יאוש

ראיתי את זה ולא אהבתי. זה דו שיח ללא זמן מספיק על נושאים רציניים בזמן שהמותקף הוא גם האורח. לא השאיר לי טעם טוב בפה. הרב לאו הוא אולי גדול המסבירנים אך אולי אין לו את הטכניקות של התכסחות חכמה תוך נצחון.זה נראה שהוא מנסה להסביר בלי שהצד השני ירגיש מאוים ולפי דעתי זו טכניקה מאוד קשה לישום.

ולעצם הענין, להתיאש זה דבר שלילי מכיון שהוא נוגד התקדמות. אין יאוש בעולם לא אומר שהוא לא קיים אלא טוען שבעולם תקין לא היה אמור להיות יאוש. אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן ה ר ח מ י ם. יכול להיות טוב כמו שיכול להיות רע אבל אם אני מאמין שיש בורא לעולם הרי שתמיד יתכן שהגלגל יתהפך לו והמצב ישתנה. לכן אני לא מתיאש מהרחמים. אני יודע שב 99% אחוז אין לי סיכוי אבל ב100% אני יודע שבעוד שניה המצב י כ ו ל להשתנות וממילא אני בידיו של בורא עולם. כל עוד שאני יכול לברוח מן החרב אברח כמיטב יכולתי אך כשהיא כבר מונפת אין לי על מי להשען אלא על אבי שבשמים וכך גם אם אמות, אמות כיהודי. היאוש הוא שלילי כי הוא משתק. היאוש הוא שלילי כי הוא כפירה ביכולתי לשנות את מצבי. היאוש הוא שלילי כי הוא כפירה ביכולתו של הקב"ה לשנות את מצבי משניה לשניה. כך נראה לי.. אשמח לשמוע דעה אחרת או חידוד לדברים.

היאוש הוא רגש של אובדן תקווה וכישלון בעניין שהוא חשוב לאדם. בעקבותיו

ייתכנו תחושות של עצב, אכזבה או דיכאון.

הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות
 
שמהווים עיקר בחייו של המיואש. ייאוש יכול להתרחש בעקבות כישלון או אכזבה
 
חוזרים ונשנים בהגשמת החלומות והשאיפות, ותחושתו של האדם שאין

באפשרותו לשנות דברים חשובים בחייו ושאין בידיו אלטרנטיבה. הרגש ההופכי

לייאוש הוא תקווה

כשהמצב הוא אבוד היאוש הוא זה שמונע את ביזבוז האנרגיה לריק

אולו ,

כתבת דברים מדהימים

רק האמונה יכולה לשחרר את האדם, במידת מה, מן הייאוש.

ז.א.ז. תודה על המחמאה. טוב להיות עם אנשים כמותך באותה "ישיבה". ד.א. הקרדיט מבחינתי מגיע ל"חזון איש" שטיפל בתחושת היאוש והיטיב להגדירה ולמקמה. תוקן על ידי - oolloo - 30/05/2006 8:44:21

אולו .

יש אולי 2 נקודות שאני רוצה לעמוד עליהן בנושא זה:

1) יש מצב שבו אדם יכול להגיע להרגשה של יאוש והאמת היא שאין לו בכלל צורך להגיע להרגשה זו.

יש "פרוייקטים" שהם "גדולים" על האדם ולא מתאימים לו, אבל בהשגחה פרטית הם "נפלו" עליו, והוא התחיל לעסוק בהם..ורק אחר כך הוא גילה שהוא נמצא במציאות לא טובה, ולא מתאימה לו.

אם הוא סגור על כך שזה לא מתאים לו אז הוא יכול להיכנס ליאוש שהוא מסכן או לא יוצלח

אבל מצד שני הוא יכול שלא להיכנס ליאוש אלא פשוט להבין שזה לגיטימי שזה לא מתאים לי ואני פשוט עוזב את הדבר הזה וממשיך הלאה.


בקיצור היאוש כאן הוא מיותר.   קום ולך!!! ותמצא מקום יותר מתאים.  אתה לא צריך להתמודד עם זה בכלל.


לך לשלום וצא מהיאוש.


2) יש מצבים שבהם אי אפשר לקום וללכת, אלא כמו אלמנה עם 7 ילדים, קשת יום.

היא לא יכולה לעזוב!!!  [ וכמוה יש עוד דוגמאות]

והמצב באמת נראה גדול עליה..


ולמרות ש100% שיכול להיות מחר טוב יותר [ כמו שאמר אולו], בכל זאת כבר עברו הרבה ימים וזה לא קרה.

וזו היא הנקודה שבה צריך לעיין היטב ולחשוב טוב מה הוא היאוש הזה והאם אנו מוצאים לו פיתרון או עזרה.

אזרחי, קבל אייקון ירוק. אשתמש במילה יאוש לרגש מסוים, לא לתובנה. אני לא מתיאש מלהרים משקולת של חצי טון, אני פשוט יודע שזה בלתי אפשרי כרגע מבחינתי. כשאני נתקל במשהו גדול עלי אני יכול או להתיאש וזה שלילי, או להגיע למסקנה שזה לא רלוונטי עבורי וזו מסקנה שיכולה להיות נבונה. איך אדע? אלך ליועץ, לרב, לפסיכולוג, לחבר טוב או כל אדם שיעזור למצוא בעצמי את הבירור מה יאוש ומה הכרה במציאות. האלמנה יכולה להכיר במציאות וזה נורמאלי ושפוי אבל במקרה כזה היא תמשיך לשחות בשארית כוחותיה על מנת להשאיר את ראשה מעל המים. בשניה בה היא תתיאש היא תחדל מלשרוד. איך גורמים לאלמנה המסכנה בסיפורך לא להתיאש? מבנה נפשי קשיח. אמונה בצדקת הדרך. אמונה כי המצב יכול להשתנות. ידיעה ואמונה כי מה שקורה הוא מה שבסופו של דבר צריך היה לקרות וכל מה שעביד רחמנא לטב עביד. ידיעה כי בכל מקרה, אני את המיטב אעשה. עוד רעיונות?

מילים יפות, כוונה טובה, מחשבה חיובית... זה טוב בתאוריה  !

אין ספק שאפשר לצמצם את מסגרת היאוש ( כמו שאזרחי אמר לגבי אדם שלא מוצא את מקומו - קום ולך )

אבל יאוש אמיתי, לא למטרת רחמים, אלא אובדן היכולת להתמודד, דיכאון, חוסר חשק להמשיך לחיות הוא הרבה יותר תהומי. לא שאני חושבת שזה בסדר, ולרגע לא נותנת לגיטימציה להתייאש, אבל אני מקווה שה' לא יעמיד אף אחד בנסיון כזה ויביא אותו למצב כזה...

ונכון...מי שיש לו אמונה בעולם הזה רק הרוויח !!!

נ.ב - זה הזכיר לי את הסיפור של איוב שאני מכירה בחלקים. מישהו יכול לחדד לי מה בדיוק קרה שם...?

ניינוי אדם לפעמים מכניס את עצמו למצבים שהוא איננו יכול להתמודד איתם עוד. לפעמים אדם מתדרדר ליאוש חסר שליטה ואכן אז הוא לעיתים מטופל תרופתית (נדמה לי שמדובר על כמעט עשרה אחוזים מן האוכלוסיה העירונית של ארה"ב). אדם יכול להכניס את עצמו לדכאון חסר שליטה כמו שהוא יכול להכניס את עצמו גם לסטיות מיניות חסרות שליטה. הדמיון קיים ואם אדם מפתח אותו בכיוונים מסוימים הדמיון הופך להיות מציאות אמיתית לא פחות מכל מציאות אחרת. לכן, כמדומני, חייב אדם לנהל חיים בצורה מסוימת שאיננה מאפשרת ליאוש ולדיכאון להתחיל את הגלגל חסר השליטה. וזה כן, לגמרי, בשליטתו. לעיתים אנחנו הולכים לטיפול תרופתי ע"מ לאפשר לטיפול האחר להשפיע. הפסיכיאטר מאפשר לפסיכולוג לעבוד. אך אנו מדברים על מניעה. ובמניעה יש לאדם את מלא היכולת לשלוט על עצמו ולא להתדרדר למצבים חסרי שליטה. מה דעתך?

אלכוהוליסט הוא דוגמא לאדם שרוב הסיכויים שהוא כבר מיואש.

זו סיבה הוא מיואש או סימן שהוא מיואש?