| נשלח ב-7/5/2006 08:58 |
 |
| |
מה היא אופטימיות?
?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 21:28 |
|
| |
אופטימיות היא הדרך שבה אנו מפרשים את אירועי חיינו.
החיים יכולים להראות אחרת אם רק נדע לשנות את תגובתינו לאירועים ,להכניס יותר הומור ושיחה לחיינו ובעיקר
להאמין שהכל הוא לטובה.
אני אומרת את הדברים האלה ומנסה בכל כוחי להפנים את התוכן .
אני אתן לדוגמא את עצמי שבסך הכל הכללי אני אופטימית , אוהבת חוש הומור ואוהבת את החיים
ולמרות זאת אני סובלות בתקופות שונות מחרדות וירידה במצב הרוח ,וזה בדיוק מה שאני מנסה לברר ולבדוק
האם חרדות ,דכאונות ואופטימיות קשורות לגנטיקה ? או שניתן לרכוש את האופטימיות
דוגמא נוספת : נסעתי לעבודה באיזה בוקר ובמהלך הנסיעה תקפה אותי חרדה , הרגשתי שאני עומדת להתעלף
ופחדתי נורא , אני יודעת שאני בדרך להעביר שעתיים של אירובי(אני המורה). ככל שניסיתי להרגיע את
עצמי נלחצתי יותר , אבל סמכתי על עצמי וחיזקתי את עצמי שהכל יהיה בסדר ואני את השיעורים האלה יעביר
בלי לבטל אותם בהצהרה שאני לא מרגישה טוב , וכך היה כשהגעתי נרגעתי והשיעורים עברו בהצלחה רבה
תודה לאל .
סוג של אופטימיות לא
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 09:29 |
|
| |
אופטימיות באופן בסיסי היא ההרגשה שהכל בסדר ויהיה בסדר.
פעם צפיתי בקלטת וידאו של ניסים אמון והוא אמר שם שהמנטרה שמנצחת את כל המנטרות היא:
עכשיו הכל בסדר
מלבד זאת ,חשתי על בשרי, שכאשר אני מרגישה נוח עם עצמי יש בי יותר יכולת להיות אופטימית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2006 15:05 |
|
| |
לדעתי אופטימיות זה לדעת שמה שנראה לי שהכי טוב לעשות עכשיו זה הדבר הכי טוב לעשות ושיצא מזה רק טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2006 16:39 |
|
| |
אופטימיות היא למעשה ביטוי להרגשה שהדברים יתרחשו על הצד הטוב.
העניין שבעוד שהמלה היא לועזית ובשימוש מקורי של אינם יהודים, ולפיכך המילה ריקה מתוכן אמיתי ורק מבטאת רגש סובייקטיבי.
ב"ה, אנו יהודים, ולפיכך הגירסה שלנו "תחשוב טוב (ואז גם) יהיה טוב" או "הכל לטובה" וכו' היא מלאה תוכן מציאותי אמיתי אשר מקורו בביטחון אמיתי בקב"ה. כלומר, ישנה סיבה טובה להאמין שיהיה טוב, וגם היהודי יודע שאם יהיה טוב או לא, תלוי בבטחונו ומעשיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 09:56 |
|
| |
בפרשת השבוע שלנו אנו מוצאים את הוראות התורה בנוגע לשנת השמיטה.
שש שנים עובדים את האדמה ובשנה השביעית שובתים שנה שלימה.
הרמב"ן , האברבנל וספר החינוך מעירים על כך שמצוה זו נועדה בכדי לחזק את האמונה בכך שהפרנסה מגיעה מבורא העולם ועל ידי כך גם בשש שנות העבודה היהודים יוכלו לעבוד באופן של "מאמין בחי-העולמים - וזורע".
ולאמונה זו יש כמה אפשרויות לבוא לידי ביטוי:
1) הבן אדם חדור בכך שהבורא שברא את הטבע ימשיך לתת בהטבע את הכוחות המתאימים בכדי שהזרע יניב את פירותיו, ולפיכך הוא רגוע ויודע שה' יתן לו את פרנסתו בדרך הטבע.
2)הבן אדם חדור בכך שאין משמעות לטבע כלל, ופרנסתו כבר מוכנה, אלא שיש איזו מצווה לזרוע ולאסוף את התבואה.
3)האמונה כפי שבאה לידי ביטוי בשנת השמיטה - הבן אדם כלל לא הולך לעבודה, אלא יושב לו וחי חיים רוחניים בלבד, בלי שום דאגה, וה' כבר יסתדר לבד עם נושא הפרנסה.
[ואכן, בימים אלו אנו מצפים לתחילתו של האלף השביעי, שבו יהיו לנו אלף שנים כאלו]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 11:47 |
|
| |
מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 11:52 |
|
| |
האם כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 12:08 |
|
| |
ואני נוטה להסכים עם אזרחי שבעולם המסתיר והמטשטש שאנו חיים בו ישנו השפע האלוקי ובו המון כסף והמון אושר והמון כיף לכלנו.
השאלה אם אנחנו במצב לבקש אותו מתוך אמונה תמימה שלא עפ"י המאמצים שאני משקיע יהיה לי אלא עפ"י מה שה' נותן עפ"י הבקשות והתפילות שלי אליו.
מנסיון. יכולתי להתאמץ על פרויקט משך חדשים ופתאום זה היה נופל ונאדה שקל לא יצא מזה ויכולתי להתפלל מכל לבי על פרנסתי וה' הפיל לי עיסקה שרצה אצה ....
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 13:03 |
|
| |
בספר "לקוטי שיחות" לרבי מליובאוויטש, חלק ל"ב פרשת שמות מבאר הרבי את הכתוב בספר חובת הלבבות לגבי מידת הביטחון בקב"ה.
הרבי שואל שאלה פשוטה, הרי ברור לכל יהודי מאמין שהקב"ה הוא כל יכול, ולפיכך ברור שכל מצב יכול הקב"ה להפוך לטובה, אפילו אם בדרך הטבע המצב הלא רצוי נראה סופני.
נשאלת שאלה האם אכן הדבר יתרחש על הצד הטוב ביותר, כלומר האם ישנה סיבה להיות אופטימי?
לשם כך הרבי מזכיר לנו שני מקרים בתורה:
1. יעקב אבינו - קיבל הבטחה לשמירה מהקב"ה ובכל זאת הוא חשש לסכנה מעשו.
2. משה רבינו - קיבל הבטחה לשמירה מהקב"ה ובכל זאת חשש מפרעה וברח ממצרים.
מעניין שלפנינו מצויים הענקים שבענקים, בחיר האבות ובחיר הנביאים, וחוששים לחייהם למרות שקיבלו הבטחה מהקב"ה ומצד שני עניין החטאים לא היה מצוי אצלהם.
שואל הרבי שאלה עצומה: ליהודי מן השורה אשר הוא ללא הבטחה ספציפית ומפורשת אליו לשמירה מאת הקב"ה, ומצד שני מצב החטאים שלו לא בדיוק כפי יעקב אבינו ומשה רבינו:
מאין לו הבטחון שאכן יהיה טוב ? איזו סיבה יש לו להיות אופטימי ? הרי לכאורה, אם הוא לוקח דוגמה מיעקב ומשה הוא צריך להגיע למסקנה שמצבו פשוט אבוד רחמנא ליצלן.
למעשה מבאר הרבי שמדייקים מתוך ספר "חובת הלבבות" מגיעים לשני כללים:
1. הקב"ה כל יכול, ויהודי צריך להאמין שבכוחו להפוך כל מצב שלילי לחיובי.
2. היהודי צריך להאמין שלא רק שהוא יכול, אלא אכן כך בודאות הוא יעשה!!!
כלומר, בפשטות כך כל יהודי צריך להאמין ולאחוז, ובגלל חשיבה זו כך אכן יתרחש, כמו פסק הלכה מחייב כלפי הקב"ה.
אם כן מתחייבת המסקנה שלמשה ויעקב היה פגם בבטחון בקב"ה, והם היו אמורים לבטוח שהכל יתרחש לטובה, עובדה שהייתה מורידה מהפרק את הצורך לברוח מבחינת משה רבינו.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 14:55 |
|
| |
תיקון טעות: לקוטי שיחות חלק לו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 14:57 |
|
| |
סמיילי 
מערב,
י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר , אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
התורה מלמדת אותנו שמשה היה ירא...אחר כך הוא אמר במילים שאכן הדבר נודע...אחר כך פרעה שמע וביקש להרוג את משה.
הסיבה שפרעה שמע היא שמשה היה ירא, ולא רק שהיה ירא אלא הוציא את הפחד במילים [ועל ידי כך הוריד את זה לעולם]
אם משה לא היה מפחד ולא מוציא את זה במילים - פרעה בכלל לא היה שומע מהמקרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 09:26 |
|
| |
הי פז.
הומור נראה לי באמת כלי חיוני, אך הוא איננו אופטימיות לדעתי.
היכולת להשתמש בהומור אולי נובע מכך שהאדם אופטימי ויכול להיות בפתיחות ולהתבדח
או אפילו אפשר לומר שהשתמשות בהומור היא גם כלי עזר על מנת לצאת קצת מהעצבות ועל ידי כך להתעודד קצת ולקחת כוחות רעננים להמשך ואלוי אפילו לפתח עקב כך אופטימיות ...אבל לאופטימיות לכאורה יש הגדרה אחרת לגמרי.
אופטימיות היא האמונה או הצפי להמשך טוב. לא?
כאן אולי השאלה המרכזית היא - מדוע שאדם יהיה אופטימי?
מה הופך אדם להיות אופטימי?
חוש הומור לדעתי אולי יכול להיות גלגל עזר מצד אחד או סימפטום של אדם אופטימי מצד שני.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 09:52 |
|
| |
מה בעצם הופך אדם להיות אופטימי ? כשאדם נמצא
במצוקה כלשהי הוא מתחיל להבין מהי האופטימיות באמת, בזמן מצוקה הוא
צריך ליצור אותה , ולחזק אותה בקרבו .
האופטמיות היא האור של האדם שנמצא במצוקה שזהו החושך .
מה קורה כשאדם הוא אופטימי ואופטימי ואופטימי ובכל זאת עדין קשה לו
והדברים לא מסתדרים? זה מתיש , ההשתדלות הזאת להיות
אופטימי להכניס אור וראיה חיובית לחיים ולא תמיד זה פותר את הבעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 10:22 |
|
| |
המשפט האחרון שלי היה די פסימי חחחחחחחחח ולכן אכניס בו אופטימיות
אז אומנם "זה לא תמיד פותר את הבעיה" באותו הרגע אבל האופטימיות
נמשכת. מחר אור חדש יזרח
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 10:49 |
|
| |
זהאלזה
ברצוני להמשיך את רוח האופטימיות
כבר עכשיו זורח אור חדש 
|
|
|
|
|
