שיראתך תהיה כמו יראתו של ה' אלוקיך

משל לאבא שהזהיר את בנו שלא ילך יחף בכדי שלא יכנס לו קוץ ברגל...

אבל הבן הקטן הוא מחוסר דעת עדיין..והלך יחף..

ונכנס לו קוץ ברגל.

אבל לא כאב לו כל כך....

אבל האבא לא רצה שתתנפח לו הרגל אז הוא לקח סכין קטנה וחתך קצת בבשר שסביב הקוץ והוציא את הקוץ.

וכשהאבא הוציא את הקוץ אז הבן צרח ובכה מכאבים והתמרמר.

אבל האבא יודע שמהלך הוצאת הקוץ הוא רפואה טובה לבן.

ובפעם אחרת רצה הבן עוד פעם ללכת יחף.

אז האבא אמר לו "אתה זוכר את הכאבים שהיו לך בהסרת הקוץ, נכון?!.....אל תלך עוד פעם יחף כדי שלא נצטרך להוציא לך את הקוץ עוד פעם, ואז יכאב לך.."

ויש לשים לב לכך שהאבא לא מזהיר את הבן מכניסת הקוץ לרגל, אף על פי שמה שמדאיג את האבא זה כניסת הקוץ.

ולמה? - כי את החשש הזה הילד לא מרגיש...

אז האבא מזהיר את התינוק במה שהבן יודע שיש צער [ צער הוצאת הקוץ ]

אפילו שהאבא עצמו לא מודאג מהוצאת הקוץ, כי הוצאת הקוץ היא בכלל רפואת הבן.

ונמצא שיראת האב ויראת הבן אינם בהשוואה.

אדרבה, הם הפכים.

הבן מתיירא מרפואתו.

הנמשל הוא שיראת האדם היא מהעונש, ולא יראת החטא בעצם,

אבל הקב"ה ירא ומצטער פן יחטא האדם, ואינו ירא מהעונש על החטא, כי אדרבה, העונש הוא רפואה שמטהרת מהעוון.

וה' רוצה שסוף סוף תהיה היראה של הבן כמו היראה של ה' אלוקיך,

היינו לא יראת העונש, אלא יראת החטא.