שינאה וכעס

יש לי חברה טובה מיזה המון שנים ,לאחרונה עברנו לגור בשותפות בדירה אחת .אנחנו גרות בדירה הזאת כבר 4 חודשיים ובחודש וחצי האחרונים הסתכסכנו באופן קיצוני לחלוטין אנחנו לא יכולות ליסבול אחת את השניה והאווירה בבית רובצת שינאה.אני מנסה בכל כוחי לא להרגיש את השינאה הזאת שיש לי כלפיה אבל אני כל כך כועסת עליה וקשה לי להיפטר מהתחושה הזאת .פתחתי את ספר התניא וחיפשתי איזה פרק שיכול לעזור לי ואכן מצאתי פרק שלם שמדבר על "ואהבת לרעך כמוך" ואף מסביר מהי שינאה וממה שאני הבנתי (שאכן תניא הוא ספר לא קל) שכדאי שרגש השנאה  יוחלף ברחמים  כלפי אותו אדם שכן כשאנו מרחמים על האדם שממולנו אנו מתמלאים ברגש של חמלה ורגש זה הוא רחוק מאוד משינאה.
אז ניסיתי להירגע ולהרגיש כך וזה לא עזר לי כי היא ממשיכה להתנהג כלפי לא יפה כרגע אנו מחפשות מישהי שתיכנס לדירה במקומי אבל בכל אופן קשה לי עם תחושת השינאה והכעס הזה שממלא אותי רוב היום ביגלל הסיפור הזה.אייך אפשר להיפטר מתחושות אלה כשאין עם מי?

זה אל זה יקרה,

יכול להיות שהיא לוחצת בדיוק על יבלות ישנות.
כעס ושנאה הם רגשות חזקים, ואם הם מופיעים, הם לא מופיעים סתם.
כמו שכאב שיניים לא מופיע סתם, הוא מאותת על משהו לא בסדר באכילה
שלנו או בטיפול, כך הכעס והשנאה הללו הם ידידים שלך, שמנסים אולי להצביע
לך על משהו חשוב שהיא בדיוק דורכת עליו.

את מספרת מעט מאד מה באמת יש ביניכן, אבל בין השורות נדמה לי
שאת תמיד היית מתנצלת, והיום אינך מוכנה יותר, ושבעיקרון היא בחורה עם
אגו שהכל מגיע לה. דברים כאלה צפים וכואבים טוב-טוב כשגרים ביחד.

מה שקרה זה ששינית את החוזה האוטומטי שהיה ביניכן, שאיפשר לכן לחיות
ביחד כחברות ומכירות כל כך הרבה שנים. אני לא יודעת, אבל אולי את תמיד איפשרת
לה להתנפח ואת היית הבולעת והעדינה, ועכשיו האוטומט שביניכם חורק משום ששינית
את התנאים. ייתכן שהחלטת שעל בסיס קירבה יומיומית כזו, כשגרים ביחד,
אז גם את בן-אדם, גם לך יש מקום ומה לומר, והתגובות שלה מקצינות
מאד ומנסות אותך, עד כמה את רצינית.

במקום להיאבק בכעס ובזעם ומה שאת מכנה שנאה (אני בטוחה שלא אותה את
שונאת כי אם משהו שהיא מייצגת), אולי תקחי אותם כידידים חשובים. כעס הוא
רגש טבעי והוא עולה כשדורכים לנו על מקומות ישנים, או כשמבטלים את מה שלנו חשוב, או שמורידים מהערך שלנו, או...הכעס נותן לנו כוח ונכונות להילחם על מה שחשוב לנו, להסתכן, והוא חשוב מדי וראשוני מדי מכדי לבטל אותו ב"אני לא בסדר שאני כועסת". גישה כזאת היא ציפוי האמת ותביא אולי לשביתת נשק ושקט תעשייתי, אבל לא תפתור את מה שבאמת עורר בך את הכעס.

מצטערת שיצא לי ארוך. תוקן על ידי - מגי_אדם - 31/01/2006 15:52:28

שלום,
אני אנסה לתת לך עצה הכי פשוטה שיש (פשטות מאוד חשוב-במיוחד שיצר הרע עומד בפינה).
לעשות כייף פשוט לגרום לשמחה בבית "מצווה גדולה להיות בשמחה...."
כמה שהשמחה פותרת את הכעס.
עבור כל אדם שמחה מגיע ממקום שונה לדוגמא: גבר יין ובשר עושה אותו פשוט שמח.
תמצאי את המקום שלשתכן היה הכייף שממנו נובעת השמחה ותדבקי אליו.
ובע"ה הבעיה תפטר בעצמה ואם לא אין דבר כזה - שמחה, זה יפתר!
שווה לנסות
  

הודיה .

מגי, תמשיכי בבקשה.

הודיה (שם יפה), מה שאת אומרת מאד חביב. כלום לא חשוב באמת, העיקר שהכל ייראה בסדר... כמה אנשים אתם מכירים סביבכם, שתמיד היו בסדר, תמיד נחמדים, תמיד מחייכים ושמחים וטובי-לב ופתאום אתם שומעים, שוד ושבר, האדם המצויין הזה שכיב מרע, או חטף התקף-לב באמצע יום בהיר או הפסיד ביממה אחת את כל כספו ווהותיר את משפחתו לשמה? השמחה כרגש חם וחזק עומדת בדיוק על אותו הציר של הכעס והטינה. השמחה מביאה אהבה, הכעס והטינה מביאים מחלוקת. מסקנה: הראשון חיובי, השני שלילי. אולם זוהי גישה פשטנית ולא אמיתית. עלינו לזכור שאלוהים, הרוצה בטובתנו, ברא אותנו עם שניהם, וטעמו ונימוקו עימו. כעס הוא רגש ראשוני שמתעורר כאשר חוצים את גבולות האני שלנו. אם אנחנו מוסיפים ומתכווצים, מוותרים אולי לשם שמיים, אבל בעיקר כדי להרגיש ולהוכיח לעולם כמה אנחנו עצמנו חסודים וצדיקים ובינתיים הופכים את השני לרע ואימתני ואגואיסטי - אנחנו עושים עוול הן לשני והן לעצמנו. אדם המסתובב תדיר כועס ורוטן, אינו שונה בכלום מאדם המסתובב תדיר שמח וחיובי. שניהם משקרים, שניהם מזייפים, שניהם אינם אמיתיים לעצמם או לסביבה. שניהם לובשים מסיכות. אבל זה-אל-זה היא אדם רגיל ומאוזן, יודעת להיות גם בשמחה ובנינוחות, ואותה חברה חצתה היום קוים ונכנסה לה לאזורים שבהם אולי הערך העצמי שלה נפגע, או אולי חשה פלישה, או זלזול, או הכרח לוותר ולהקריב או מה שלא יהיה שעורר את כעסה. זהו איתות לכך שיש בה נפש בריאה שיודעת את הגבולות של עצמה, ושהיא מוכנה להסתכן ואינה מוכנה לחיות בזיוף ושקר. ושיש שם משהו לא פתור שהכעס הבריא הזה מאותת לה שעליה להתייחס אליו. זוג שאינו רב ואינו יודע לכעוס האחד על השני, הוא זוג שגם אינו לאהוב אחד את השני.

כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון או שכן ויש פה קצר.
לגבי עניין הכעס הקדוש ברוך הוא ברא אותו -נכון כמו כל דבר אחר ויש בעולם חיובי ושלילי.
והשלילי הוא שלילי הוא לא חיובי ,משמע אנחנו צריכים אותו רק על מנת להתקדם או במקרה הרע שהאדם לצערנו נופל.
האמת היא שאנחנו נופלים המון וזה בסדר ומקובל כי ללא הנפילות אין עליות.
אבל יש הבדל גדול בין לחשוב שזה בסדר, לא זה לא בסדר לכעוס / לצעוק / להיות תוקפני לא!!!
צריך לבקש סליחה לדבר על זה -תקשורת!
ובנוסף לזה להכניס בטרוף את השמחה כי אחרת אין הצלחה.
מדוע אין הצלחה ?
כי דברנו והשלמנו והכל טוב ויפה אבל כשעוברים בבית אחד ליד השני המבטים קפואים.
לכן יקיריי לשים שיר אמיתי (עבורי הוא "דוד מלך ישראל") ולהתחיל לרקקוד עם אותו אדם עד צחוק של ממש.
פוף קסם אין מבטים קפואים יש אמת ושלום ושמחה.
ואסור חס ושלום לחשוב יקיריי שהשמחה קיצונית ומי שיגיד לכם זאת הוא שקרן.
על מנת להבהיר את הדברים אף אחד לא אמר שלהיות שמח זה לרקוד ולשיר ולחייך כל היום.
השמחה זה שלנשמה טוב ומתי טוב לה ? שאלה רטורית
בהצלחה

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1735514

כולנו תקפנו נקודתית.

ונאמרו דברים שאכן יש לתת עליהם את הדעת.

אבל האמת היא בגישה של ניינוי. הטווח הארוך. כאן התבונה.

והכי חשוב במה שנינוי אמרה:

צריך לתת לעיניינים לשקוע ....ואחר כך צריך לשבת עם החברה ולדבר על מה שקרה בצורה אמיתית ...

ולפני שיושבים עם החברה, לשבת עם עצמי...

מגי אדם ,קלעה בדיוק לגבי המערכת יחסיים שיש לי עם אותה חברה ובהחלט נמאס לי להיות זו שסופגת ומפנימה למען השלום בינינו כל הזמן .אני מסכימה עם מגי שכעס הוא רגש טבעי ואנחנו לא חייבים לקבל כל דבר שלא ניראה לנו למען השלום .בכל אופן יצאתי כבר מהדירה הזאת איחלתי לה בהצלחה והלכתי לדרכי ,אני מרגישה הרבה יותר טוב שלא ויתרתי על עקרונותי ולא נישארתי בדירה הזאת בעל כורחי.

תודה על העזרה של כולכם
שבת שלום

מצורף קובץ

*