| נשלח ב-22/5/2006 09:54 |
 |
| |
אופטימיות 2 - תקשורת
אופטימיות?
סם הכרחי בזמננו. בלעדיו לא נוכל לעבור יום. ואחד האמצעים הטובים ביותר לשמור בימים טרופים אלה על אופטימיות - לא לקרוא עיתונים ולא לפתוח טלויזיה.
מישהי אמרה לי משפט חכם: לדעתה, אם יסגרו את כל אמצעי התקשורת בעולם למשך שבועיים ימים - ישתרר שלום מיידי בעולם ונוכל לנוח סוף סוף ולפנות את המוח לחיים שלנו ולמשפחות שלנו...
אני מסכימה איתה לגמרי.
שימו לב שמלחמת העולם השנייה באה ביחד עם הרדיו,
מלחמת העולם הראשונה - עם העיתונים...
השלישית תבוא עלינו בזכות הטלויזיה... מפעם לפעם יותר גדול ויותר גרוע...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 10:11 |
|
| |
להבדיל מפורומים בהם אנשים מדברים זה עם זה
ולא שוטפים את המוח לציבור באינטרסים חד צדדיים של מחזיקי התקשורת.
אם היינו מקשיבים להטפות כל אחד מהצד שהוא בחר, היינו אולי אויבים זה לזה
אבל כאן למשל בישיבת הגולשים אנחנו מוצאים ריבוי סוגים של אנשים עם ריבוי דעות, אבל חברים זה של זה.
וזה אחד הדברים הטובים ביותר שהתקשורת יכולה להציע.
לשמוע את השני ולא רק להשמיע לו.
מגי, קבלי ח"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 10:34 |
|
| |
בנוגע לתקשורת שהיא רדיו עיתונים וטלויזיה.
הבעיה היא שהתקשורת נמצאת בידיים לא טובות.
ידיים אינטרסנטיות. אינטרסנטיות פוליטית ואינטרסנטיות כלכלית.
הציבור רוצה לראות דם, פריצות ומתח - ואת זה הוא מקבל ובגדול.
הפרופורציות שהוא חווה הם לא נכונות
לוקחים מקרים של שחיתות ועושים מהם עיקר.
מראים לך פיגוע 100 פעמים וזוועות אחרות ובלי לשים לב אתה מתמכר לזה.
שמעתי שבסין הממשלה אוסרת לשדר תוכניות שאין הם חינוכיות או משפחתיות.
אני מקווה בשבילהם שזה נכון.
כי אני אישית מאמין שדרך המדיה הטלויזיונית אפשר לתת ולהעביר אוצרות אמיתיים לציבור הצופים, ילדים וזקנים.
אבל זה צריך להיות בידיים טהורות שמתפרנסות בכבוד.
ולדעתי יש כאלו אנשים אבל הנבעיה היא שהם עדיין לא מספיק מפותחים.
כמו ילד בן שלוש עשרה שהדעת שלו בענייני העולם כל כך חזקה והדעת שלו בענייני אלוקות רק מתחילה את צעדיה הראשונים עלי אדמות.
אני מאמין שהמגמה החיובית הכלל עולמית כבר נכנסה לפעילות אבל שאלו הם רק הצעדים הראשונים שלה.
אני מאמין שכשהיא תתחזק [המגמה והציבור האוחז בה] היא תשתלט גם על חלקים נרחבים מהמדיה - ודווקא תנצל אותם היטב למטרות טוב וחסד וחינוך והמדיה תשמש לה ככלי רב עוצמה בלרומם את הציבור כולו לרמות שהאנושות טרם ידעה.
אני גם מאמין שיש ציפיה בקרב ציבור די נרחב שהדבר הזה יקרום כבר עור וגידים
וגם שיש אמונה שזה יכול לקרות
אבל כמו שאמרתי, עדיין אין מספיק כח להצליח בפועל ממש.
ולכן באמת המדיה הנוכחית היא בבחינת מוקצה - שאולי מותר להציץ בו סתם ככה מדי פעם בכדי להיות בעיניינים
אבל בהחלט לא להישטף!!!!!!! סכנה לנשמה ולעולם כולו ממש!!!!!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 10:41 |
|
| |
אני בטוח שאם יקום איזה מיליונר נאור אמריקאי
ויקים איזו רשת טלויזיונית חינוכית באמת
לכל שכבות הגיל ובכל מיני רמות
אני בטוח שהוא ימצא הרבה אמריקאים שילכו על זה ובגדול, ושתהיה הצלחה מסחררת והעסק יתחיל למשוך עוד מיליונרים כמוהו וייתחיל לפרוח.
אני חושב שוולט דיסני כבר נכנסו למגמה כזו די מזמן ושיש להם אמות מוסר שבהחלט יכולות [אולי עם עוד שיפור קל] להשתלב היטב בתחום זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 11:37 |
|
| |
אזרחי 
ראיתי ניסוי שעשו עם ילדים בני 5: הראו להם בטלויזיה אדם שחיבק בובת פלסטיק כחולה עם נקודות לבנות ואדומות, ונתן לה נשיקות וסיפר לה סיפור.
אחר כך הכניסו בובה דומה בדיוק לחדר המשחקים שלהם. כל הילדים נישקו את הבובה וסיפרו לה סיפורים.
מאוחר יותר אותו אחד היכה את הבובה בפטיש והרביץ לה וצעק עליה. הילדים עשו בדיוק אותו הדבר, וכמה שביקשו מהם לחבק את הבובה ולרחם עליה, הם משכו בכתפיים ולא הסכימו והמשיכו להרביץ...
ורק תחשבו איזה זוועות שהילדים שלנו רואים שם... אחר כך מתפלאים מאיפה האלימות והביריונות והסכינים בבתי הספר.
"הופ" תחנה מצויינת. והבי.בי.סי-פריים, לכל הגילאים. אבל האחרים, נורא ואיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 11:48 |
|
| |
כן.
אצלנו בבית יש רק דיוידי אבל כשאנחנו הולכים להורים שלי אז הילדים צופים בטלויזיה.
שם אנחנו נותנים להם לראות הופ
ולפעמים על בעלי חיים בנשיונל גאוגרפיק וכדומה.
בכל שאר המקומות שראיתי הסכנה ממש גדולה .
כשקניתי את הדיוידי ביקשתי מכל מיני חברים שלי שיצרבו לי או שימליצו לי על סרטים לילדים.
ואכן מצאתי כמה דברים יפים.
אבל מצד שני הייתי מזועזע.
למשל אחד החברים שלי המליץ לי מאד על הסרט צ'רלי במפעל השוקולד.
"סרט מעולה לילדים!!!" הוא אמר.
מה אני אומר לך..אני והאזרחית בודקים את הסרטים [צנזורה] לפני שאנו מאפשרים לילדים לראותם,
והסרט הזה הוא "התפוז המכני" לילדים.
ויש עוד כל מיני סרטים שרמת הדיבור שם היא מתחת לכל ביקורת.
המדיה היא כלי מעולה, אבל התוכן שרץ שם, גם כשהוא לילדים, יכול להיות זוועתי!!!!
ואני מתפלא על כך שהרבה הורים לא שמים אל ליבם לכך.
כל כך הרבה חברים שלי מכניסים סרטי ילדים הביתה שאחר כך אין פלא שהילד יוצא מטורלל.
הקיצר היום בסרטי הילדים [מצויירים] יש בעיות חמורות מאד.
סרט ילדים חייב בבדיקת ההורים לפני שהוא אכן יגיע לילדים.
אי אפשר לסמוך על זה שיודעים שזה סך הכל סרט מצוייר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 00:13 |
|
| |
שלום אזרחי,
כל מה שדיברת עליו מאוד נכון מצד אחד...אבל מצד שני לא צריך לעטוף את הילדים יותר מידי בצמר גפן...צריך לתת להם גם להחשף למקרים קשים יותר בחיים ,( בצורה הולמת כמובן ולא בדיבור שמנבל את הפה ).
בדיוק השבוע, עבדתי עם חברה שלי, שהיא דתייה, והגיע למקום עבודה שאני כבר שנים עובדת בו.
היא בחורה מאוד אינטיליגנטית, ואני חשבתי ( לתומי ) שהיא לא כל כך תמימה...והתבדיתי. ! ! !
אז נכון, שאני כבר כמה שנים עובדת בעבודה הזו והיא רק התחילה, אבל לא היה לה מושג ביחסי עובד - מעביד בסיסיים.
היא לא הצליחה להבין מה הזכויות שלה בתור עובדת, ( זה שבכלל היא יכולה לקבל זכויות בתור עובדת היה נראה לה מוזר...) היא לא עמדה על שלה וזה הגיע למצב ( לדעתי ), שאם לא הייתי איתה באותו הערב, בשתיים בלילה, לא היה לה איך לחזור הביתה ממקום העבודה, וכמובן שלא עלה על דעתה לקחת מונית. ( במקרה והיא באמת נתקעת...).
מה שאני מנסה להגיד, שבאיזשהו שלב, הילד צריך להתמודד עם החיים, ולא בכל סיטואציה להתקשר לאבא ואמא כי הוא לא יודע מה לעשות.
ונראה לי שזה מתחיל בדברים הקטנים. אפילו בסרטים המצויירים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 12:32 |
|
| |
ניינוי היית חסרה לנו מאד אתמול.
תני בבקשה דוגמא [ועדיף כמה דוגמאות] מפורשת למשהו שאת מציעה לתת לילדים, בהתאם למה שכתבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2006 22:06 |
|
| |
שלום אזרחי,
גם לי היה מאוד חבל להפסיד את הפגישה אבל..." העבודה היא חיינו..." לטוב ולרע. נראה כאילו היה לכם מאוד פורה ומהנה.
אז ככה,
לדעתי צריך כבר מגיל צעיר לתת לילד אחריות שהוא יכול להתמודד איתה, כל פעם משהו לרמתו.
בהתחלה האחריות צריכה להיות בתוך הבית, וככל שהוא גדל לתת לו להתמודד עם אחריות מחוץ לבית.
לדוגמא: אחראי לסדר את הסכו"ם במגרה. או לשים אוכל ומים לכלב. ( או כל דבר בבית שהוא יכול להתמודד איתו ).
כשהוא גדל יותר לתת לו להביא את אחיו הקטן מהגן ( אם זה לא מסוכן בכביש ולא רחוק ), או לקנות משהו במכולת, או כל דבר אחר שעולה על דעתך כדי שהוא יתמודד עם אנשים מבחוץ , וידע לתקשר ולהסביר את עצמו כך שלא רק אבא ואמא יבינו.
כשהוא מתבגר לתת לו אחריות שאולי שווה את הדמי כיס שלו בעזרה קצת יותר משמעותית בבית ( לא משהו שהוא לא היה עושה בכל מקרה ).
וכמובן שכבר מגיל צעיר להסביר לו דברים בסיסיים כמו " ואהבת לרעך כמוך" , שיכול להתבטא בלחלוק את שקית הבמבה שלו עם אחיו, בלכבד חבר מהגן במשהו שהבאת וכו'...ובזה שלא תמיד אחרים יתנהגו באותה הצורה כי אנחנו אנשים שונים אבל צריך להשתדל להתנהג כך.
ואם הם רואים סרט מצוייר, ( סתם קפץ לי מלך האריות לראש ) שיש שם סצנה שהאבא האריה מת, להסביר שזה טבעי וזה קורה וזה עצוב וזה בסדר ( ואפילו צריך ) להיות עצובים בגלל זה, אבל אז זה עובר ולפעמים כשנזכרים בזה זה עצוב וזה בסדר...ללמד אותם לחיות גם עם הדברים היומיומיים הלא שמחים שקורים לנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 09:52 |
|
| |
ניינוי,
בינתיים אנחנו באותו ראש.
מה דעתך על "טום וג'רי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 12:52 |
|
| |
הבן שלי חולה על טום וג'רי ואם תשאלו אותי למה, אינלי מושג ! כולה חתול רודף אחרי עכבר..
אולי כדאי שאשאל אותו עם מי הוא מזדהה עם החתול או העכבר 
מגי משפט מקסים אמרה לך החברה שלך אף שאני מתקשה להאמין בו הרי היו מלחמות בין עמים ומדינות עוד הרבה לפני שהומצאה המילה תקשורת או אפילו הטלגרם נניח ......(זהו מברק שנשלח ע"י כתב מורס אנחושבת )
נינוי אני מסכימה איתך בנוגע לאחריות / זכות הבחירה היתי מכנה זאת.
השיטה בחינוך צריכה להיות חשיפה עם פיקוח והכוונה הלא כן אזרח ואזרחית ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 14:54 |
|
| |
שלום ניינוי
אני מסכימה איתך לגבי אחריות אבל בכל זאת הסרטים צריכים לעבור צנזורה קפדנית.
מלך האריות הוא דוגמא לסרט טוב.
אין לי בעיה שתהיה חשיפה לצדדים העצובים של החיים.
השפה נקיה, יש מסר לחיים.
אבל רוב הסרטים הם לא כאלו.
טרם הגעתי לגשר אבל-
באיזה גיל צפיה באלימות כבר לא מזיקה לילד?
ואולי צריך גם לשאול-
האם צפיה באלימות לא משפיעה עלינו כמבוגרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 15:23 |
|
| |
מלך האריות גם הוא יש בו אלימות ואף על פי כן אני מוצא בא משהו חיובי.
גם בסרטי טבע שבהם החיות נלחמות ואף טורפות זו את זו אינני מוצא פגם.
זה טבעי כזה וזה חלק מהחיים.
בטום וג'רי שהבמאי מעניק "תענוג" לצופה מאיזה פטיש שנוחת על ראשו של החתול והילד מתמוגג מאושר, אני מוצא פסול.
זה משחית את הילד!!!
כך גם לגבי סרטים שבהם הגיבורים מנסים לדבר כמו איזה COOL עם לשון ירודה
וכמו בסרט תפוס את הכריש שהגיבור כל הזמן מדבר כמו דעווינר.
לא רוצה שהבן שלי יזדהה על הדמויות האלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2006 18:40 |
|
| |
אני לא זוכרת ספציפית מה היה בטום וג'רי, ולכן אני לא יכולה לענות על השאלה הזו, אבל אני אנסה לענות בכלליות.
אני לא חושבת שצריך לתת לילד לראות סרט מצוייר שמדבר בשפה לא יפה, שיש בו גסויות, שהוא זול מבחינת התוכן ושסתם יעביר לו הזמן בישיבה מבוזבזת מול קולט האנרגיות ( הטלויזיה )...
אבל,
בסרט מצוייר כמו בסרט מצוייר...יש עניין להסביר שזו לא המציאות, ששם הדמויות יכולות למות בפרק אחד ולקום לתחייה בפרק אחר, שיש מרדפים בין החתול לעכבר ( טום וג'רי לדוגמא ), שהחתול ינסה לתפוס את העכבר והעכבר ינסה להתחמק מהחתול...
אני יכולה להסכים שאם יש אלימות שאין לה בסיס והיא רק למטרת הצחקה, אין לה זכות קיום, אבל להזכירכם שילדים קטנים צוחקים מדברים שלנו נראים טיפשיים...לכו תדעו איך הם מפרשים את זה...אולי זה מצחיק אותם בגלל שזה " הדבר האסור "...? אולי בראייה בוגרת אנחנו לוקחים את זה יותר מידי קשה ?
לגבי סרטים מצויירים אני עוד יכולה להתווכח, אבל אלימות, גסויות, שפה לא יפה וכו'... בסרטים לא מצויירים לא מקובלת עליי בכלל !!!!!!!!!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2006 14:35 |
|
| |
האם טוב להושיב ילד לראות איזה סיקור של פיגוע, בטלויזיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2006 15:30 |
|
| |
ניסיתי לחשוב על תשובה ולא הצלחתי להיות שלמה עם כל תשובה שהיתה לי.
לכן, הלכתי לאח שלי ( בן 10) וסיפרתי לו שעושים סקר בנושא ומה הוא בתור ילד חושב.
איכשהו יצא שהוא הבין אותי לא נכון וחשב ששאלתי אם צריך לספר לילדים על פיגועים בכלל, והוא אמר " בטח שכן, מה? איך הם ידעו לא לדבר עם זרים? איך הם ידעו להזהר מאנשים מפחידים? "
ואז הסברתי לו, שהשאלה היא אם הם צריכים לראות את זה בטלויזיה? אז הוא ענה שהוא חושב שלא ( אעפ"י שהוא ראה כמה פעמים ) ושזה יכול לעשות להם חלומות מפחידים, אבל שצריך להסביר להם שזה מה שקורה בארץ.
|
|
|
|
|
