בית פורומים ישיבת הגולשים התמימים חבד

בטחון-שדה ומוסר בצה"ל - סיפור אמיתי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/10/2006 19:55 לינק ישיר 
בטחון-שדה ומוסר בצה"ל - סיפור אמיתי

היום, כשנסעתי ברכבת, ישבו לידי שני חיילים.

אומר האחד לחברו: "כשאני נתקל, אני קודם כל שולח שני טנקים גדולים לצדדים וחמישה טנקים קטנים, מפגיז את הנגמ"שים של האויב, הם מקבלים הלם, ועד שהם מבינים מה קורה להם, אני משמיד את כולם".

אומר השני: "אני מעדיף לשלוח קודם חי"ר, שיספגו את מכת האש הראשונה. עדיף שייהרגו חמישה חי"רניקים מאשר שיתפוצץ טנק אחד".

מה, לדעתכם, המסר שאנחנו יכולים להסיק מכאן לגבי המשמעת והשמירה על כללי בטחון שדה (סודיות) בצה"ל?

ומה אפשר להסיק מכאן על המוסר וערך חיי האדם בצה"ל?
----------------------------------------------------------------------

רמז א: אני כותב בחול המועד, כי זה דבר האבד...

רמז ב למטה
































רמז ב: "בצדק תשפוט עמיתך"

חג שמח!





דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/10/2006 00:45 לינק ישיר 


מזעזע במידה וזה נכון,
גם במהלך המלחמה בצפון,
שמענו על זלזול בחיי אדם,
לצערי.
אבוי להורים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2006 07:32 לינק ישיר 


מזעזע. נורא. איום.

אם זה נכון. כי מן הסתם זה שקר והמצאה.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/10/2006 16:13 לינק ישיר 

כנראה שלא הסברתי מספיק את רמז ב: את הפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" פירשו חז"ל כמצוה לדון כל אדם לכף זכות...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/10/2006 09:43 לינק ישיר 

מה הקשר לסודיות בכלל?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/10/2006 10:16 לינק ישיר 

מה הסיפור?
2 סוגי טקטיקות.

והרי גם בטנק יש חיילים.

אני אישית חושב שהטקטיקה של קודם להפציץ עם הטנקים טובה יותר

ובה גם משתמשים בדרך כלל וגם בלבנון עתה השתמשו בה.

מה שהחיילים האלו שכחו זה את חיל האויר.

ובטקטיקה של חיל האויר שיפציצו קודם כל שכחו [או נמנעו] גם בצה"ל בלבנון האחרונה.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/10/2006 10:31 לינק ישיר 

גם אני חשבתי כמוכם... בהתחלה נחרדתי מכך שחיילים מדברים על טקטיקות צבאיות במקום ציבורי, שעלולים להיות בו גם גורמים עויינים... ואחר-כך נחרדתי מהמוסר הירוד בצה"ל...

אבל אז שמעתי אחד מהחיילים אומר: "... ואז אני לוחץ על Q ומסיים את הקרב...."

ממש התביישתי שחשדתי בהם...





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-16/10/2006 10:33 לינק ישיר 

מה זה? משחקי מחשב?

חחח  עבדת עלינו הא!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/10/2006 20:37 לינק ישיר 

לק"י
אם כבר מדברים על מוסריות...

שאלה מעניינת עם תשובה על כך...

הרב שלמה אבינר

חילוץ חייל פצוע


שאלה האם כדי להציל חייל פצוע, יש לסכן חיי חיילים אחרים?

תשובה: ודאי. זה שייך להלכות צבא. בלי זה דבר לא יוכל להתנהל.

בחיים האזרחיים זו אמנם שאלה: האם אדם חייב לסכן את עצמו כדי להציל את חברו?

לא - פוסק הרדב"ז, כי חייך קודמים לחיי חברך. כן - אומר הסמ"ע בשם הירושלמי. אמנם חייך קודמים לחיי חברך אבל ספק חייך אינם קודמים לודאי חיי חברך (שו"ע חו"מ תכו). כלומר, אם לא תעשה כלום, הוא ודאי ימות. אם תעשה דבר, אולי תמות.

אך גם הפוסקים כרדב"ז, שחייך קודמים לחיי חברך בכל מקרה ושאין לך לסכן חייך כדי להציל חברך, מודה שאין להגזים, ושסיכון קטן מותר. וכן כותב המשנה ברורה (שו"ע או"ח שכט ס"ק יט).

למשל פסק הגרא"י וולדנברג שאין היתר לתרום כליה מאנשים חיים, כי נעוץ בכך סיכון לתורם בעת ניתוח או בסיבוכים שאחרי הניתוח, וכן שכלייתו הנותרת תצא מכלל תפקוד. אך הג"ר עובדיה יוסף חלק עליו, כיוון שזה סיכון קטן ומצוה גדולה, ואפשר לתרום כליה מחיים.

אך כל זה בחיים האזרחיים. בצבא החשבון אחר לחלוטין: כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם. אמנם פתגם זה אינו מופיע בגמרא, אלא הוא של שלשת-המוסקטרים לאלכסנדר דיומא, אבל בחיי הצבא הוא בכל זאת נכון.

בצבא מסתכנים במגמה לאומית. כמובן הכי מעט שאפשר, אך אם זה נצרך מסתכנים. אין משאירים פצועים בשטח, אפילו על חשבון סיכון חיילים אחרים.

החייל הלוחם במסירות נפש, יודע שאינו לבד ושחבריו לנשק לא יעזבוהו, מזה הוא ינק כוח להילחם. אך אם זורקים אותו קדימה, הוא לא ילך ולא יתנדב ליחידה מובחרת. בלי זה אין צבא.

בחיים האזרחיים, פיקוח נפש הוא אירוע מקרי אך הצבא כרוך בהסתכנות. האויב מסוכן. הולכים לקרב כדי להרוג עם סיכון להיהרג.

סיכון זה אינו מקרי הוא נעוץ במהותם של דברים. לכן לוקחים סיכון כדי להציל חבר פצוע.

אין כאן התייחסות למאורעות שהיו בזמן האחרון שחלוקות הדעות אם צה"ל תפקד נכונה. יתכן בהחלט שגם צה"ל יטעה לפעמים אבל ההשקפה הבסיסית של צה"ל תמיד היתה, לא השתנתה ותמיד תהיה שחייל פצוע - אין מפקירים.

שמא תאמרו: מה ההגיון לסכן כמה בשביל אחד?! אלא במלחמה אין אותם גדרים של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ודאי שיש להישמר כמה שאפשר, אך במלחמה הגדרים שונים. כך כותב הג"ר שאול ישראלי בספרו עמוד הימיני, כך כותב הנצי"ב על הפסוק "את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט ה).

הגדרים שונים: כל מה שנצרך מסתכנים.

ויהי רצון שד' ישלח לנו שלום ויחזיר את כל חיילינו תמיד לשלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2006 01:34 לינק ישיר 

אזרחי: לא עבדתי עליכם... באמת חשדתי בהם בהתחלה, ובאמת הופתעתי מאד כשהבנתי שהם רק מדברים על משחק מחשב... ולמדתי מכאן עד כמה חשוב לדון לכף זכות...

רציתי לתת לכם להרגיש את מה שאני הרגשתי...

(שמעתי פעם, בשם רב חשוב מהדור הקודם:
 למה ה' ברא את השכל הישר? - כדי שנוכל ללמוד תורה.
 ולמה ה' ברא את השכל העקום? - כדי שנוכל לדון לכף זכות... )




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-17/10/2006 10:56 לינק ישיר 

לא הצלחתי להבין את הבסיס מהתורה לרעיון של הרב אבינר.
התוכלי לנסות וליצור איתו איזה קשר ולייבא לכאן תשובה יותר תורנית?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-17/10/2006 11:32 לינק ישיר 

לק"י

זה מה שמצאתי..

"כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?" (בראשית מד)


בדרך כלל אומרת ההלכה: חייך קודמים לחיי חברך, חוץ ממצב של מלחמה- שבה נפסק שחובתי להסתכן להציל את חברי.
"לא משאירים פצועים בשטח" איננו רק כלל צה"לי, אלא כלל הלכתי הנובע מכך שבמלחמה עולה מדרגת הערבות לדרגה הגבוה ביותר, כעין גוף אחד ממש. אם נשאר פצוע בשטח- אין זה אדם פרטי , אלא עם ישראל נשאר פצוע בשטח.
 אם לא נציל אותו- אנו עלולים לאבד את החוסן המוסרי שלנו כעם ישראל, ואת הכוח להמשיך ולהלחם.

וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. (בראשית ט' ה')

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/206-2.htm - אזרחי, שים לב לפיסקה המדברת על דיני מלחמה

_________________

"תזכור תמיד לחייך, כי מישהו בטעות יכול להתאהב בחיוך שלך"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2006 12:10 לינק ישיר 

אראל,

הרמב"ם בספר מדע בהלכות תשובה פרק ד הלכה ד

כותב על חמישה דברים שהעושה אותם, אין חזקתו לשוב מהם [ אלא ימשיך בדרכו זו גם להבא, מאחר ואיננו רואה עוול במעשה זה]

אלו הם דברים קלים בעיני רוב בני האדם ולכן האדם חוטא ומדמיין שאין זה חטא.

הדבר החמישי שהוא כותב שם [במילים שלי] זה:

החושד בכשרים אומר בליבו שאין זה חטא כי סך הכל יש שם רק חשד

אבל הוא לא יודע שזה עוון לשים אדם כשר בתוך דעתנו כבעל עבירה



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > ישיבת הגולשים התמימים חבד > בטחון-שדה ומוסר בצה"ל - סיפור אמיתי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext