת אויר. הנושם, רוח חיים באפו ונשמה בקרבו. המילה 'לוגוס' ביוונית מציינת הגה, מילה. אחר כך גם תבונה, תורה מסבירה. משמע הביטויים המשמשים אותנו ל'רוחניות' כניגוד ל'חומריות' , הם עצמם ביטויי גשמיות. אדם מטריאליסט יכול בהחלט להיות 'רוחני'. עד שהשתלטה דעת אפלטון בשלב מאוחר, האנשים, וכל חכמנו בכללם, היו כולם מטריאליסטים. לא היתה שום סיבה להניח אחרת. ההגיון הפשוט תומך בתפיסה המטריאליסטית. סעדיה גאון [882-942], בספרו 'אמונות ודעות' מתאר את הנפש כ'חומר דק מן הדק'. נראה שהרבה כותבים פשוט קבלו איזו דעה ללא בדיקה, והם משמיעים אותה ומסיקים ממנה מסקנות. עודד |
|
אני חושב שלפני אפלטון אי מי שזה יהיה לא היה הבחנה בשפה בין רוחניות לגשמיות. כל דבר קיים היה מתואר במילים הגשמיות. רק מעת שהפילוסופים עסקו בזה נעשה הבחנה ברורה בשפה בין הקיים ברוח לקיים בגוף. בזה מבואר זה שהתורה כתובת רק בתיאורים גשמיים לגמרי. וגם לשון רס"ג שהבאת [לא בדקתי בפנים] לא בדיוק תומך בטענתך. מה זה חומר דק? מה ההבדל בין דק לגס? סבורני שזה שוב ענין של שפה. חומר דק=רוח. חומר הכוונה לקיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2011 12:48 |
|
| |
| הגיוניי כתב: | | האם אין לדעתך שתיקה בגשמיות או לחלופין דיבור/הבנה ברוחניות?
וכי רוחניות זה דבר סתום ובלתי מושג??
לדעתי אינו נכון לומר שאת כל מה שאנו לא מבינים אנו תולים ברוחניות, יש הרבה שעוסקים במדעי הרוח וכי תאמר שאינם מבינים דבר? |
|
כוונתי היתה שכיון שרוחניות אינה מתמטיקה ולכן כל מה שהאדם יסביר במילים עדין נוכל להוסיף ולשאול ולמה זה כך? וכו' ולכן כל תשובה לא תספק את הצורך להבין. הצורה היחידה להבין מהי רוחניות היא היכולת להרגיש אותה באמת. (למי שיכול ולא רק מדמיין רגשות).
מדעי הרוח כעיקרו זה פילוסופיות חיים ועדיין מדעי הרוח נוגעים רק ביחס האדם לרוחניות ההשפעה עליו אבל ברוח עצמה אינה יכולים לגעת או להבין.
ברור הדבר שמי שבאמת מאמין שקיים דבר רוחני הוא מאמין מטבעו. כי הרוחניות היא כלי של האלוקים ולא עוד בריאה כמו העולם כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2012 01:57 |
|
| |
מהי רוחניות?
בפילוסופיה של הנפש עושים הבחנה בין הנפש / נפשי ובין הרוח / רוחני.
התופעות הנפשיות מתחלקות לשני סוגים. ראשית, אינטנציונליות (התכוונותיות), כלומר היכולת להתכוון לדברים. למשל, אני חושב
_על אודות_ מה שיקרה מחר. אני מפחד _מ_ עכבישים. שנית, חוויות בלתי אמצעיות. למשל, הרגשת כאב. או העושר הצבעוני שמספקים לנו החושים.
קיומן של תופעות נפשיות איננו מוטל בספק משמעותי. פחות מוסכם אם קיימת ״נפש״, בתור עצם מובחן. מכל מקום גם אם אני מאמין בקיום של נפש, אין בכך עדיין שום התייחסות לאיך הנפש מתייחסת לגוף, או לחומר בכלל. ייתכן בשלב זה שהנפש היא גופנית / חומרית.
שונה הדבר באשר למושג הרוח. כאשר אני אומר שדבר מה הוא רוחני, משתמע שאותו הדבר איננו חומרי. משתמעת מעורבות של עקרונות שאינם חומריים, דהיינו שאי אפשר לתאר אותם בשפה של מדעי הטבע. למשל, מהטענה שכאב הוא תופעה רוחנית (ולא רק תופעה נפשית) משתמע שאי אפשר לתאר או להסביר כאב במונחים של מדעי הטבע, דהיינו מונחים פיזיקליים, כימיים או ביולוגיים.
הביטוי העברי המודרני ״מדעי הרוח״ הוא תרגום של מונח מקביל בגרמנית (Geisteswissenschaften). המונח המקביל באנגלית הנו Humanities, דהיינו ״מדעי האדם״. הצמצום לאדם הוא משמעותי. שהרי למרות שגם כאב פשוט נחשב על ידי רבים לתופעה שאיננה רק חומרית, ואם כן שיש בה יסוד רוחני, אין עוסקים בזה במדעי הרוח. שכן כאב מופיע גם אצל בעלי החיים. מדעי הרוח עוסקים רק בתופעות רוחניות שמייחדות את האדם, בתור יצור חושב ומדבר.
אם כן הגדרה ראשונית ל ״רוחני״ יכולה להיות:
א. לא חומרי, לא ניתן לתיאור בשפת מדעי הטבע;
ב. מיוחד לאדם, בתור יצור חושב ומדבר, ביחס לבעלי החיים, שאין להם יכולת לשונית (ולא יכולת מחשבתית תואמת).
מה דעתכם?
 |
|
|
|
|
|
