אני פשוט רוצה לומר שנראה לי שדבורה לאה לא דייקה בדברי הבעל שם טוב.
מה שאני זוכר זה שהמשנה מדברת על דיני נגעים.
ישנם נגעים [למשל כתמים לבנים מסויימים שיכולים להופיע על העור של הבן אדם].
ואם לבן אדם יש את הכתמים האלה אז הוא צריך ללכת אל הכהן, והכהן צריך לקחת את האיש הזה אל החכם והחכם רואה את הכתם ואומר לכהן אם זה טמא או טהור. ואם זה טמא אז הכהן אומר "טמא!!!" ומאז הופך אותו נגוע להיות טמא. עד שהנגע עובר ואז חוזרים אל הכהן שחוזר אל החכם והחכם אומר לכהן שזה טהור ואז הכהן אומר "טהור!!!" ואז הבן אדם חוזר להיות טהור.
רק החכם רשאי לאשר אם הנגע הזה הוא טהור על פי התורה או טמא על פי התורה.
ורק הכהן הוא זה שיכול להכריז את המילים "טהור/טמא" ורק אחרי שהכהן אומר אותם אז האיש הופך להיות טמא או טהור ולא לפני כן.
כעת נשאלת השאלה - האם הכהן יכול לומר על עצמו "טמא/טהור" או שצריך שזה יהיה כהן אחר?
והמשנה אומרת - "כל נגעים אדם רואה - חוץ מנגעי עצמו"
ומזה מובן שהכהן לא יכול לומר על עצמו אם הוא טהור או טמא וצריך כהן אחר.
והבעל שם טוב לוקח את משפט המשנה ומפסק אותו אחרת.
המשנה אמרה " כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו"
והבעל שם טוב מפסק כך: "כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו"
היינו שכל הנגעים [הדברים השליליים ] שאדם רואה בחוץ [על אנשים אחרים] , הסיבה שהוא רואה אותם היא נגעי עצמו.
ונראה לי שהדברים שאמרנו קודם "שהזולת הוא ראי" הם כלליים מידי ולא קולעים בדיוק אל המטרה.
תכלס, מה שמפריע לך בזולת - קיים בך! ואם ראית את זה וזה הפריע לך אז זו היא תחילת התיקון שלך.
 |
|
|
