דברים שיש לך לספר על עצמך

כשהתגייסתי לצבא לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה.

כנראה כמו הרבה רציתי או קרבי משהו מיוחד או איזה משהו מעניין במודיעין כזה סודי כזה

או ג'ובניק.

אבל הם תופסים אותך לא מוכן וכמו הרבה כמוני הלכתי לגולני.

חצי שבוז חצי מבסוט.

האמת, קרעו לנו את הצורה שם.

אבל היו לי חברים טובים מאד מאד שם.

והעבודה בשטחים היתה אקשן אקשן ואפשר לומר ששם נהניתי מכל רגע.

בסביבות סוף מסלול לאחר שנח וחצי בערך כשכבר עלינו לגדוד כבר נשבר לי שאין אני יכול לבלות עם חברים וחברות.

אז התחלתי להתבכיין שכאילו יש לי בעיות בבית וכו'

אז שיחררו אותי לקורס חובשים קרביים.

3 וחצי חודשים בצריפין.

ליד הבית למרות שלא יוצאים כל יום הביתה אבל שם הכל כבר שונה.

בסוף הקורס צריכים להיות שבוע בבתי הרפואה ברחבי הארץ ולראות את כל מה שלמדת באופן "חי" ולהשתתף עם האחים והאחיות.

אז אני ועוד חבר שלי שהיינו קצת יותר פילפלים הצלחנו שישלחו אותנו לשבוע לאילת על חשבון הצבא.

אבל בדרך לאילת עשינו תאונה דרכים ובמקום ללמוד בבית הרפואה הייתי מאושפז שם כמה שבועות.

בית הרפואה נקרא יוספטל אם אינני טועה.

את תעודת החובש לא קיבלתי אבל איזה חצי שנה הייתי בגימלים ולמרות שהתאונה היתה די קשה כבר אחרי 3 חודשים מצאתי את עצמי הולך לים עם חברים ויוצא לבלות והיה לי שער ארוך והרגשתי טוב וכבר כמעט ושכחתי מהצבא לגמרי. 

לא הייתי שייך לאף יחידה ככה שיכלתי לחגוג על הברדק.

_________________

לקראת שבת..

אני בת 26. חזרתי בתשובה לפני שנתיים וחצי.

כמו אזרחי, גם אני עשיתי צבא. קיבלתי בדיוק מה שרציתי.
רציתי להיות סמבצ"ית בפיקוד צפון.
הייתי סמבצ"ית באיזור הכי צפוני בארץ (החרמון...).

אנחנו 5 אחיות בבית.
כמו צורצור, אחותי הקטנה (בת 11) היא בת דודה מאומצת.
אמא שלה נפטרה לפני 10 שנים מהמחלה. (היא לא היתה נשואה לאבא שלה)

כמו, הדיאו, אבא שלי נפטר לפני שנה מסיגריות...

עכשיו אני מחפשת חתן

שבת שלום לכולם