מלחמה

שלום לך.

שמעתי שאתה קורא פורומים ישראליים, עיתונים, רואה חדשות, ואולי אפילו, במצבך, אתה עוקב אחרי "יורדים בגדול". אז חשבתי לפנות אליך ישירות, ולקוות שלא הרגו לך עדיין את המתורגמן.

רציתי להגיד לך שבדר"כ אתה צודק, כפי שצדקת בשנים האחרונות.

צדקת כשאמרת שאנחנו מפולגים ונהנים כל אחד לריב עם השני. צדקת כשטענת שלא נגיב כמעט לטילים שהנחיתו לנו פה ושם. צדקת כשאמרת שאנחנו שמנים וכבדים בגבולותינו, שההגנה שלנו איטית ומגושמת, צדקת לגבי ההשפעות של הטעויות המדיניות שלנו. לגבי השאננות שלנו ולגבי הזלזול שלנו בכוח שלך ושל ארגוני טרור נוספים שאט אט הרגילו אותנו למצב הזה שבו אנו מלקקים את פצעינו, נושכים שפתיים ומגמגמים בתגובותינו.

אבל בדיוק פה זה נגמר.

השבוע, באופן כ"כ מטופש והתאבדותי, גרמת לנו להגיד את מה שלא אמרנו שנים, את אותן האותיות שאיכשהו מצליחות ליישר את השורות, לקמץ אגרופים, ולשעוט קדימה כמו נמרה שניסו לפגוע בגוריה. המילה הזאת מצליחה בשניות לקבץ את הימני מתפוח והשמאלני מת"א, את החרדי שלומד בכולל עם המסטול התורן ששוכב לו על חופי הודו, את הדתי עם החילוני, ולעזאזל- המילה הזאת מחבקת אפילו את הגולנצ'יק עם הצנחן.מלחמה.

שנים כה רבות לא רצינו להגיד את זה: נתנו רובים, לקחו אותם, מסרנו שטחים, לקחנו אותם, החלפנו ממשלות, החלפנו כלכלות, רק שלא ניאלץ להודות שזה כאן, ושזה מגיע, יצאנו ל"מבצעים", היו לנו "אירועים". אבל שנים לא אמרנו אחד לשני את המילה – "מלחמה". אבל אתה, בדיוק כשאתה בשיא, כמו זידאן בדקה ה-110 של גביע העולם, רגע לפני שלבנון שלך כבר פורחת ומשגשגת- באופן חסר רסן מטומטם וחסר התחשבות בשאר החברים שלך לקבוצה, היית חייב "לנגוח לנו בחזה", ופתאום, אתה ממש "גבר גבר" אבל אתה לבד, כי את האגואיסט שפגעו לו באגו, והוא לקח את כולם איתו למטה. ולפתע, האנליזה הכי חשובה שהיית צריך לעשות מתמוטטת לך מול העיניים, ופתאום, כל הישראלים מתנהגים לא כמו שציפית, לעזאזל, הם לא מתנהגים כמו שהם ציפו: כולם מתקשרים לכולם, אפילו הג'ובניקים הכי זוטרים נעלבים שהם לא קיבלו צו 8, כולם מכינים תיק ומקפלים מדים, כי כל אחד רוצה לבוא ולעשות סדר במקום הזה שנתנו לו יותר מידי חופש, ויותר מידי זמן. כולם מחובקים, כולם מארחים את כולם, כולם ביחד, כולם מגבים את הממשלה (לבינתיים), כולם תולים דגלים על החלונות, כולם מתפללים, וכולם מוכנים לטיל הבא שלך עם ראש מורם.

אתה, מר נסראללה, הצלחת לגלות לנו במחיר כבד, של נפשות הטובים שבבנינו, את מה שאנחנו מחפשים כבר הרבה זמן. החזרת אותנו להיות עם אחד, שיודע לעשות דבר אחד כמו שצריך- להתלכד יחד, ולהכות עד זוב דם את מי שקם עלינו לכלותינו. ואתה ידידי, כמו ההוא שדפק לצרפת את גביע העולם, דווקא בשיא שלך, תתראיין במצלמה ביתית, כמו איזה מתמודד עלום שם לפרויקט Y, תביא על המדינה שאנסת להיות שלך, ותטיף לקהל התימהונים שלך- ובלשון חדה ורהוטה תמצא תירוצים, תצליח לשכנע כמה מאמינים וכמה מפוחדים בדמגוגיה שלך. ואנחנו? אנחנו נחזור לדבר חלש (חוץ מההוא עם השפם, אבל בשביל זה שמנו אותו שם), ולהיזכר שוב, במזל שיש לנו כשמישהו כמוך נותן לנו תמונה עם פרצוף מזוקן עם משקפיים וכפייה, בשביל להדביק על לוח המטרות שלנו ולתקוע בו את כל החיצים, במקום אחד בשני.

אז למרות האובדן שלנו בנפשות שיקרות מכל תוצאות המערכה הזאת, והנזק שהצטבר, אני רוצה להודות לך. תודה על כך שהזכרת לנו קצת ממה ששכחנו- שאנחנו עם אחד, מאוחד, ומנצח.

ואגב, חבוב, אם במקום לראות "האלופה", ולקרוא "בלייזר" בשביל להשוויץ כמה אתה יודע על ישראל, היית קורא ספר עבה כזה שקוראים לו תנ"ך- היית מגלה שיש לנו פז"ם של לפחות 3000 שנה של בעיטה בתחת של נבלות גדולים, חזקים, ומעניינים ממך. אז תעשה טובה, ותיעלם בשקט בין דפי ההיסטוריה. יודע מה, גם בפיצוץ גדול יהיה סבבה.

• תגובה אופיינית בימין היא "צריך להיכנס בהם, לכסח אותם, להרוס אותם, להרוג להם אלף אנשים על כל אחד שלנו, עד שנחדש את ההרתעה".

• תגובה אופיינית בשמאל היא "צריך להיזהר שלא לפגוע בחפים מפשע, וליצור הרתעה ע"י לחצים דיפלומטיים וכלכליים".

(אני לא מתייחס למחנה הפרו-ערבי, שחושב שהערבים תמיד צודקים ושישראל היא בעצם האויב).

האם באמת יש סתירה בין הרתעה לבין שמירה על חיי אדם?

לדעתי לא.

הטעות של שני הצדדים היא, שהם מניחים שלמוסלמים יש אותו סולם עדיפויות חומרני כמו שלנו – שחיי אדם חשובים להם, שרמת חיים חשובה להם. ההתרשמות שלי היא, שסולם העדיפויות שלהם הוא יותר רוחני – אצלם הכבוד חשוב הרבה יותר. הם מוכנים לסבול מרעב ולמות במיתות משונות, ובלבד שלא יוותרו על כבודם.

אם כך, הדרך הטובה ביותר להרתעה היא לפגוע בכבוד הערבי. וכיום, הביטוי המוחשי ביותר לכבוד הערבי הוא השטח שנמצא בשליטתם. כל שטח שעובר מידיהם לידינו פוגע בכבוד שלהם, הרבה יותר מאשר 1000 הרוגים או מצור כלכלי של כמה שנים.

מדינת ישראל צריכה לקבוע את כלל התגובה הבא:

על כל יריה שהאויבים יורים עלינו (טיל קסאם, או אפילו כדור רובה) מדינת ישראל לוקחת קילומטר רבוע אחד של שטח, ומספחת אותו לשטחה.

כמובן לא מספיק להכניס לשם כוחות צבא – צריך גם להציב גדר גבול חדשה, להכריז באופן רשמי שהשטח שייך למדינת ישראל, ורצוי גם להקים שם התיישבות חדשה, אם יהיו מתנדבים שיסכימו לגור שם.

זה כלל תגובה הומאני ביותר: למעשה, בשלב הראשון, לא יהיה צורך לפגוע באף אדם על-מנת ליישם אותו – יש מספיק שטחים ריקים שאפשר לקחת ולספח לישראל. ייתכן שעצם ההצגה של המפה, שבה שטחים ערביים הולכים ומסתפחים לישראל, תספיק כדי להרתיע אותם, ותשכנע אותם להפסיק את האלימות; אם זה לא יספיק, ייתכן שיהיה צורך לכבוש שטחים מיושבים, אולם גם אז לא יהיה צורך לפגוע בחיי אדם – האזרחים יוכלו לברוח, או לקבל עליהם את מצוות בני נוח ולהישאר במקומם (ולקבל תעודת "תושב").

לא תמיד יש סתירה בין ערכים – במקרה זה כל הערכים משתלבים: גם קיום מצוות כיבוש הארץ, גם החזרת כושר ההרתעה, וגם שמירה על חייו של כל אדם מכל עם.