א  דִּבְרֵי, לְמוּאֵל מֶלֶךְ--    מַשָּׂא, אֲשֶׁר-יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ.
ב  מַה-בְּרִי, וּמַה-בַּר-בִּטְנִי;    וּמֶה, בַּר-נְדָרָי.
ג  אַל-תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ;    וּדְרָכֶיךָ, לַמְחוֹת מְלָכִין.
ד  אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל--אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ-יָיִן;    וּלְרוֹזְנִים, או (אֵי) שֵׁכָר.
ה  פֶּן-יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק;    וִישַׁנֶּה, דִּין כָּל-בְּנֵי-עֹנִי.
ו  תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד;    וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ.
ז  יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ;    וַעֲמָלוֹ, לֹא יִזְכָּר-עוֹד.

ח  פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם;    אֶל-דִּין, כָּל-בְּנֵי חֲלוֹף.
ט  פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק;    וְדִין, עָנִי וְאֶבְיוֹן.

י  אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ;    וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב  גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע--    כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג  דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
יד  הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו  וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;    וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז  זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
יז  חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח  טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט  יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;    וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ  כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
כא  לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג:    כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב  מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ;    שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
כג  נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד  סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;    וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה  עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ;    וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
כו  פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה;    וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז  צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;    וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח  קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ;    בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
כט  רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל;    וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
ל  שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי:    אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא  תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ;    וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. 

מתחיל שלמה למשול משלים

והאשה המדוברת בפרק זה  היא משל לנפש,

שהנפש היא משהו כזה שניתן לעיצוב.

ואז הוא מתחיל :

אשת חיל מי ימצא? -   מי שיש לו נפש מעודנת בטבעה המולד  -  הרי זו מציאה, ואין כל אחד זוכה לזה...

ורחוק מפנינים מכרה - מי שלא נולד כזה, זוכה לזה אחרי שנים של עבודה אמיתית עם עצמו, והוא מרגיש כמו אחד שעמל קשה עד שהשיג פנינים. 

א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג  וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו  כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.