חתונה יקרה ~ כן או לא?

השאלה הנשאלת היא האם החתונה היא של ההורים או של המתחתנים???

אני תודה לאל מחפשת עכשיו מקום להתחתן ואני מאוד רוצה קרוב לים

ההורים שלי הם אנשים נפלאים, מדהימים ובמקרה הזה של החתונה הם "משתגעים" מימני.

אבא שלי רוצה רק אולם ושיהיה קרוב וגם שיהיה חומוס על השולחן , הוא לא אוהב גורמה של צלחת גדולה וקצת אוכל  .

אמא שלי רוצה שיהיה קרוב ולא בשישי בצהרים, ולא יקר ,לגבי הלא יקר היא צודקת אף אחד לא צריך להתחיל את החיים במינוס.

אני רוצה מקום פתוח   ליד הים וביום שישי בספטמבר שבת ניכנסת מאוחר יחסית.

לחתן לא אכפת איפה הוא אומר "העיקר שאת תיהיה שם"

נו אז איפה ומתי???
 
 

נראה לי, שהחתונה זהו היום הרומנטי שלך ושל בעלך.

אפשר להיתחשב בהורים כדי לעשות להם נחת (וזה לא רע בכלל)
אבל, עם כל הרצון של ההורים להגשמה עצמית שלהם דרכנו,
צריך לדעת לעשות את ההפרדה ולעשות מה שיעשה לכם טוב.

בסך הכל א-ת-ם אלו שמתחתנים ולא אבא או אמא שלך.

פשוט תחליטו על מקום ליד הים שאת רוצה ועומד בדרישות שלך כולל הסכום.
ואז תושיבי את אבא לשיחה ותסבירי לו ששם את רוצה.וזה מה שיעשה לך טוב. וזהו.

מהיכרות אישית, למרות האכזבה מהחומוס ומהים.... אבא בשורה התחתונה ובמיוחד אבא כמו שלך,
הדבר שהכי מעניין אותו- זה שלילדים שלו יהיה טוב.
ונראה לי שאם תסבירי לו שזה מה שיעשה לך טוב- הוא יסמוך עלייך.

ככה נראה לי...

לדעתי חתונה זה איזשהו חלום ילדות ( של כל כלה לפחות...נראה לי...), אבל כשמגיעים לרגע פתאום קולטים שזה לא כזה פשוט...  זה ערב של פעם בחיים ( במקרה הטוב...) תעשי  מה שבא לך , אבל תזכרי שלאנשים שאוהבים אותך יש סיבה אחת מרכזית לבואם : לראות אותך מתחת לחופה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אנחנו חיים בחברה כזאת שתמיד יהיה מישהו שיעשה בצורה יותר מפוארת, או עם יותר מוזמנים, עם אוכל יותר טוב, שמלה כלה יותר נוצצת, כמה סוגי פרחים על השולחנות, עוגת חתונה שלא נגמרת וכו...

כל העיניינים האלו הם קישוטים לאירוע המרכזי שהוא ברית הנישואין...ולדעתי אם יש חברים טובים, משפחה אוהבת והרבה שמחה בלב היתר לא חשוב...האירוע יהיה שמח בין אם הוא יהיה בצהריים, בערב, רחוק או קרוב ...

שלום.

בעוונותיי, אחד מעיסוקיי קשור באופן ישיר ל"אחורי הקלעים" של ענף החתונות ומשם גיבשתי לי כמה תובנות ועיצות שימושיות:

1. החתונה היא בדרך כלל "אירוע החיים" של שני אנשים. האנשים הללו הם הכלה והאמא שלה.

2. האורחים אף פעם לא יגידו לכם את האמת. תמיד תשמעו שהחתונה שלכם הייתה הכי מוצלחת, הכלה הכי יפה והאוכל הכי טעים. את האמת האורחים יגידו רק אחד לשני.

3. אל תדאגו מההשלכות של סעיף 2. במילא האורחים ישכחו את האירוע אחרי 24 שעות.

4. אל תדרשו מהאולם לספק לכם מזון שאיננו נכלל בתפריט הרגיל שלהם. הטבח של אולמי הנוצץ לעולם לא יצליח לשחזר את הטעם של הרוסטביף שאכלתם בהילטון לפני 7 שנים. הזמינו רק מהתפריט הקבוע ורק לאחר שטעמתם את המנה באירוע רגיל (ולא בארוחת טעימות ללקוחות פוטנציאליים שבהכרח תהייה מושקעת במיוחד).

5. אל תרשו לתקליטן או ללהקה לפוצץ את אוזני האורחים. זה אולי משמח את עשרת החברים הטובים שמפזזים ברחבת הריקודים מתחילת הערב ועד סופו, אבל זה מרגיז את כל שאר 450 המוזמנים שלא יכולים לנהל שיחה ולרכל על התסרוקת המוזרה והשמלה הצפופה של הכלה (אחרי הריקוד הראשון, כל מה שדחסו בעמל רב לתוך המחוך, "נשפך" כמו ערימות מרשמלו מותך מאחורי הכתפיים) ועל זליגות האיפור המוגזם שעשו לה בסלון של ניקול ושכעת ניגר על לחייה וצווארה בבליל הכולל זיעה, דמעות ו 36 הצבעים שניקול מרחה.

6. אל תנסו ללמד את הצלם מה לעשות. ממילא את החתונה תראו רק בסרט הוידאו שלו (בערב עצמו לא תראו כלום מאחר וכל הזמן תהיו עסוקים בלדאוג שהכל "ידפוק כמו שצריך" ו"מישהו דואג לסבתא?").

7. אל תסכימו שהמנה העיקרית תוגש אחרי השעה 21.30. נכון שזה אומר שהקהל יתחיל להתקפל כבר ב 23.00, אבל מצד שני הם יעשו זאת על בטן מלאה ולא יצטרכו לחזור לאשדוד אחרי שעצרו ב"אסא" להשביע את רעבונם (ולקלל אותכם על שלא קיבלו תמורה בעד הצ'ק).

8. אל תסרבו להצעה של רב המלצרים לארגן לכם קצת אוכל הבייתה "כי לא נגעתם בכלום". סביר להניח שכשתשבו בשתיים בלילה לספור את הצ'קים, האוכל הזה יהיה הדבר הראשון שיכנס לפיכם באותה יממה.

9. אל תשכחו לשלוח מכתב תודה לאורחים אחרי האירוע. זו תהייה המחווה היחידה שהם יזכרו בסופו של דבר!

10. והכי חשוב. אם האירוע תחת כיפת השמיים, אל תוותרו על זיקוקין דינור בשבירת הכוס. זה גם יפה, גם משמח את כל הקהל (כולל אלו שיושבים לרכל בזמן שאתם רועדים מהתרגשות תחת החופה) וגם...

עוזר לי להתפרנס!!!

מזל טוב!

חחח... גדול,

שרקן

זה אל זה,

כמה עולה מנה לבן אדם בממוצע?

כמה זה בצהריים?

יש לי רעיון חדש שמוצא חן בעיני מאוד. יש  בית כנסת  בת"א שנקרא אוהל מועד ,הוא פשוט מדהים אני בודקת את האופציה לעשות שם את החופה
בעזרת השם ביום חמישי  עם כינורות ומוסיקה יהודית יפה ומיזנון קל וביום שישי להזמין את המשפחה והחברים הקרובים למקום בים עם קטרינג ומוסיקה.

  

שרקן, אתה גדדדדדדדדדול.

מוצא חן בעיני הרעיון של חתונה יהודית, צנועה לשם שינוי,
עם כלייזמרים וכנורות... ההפקות של
החתונות שהייתי בהן בשנים האחרונות מעוררות בי בחילה
קלה בשל העושר הלא טבעי שהן מגלמות.

החתונה שלנו, כל-כולה יוזמה של בעלי, היתה על הגג
בת"א שבו גרנו. הרעיון היה לעשות חתונה
שהאורחים ירגישו שהם מטיילים ברחוב בת"א, ויכולים
לקחת לעצמם מה שהם רוצים.

קנינו הכל בעצמנו, בעלי וחבר בנו גלגלת ממנוע של מכונת
כביסה ישנה, כדי שנצליח להרים הכל
אל הגג. שכרנו כסאות ושולחנות בעצמנו, ואני זוכרת עד היום איך אני עומדת על הגג ורואה את הפיאט הכחולה עם כל הכסאות והשולחנות עליה, מתקרבת בזהירות לאט לאט, ואיך הכל התפרק שם על הכביש, במרחק עשרים מטר מהבית...

היה לנו מקרר זעיר אז קנינו
פיילה ענקית, הלכנו לבית-חרושת לקרח בשכונת התקווה, ושם, בפיילה
עם הקרח, נחו להם המשקאות
עם עשרה פותחנים צמודים בחוטים...

אחר כך קנינו דוד כביסה והרתחנו בו תירס חם. ועשינו דוכנים
של פירות יבשים, סלטים ופיתות ועוגיות תורכיות, ושכחנו להביא את הגלידה, ועד היום היא שם
בחנות.

לפני החתונה צבענו את הגג בסיד לבן, וכל האורחים הלכו הביתה עם נעליים לבנות
וגרביים מאובקות...

לתפארת העניין הבאנו קוסם שהיה במקרה גם די-ג'יי, למזלנו הטוב,
שהפריח יונה מהגג וחבר שצילם אותנו בשיקופיות. על וידאו לא חלמנו אפילו ...

עד היום
חברים צוחקים עלינו על החתונה שלנו, ומצטערים שלא הביאו איתם גם את הילדים שלהם אז.

(אם אתם עוברים ברחוב לוינסקי ורואים בית ישן ישן עם שער ברזל מעוטר - תרימו את העיניים לגג -
זה הבית. במחיר שמכרנו אותו קנינו מחשב... חחחחחחח...)


תוקן על ידי - מגי_אדם - 14/03/2006 16:13:23

מצורף קובץ

וכמובן, השמלה שלי היתה סתם שמלה בדואית חמודה עם פרחים למעלה שקניתי בשוק שבוע לפני,
ובעלי לבש חולצה לבנה (שיא של השקעה מבחינתו) ומכנסיים רגילים (מזל שלא ג'ינס)
עם המפתחות
תלויים לו על החגורה, כמו תמיד...
את השיער סידרתי רטוב בשתי קוקיות כמה שעות לפני החתונה,
בלי שום איפור מכל סוג. וכשהתחילו האורחים הראשונים לטפס לגג ולהתלונן על
השבע-קומות-בלי-מעלית שנאלצו לעלות, אז פיזרתי אותו, תקעתי שני פרחים לבנים בצדדים, וככה היה
לי שיער חגיגי ויפה...
רוני לא טרח אפילו להסתפר... חחחחחח... כמה שהוא אהב את
השיער הארוך שלו.

וזה בגלל ששנינו היינו כבר אחרי חתונות-מושקעות-אולמות וכל הקעצ'קע, רבע עוף, שמלה
וספרית,
וראינו שזה סתם. אבל ממש סתם.
מה שיש בלב חשוב.
תוקן על ידי - מגי_אדם - 14/03/2006 16:16:20

מצורף קובץ

מזל טוב, זה-אל-זה !! מכל הלב.

מגי, נפלא. הלוואי ויעשו סרט עלייך, דוקומנטרי כזה. החיים שלך ממלאים את ליבנו ממש.

במקום לחשוב על הלילה של החתונה, עדיף לחשוב על החיים שאחריה. אנשים משקיעים הרבה חודשים מהחיים שלהם כדי להתכונן ללילה אחד. הלוואי שהיו משקיעים אפילו חצי מזה כדי להתכונן לחיי הנישואין. עדיף, למשל, לוותר על תזמורת, ובזמן שחוסכים (בכך שלא צריך ללכת לבחור תזמורת), לשבת וללמוד ביחד ספר הכנה לנישואין, למשל "הבית היהודי" של הרב שמחה כהן. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!