לחשוב על השם?

שלום
רציתי לדעת בבקשה למה אסור לי לחשוב על השם במקלחת
(את האמת קשה לי להבין למה אני לא יכול לחשוב עליו בשירותים אבל אני מקבל את זה).
תודה

לדעתי השירותים זה מקום מבורך. שם לפחות לא חושבים . אולי בגלל זה אלוהים לא רצה שנהרוס את אי החשיבה אפילו במחשבה עליו.

אחלה אלוהים.

חשבתי על כמה סיבות כמו:
אל תקבל בזמן שאתה מוציא,לא יפה לחשוב על קדושה בזמן שאתה מוציא פסולת,תהיה צנוע כשאתה מדבר עם\על השם (שאתה ערום אתה לא צנוע).
לכל סברא שהעלתי יש מקום לנתינת ההפך ממנה ולכן רציתי לדעת מה ההלכה אומרת על זה (וכמו שציינתי לפני זה עם השירותים אני עוד יכול להסתדר אפילו שאני לא מבין אבל קשה לי עם המקלחת)

בוא נתחיל להביא קצת מקורות הלכתיים:

1)שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ע"ה סעיף י:
מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום וא"צ לומר כנגד ערוה אחרת שנאמר ערות דבר דיבור אסור הרהור מותר ומ"מ אין לו לשמוע ברכה מחבירו (ולצאת ידי חובה) (כי אי אפשר לומר) שומע כעונה (כיון שאי אפשר לו לענות):

2)סימן פ"ה סעיף א:
לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפות ואם לא פסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו' וכשיוצא משם חוזר למקום שפסק אם לא שהה כדי לגמור את כולה כמ"ש בסי' ס"ה ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקודש אסור לאמרה במקום הטינופת דהיינו במקום שיש בו צואה או מי רגלים או בבית הכסא או בבית המרחץ ואפילו לאמרו בלשון חול ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו אסור אפילו בדברי תורה שחייב להגות בה יומם ולילה ולכן כשנכנס לבית הכסא טוב לחשוב חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורה ובשבת שאסור לחשבם יפנה לבו להרהר בציורים ובנינים נאים וכיוצא בדמיונים אלו המושכים ומפנים לבו מלבא לידי הרהור דבר שבקדושה ואפילו הלכות בית הכסא אסור ללמוד בבית הכסא וכן הלכות בית המרחץ בבית המרחץ:

1) סימן ע"ג סעיף א' [לעניינינו רלוונטי סוף הסעיף]:

שנים שהם ישינים ערומים ומתכסים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה מפני שנגיעת בשרם ממתניהם ולמטה מביאה אותו לידי הרהור בשעת קריאתו (א) ואסור משום ולא יראה בך ערות דבר ואף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בערותו ממש כשהיא מגולה ונראית כמו שיתבאר שם מכל מקום מדברי סופרים בשעה שה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך דהיינו כשעוסק בקריאת שמע או בתפלה או בתלמוד תורה כמ"ש בסי' ע"ד כל דבר שמביא לידי הרהור נקרא ערוה כמו שאמרו טפח באשה ערוה כמ"ש בסי' ע"ה (ב) ואף על פי שאפילו לערוה ממש מועיל כיסוי כאן אין כיסוי מועיל כיון שמכל מקום הוא בא לידי הרהור על ידי שמרגיש נגיעת בשר חבירו בבשרו ממתנים ולמטה ומטעם זה אסרו שמיעת קול זמר אשה שהיא ערוה אף על פי שהקול אינו נראה אלא נשמע לו מביאו לידי הרהור כמו שיתבאר בסימן ע"ה (ג) (במה דברים אמורים כשקורא קריאת שמע או מתפלל או מדבר בדברי תורה בפיו אבל להרהר בדברי תורה מותר אפילו כשערותו ממש מגולה מטעם שיתבאר בסימן ע"ה כ"ש ששומע קול אשה או ששוכב עם אשתו בקירוב בשר אפילו שלא בחזרת פנים אע"פ שאסור לקרות בפיו כמו שיתבאר ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות):

המורם מכל הנ"ל:

1)הכלל הוא, שאסור לדבר, אבל מותר להרהר בדברי-תורה כשהוא ערום או כנגד ערוה אחרת (שו"ע אדה"ז עה,י). אבל במקום הטינופת, דהיינו במקום שיש בו צואה או מי-רגליים, בבית-הכסא או בבית-המרחץ אסור אפילו להרהר בדברי-תורה (שם סי' פה ס"א, וע"ש סי' עג סוס"א), אלא אם צריך להרהר או אפילו לדבר כדי "לאפרושי מאיסורא", מותר ומצווה (שם פה,ד). ועתה לפרטים:

2)כשמתרחצים – כשנמצאים בבית-המרחץ (גם כשלא מתרחצים!) אסור אפילו להרהר בדברי-תורה (שם פד סוס"א), באמבטיה שבבית – יש דעות שונות (כמה מהן נסמנו בילקוט יוסף ח"א עמ' קכד), ולמעשה מחמירים לכתחילה אפילו כשאין שם שירותים

אני יודע שאסור
אבל לא הצלחתי להבין למה???????

תשמע הדיאו
העניין בבדיקה ואין לי ממש תשובה בשבילך כעת.

אני מנסה לבדוק את זה וכשתהי' לי תשובה אני אמשיך.
בינתיים לא שכחתי.

אני אשמח לדעת למה אתה חושב שאסור?

בוא נגיד שאני יכול להסכים שבמקום הטינופת אין זה מכובד לחשוב דברי תורה וכו' כי החיבור הזה של דבר מטונף עם דבר קדוש איננו רצוי.

השאלה היא על האמבטיות שלנו בבתים שאין בהם טינופת.

אמנם יש שם מי רגלים [קטנים] שהם דבר מטונף, אבל גם הוא נשטף מהר ויש לפחות מה לדון על הזמן בו מי הרגלים נשטפו והם אינם שם יותר.

אתה שואל אותי מה דעתי?

מצד אחד אני חושב שמי שלא מהרהר שם הוא מחמיר

מצד שני זה תרגול טוב לשליטה במחשבה, שעשוי להוביל לתוספת חיזוק בכלי המחשבה וביראת שמיים בכלל, והמחשבות שלך על השם ובדברי תורה יישתפרו

ואני חושב שאתה עשוי להנות מהסוויטש הזה שתצטרך לעשות כל פעם שאתה עובר את המפתן

לכן אני מציע לך ללכת על זה בלי נדר

ולעדכן אותנו בתחילת שבוע הבא איך ההרגשה שלך.

לדעתי זה יעשה טוב גם לניצוץ של חדר האמבטי'...ושל הבית בכלל.

בימות החול תאמץ לך מחשבות על חשבונות הכסף שלך
בימות השבת תחשוב על בניינים יפים וכדומה.

והכל בשמחה ומתוך פריצה מחודשת של הנשמה לתוך ענייני עולם הזה.

אני בכל מקרה משתדל שלא להרהר במקלחת
(כי התורה אמרה) אבל אני לא מבין למה ,מה,השם לא רוצה שאני אחשוב עליו במקום מלוכלך?
מה,שם הוא רוצה שאני אתנתק ממנו?
חשבתי שכל הקטע זה להכניס אותו לכל מקום בחיים שלך (שזה רצונו בכל אופן) ובגלל זה אני לא מבין למה התורה אומרת לי שלא להרהר במקום מי רגלין
תודה

עזוב רגע את האמבטי' כי שם אמרתי לך שאנחנו "מחמירים"

בוא נתמקד רגע במבואות המטונפים.
הזכרת דברי תורה או הרהור בהם [וכל שכן בהשם]
הוא ביזיון לדבר השם.

אדם שנמנע מלבזות את דבר השם הוא לא מנותק מהשם
אלא אדרבה מחובר אליו.

בשביל להתחבר עם הקב"ה לפעמים צריך לחשוב עליו ולפעמים צריך שלא לחשוב עליו.
הקב"ה איננו "מחשבה" כמו שהוא איננו "לא מחשבה"

הקב"ה מלביש עצמו ב"מחשבה" כמו שהוא מלביש את עצמו בהמנעות ממחשבה

ואולי זה משלים את זה.

נראה לי שאני מבין וזאת תשובה מצויינת
ברם איפה שהוא משהו בתוכי מסרב לקבל את זה שהשם מעוניין שאני יחשוב דברי חולין (לא משנה איפה)זה פשוט לא מסתדר לי אבל התשובה סיפקה אותי לבינתיים