אשמת שמואל

שמואל, שסבל וגדל מינקות והוא מנותק מחיק אימו, מאביו ומאחיותיו, באותה סביבה קשה אצל עלי
הכהן ושני בניו חסרי הרסן, הגיע להיות סוף סוף שופט נכבד ומטיל מורא על בני ישראל.

נביא גדול, איש גדול, שופט חכם ונערץ. נחמה פורתא על סבל רגשי מתמשך ובל יתואר.

ואז בא העם ודורש: הבה לנו מלך. העם מותקף מן השכנים העוינים, סדרי שלטון אינם פועלים כראוי,
ועם כל הכבוד לערכי הקודש, העם רוצה גם סדרי שלטון ממלכתיים מתוקנים. הבה לנו מלך אומרים
נציגי העם אל מי שהפך להיות ראש וראשון, ואפילו הביא ניצחון גדול על הפלישתים בכוחותיו
הרוחניים (שמואל א', פרק ז').

שמואל כועס, נעלב, נפגע, ממורמר. מרירותו וכאבו האישיים משכבר הימים חוברים אל עלבונו
העכשווי. כפויי הטובה, קטני האמונה, מלך הם רוצים, איני כָּדאי בעיניהם...

היפה פה הוא שהעם אינו פונה ובוחר לעצמו מלך חילוני מאחורי גבו של השופט הנערץ. הם פונים
אליו, משח לנו אתה מלך, אתה, הקרוב לשם, הקרוב לתורה.

שמואל עומד ומנסה להניאם מהרעיון: "זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם. את בניכם יקח ושם
לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו. ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור
קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלבי רכבו." ואם לא די לכם בזה "את בנותיכם יקח לרחקות ולטבחות
ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן
לסריסיו ולעבדיו. ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם..." (שמואל א' פרק
ח' מפסוק יא והלאה)

וכך הוא ממשיך וטוען, ממשיך ומאיים, ממשיך ומונה... אין הוא נושא דרשה רוחנית, אין הוא טוען
לגדולה רוחנית, שובו אל ה' כי הוא מלככם לבדו, אין הוא נותן להם את ההשראה הנחוצה, כי יאמצו
לבם וישובו אל ה' אשר יושיעם, כפי שהיה מצופה מנביא מסדר גודל שלו. הוא פונה אל הצד הנמוך,
החשבונאי, של המבקשים...

ולא עוזר לו דבר. הם בשלהם.

מה עושה שמואל? הוא בוחר בשאול. אכן, שאול מתואר כבחור נאה וגבה-קומה, אולם אנו מתרשמים כי
הוא תם, מבולבל, לא מבין מהחיים שלו, מחפש את אתונותיו שברחו במצוות אביו, ללא כל ניסיון.
כשהוא לוקח אותו אל אותה עליית גג נסתרת למשוח אותו למלך, אין הוא מבטיח לו כי הוא יעזרנו
בניסיונו, או כי ה' יעזרנו. הנה, טמבל, לך תהיה מלך....

דומה עלי כי שמואל בחר בשאול, או שמא מילא מצוות ה' בבחירתו - אולם מתוך כוונה מכוונת שלא
יצליח. תמימותו בסדרי ממלכה, פשטותו, מן טאוויל והביל כפרי כזה, היו הערובה של שמואל לכשלונו
הוודאי.

והנה שאול, ככל התמימים, מפתיע. הוא לוקח ברצינות את התפקיד החדש. הוא לא בדיוק מריונטה בידי
שמואל. הוא מצליח, מאפס, להקים ממלכה, נלחם וחוזר ונלחם באויבי העם, ועושה כל מעשיו בנחישות
ואמונה, בלי אגו. בלי שום תשתית קיימת הוא מקים ממלכה, וצבא, ושרים. ככה, רק בזכות יושרו
הטבעי ואמונתו הגדולה, ולא בזכות ערמומיות, יועצים, תככים. וכל כמה שמתנכל לו שמואל, העם מקבל
את שאול כמלך.

ואז הולך שמואל וממליך את הבחור הג'ינג'י, הכאריזמטי והפורע חוק, ומארגן לשאול מרי אזרחי בתוך
ממלכתו הצעירה והפגיעה.

ובכך יוצר שמואל הנביא את הפילוג הראשון בעם, יוצר את שתי הממלכות, את יהודה וישראל.

ועד היום אנו רואים את ישראל - המסודרים, השולטים, בתקשורת, באקדמיה, במשפט, במדינאות.

ואת בני יהודה - בגוש קטיף, בשומרון, בצמתים, עם הכיפה הסרוגה לראשם וההתלהבות בלבם.

ואין דרך לאחות בין שני חלקי העם, והנה הגענו עד הרגע הנורא, הרגע בו באים חיילי ישראל בכוח
אלות על בני יהודה ומגרשים אותם מבתיהם.

כמה עצוב. כמה כואב.

דוד ושמואל עשו את הצעדים הנכונים ביותר על מנת לעשות את רצון ה', גם אם הם השתמשו בתכסיסים ובכל שאר האמצעים הקיימים, לא? את מוצאת שם איזו עבירה על חוקי התורה?

את לא היחידה שמחכה לשמואל ולדוד, שינפנפו את מי שלא שייך ושימליכו את מי ששייך.

אני אישית די סומך על יושרם היהודי, על פי הרושם שנוצר בי מהכתובים. את לא?

מגי: דוד אכן היה יד ימינו של שאול, עד ששאול ניסה להרוג אותו, ואז דוד נאלץ לברוח. מה היית עושה במקומו?

אזרחי, עכשיו הכנסת גורם נוסף, שעליו לא דיברנו. רצון השם. אכן, מבחינת רצון השם, כך קרה - סימן שזה רצונו. אינני חושבת שמשהו מתרחש בעולם ללא רצונו. ואני גם מאמינה כי השם משתמש בכל מה שיש למטרותיו, בטוב, רע, יושר, אי-יושר, כאריזמה, תאווה, מרירות... ודוד ושמואל אכן אנשים אדירים, ומחוברים לרצון השם, ועל כך אין ויכוח. עם-זאת, למרות הערצתי לשניהם, אישיותו של דוד אינה ישרה, מרירותו של שמואל היא קטנונית והביאה את הפילוג הקשה שאנו נתונים בו עד היום. עיקר כוונתי היא נגד הסילופים של הדמויות אצל הפרשנים, שלא מפסיקים לרדת על שאול ולהאליל את דוד, למשל, ולא היא. למה הם עושים את זה אינני מבינה, אבל הם עושים את זה , ואני חושבת שזה לא נכון. אם שאול אשם במשהו, זה רק בכך שלא היה שחצן . מבחינת אישיותו, הוא מדהים. ואני איתך. הלוואי ישובו שניהם, עכשיו, היום. אנחנו צריכים אותם דחוף, בטרם ייחרב הבית השלישי.

אראל, דוד התחיל, לא שאול. ואין לי אלא להזכירך את דבריו הצודקים של נבל הכרמלי שסירב להיכנע לאיומי דוד: "מי דוד, עבד המתפרץ מפני אדוניו ..." הוא צדק. והוא נרצח בידי אשתו, בהסכמת דוד, שהוסיף אותה לאחר מכן לגדוד נשיו. גם אם אנחנו זוכרים לו את אוריא ובולעים את זה איכשהו, על משקל לאנשים גדולים מותר להתחלק לפעמים, אנחנו שוכחים לו את זה.

מגי
אם זה כל-כך ברור מה שאת אומרת

(אני לא מכיר מספיק את המקורות)

אז מדוע לדעתך דורות של מפרשים ותלמידי חכמים לא העלו סברה זאת שאת מעלה?

ההיתכן שהם כולם בורים?
ואולי יש להם אניטרס בעניין? או שסתם הם לא סבלו את שאול?

והאם יתכן שנביאו של הקב"ה היה עוד תחמן פוליטי?

אם כן איך לדעתך הוא נהיה בכלל נביא? ואיך הוא זכה למקום כזה בתנ"ך ובמורשת היהודית?

                                            

עיןבחי אדם אינו חד-ממדי. אדם יכול להיות ענק בתחום מסויים, וקטנוני בתחום אחר. הנטייה האנושית היא לצבוע אנשים בשחור לבן, ומכיוון שדוד היה באמת ענק, ושמואל היה באמת ענק, והם שניהם עשו עוול לשאול וביתו, אז צריך כנראה "לסדר" את זה... אני בעצמי שואלת את השאלה שלך. אני בעצמי לא מבינה מדוע עושים זאת. ההסבר היחידי שעלה לי עד היום הוא שנשים לא השתתפו במארג חכמים... ונשים רואות דברים אחרת.

אם יש משהו שאתה באמת יכול להאשים בו את שאול, זה שהיה חלש, מופנם וקצת מהסס לפני שפועל וגם תמים - תכונות שגברים לא מעריכים. בעצם, גברים אפילו בזים לחולשה ותמימות. דוד ושמואל, לעומת זאת, היו בלי ספק בטוחים בעצמם, מוחצנים, נחרצים ומנצחים... . תוקן על ידי - מגי_אדם - 22/02/2006 10:27:42

מגי,

כתבת שאכן, מבחינת רצון השם, כך קרה - סימן שזה רצונו. אינני חושבת שמשהו מתרחש בעולם ללא רצונו.

וכאן יש לתת את הדעת על נקודה מסויימת.

גם העכביש טווה את חוטיו מצד רצון ה' ובאופן המוטווה לפי רצון ה', וכך מרבית היצורים, בין ביודעין (מלאכים למשל) ובין באינם יודעין (נמר, עכביש, בני אדם שאינם מודעים למהלכים בהם הם מעורבים) .

אך יחד עם יצורים אלו ישנם עוד יצורים כמו דוד ושמואל, שיודעים מראש מה היא הכוונה האלוקית, וגם ה' מפקיד בידם את העשיה.

הם יצורים כאלו שנמצאים בתוך המציאות, עם מסלול חיים ועם תכונות מולדות ועם מציאות דינמית [עם מגוון אפשרויות והתפתחויות והזדמנויות, ומגוון רעיונות אפשריים] העומדת מולם, ובתוך כל זה הם צריכים למצוא את הנוסחה בעצמם, לפי הכלים העומדים לרשותם כיצד להביא את רצון ה' למימד המעשה.

גם שאול התמים קיבל משימה, ועל אף תמימותו [ואדרבה, הוא יכל אפילו לנצל את תמימותו בכדי להביא את רצון ה' לפועל..] הוא יכל להצליח, ושמואל נתן לו הזדמנות לעמוד בלחץ.


אני אישית מעריץ את שאול, ואוהב אותו אפילו שהוא לא הצליח. הוא לא נמדד בהצלחה.

דוד הכאריזמטי..ניצל את כוחותיו המיוחדים שלו - והצליח.


אף אחד לא בז לתמימות כשהיא מנוצלת כראוי.

לכל דבר יש את הפוטנציאל שלו על מנת למלא את רצון ה'.

אצל דוד זה עבד, ואת כל התכונות [ שחלקן אפילו "מעניינות"..מאד] הוא מימש.

וודאי שחז"ל ישימו אותו בראש הפירמידה כמורה דרך.

רק להעיר, כשמיכל ראתה את דוד מפזז היא בזה לו כשהיא ראתה את כף ידו חשופה. שאול אביה היה הרבה יותר צנוע ומעולם לא ראו את כפות ידיו.

דוד בשעת השמחה כשארון הברית חזר, ניצל את יכולת ההתפרעות שלו גם לצורך שמחה של מצוה זו.

אזרחי,

אתה כותב "ישנם עוד יצורים כמו דוד ושמואל, שיודעים מראש מה היא הכוונה האלוקית, וגם ה' מפקיד בידם את העשייה."

זאת מנין???? אולי מחר יגידו שגם ביילין ושרון היו אנשים שידעו מראש את הכוונה האלוקית, ועל כן עמדו והרסו את הארץ הזאת?

********************************************************

ולגבי שאול: הוא לא הצליח? הוא הצליח, ובגדול. בן-אדם, הוא הקים מדינה מתוקנת ומתפקדת מאפס!! בלי שום תשתית קודמת, בלי שום חינוך והשכלה שלטונית - הקים בית, ארמון, צבא, נוהלים, סדרים, ראשי מאות וראשי אלפים, שרים ועבדים. בשקט, בצניעות, באמונה, מתוך ראייה חד-כיוונית: הטילו עלי, אני עושה. מצדו, היה ממשיך לרעות אתונות. אבל בחרו בו, לא התחמק ולא התבלבל. 

ודווקא משום שהצליח - התנכל לו שמואל. שמואל לא עזר לו ולו לשנייה אחת ולו במעשה אחד. אף לא הניח לו. שמואל פעל ועשה הכל שיכל על מנת לקלקל לו, ולמעשה בחר בו מלכתחילה דווקא משום שהעריך שמצד אחד מראהו הנאה מצדיק לכאורה את הבחירה, מצד שני, הוא שמואל, הרואה לנפש האדם, יודע שאין לו סיכוי.

ומשעה שהצליח שאול, ידע האיש הגדול לבחור בדוד הצעיר, המלא מרץ ושאיפות גדולה, כאיש הנכון לקעקע את מלכות בית שאול ולהוכיח את טענתו הראשונה של הנביא - שמלכות אינה טובה לישראל, ושהיו צריכים להשאיר לו את המנהיגות.

ועשה זאת מבלי לחשב את תוצאות מעשיו לעם כולו ולאחרית הימים.