מזעזע...

תוקן על ידי אזרחי ב- 22/11/2006 13:26:33

במאה שערים, עד כמה ששמעתי, גרים אנשים נפלאים, באמת רוחניים.

איך להתמודד? לא על ידי פגיעה בהן, או האשמה שלהן, או הפחדה, או ביקורת, או צדקנות -

כי אם להבין שזה ניסיון שנשלח אליהם על מנת ללמוד איך לקחת את האנרגיה המינית המתעוררת לכיוון הכתר, לכיוון הראש. איך לחשל את כוח הרצון. איך ללמוד שליטה עצמית. ואז לגלות כמה כוח יש בתוכם באמת.

כשגשם מרטיב אותך, כשכלב מפחיד אותך, כשאתה רעב ומולך קערה לא שלך, או כשיש בחורה יפה שצניעות לבושה לא עוזרת לך -

כשאתה משתוקק למשהו - זו בדיוק ההזדמנות שלך לראות מה אתה עושה עם זה. זה המבחן וההזדמנות לגלות ממה אתה עשוי באמת. איך מתגברים על הפחד, או על האי-נוחות, על הרעב או על התשוקה...

הפתרון איננו לגרש את הכלב, ולא לשבור את הקערה, גם לא להלביש את הבחורה או לדרוש שלא ירד גשם...

אם היה לך ילד קטן
והילד הקטן היה יושב ומולו צלחת עם משהו קצת רעיל אבל נראה טעים

מה היית עושה?

אתה משווה בחורים צעירים ומחורמנים לילד קטן?

מול ילד קטן לא הייתי מניחה צלחת עם משהו רעיל. הייתי פשוט מעיפה אותה ממנו כמה שיותר מהר, בלי שום ספק. לא הייתי מעמידה אותו במבחן בכלל.

חוץ מזה, כותבי המודעות המחרידות הללו הם דווקא מבוגרים השטופים במין ומחשבות על מין, לא צעירים ולא תמימים.

את מסכימה עם הטענה הכללית של תושבי המקום, שמן הראוי שבסביבתם ב100 שערים לא תסתובבנה בנות בלבוש שאיננו צנוע?

כן. אני סבורה שהסביבה צריכה לכבד את רגשותיהם של תושבי מאה שערים, שלבוש לא צנוע מפריע להם, בדיוק כמו שרעש יכול להפריע לתושבים בסביבה אחרת. ולא משנה מה, אני לא אסתובב בירושלים, או בבני ברק, או במאה שערים בלבוש לא צנוע, ולא אגיע לבית כנסת בלי כיסוי ראש ראוי, ואם אני נוסעת באוטובוס של בני ברק אני אעלה מאחור, כי כך נהוג ויש לכבד את מנהגי המקום בכל מקום שאתה נמצא.

השאלה - איך כופין? אם אנשים כל כך לא מתחשבים בזולת, מה תעשה? אינך יכול לכפות, משום שהחוק מרשה לכל אחד להתלבש כחפצו. מה תעשה? תזמין משטרה? תזרוק אבנים?

אז כשנתקלים באחת כזאת לא רגישה, שלבושה צורם ומפריע, משפילים עיניים וגורמים לה להתבייש בעצמה מעצמה...

פעם גרתי במקום חדש שלא היכרתי, וצמאתי לבית כנסת ביום כיפור. הסתובבתי יום תמים בין בתי כנסת שונים ביחד עם הילדים, מספרדי למרוקאי, משם לאשכנזי ובסוף חניתי ליד אחד תימני...

ולמה ליד? כי כשהתקרבתי לבית הכנסת פתאום חשתי עד מאד שרגליי נתונות בסנדלים ללא גרביים, ולא יכלתי להיכנס. עמדתי בחוץ בחשש, והקשבתי.  ולא משום שמישהו אמר לי משהו. פשוט, הרגשתי לא נוח, והבית כבר היה רחוק.

אבל לו היה אי מי צועק עלי או מגרשני משם בשל רגלי החשופות - היה הוא חוטא ביום כיפור, ואני נפגעת לתמיד בשל טעות בשיפוט, ולא בשל מעשה רע כלשהו...

מגי, ההצעה שלך למיגור התופעה :

אז כשנתקלים באחת כזאת לא רגישה, שלבושה צורם ומפריע, משפילים עיניים וגורמים לה להתבייש בעצמה מעצמה...

היא הצעה לא רצינית.

כמו שקראתי פעם, במלחמת העולם השנייה נשים נדרשו פתאום לצאת מהבית ולעבוד בכל מיני עבודות כפיים, לנוע ממקום למקום ברגל ולשאת חפצים בעצמן כי החלו לעזור בעבודה ממשית דבר יום ביומו, והקרינולינות הרחבות והבגדים המסובכים שוב לא התאימו. זה גם מה שהביא לראשונות שסיפרו את שיערן - מעשה שנחשב בתחילה לזוועה אמיתית...

העניין של פריקת עול מבחינת יחסי גבר ואישה זה עניין של התקופה ולא של רווחה כלכלית. התקופה המודרנית הולכת לקראת טשטוש ההבדלים בין גבר ואישה ובראש וראשונה מה שנקרא "שחרור האישה" - לנשים זכויות שוות בענייני עבודה וכסף, אינן צריכות להישמע לאביהן או בעליהן או אחיהן יותר, וביחד עם זה מגיע גם הנושא של חופש מיני.

בכלל, המין היה שנים רבות בדיוק כמו הנעליים של סין. העיוות והאינוס הנוראים שעשו לדבר לחלוטין ראשוני וטבעי, דומה בדיוק להכנסת כף רגל בריאה של ילדה סינית לתוך המלחציים של נעל קטנה כך שלא תאפשר לרגל להתפתח. אז המין הפך להיות עיוות ככל שהדת החזיקה באנשים יותר חזק. ככל שיש יותר שחרור, ככה הוא מאבד מחשיבותו ומרכזיותו, בדיוק כמו שכף רגל של נערה סינית היום זה בדיוק כמו כל חלק נורמלי אחר שלה.

וכמו כל דבר שהיה לחוץ מדי זמן רב - כשהוא משתחרר הוא מתפרץ בצורה מוגזמת. לאט לאט הדורות הבאים יירגעו, והמין יחזור להיות דבר טבעי ויפה, ולא עמוס בחמישים מיליון רגשות אשמה, ופחדים, ולחצים, ועיוותים פסיכולוגיים מכאן עד מחר, וסטיות והשד יודע מה עוד.

תוקן על ידי מגי_אדם ב- 04/12/2006 14:28:03

ראיתי פעם את יער האיזמרגד.
זה על הילד הזה שחטפו אותו ואז הוא לא רצה לחזור לאבא שלו שחיפש אותו מלא זמן לא?

אבל שם באמת שמו להם בגדים של זונות וגם העבידו אותן כזונות וגם הבית היה בית זונות.

ואולי זו היא בדיוק הנקודה.

השינוי הזה לרעה הוא שינוי שפתאום עושה את ההבדל.

אפילו בדקות [להבדיל מהשבטים הפראיים] ,

למשל אני זוכר שהיהודים של רוסיה לא יכולים ללכת יחפים כי הרגליים של כולם מכוסות שם בדרך כלל, ורגליים חשופות זה חידוש לא צנוע,

והיהודים בתימן שרגילים בכך - אין עם כפות רגליהם החשופות שום בעיה.

אז אלו שבמאה שערים שמנהג המקום הוא לבוש סגור מאד, שפתאום רואים משהו של תרבות העולם המערבי בקטע החשוף שלו, עוברים טלטלה רגשית עצומה.

השאלה באמת מה מן הראוי שיקרה במיפגש כזה של 2 תרבויות שונות לגמרי שיש למפגש זה הדהוד חזק מאד בנפש של האדם המקומי.