| נשלח ב-4/10/2006 09:32 |
 |
| |
שו"ת למגי אדם
יש לי זוג חברים נשואים + 2 [ בני 4 ו 2]
הבעל עבר לבית הוריו לפני מספר ימים אחרי שהאשה טוענת שאין היא אוהבת אותו יותר כבר הרבה זמן [ 3 שנים והמצב מידרדר].
הוא איש מקסים גם לדעתה ואבא נהדר וטוב לב שנותן את הנשמה בבית ומקל על חיי אישתו באופן שאין כדוגמתו בכדור הלכת ארץ.
מכבס ומקפל ועושה כלים ומשחק עם הילדים יום יום שעות ארוכות.
בחור נאה שמתבקש לסור לבית השכנות לכוס קפה יום יום אבל שומר היטב על קניינה הבלעדי של אשתו ולא מחפש אחרת.
אבל הטענה שלה היא שהוא לא גבר.
לא עומד לצידה כשיש קשיים רגשיים.
מחפש כל הזמן שקט ושלום ולא רב עם אף אחד .
ליברל שאפילו לא חושב להגביל איזו הגבלה את אשתו. שתלך לאן שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה.
לא מטפל בבעיות כגון איזה ויכוח בינה לבין אימו, או אם מישהו יאמר משהו לא יפה לאשתו.
וככה עם השנים [ סובלת גם מחרדות הרבה שנים ומטופלת גם בכדורים שעוזרים אם זה מוסיף משהו לתמונה] היא איבדה את המשיכה אליו.
אין שום יחסים חיצוניים עם גברים אחרים גם לה כלל וכלל.
היום היא עומדת עם ביטחון עצמי גבוהה מאד ובטוחה שהיא תסתדר בחוץ יופי בלעדיו.
האמת, אני מסופק...
הוא הבין את הבעיה אחרי ששוחחתי איתו אבל הוא בטוח שחבל לפרק משפחה ושכזה דבר אפשר לבנות
והיא לא כל כך בונה על זה
היחסים הליליים בגשמיות טובים אבל לא קיימים כבר למעלה מחצי שנה. הוא נידחה ואין לו שום עניין לאלץ אף אחד להתחשב בצרכיו.
מה דעתך בינתיים?
[ הערה : כל מי שרוצה להפנות אל מגי שאלות כאן במקביל ולא צריך לחכות עד שהיא תסיים נושא].
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 09:10 |
|
| |
באיזה אופן?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 09:47 |
|
| |
כמו בכל זוגיות, כל אחד צריך לחשוב איפה הוא בעניין, ולא איפה השני אשם.
אני חוששת שיש כאן עסק עם שני "קורבנות".
היא יצאה מהקורבניות שלה והחרדתיות שלה בעזרתו, והוא עכשיו נסוג לשם. אני מציעה בשבילו - שלב ראשון - שייצא כמה שיותר מהר מהנישה הנוחה והמרופדת הזאת של "אני קורבן וצודק והיא רעה והורסת ולא מעריכה". זה לפני הכל.
שלב שני: להיות מוכן לגעת. להיות קיים כבן אדם, ולא רק כפונקציה משרתת שעושה מה שצריך.
הוא צריך להבין שגם אם התלונות שלה נשמעות מטופשות, יש בהן משהו. הוא כל כך נמנע מעימות, כל כך לא רוצה שיהיה דיסהרמוניה חס וחלילה וקולות צורמים, שיוצא שגם אין הרמוניה וקולות חמים... פשוט, הוא הביא למצב שאין שום מגע ביניהם. לא רבים, אבל גם לא אוהבים. והיא כבר לא מצליחה לחיות עם ה"כלום" הזה. עם הלא-קר לא-חם הזה.
הוא צריך להבין שהיא רוצה קשר והוא נותן לה אנמיות. היא רוצה עימות, שלילי או חיובי, אבל שיהיה איזשהו מגע חזק ואמיתי. היא רוצה להרגיש ששניהם חיים.
הוא רוצה הכל בטוח וצפוי ולא לגעת חס וחלילה בשום דבר. וכאן שורש הקרע.
זה לא קרע שאי אפשר לאחות. אפשר. אבל צריך להבין קודם מאיפה הוא נובע. להבין איך שניהם מופעלים על ידי חרדות: החרדות שלה מהחיים שגורמות לה לחפש גבר חזק והחרדות שלו מלהיחשף ולבטא רגש.
אחרי שיבין את זה אפשר יהיה להמשיך.
ולמה אתה מדבר בשבילו ולא הוא עצמו?
תוקן על ידי - מגי_אדם - 05/10/2006 9:55:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 12:01 |
|
| |
הוא לא גולש באינטרנט.
האזרחית ואני נכנסנו לתמונה בימים האחרונים.
הם אוהבים אותנו ואנחנו אותם ודווקא כל השנים שבקושי היינו בקשר איתם נותנים לנו קרקע נוחה לתקשורת נינוחה עם שניהם.
לגביו קלעת בול ובאמת הייתי שמח מאד לשמוע עוד מה לדעתך הכיוון בו הוא צריך ללכת חוץ מאשר להבין מה שאני אומר לו כי הוא כבר הבין.
לגביה די קלעת, אך קצת אולי פיספסת טיפונת. היא סוברת [ וכך גם הפסיכולוגית איתה היא הגיעה למסקנה] שהחרדות דווקא קשורות בכך שהוא לא מה שהיא צריכה.
גם כאן הוא הנאשם.
אתמול שוחחנו איתה טלפונית והגענו לנקודה מסויימת.
היא באמת ברמה אינטלקטואלית גבוהה ממנו. וזה לא מפריע לה.
היא באמת בתקופה של מודעות עצמית מתגברת, והוא לא, וזה כן מפריע לה.
היא יודעת היטב מה היא רוצה.
היא תמיד אמרה לו מה היא רוצה.
הגענו איתה למסקנה שהיא לא אמרה לו את זה נכון.
התקשורת לא היתה נכונה . היא היתה כמו מטיחת אשמה וביקורת ולא תקשורת בונה.
הגענו איתה למסקנה שאולי [ אני כותב אולי כי היא כבר היתה עד אתמול סגורה לגמרי על הגירושין] יש אופציה לניסיון נוסף שבו היא פשוט תצטרך ללבוש את המדים ולרומם את כל הבית אל נקודת המודעות העצמית שלה ולשתף אותו ע"י תקשורת נכונה.
היא לא ממש פנתה אליו אף פעם אל הנקודה שבו הוא איתה אלא תמיד אל הנקודה שבה הוא לא איתה.
במקום להרים אותו להשתתף עימה בחיים היא תמיד הודיעה לו שזה לא בסדר שזה לא כך.
סיכמנו שנהיה איתה בקשר עוד שבועיים ושבינתיים הכי טוב יהיה שהוא ישאר אצל ההורים שלו בינתיים.
מה דעתך על מה שאמרנו לה ומה את יכולה להוסיף?
ודרך אגב התכנון הוא שהוא יבוא להיפגש עם האזרחית ואיתי אצלנו בקרוב.
ושהאזרחית גם תפגש איתה מתי שהוא לפני סוף השבועיים או כמה זמן שיקח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 16:12 |
|
| |
"במקום להרים אותו להשתתף עימה בחיים היא תמיד הודיעה לו שזה לא בסדר שזה לא כך."
אני סבורה שהרבה צרות נובעות מזה שאנשים רגילים לבוא בדרישות ולא מכבדים מספיק את הפרטיות והקצב של הסובבים אותם.
היא אינטלקטואלית יותר ומודעת יותר לפי דעתה - עניינה. אשריה וטוב לה. מה היא מכתיבה את הדרישה שלה להתקדמות - עליו? כשהוא ירצה הוא יגיע. מתי שירצה ואיך שירצה ואם בכלל.
לא מגיעים להתקדמות, או לאמונה, או למודעות, או להתפתחות משום שהשני כופה עליך או אונס אותך או במטרה להציל את נישואיך. אתה עושה מה שאתה עושה, והשני יעשה מה שהוא יעשה, בזמן שלו.
היא התפתחה בזכותו, משום שהוא נתן לה קרקע בטוחה ומזינה, חטף ממנה האשמות ובלע בלי להגיב, המשיך בשקט למלא את חובותיו המשפחתיים, המשיך לפרנס ולטפל בילדים - אז עכשיו לא נאה לה.
הוא חותכת את הענף שהיא יושבת עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 16:16 |
|
| |
נכון, אבל משעמם לה שאין עם לה מי לדבר
ומציק לה שהוא סובר שללכת לאיזה קורס זה ביזבוז כסף.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2006 17:03 |
|
| |
נו באמת. עכשיו היא באמת הגזימה. בעל זה לא פסיכולוג, ולא חברה טובה, ולא מי שצריך לבדר אותנו כשמשעמם לנו. היא כל כך מודעת וכל כך חכמה - שתעניין את עצמה ותפסיק להתנפח.
נראה לי שהיא שוכחת שיש לה שני ילדים קטנים שהיא אחראית על טובתם לפני טובתה שלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 09:09 |
|
| |
כל הכבוד לכם שאתם כל כך משתדלים לעשות שלום בית.
וטוב שזה השו"ת של מגי ולא שלי. אני הייתי ממליץ לו לנצל את ההזדמנות ולברוח ממנה...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 15:10 |
|
| |
מגי את נהדרת!!!
האזרחית ואני הגענו למסקנה שדווקא הוא זה שמחובר לעצמו ויודע בדיוק מי הוא מה הוא ומה הוא רוצה.
היא אף פעם לא היתה מחוברת לעצמה וכל עוד שהיא לא חיפשה אז היא לא היתה ב"דרך" והכל היה עומד טוב.
עכשיו כשהיא בחיפושים והוא לעומתה עומד יציב במקומו שמח וטוב לו עם עצמו ועם כל הסובב אותו, כאן פתאום הם שונים.
לדעתנו כשהיא תתייצב קצת יותר טוב על הרגליים המצב ביניהם יחזור לשיגרה חיובית. וגם ידיעת דבר זה הוא חשוב לה. [שלחתי לה SMS על הנקודה הזו אבל אינני יודע אם היא קיבלה אותו, בכל מקרה האזרחית כבר תמצא את הדרך בשבועות הקרובים להעביר לה את המסר]
נקודה נוספת היא שאדרבה, אם היא באמת רוצה להגיע למודעות העצמית - הריע ויתור על בן זוגה הוא ממש בריחה מהרגשות שלה בעצם.
הוא כזה בן אדם טוב, שרוצה רק אותה ורק בטובתה שהוא גם יהיה הקרקע הכי נוחה בעולם בשבילה בכדי שתוכל להתקדם במודעות העצמית שלה יחד איתו.
הוא לא צריך להתקדם לשום מקום [ מגי כבר אמרת את זה לא?], הוא מחובר היטב לעצמו וגם לא חסר לו כלום, היא דווקא זו שיכולה לקדם את המהות האמיתית שלה [ שיכולה להתבטא בצרכים האמיתיים שלה] ולהפגיש אותה סוף סוף איתו באופן ישיר ולא באופן לא מיושב.
מה דעתך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2006 16:51 |
|
| |
אחרי כמה ימים שהוא מחוץ לבית היא טוענת שלעולם לא היה לה טוב יותר.
אני תוהה וחושב שזה זמני ביותר, מה דעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2006 23:37 |
|
| |
קשר זה אף פעם לא דבר פשוט, זה תמיד שניים שנפגשים כשהם נמצאים בנקודה מסויימת, עם צרכים מסויימים באותה הנקודה בחייהם. הקונץ הוא להמשיך ולהיות די גמישים ודי פתוחים כדי להיות להמשיך גם עם שינויים שמגיעים.
בתיאוריה, אני חושבת שנישואין עם ילדים דומים הרבה פעמים (לא תמיד, אבל הרבה פעמים) לקשר עם הורים או אחים. אנחנו גדלים, הדרישות והצרכים משתנים, אבל אנחנו יודעים שאי אפשר להחליף אמא או אח אז אנחנו לומדים להסתגל זה לזה, לחיות עם נסיגות והתרחקות ופגישות מחודשות והתקרבות.
לעומת זאת, אנשים הרבה פעמים חושבים שבעל או אישה זה שונה, זה אני בחרתי אז אולי טעיתי... וחושבים שבעל או אישה אפשר לזרוק ולהחליף כמו שמחליפים מכונית.
למעשה, ברגע שיש ילדים באמצע, ואין באמת סיבות נוראיות מסביב כמו אכזריות, התעללות או אהבה לאחר, הסיבה האמיתית היא חוסר הרצון להשקיע. חוסר הרצון להשתנות.
אנשים לא מבינים שבן זוג בת זוג זה גם גורל, כמו משפחה, וצריך לעשות הכל שאפשר כדי לגדול-עִם, ולא לזרוק עם הקושי הראשון.
זה בכללי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לעניין הבחורה, שאומרת שמעולם לא היה טוב יותר - זה בגלל השינוי. יש איזה חופש מסויים בשינוי, הוא לא בבית וזה חדש ומעניין ומעורר תקוות. טוב? אני לא בטוחה. כשהגירושין יהיו סופיים, והוא כבר יחיה עם משפחתו החדשה, היא תתחיל לראות איך זה באמת בחוץ לאישה גרושה עם שני ילדים קטנים, לא כמו שזה עכשיו בחלומות שלה, ומושג הטוב עלול להשתנות.
יש לך את תאריכי הלידה הלועזיים שלהם (עם שעות לידה ומקום הלידה)? אין כמו תאריך לידה שמבהיר הכל בעצם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 20:42 |
|
| |
שלום מגי
מה שמוזר לי בכל הסיפור הזה, זה שהיא אומרת שבגללו יש לה חרדות. היא הגיעה למסקנה הזו ביחד עם הפסיכולוגית שלה.
אני לא פסיכולוגית אבל זה נשמע לי כל כך מוזר.
אולי בגלל שהיא הגיע למקום שמקבלים אותה היא נבהלה.
כאילו היא היתה כמהה למשהו שהיה קיים בבן זוגה וברגע שהיה לה את זה היא נבהלה ממשהו. אולי היא נבהלה כי היא הבינה שזה רק תחליף למה שהיא באמת צריכה. טוב זה סתם ספקולציות.
מה דעתך על זה שהיא אומרת שבגללו יש לה חרדות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2006 13:52 |
|
| |
אני צריכה את התאריכים שלהם, עם שעות לידה ומקום לידה.
זה יגדיר לי בדיוק איפה הקושי.
זה מוזר לי שפסיכולוגית תגיד שהחרדות בגללו או ממנו. זה נשמע יותר כמו אינטרפרטציה שלה, לא שהפסיכולוגית אמרה. ואני מבינה מזה שהיא הלכה לטיפול פסיכולוגי והוא לא... הממ... זה בעיה. תמיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2006 16:07 |
|
| |
אתמול היא נכנסה לאשכול הזה ואפילו נרשמה להיידפארק וכתבה תגובה אבל משום מה זה לא קיבל את הסיסמה והכל אבד.
אולי היא תביא לכאן את תאריכי הלידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 15:57 |
|
| |
לכל הנוכחים שלום רב!
ראשית אגיד תודה על הניסיון לעזור אבל אני החלטית במחשבותיי.
יש פרט לא מדויק בשיחות שלכם עלינו.
הפסיכולוגית לא אמרה שהחרדות שלי נובעות כי הוא לא מה שאני צריכה אלא בגלל שהבנו משיחותינו שהחרדות דווקא נבועות בגללו ובגלל משפחתו, אני אסביר: התחושות שלי אומרות ולא רק התחושות אלא גם היחס שהם לא מחבבים אותי במיוחד אני מרגישה והרגשתי בכל פעם שנכחתי שם (בתוקפה האחרונה יתר על המידה) שאני כמו אויר ההחלטה שלי לא אמורה לשנות את היחס שלהם אלי. להם וגם לבעלי לא עשיתי שום דבר רע (חוץ מהרצון להתגרש) יש ילדים בכל הסיפור הזה והם אלו שנפגעים.
זה ממש לא נעים שהילדה שלך שואלת אותך אימא למה את לא נכנסת לסבא וסבתא? מה אומרים לילדה?
אני תמיד רכשתי להם כבוד כמו אמא ואבא והם מיצידם היו יורדים עלי ומקניטים אותי.
לפעמים הרגשתי לא רצויה בקירבתם. בכל פעם שהייתי מגיעה לשם הייתי מקבלת התקף חרדה וכל מה שרציתי לעשות זה לברוח.
בקשר לבעל זה לא פסיכולוג ,אני לא צריכה פיסכולוג יש לי אחת כזו! אני צריכה חבר שיקשיב למה שיש לי להגיד גם בטוב וגם ברע ואם חס ושלום קורים דברים רעים שיתמודד איתם ולא יברח מהם.
אף פעם בכל שנות נישואיינו לא ישבנו לדבר אחד עם השניה שיחה אמיתית, כל אחד יושב בפינה שלו ומתעסק בעינינו ואם כבר אני יוזמת שיחה אז היא אורכת אולי 5 דקות ואילו שיחות בעיניניי הבית.
לי נמאס ליזום ולהנהיג רוצה שיחסו אלי כאל אישה ולא כאל גבר שאומר את המילה האחרונה.
נכון שבעלי הוא אדם מקסים משכמו ומעלה אבא למופת עוזר בסידור הבית אבל אני לא צריכה לא עוזרת ולא מטפלת אני צריכה בעל שיפנק (ולא בדברים חומרים) שיגן על כבודי ושידע שאני לא פסל יש לי רגשות כמו כולם. שיהיה ספונטני, שפעם אחת נצא רק שינינו אפילו רק לקפה ולא יבקר אותי וכל פעם שאני צריכה משהו ישאל למה?
אני צריכה בעל כמו כלום בן אדם נורמלי שחוזר מהעבודה ובא ישר הביתה ולא בעל שמגיע לאמא שלו (בגלל שהוא עובד עם אביו) אוכל ארוחת צהרים (למרות שהייתי מבשלת בבית) מתקלח ומשאיר את בגדיו המלוכלים אצל אימו שתכבס לו. ברוך השם אני יודעת לעשות את כל הדברים האלה. הפצרתי בו המון פעמים אבל התופעה חזרה על עצמה. אז הפסקתי באיזהו שלב לנדנד.
אני לא חושבת ששאבתי את הביטחון העצמי הגבוהה שלי ממנו. אני טיפחתי אותו בעצמי עכשיו שאני מתחילה ללמוד על עצמי ויודעת מה אני רוצה מעצמי יש לי את הכח להחזיר לעצמי את הביטחון.
אני לא מתיימרת לחשוב על עצמי כחכמה ואינטלקטואלית אני בן אדם רגיל שפשוט אוהב לאגור מידע ולהתפתח. אף פעם לא קיבלתי שום פידבק ממנו אל הרצונות שלי להתפתח תמיד זה היה נגמר בכמה כסף זה עולה או בשביל מה? זה מיותר.
טוב לי במצב של היום אני לומדת על עצמי כל יום משהו חדש מתגברת על הקשיים של להיות לבד ומתמודדת איתם. נכון זה לא קל אבל אני בחורה חזקה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2006 07:30 |
|
| |
אני שמחה שכתבת בעצמך, החלטית. זה היה מאד לא נוח לדבר על מישהו, דרך מישהו, בלי לשמוע אותו ישירות. וכתבת ברור ונכון. ויפה.
את כותבת "אני רוצה בעל כמו כולם".
יש לך. אבל את רוצה יותר מזה. את רוצה את מה שכולנו הנשים רוצות מהבעלים שלנו ולעולם לא נקבל, משום שהם לא בנויים לזה, זה לא תפקידם ולא איך שאלהים ברא אותם.
לגבי ההורים שלו וזה שהוא הולך אליהם - כן. זו בעיה. וצריך להתמקד בה ולחפש איך לפתור אותה. להעניש אותם על ידי זה שתתגרשי ממנו, ומי שבסופו של דבר ישלם זה רק את והילדים, לא הוא ולא ההורים שלו - אני חוששת שזה גול עצמי.
בכל מקרה, בהצלחה לך בכל מה שתחליטי, ואלהים יברכך.
מגי.
|
|
|
|
|
