| נשלח ב-29/11/2005 09:59 |
 |
| |
כתבה נחמדה שקראתי על הפוליטיקה
חכמינו, אשר ניבאו בדייקנות רבה את סימניה של תקופת 'עקבתא דמשיחא', ציינו גם את אובדן המנהיגות שיהיה בדור הזה. הם רמזו זאת במאמר "פני הדור כפני הכלב": הכלב רץ לפני המרכבה, ובמבט ראשון נראה שהוא המנהיג ומורה-הדרך, אולם בכל פעם שמגיעים לפרשת-דרכים עוצר הכלב ומביט אחורה לבדוק לאן האדון רוצה לנסוע. כך אותם מנהיגים, לכאורה הם מובילים ומנווטים, אך לאמיתו של דבר הם מביטים ללא הרף אחורה ומכוונים את צעדיהם לפי דעת ההמון.
לכאורה זו הדמוקרטיה במיטבה – הקברניטים ערים לרצון העם ושואפים להשביע את רצונו. אולם האמת היא שאין כאן התחשבות בציבור, אלא פופוליזם המעיד על העדר חוט שדרה. אכן, זכותו של העם לבחור נציגים ולהחליט בין דרכים וכיוונים, אך לשם כך עליו לראות מולו אנשים הדוגלים בעמדות ובעקרונות. מי שמתיימרים להנהיג, צריכים להציב דרך שהם מאמינים בה, בלי שום קשר למידת פופולריותה, אלא מתוך תחושת אמת פנימית – והעם יבחר.
בהעדר אמת פנימית
מנהיגות הסקרים מתלווה למאפיין נוסף שנעשה בולט מאוד בשנים האחרונות – פוליטיקה של מניעים אישיים. מאז ומעולם ידענו שהפוליטיקה אינה בדיוק סמל היושר והאידיאלים הצרופים, ובכל-זאת הייתה תחושה שלצד המניעים האישיים יש גם עקרונות, אמונות וערכים. בשנים האחרונות דומה שכבר לא נותר דבר מכל אלה. הכול פוליטי, הכול אישי, הכול אינטרסים. הציבור יודע כי האידאולוגיה אינה אלא ססמת-סרק, ושהיא גמישה ובת-חלוף כמעט כמו גרביים.
מכאן נובעת תחושת המיאוס שפוקדת בימים האלה את הציבור, לנוכח הבחירות שנפלו עלינו. שוב אותם מאבקים והתכתשויות, שוב אותה התגוששות כוחנית, שוב הציניות הפוליטית. נחזה פעם נוספת בהתעטפות בססמאות, בהסתרת האמת, ביועצי תדמית ובספינים תקשורתיים. יהיו מנצחים ויהיו מפסידים, אך מה אנחנו, הציבור, נקבל מכל זה?
אולי הדרך להתמודד עם התקופה הקרובה היא בהמעטת חשיבותה. איננו חייבים לקבל את הנחת-היסוד של עולם הפוליטיקה והתקשורת, שענייני המפלגות והמועמדים הם העומדים בראש סדר-היום. אמנם העניינים הללו פותחים את מהדורות החדשות ונהפכים למשדרים מיוחדים, אבל האומנם הם חשובים כל-כך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2005 19:48 |
|
| |
אתמול היתה כתבה איפושהו על רב אחד שאומר שהמלכות האמיתית שיש להיות נאמנים אליה היא מלכות בית דויד ולא המדינה ... (או לפחות זה מה שאני הבנתי אשתדל לחפש את הלינק ) . בקיצור , זו שאלה , האם בכלל יהיה אפשר להתקיים כך באמת . האם המדינה תוכל להתקיים במצב כזה (ללא צבא..) ואם ללא מדינה , האם זה באמת דרך אמיתית לאושר ... ? (ואם אין לה שום קשר לאושר אז מדוע נגזר על בני אדם ללכת בדרך זו ?)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2005 19:58 |
|
| |
ועוד משהו נחמד שנתקלתי בו היום . ישבתי לי באוטו והסתכלתי דרך החלון ומולי היתה כרזת ענק כזו של שלטים שעליה כתוב : "ישראל רוצה קדימה" ותמונה יפה ענקית של שרון מביט לעתיד ואני חשבתי לי לרגע שלהיות ראש ממשלה מהבחינה של ההתפעלות זה אדיר כי כאילו כל העם מאחורייך . מה שמצחיק זה שבו זמנית עיניי נחתו על מדבקה קטנה שהודבקה על עמוד חשמל שעמד לפני הכרזה הזאת של שרון שעליה היה כתוב : "אנחנו בוחרים בך הקדוש ברוך הוא " ...המדבקה הקטנה ובה העם בוחר לעומת הכרזה הענקית שמציגה את עצמה . ... (כמובן שיש גם כרזות ענק של דתיים אבל עזבו פשוט אהבתי את הקטע של התמונה הזו מולי - זו היתה יכולה להיות פרסומת טובה לאלוהים)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 01:11 |
|
| |
איזה יופי. דברים של טעם. 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 10:52 |
|
| |
כבר מזמן הציבור הבוחר, לא בוחר בדיוק את מה שהוא רוצה אלא בערך...!!! ברור שהכל אינטרסים וגם ברור שהתקשורת מובילה אותנו לחשוב דברים מסויימים על אנשים מסויימים כך שגם אנחנו באופן לא כל כך מודע כבר לא ממש אוביאקטיביים.
וכל המשחק המחודש הזה של הבחירות...שוב הצהרות - כלכלת בחירות - הבטחות מפה ועד להודעה חדשה...
אבל איכשהו, חייבים לבחור .כי זה לא יעזור אם לא נבחר...עדיין מישהו חייב לנהל את המדינה,אז לפי שיטת האלימינציה נבחר את מי שהכי פחות גרוע ו"בערך" בדעות שלנו. ( אגב, כמובן, גם אנחנו הבוחרים בוחרים מאינטרסים...)
ואם נחזור רגע לתקשורת - שגורמת לאזרח לחשוב מה שהיא רוצה -
היום בערוץ אחד בשעה 22:45 יש תוכנית שנקראת "בת מלך"
לפי העיתון:"התבוננות נדירה, חד פעמית לחצרותיהן, בתיהן והליכותיהן של דמויות מעולם החסידות. ארבע נשים מחצרות אדמור"ים שונים לוקחות אותנו לתוך עולמה של האישה החסידית."
את מי שזה מעניין יש לזכור לקחת את זה בערבון מוגבל !!!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 10:55 |
|
| |
אני מקווה שזה בסדר שהפנתי אתכם לצפות בתוכנית טלויזיה...
( לא יודעת אם זה מקובל פה...???)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 11:13 |
|
| |
זה מקובל.
באמת שמתי לב שבתקופה האחרונה גברה ההתעניינות הציבורית בחרדים.
לאו דווקא באופן של התנכלות אליהם כמו שאת קצת רומזת כשאת מזהירה ממגמתיות תקשורתית.
אלא באמת התעניינות אמיתית ואפילו התפעלות מהאותנטיות.
הרבה פעמים דווקא שמים דגש בתקשורת הזו על הנקודות החיוביות ששם.
תופעה מעניינת, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 12:32 |
|
| |
חיים יהודים לפני 70 שנה במונקטש.
אפשר לראות מגוון של החיים היהודיים. מדרשת הרבי ממונקטש עד שאומר את הברכות מתחת לחופה. יראת שמים צרופה!
ועד לתלמידים ציוניים שרים התקוה בחילופי גרסאות.
ילדי חדר שאומרים ברכת השחר בנוסח שונה ממה שאני אמרתי כשהייתי ילד.
ולבסוף מחזה סוריאליסטי, בחורים וגם בתולות רוקדים הורה ביחד ושרים, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות!!
הסצנה האחרון היא מלמדת עד כמה החיים היהודיים הדתיים היו בבסיס של כל תופעה חברתית בחיי היהודים ואפילו תופעה חילונית לגמרי.
הוידיאו צולם במונקאטש לפני שבעים שנה.
http://video.google.com/videoplay?docid=1622609518319953327&q=Jewish+Life
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 21:17 |
|
| |
אני חושבת שכשבן אדם מתעניין במשהו,הוא פשוט שם לב יותר לדברים שקורים בתחום ההתעניינות שלו...
לא נראה לי שהתקשורת פתאום מתעניינת יותר, אלא פשוט אני שמתי לב לזה יותר כי אותי זה מעניין...בטח תמיד מידי פעם משודרות תוכניות טלויזיה, כתבות בעיתונים, רק שפעם בטח הייתי ממשיכה לדפדף על כתבה כזאת או מזפזפת מתוכנית כזאת כי זה לא עניין אותי
( זה כמו שכשאתה לומד נהיגה אתה רואה כמה מכוניות ל' יש על הכביש...כאילו כולם פתאום לומדים נהיגה )
אבל אולי עצם זה שאני ( האזרח המרוחק ), התחלתי להתעניין,זה בגלל שזה משודר יותר ויותר במודעות...
מה בא קודם הביצה או התרנגולת???
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2005 06:48 |
|
| |
אולי באמת זה כך... תכלס זה משנה מה בא קודם? אם אנחנו יודעים מה טוב לנו ומה לא זה משנה אבל אם לא ... זה לא משנה .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2005 11:04 |
|
| |
נו, איך היתה התוכנית "בת מלך"?
מי ראה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2005 12:08 |
|
| |
אני ראיתי...
זה היה כאילו בכוח ניסו להוציא סיפורים מעניינים לחברה החילונית...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2005 12:44 |
|
| |
והצליחו?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 12:22 |
|
| |
אני לא אהבתי את הסיפורים ה"יוצאי דופן" של החיים שלהם, דוקא אותי יותר עניין לראות את הדברים הרגילים, אורך החיים השגרתי - אבל זה לא היה ( נראה לי ,לדעת העורכים ),מספיק מרתק ( ומביא רייטינג )...
היה קטע שהראו ילד בן 10,והמראיינת שאלה אותו על הלימודים בביס' בלי בנות...מה הוא חושב על זה...( הוא דיבר ממש כמו אדם מבוגר-שלא החלטתי אם זה חיובי או שלילי)
ואז הוא סיפר שהיתה לו שכנה שכשהם היו קטנים הם היו משחקים ביחד והיה להם מאוד כיף והיום הם לומדים בנפרד...
והמראיינת שאלה אם זה מפריע לו, אם הוא מתגעגע אליה? מה קורה אם הוא רואה אותה ברחוב?
והוא ענה (די באדישות),שהיה כיף אז, אבל הוא מבין שזה לא יכול להמשיך כי הם כבר גדולים ושברור שהוא אומר לה שלום כשהוא רואה אותה ( הוא לא הבין למה היא שואלת את זה בכלל)
וזה היה נחשב לאחד הקטעים הסטנדרטים-המשעממים...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 12:40 |
|
| |
בעיניי זה קטע מצויין.
הילד היה שגריר של דרך אמת פשוטה שהציבור החילוני צמא לשמוע.
למרות שהשאלות של החילונים הן לכאורה פרובוקטיביות, בכל זאת התשובות שהם מקבלים מאירות להם קצת את הנשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 19:13 |
|
| |
גם בעיני זה היה קטע מצויין...
כשכתבתי קטעים סטנדרטיים משעממים התכוונתי שזה אורך החיים הרגיל שלהם,שאת זה חיפשתי ואהבתי לראות...
לא אהבתי לראות, להבדיל, כל מיני קטעים כמו שצילמו בכוונה זוג חרדים מחזיק ידיים,וניסו להראות איזה משהו כביכול לא בסדר
ואישה חרדית שרשומה למכון כושר ועושה פילאטיס ואוהבת לקנות בגדים ולהחליף פאות וזה הרגיש לי כאילו בכוונה חיפשו דברים לא סטנדרטיים.
את זה לא אהבתי
הקטע עם הילד היה כל כך תמים וטהור,וכל כך יפה לראות איך הוא מדבר...זה היה אחד הקטעים שהראו את האמת...שזה מה שחיפשתי לראות...את הפשטות
|
|
|
|
|
