גילו של העולם - מאמר שקראתי

גיל העולם - קוסמולוגית בראשית


גיל העולם הוא דוגמא למקרה הקלאסי של סתירה וניגוד [לכאורה] בין הדת למדע.


המדע, על סמך תצפיות וממצאים, משער את גיל העולם בכ-15 בליון שנים, ואת גיל כדור הארץ בכ-5 בליון שנה. ואילו על פי התורה, גיל העולם הוא רק 5763 שנים. האם וכיצד ניתן למצוא פתרונות לעימות זה?

למי שמקבל את מסורת התורה כאמיתית, סתירות בין תורה ומדע הרי הן מן הנמנע. לפי השקפת התורה, בורא העולם הוא נותן התורה, ולא ייתכנו סתירות בין התורה ובין תמונה אמיתית של העולם, שאליה גם המדע חותר. אבל במקרה דנן, גיל העולם, כאשר הסתירה היא בולטת, יש להניח שקרתה כאן אחת משלש השגיאות הבאות:

המדע, דהיינו האופן שבו הבנו את הטבע, היה מוטעה (דבר הקורה לעתים תכופות).
לא הבנו כראוי את כוונת התורה (גם זה יכול לקרות).
אין כל סתירה הגיונית. הופעת המחלוקת נובעת מחוסר דיוק בהגיון1.

בואו ונבחן את שלש האלטרנטיבות הנ"ל ליישוב סתירה זו:

1. האם ישנה אפשרות שהתיאוריות וההשערות המדעיות מוטעות?

כשהמדע "מוכיח" משהו, מתקבל הרושם שמדובר בוודאות גמורה, כמראה עינים ממש. האמנם? האם מישהו רואה שהעולם הוא קדום או עתיק יותר מ-6000 שנה? מה שרואים הן תופעות מסויימות שמדענים מסבירים אותן כעתיקות יותר. המדע מתפתח ומשתנה, ולכן אינו מוחלט. מבט בשינויי תפיסת המדע מן המאה ה-17 ועד היום, מוכיח שהתיאוריה שהתקבלה כ"אמת" בעבר, הודחה והוזנחה עם התפתחות הטכנולוגיה והמכשור.

כותב פרופ' סטיבן הוקינג (פיזיקאי, מגדולי המדענים במאה ה-20):"כל תיאוריה פיזיקלית, היא ארעית תמיד, במובן זה שהיא רק בגדר השערה: לעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה. לעומת זאת, אפשר להפריך תיאוריה בכך שאנו מוצאים אפילו תצפית יחידה המנוגדת לניבואיי התיאוריה"2.

אחת מהנחות היסוד של תצפיות מדעיות, מבטא אבי מדע הגאולוגיה צ'ארלס לאיל כאשר טוען: "מעולם לא פעלו כוחות שונים מאשר בהווה, ובאותה עוצמה כמו היום". – הנחה זו, על אף היותה הגיונית, אך אינה ניתנת להוכחה. והסיבה היא, שאנו משערים באקסטרפולציה לזמנים שמעבר לזמן התצפיות המדעיות שנערכו בפועל בכמאה השנים האחרונות.

א. השיטה הנפטוניסטית.

דוגמא לכך, אנו רואים בימים מלוחים. אדמונד האלי (1656-1742, אסטרונום וחוקר טבע בריטי), היה אולי הראשון שניסה לתת לחישוב גיל העולם גושפנקה מדעית, בתחום המדע הריאלי. הוא ערך חישובים על זמן קיום האוקיינוסים, על סמך הנחה, כי המלח שבהם הובא אליהם ע"י הנהרות, שזרמיהם שוטפים אותו מן הסלעים. הוא הניח כי מידת היבוא היתה בדרך כלל שווה במשך כל הזמנים. הוא ומדענים אחרים, חישבו כמה מלח מגיע בכל שנה אל הים, וכמה שנים דרושות כדי להגיע לריכוז כזה של מלחים. זו דרך אחת לקבוע בני כמה הימים, ומכאן בן כמה העולם.



ב. קביעת גיל העולם ע"י חישוב רטרואקטיבי.

שיטה נוספת להשערת גיל היקום היא לפי הערכת מהירות ההתרחבות של היקום. מחקרים אסטרונומיים מראים שהגופים השמיימיים הרחוקים מאיתנו, כשמהירותם גדלה ביחס קבוע למרחקם מאיתנו. תצפית זו מורה על יקום מתרחב. כאשר מחשבים "מלבר למפרע" – חישוב אחרונית, מוצאים שלפני כ-15 בליון שנים כל החומר היה מרוכז בנקודה אחת, והיווה את "אטום בראשית", והיינו תיאורית "המפץ הגדול" המבוארת לעיל בפרק ב'.

אמנם, כל החישובים מבוססים על הנחות שאיש לא הוכיח את אמיתותן. מומחים לדבר, נאלצים להודות, שכל התיאוריות, אם כי הן מפתות, "הן מושתתות על הנחות שרירותיות המשוללות כל יסוד"3.

כגון הופעת הסטייה של הקווים הספקטרליים לכיוון הקצה האדום של הספקטרום ("סטייה לאדום"). סטייה זו מוסברת בהנחה, שהגוף המקרין מתרחק מאיתנו. עקרונית יכולים גורמים אחרים, מלבד מהירות הנסיגה, להביא לסטייה זו. כרגע אין הם נראים כסבירים, אבל מדען השולל אפשרות זו יחטא בפזיזות יתר.

בנוסף, החישובים הפשוטים מבוססים על מהירות קבועה. אבל הנחה זו רחוקה מן המציאות. השפעת גודל המסה ביקום על תנועות החלקיקים שבתוכו, היא שאלה תאורטית חמורה, וקיים קושי רב באישור מסקנות בנושא זה3א. משל למה הדבר דומה: לרכבת העוברת בדרכה בתחנה מסוימת במהירות של 50 קמ"ש, האם רשאים אנו – שואל ד"ר פקר – לקבוע על סמך נתון זה בלבד, לגבי מהירותה בשעה שיצאה מהתחנה הראשונה? האם מותר לנו לקבוע באיזו מהירות היא תיסע בתחנה הבאה? על אחת כמה וכמה שאסור לקבוע על סמך נתוך זה, מאיזו תחנה היא יצאה כלל.

אולם המסקנה המוחלטת היחידה שניתן להסיק מחישובים מעין אלה הוא, שאין העולם קדמון, ומן ההכרח הוא שיש לו ראשית, שכן אם בתופעות טבע עוסקין, הרי בהכרח שהחשבון "מלבר למפרע" מסתיים בנקודה מסויימת4.


--------------------------------------------------------------------------------


1. שלשת אלטרנטיבות אלו בהקשר לכל סתירה המתגלה בין תורה ומדע, מובאות במאמר של ד"ר סנפורד ארנוף, גיל העולם, Challenge, עורכים הרב אריה כרמל ופרופ' סריל דומב, פלדהיים, ירושלים, 1978; יהדות ומדע כחכמות משלימות, יהודה לוי, הוצאת עולם הספר התורני, ירושלים ה'תשנ"א.

2. ס. הוקינג, קיצור תולדות הזמן, ת"א 1989, עמ' 19.

3. ראה מאמרו של ד"ר פקר, "מדע" כרך ו', חוברת 2, עמ' 10.


ג. חישוב על סמך קרינה רדיואקטיבית.

דרך אחרת, מתוחכמת יותר, היא פיתוח של שעונים רדיואקטיביים. ידוע שחומרים רדיואקטיביים מתפרקים בקצב איטי לאורך מליוני שנים. כשבודקים את כמות האורניום הרדיואקטיבי בתוך סלעים עתיקים כיום, ביחס ליסודות הכימיים שהם יוצרים, אפשר לדעת כמה אורניום היה בהם והתפרק. בדרך זו מסיקים בני כמה הסלעים ובן כמה העולם.

הנחתו היסודית של חוק הדעיכה הרדיואקטיבית היא, שלכל גרעין רדיואקטיבי מסוג מסויים, סיכוי קבוע ומוגדר להתפרק במשך השניה הבאה, ללא תלות בתנאי הסביבה (כגון, מספר הגרעינים הרדיואקטבים בסביבה) או במשך חייו הקודמים. מכאן, שמספר הגרעינים הרדיואקטיבים מסוג מסויים, מתפרקים ביחידת זמן, מתכונתי למספר הגרעינים שמאותו הסוג הקיימים באותו רגע.

זמן מחצית החיים של חומר רדיואקטיבי הוא הזמן הדרוש להתפרקות של מחצית מספר הגרעינים בממוצע. כגון זמן מחצית החיים של אורניום מצוי הוא 9 10 x 4.5 שנים. ושל פחמן 14 כ-5,730 שנה5.

אך האם אפשר לסמוך על שיטה זו, תהא נשענת על תצפיות מדוקדקות עד כמה שתהא?

בעיה אחת טמונה ביסוד השיטה: היא נזקקת לאין-ספור הנחות יסוד. למשל, יש להניח שגוש החומר הרדיואקטיבי התחיל ביחס מסויים של מרכיבים, ועל יסוד היחס הנוכחי, וידיעת קצב ההתפרקות, אפשר לחשב את זמן המצב המקורי, דהיינו מתי נוצר הגוש. למעשה החישובים מורכבים הרבה יותר. אבל בקיצור, חישובים אלה מורים על גיל של כ-15 בליון שנים ליקום.

אין זה פשוט כלל להניח שבהמשך 20 מליון שנה או שני בליון שנה דבר לא השתנה בעולם, ואין ידוע בפועל מה היה יחס המרכיבים בצורתו ההתחלתית של החומר.

למשל, הנחה כי ריכוז פחמן 14 באויר לא השתנה במשך השנים, כבר הופרכה ע"י האנס סוואס (מאוניברסיטת קליפורניה). ב-1971 ע"י מחקר בטבעות הגידול השנתי בעצי סקוויה עתיקים שגילם כ-4000 שנה, הוא מצא כי יש סטיות ושינויים מהותיים בריכוזי פחמן 14 באויר.


איזוטופים רדיואקטיביים בעלי זמן מחצית החיים של 9 10 שנים ומעלה, עשויים לשמש לקביעת גילים גאולוגים של כדור הארץ וכוכבי הלכת6. אמנם, בל נשכח, שהאורניום והרדיואקטיביות ידועים פחות ממאה שנה, כך שלא עקבו אחרי תחום זה זמן ממושך כדי להסיק מסקנות נמהרות. דבר נוסף, ריכוז הסופי של האורניום יכול להימדד באמצעות הטכנולוגיה (זוהי בדיקת פחמן 14), אולם אין ודאות באשר לריכוז ההתחלתי. אפשר רק לשער מה הוא היה. אך יש אפשרות של היווצרות מתמדת של חומר רדיואקטיבי בהשפעת הקרינה הנכנסת מהסביבה שמכניסה אי-ודאות נוספת לניתוח, ושוב להיכנס למעגל הקסמים שאין מוצא ממנו של הנחות שאינן ניתנות להוכחה.

ידועה במיוחד השיטה לקביעת גיל הארכאולוגי בעזרת פחמן 14. בצומח ובחי המקיימים חילוף חומרים עם הסביבה, ישנו אחוז קבוע וידוע של האיזוטופ הרדיואקטיבי הזה. מרגע מותו מביאה הדעיכה הרדיואקטיבית להתמעטותו ההדרגתית ולירידה בכמות הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת. מדידת הרדיואקטיביות האופיינית ל C146 נותנת אפוא אפשרות לקבוע (בדיוק של עד כדי 10%) את הזמן שעבר מאז נפסק חילוף החמרים בחי או בצומח הנבדקים7. אמנם ברור שבשיטה זו אי אפשר לשער בודאות ביותר מכ-5,000 שנה, זמן מחצית החיים של פחמן 14. מעבר לזה אנו עוסקים באקסטראפולציה, ואין אנו לוקחים בחשבון אפשרות ראלית ביותר, כי בעבר פעלו גורמים שונים, אשר עלולים היו להשפיע על ריכוזים וקצב פירוק, ולשנות את התוצאות בצורה דרסטית. אך טבעי הוא להניח, כי בשעת בריאת העולם פעלו כוחות שמחוץ לטבע המוכר לנו היום, כוחות אשר אין לנו היום דרך לעמוד על מהותם או לחקור אותם 8.

זאת ועוד, חישובים המתבססים על קרינה רדיואקטיבית, מתבססים על הערכות ולא על בדיקות יסודיות של כמויות החומר המצוי שהתהוה כתוצאה מהתפרקותו של חומר רדיואקטיבי. אולם גם ביחס להערכה המקסימאלית (אפילו אם נניח שהחומר המצוי הוא תוצאה של התפרקותו של חומר אחר כבד ממנו):

"הגילאים המופלגים ביותר שנקבעו בשיטה זו בסלעים קדומים הם כ-3.5 מיליארד שנים – במקרים אחרים עד כדי 5 מליארד שנים; אף יש יסוד להנחה, שערכים אלה הם מופרזים, ושאין הם קובעים אלא את הגבול העליון"9.

כלומר, לפי חישוב זה נמצא שכדור הארץ נוצר לפני כ-5 מיליארד שנה.

אמנם, אם נתייחס לבדיקות שנערכו, שאף הן מבוססות על הערכות בלבד, נקבל תמונה אחרת לחלוטין.

"על סמך חישובים מהימנים כאלה, נקבע גילם של פגמאטיטים במאניטובה (קנדה), בקרליה (גבול פינלאנד-רוסיה), בנורבגיה וברודזיה ל-2.2-2.4 מיליארד שנים"10.



--------------------------------------------------------------------------------


3א. יהדות ומדע כחכמות משלימות, יהודה לוי, הוצאת עולם הספר התורני, ירושלים ה'תשנ"א.

4. אבולוציה ויהדות, אברהם קורמן, ת"א, תשס"ב, עמ' 185.

5. האנצקלופדיה העברית, כרך ל', ערך רדיואקטיויות, עמ 530-531, עע"ש.

6. האנציקלופדיה העברית, שם עמ' 540-542; וכרך כז, ערך פחמן, עמ' 580.

7. האנציקלופידיה העברית שם עמ' 540.

מאמר זה נלקח באישור מתוך חוברותיו של ד"ר גיל גרשון טבעון. מרכזי "ממעמקים/שורשים", לפרטים נוספים בטלפון: 02-6222816

http://breeah.haemet.net/articles/science/world_age/b1.html