| נשלח ב-2/1/2006 03:01 |
 |
| |
היי נינוי
גם אני שותף לאותה שאלה. ניסיתי לקבל על זאת תשובה
באשכול של למה נבראתי.
פעם ההייתי במצב ש"לא הייתי", לא יודע איך לתאר זאת
ניו אייג' ובודהא קוראים לזה הארה.
המצב הזה הרגיש שהגוף והראיה עדיין מתפקדים גם המחשבה והרגש אבל כל תחושה של ישות או גבול(גבולות הגוף והראיה)לא היו שם,וכל נשימה,צליל וטעם היו הרמוניה אין סופית.
דקה עברה כמו נצח וכל פני אדם שראיתי במקום סיפרו הכל על פנימיותו.וכל עלה נראה כעולם ומלואו.
רק אחרי "הארה" זאת ממש חוויתי והבנתי את אחדותו של עולם וקיומו של הבורא ברמ"ח אברי.
מאז העברתי שנים של ניסיונות להבין איך חוזרים לאותו מצב הוויה שכזה.
בסופו של דבר הגעתי לתורה ולמצוות,והום אני מרגיש בדיוק את מה שתארת,שלא משנה כמה אני מבטל את רצוני בפני הבורא
עדיין לא התבטלתי באמת.
אמר לי פעם חבר מחב"ד שרצון הבורא הוא שלא נגיע לאותה "הארה"
אלא דווקא שנשמור על האני ונבטל את רצונו.
עמוק בליבי אני מקווה שהוא טעה ושבעזרת השם נשוב לאותה הוויה (בעזרת התורה ופנימיותה)ונתבטל באמת בפני הבורא.
ושנזכה לקבל את התואר שקיבל אברהם אבינו--בא בימים.
ונבוא כמו אבינו בכל רגע ורגע,נשימה ונשימה שביום ונחווה אותם במלואם.ונוכל למות שבעים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2006 03:15 |
|
| |
יש לי טיפ קטן שיכול לעזור להבין את תחושת אין הישות שדיברתי עליה.
ישנה מדיטציה יהודית המשויכת לדוד המלך ונקראת מדיטציית אין.
יש לשכב על הגב כאשר הגוף פרוס וישר ללא כרית.
במקום שקט וחשוך ללא הפרעות.
עוקבים אחרי הנשימה הטבעית של עצמנו ומרפים את הגוף
מהפנים ועד קצות אצבעות הרגליים.
לאחר הכנה זאת ממשיכים להתרכז בנשימה , אך נותנים יותר את הדעת
על החלק בין הנשיפה לשאיפה.
חלק זה הוא חלק האין של הנשימה החלק בו אנו ריקים.
המתרגלים מדיטציה זאת ירגישו איך לאחר כל נשיפה(לאחר הוצאת אויר-החלק בו אנו ריקים)הם לאט לאט מתפוגגים לאותה תחושת ריקות תחושת אין ולאט לאט הצופה/משקיף/תחושת ישות
נעלמים.
לפעמים זה קצת קשה בהתחלה וקצת מפחיד במיוחד כשמפסיקים
להרגיש את הגוף.
כמו כן אני ממליץ בחום על הספר "מדיטציה יהודית"
של אריה קפלן.
אם יש שאלות לגבי המדיטציה אני ישמח לענות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2006 12:16 |
|
| |
ניינוי, <ומי אני מול השם ?>
נו, מי?
חי,
שאלה ראשונה על המדיטציה:
איך המדיטציה הזו הגיעה מדוד עד אליך?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 03:26 |
|
| |
שלום
נראה לי שהשם רוצה שכן "נבטל" את עצמנו לרצונו
הערב הבנתי משהו נחמד על "לבטל"
כשאתה מבטל את עצמך אז (בדקות) אתה לא לגמרי מתבטל כי אם מבטלים משהו זאת אומרת שיש לו מציאות ולכן זו לא התבטלות אמיתית.
ונראה לי שעל זה ניינוי דיברה
ז"א שאם "ביטול" זה "לא אני" אז אתה מכריז יש אני כשאתה מבטל את עצמך (הכל בדקות)!
וחלילה אם נשמע מדברי שלא להתבטל צריך וכמה שיותר
לילה טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 11:00 |
|
| |
אולי זה יעשה קצת סדר בדברים:
ישנם שני ביטולים:
1) שאני מבטל את כל מה שיש לי אל הרצון של ה'.
2) שאני בעצמי בטל אל ה' בעצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 18:55 |
|
| |
עינבחי, תודה על המדיטציה...עוד לא יצא לי לנסות אותה אבל אני אעשה זאת ואדווח איך היה...
לגבי הביטולים...אזרחי,
איך אני מבטלת את כל מה שיש לי אל רצון ה' ?
והשאלה שיותר העסיקה אותי היא איך אני בטלה בעצמי אל ה' בעצמו ?
נראה לי שלא משנה מה אני אעשה עדיין יהיה פה אני...האם יכול להיות מצב אחר?
כי זה גורם לי לחשוב שה' אף פעם לא יהיה מרוצה ממני כי אין פה התבטלות מוחלטת...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 20:46 |
|
| |
ביטול כל מה שיש לך על ידי תורה ומצוות, אבל גם לזה צריכה להיות איזו הארה התחלתית. מספיקה אפילו התבוננות ואפילו חשיבה רגילה פה ושם עד שקולטים את הקטע.
מתי שהוא נוצר הקשר הפנימי יותר בין לומד התורה ומקיים המצוות לבין נותן התורה ומצווה ההמצוות. בעיקר על ידי פנימיות התורה והתבוננות או חשיבה בדברים קצת יותר עדינים עד שקולטים את הקטע הזה.
יתכן שהקשר יווצר כבר בשלבים מוקדמים ואולי אפילו בכלל לפני קיום המצוות אבל סופו של קשר שכזה כסופה של ההארה של חי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 20:58 |
|
| |
אגב חי,
יש לי כמה שאלות לשאול על ההארה ועל המדיטציה.
תודיע רק אם בא לך ואם אתה זמין לענות.
וחוצמזה, אני שמח שבאת לפורום. שיחק אותה אלף.
וברוך שובך למרכז!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 23:58 |
|
| |
לגבי המדיטציה של דוד.
המורה שלימד אותי נתן לי בעבר את המקורות שלו .
לצערי אני לא זוכר.
לגבי השאלות אני ישמח לענות למיטב הבנתי ,אני יכול לענות רק על סמך חויה שחוויתי,וכתבים שקראתי אצל אנשים שתיארו את אותה חוויה,אך לא אוכל לענות מעצם החוויה עצמה.
אגב אחת מהמדיטציות היהודיות היא :שיויתי ה לנגדי תמיד.
ובמדיטציה זאת צריך לעצום עיניים ולהשתמש בכח המדמה ןלתבונן באותיות שם הווי''ה.
ניתן כמו כן אם מדיטציה זאת קשה מידי בהתחלה
להתבונן בדף עליו כתוב שם הווי'ה שחור על גבי לבן.
המטרה היא השקטת עולם המחשבה mind עד אשר משיגים מיקוד , דעת, התבוננות מלאה באותיות השם.
ולא להתבונן על מנת לחקור ולחפור במשמעות.
כרגיל ,כמו כל מדיטציה אף פעם לא מצליחים בפעם הריאשונה
אלא צריך להתיגע ולהתאמן ולקבוע עיתים כדי לראות/להרגיש תוצאות ורק לאחר שחוויתם/ראיתם הרגשתם תוכלו להבין למה אתם עושים מדיטציה,ומזה מדיטציה. אך עד שמבינים צריך לנסות מעבר להבנה ומעל לטעם ודעת וכמו שנאמר יגעת מצאת תאמין.
המקורות למדיטציה הם בסיפרו של הרב אריה קפלן
מדיטציה יהודית,
כמו כןיש ספר נפלא נפלא בנושא מדיטציות השייך לבית חב"ד
"התבוננות במעשה מרכבה" של דרור משה שאול בהוצאת
מרכז יחודא עילאה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 00:20 |
|
| |
אזרחי, לדעתי החלוקה קצת שונה.
אכן יש 2 ביטולים, אבל אני מחלקת אותם אחרת.
1. אני מבטל את רצוני למול ה', כלומר- יש לי את הרצון האישי שלי, אבל אני מבטל אותו ועושה אחרת מרצוני כיוון שהקב"ה ציווה אחרת.רצון ה' חיצוני לי.
2. רצוני הוא רצון הקב"ה. רצוני לעשות מצוות ה' יתברך, השאיפה למלא אחר דבריו ממלאת את כל ישותי וכיוון שכך- רצונו נעשה רצוני. רצון ה' פנימי בי.
גם כשאדם בתמדרגה 2 הוא עדיין בעל בחירה. נכון- יש צדיקים שהם ברמה כל כך גבוהה שכבר כביכול אין הם בעלי בחירה (כי הם כל כך בטלים למול הקב"ה שהם לא מסוגלים לחטוא), אבל הם לא נולדו כך ועברו מסלול ארוך שהיה מורכב מהרבה בחירות בהם בחרו נכון והגיעו למדרגה גבוהה זו.
נקודה נוספת:
גם כשאני מבטל את עצמי למול הקב"ה זה יוצא מתוך מקום אישי ובעל בחירה, כלומר- אני *בוחרת* לבטל את עצמי, ועל כך בדיוק אדם מקבל שכר. מלאכים אינם מקבלים שכר כי הם מתוכנתים לעשות רצון ה', אנחנו לא, לנו יש דעות משלנו, רצונות משלנו, דחפים משלנו ומחשבות משלנו, אנחנו מקבלים שכר על כך שאנחנו בוחרים להתעלות מעל רצוננו האישי, שקיים, ולעשות בסופו של דבר את רצון ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 00:34 |
|
| |
נשלח ב 3/1/2006 אזרחי
אולי זה יעשה קצת סדר בדברים:
ישנם שני ביטולים:
1) שאני מבטל את כל מה שיש לי אל הרצון של ה'.
2) שאני בעצמי בטל אל ה' בעצמו.
אני מצטט אותך ושואל האם באפשרות הראשונה לבטל את כל מה שיש לי וכו', האם לא כל מה שיש לי זאת תחושת הישות, ותחושת היבדלות מהשם?
זה לא אומר חס ושלום שתורה ומצוות לא יתקיימו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 10:01 |
|
| |
פנדורית, [זה אזרחי בניק השני]
שני הביטולים שהבאת הינם חלוקה של הביטול הראשון עליו אני דיברתי. [עשיית רצון השם]
וזה לא רק שני דרגות אלא שזוהי סקאלה.
בתוך הסקאלה נמצאות הרבה דרגות.
הנקודות הקיצוניות של הסקאלה הן:
עבד נאמן- שרוצה מצד עצמו לעשות כל מה שהוא רצון האדון. לעבד זה אין שום רצונות משל עצמו וכל כולו מזוהה עם כך שיש כאן אדון ואני רק יד ימינו שעושה בשבילו.
עבד פשוט - אחד כזה שבהפקירא נייחא ליה [היינו שהוא היה מעדיף לצאת כמה שיותר לחופש, מעדיף הפקירות, נוח לו לא לעשות], אבל הוא עושה את רצון השם מתוך ביטול הנובע מפחד או אימה או אילוץ אחר.
שני אלה וכל מה שבתוכם הם דרגות שבתוך מערכת היחסים שלנו עם רצונושל השם.
ויש מעלות בזה שאין בזה.
ויש מעלה בעבד פשוט שאין בעבד נאמן.
אבל גם עבד נאמן [שהם הצדיקים] יכול לזכות במעלות של העבד הפשוט אם רק יגיע להסכמה בנפשו שגם אילו יצוייר שהרצון האלוקי היה היפך מרצוני, גם אז הייתי עושה אותו.
חי,
כן, וזה בדיוק מה שה' תכנן ורוצה שיקרה.
זה לא ממש היבדלות אלא הדבקה. זה כמו חיבוק של שני אוהבים. כשאתה מחבק בר אתה לא ממש מאחד את הגוף שלך עם גופו של החבר. האחדות היא רק בנפש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 13:55 |
|
| |
אני חושבת שנקודות העיקריות בסקאלת הבחירה של האנשים המאמינים הינן אלה (מהנמוך לגבוה):
המורד- אדם הבוחר שלא לקיים רצון ה'.
הסלקטיבי- אדם המקיים רק מה שהוא חושב לנכון, ומה שלא נראה לו- לא מקיים.
המחונך- אדם שמקיים מצוות מתוך חינוך שקיבל או מתוך לחץ חברתי של החברה בה גדל, אך אינו בעל השקפה אמונית.
הירא- אדם המקיים הכל, מתוך יראה (גם כשזה נוגד את רצונו).
האוהב- אדם המקיים הכל, מתוך אהבה (גם כשזה נוגד את רצונו).
חסר הבחירה - אדם החש כי אין לו בחירה והוא לא יכול שלא לקיים רצון ה' (למרות שטכנית הוא יכול, הוא נפשית לא מסוגל, כמו שאדם יכול טכנית להכניס ידו לתוך אש לוהטת, אך לא יעשה זאת).
כמובן, יש הרבה שלבי ביניים באמצע....
תוקן על ידי - פנדורית - 04/01/2006 14:01:17
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 17:03 |
|
| |
אז אני עדיין לא מבינה...אתם חושבים שהשם רוצה שיהיה אני, או שצריך לעבוד על עצמנו מספיק חזק כדי להתבטל בפניו...?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 00:30 |
|
| |
ניינוי רציתי שתדעי שאני אני באותו דילמה שלך בדיוק ואת לא לבד.
ואת אותה שאלה שאלתי את השם יתברך בתחילת השבוע ומאז קיבלתי המון תשובות מהמון מקומות.
והבנתי שבכל מקרה צריך לעשות את המקסימום שאנו יכולים לעשות למענו יתברך (איתכפיא-לכפות על עצמנו את רצונו טרם התבטלותנו) ואם ירצה השם נזכה להיתהפכא(-לעשות את רצונו בביטול גמור,)וכך אנו עושים בדיוק מה שהוא רוצה מאיתנו.
בעזרת השם נעשה ונצליח.
וכמו שכתב דוד המלך עליו השלום:
ואני בחסדך בטחתי,יגל ליבי בישועותך,אשירה לה' כי גמל עלי
כלומר עוד לפני הישועה הוא בוטח בחסדו (יגל בלשון עתיד).
תוקן על ידי - עינבחי - 05/01/2006 0:36:39
|
|
|
|
|
