| נשלח ב-10/4/2007 02:33 |
 |
| |
תפילה נגד תפילה
מה קורה אם שני ציבורים מתפללים, תפילה אמיתית מכל הלב עם הרבה תחנונים
ודמעות, אבל כל ציבור מבקש דבר הפוך (למשל, ציבור אחד מבקש שתהיה התנתקות,
וציבור אחר מבקש שלא תהיה)?
האם התפילות "מתקזזות"?
האם ה' יקבל את התפילה של הציבור הגדול יותר, או של הציבור הצדיק יותר, או של הציבור ששפך יותר דמעות?
אשמח לקבל מקורות לנושא.
_________________
[שמאל]
אראל בן דב סגל
http://tora.us.fm/erelsgl
[סשמאל]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2007 09:50 |
|
| |
נראה לי שבקשות למציאות שמתאימה לשולחן ערוך [או לדרך חיים של בן ובת ישראל בכלל] הן בעדיפות עליונה על בקשות שמתאימות פחות.
מה פירוש עדיפות עליונה? - שההשגחה הפרטית מטפלת בנושא יותר בגלוי, והמבקש מקבל את מה שהוא מקבל מתי שה' יחליט אבל ההרגשה וההבנה שלו תהיה שאכן ה' הוא הנותן והשומע את תפילתו.
בקשות שאינן על פי רוח ישראל הן לא ממש בקשות מה' אלא הבעת משאלות
כך שגם אם המשאלה תתקיים, תתקיים היא בהרגשה של כוחי ועוצם ידי וכדומה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2007 09:54 |
|
| |
ביקשת מקורות...
בתחילת תפילת 18 אנו אומרים:
" ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"
הרעיון הוא שאנו בעצם רוצים להתפלל את תפילתו של ה'
היינו שאנו רוצים להציג בפינו ובליבנו את הרצון שהוא גם רצונו של ה'.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 17:34 |
|
| |
א. יפה. ומה קורה אם שתי התפילות מתאימות לאורח חיים של יהודי? או ששתיהן אינן מתאימות?
ב. "תהילתך" ולא "תפילתך". אבל הרעיון כמובן נכון, כמו שאמרו חז"ל "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" (או להיפך).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 08:42 |
|
| |
אם הן מתאימות אזי נמשכת המשכת אלוקות לעולמות ע"י כל אחת מהן.
אתה שואל על מקרים כגון שאחד מתפלל שה' יעניש מישהו שמגיע לו עונש והשני מתפלל שה' יסלח לו?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 12:27 |
|
| |
כן, לדוגמה.
או, שאחד מבקש שתיפסק הלכה כדעה א, והשני מבקש שתיפסק הלכה כדעה ב, כאשר שתי הדעות מנוגדות ורק אחת מהן יכולה להתגשם במציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2007 12:50 |
|
| |
במקרה כזה אני חושב שהפעולה של כל תפילה היא שהיא מוסיפה משקל בצד מסויים במערכת השיקולים של הקב"ה.
יחד עם זאת אולי אפשר לומר שמן הסתם תפילות אינן חוזרות ריקם ולכן מסתמא הקב"ה שומר את המשקל של כל אחת מהן ולבסוף מעניק אותו באופן שימצא חן גם בעיני המתפלל שבינתיים לא קיבל את מבוקשו הספציפי ברגע זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2007 02:22 |
|
| |
אראל, הדוגמא שהבאת זעזעה אותי עמוקות.
איך מישהו מסוגל לבקש מהקדוש ברוך הוא שיגרש את אחיו, עצמו ובשרו, מביתם ונחלתם על לא עוול בכפם?
אני סבורה שזו שאלה אבסורדית. אני סבורה שהקדוש ברוך הוא עושה כחפצו, לפי הנכון לו בתכנית הגדולה, אבל כשאנו מתפללים אליו כולנו, כאיש אחד, אנחנו יוצרים כוח שמפעיל משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 13:19 |
|
| |
מגי: הם לא ביקשו מה' שיגרש את אחיהם, הם ביקשו שיחזיר את החיילים הביתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 22:50 |
|
| |
ב"ה
אני מחפשת כבר הרבה זמן את המקור לסיפור אודות אשה שהתפללה שלא ירדו גשמים כיון שהיו לה דבלות על הגג ובכך עכבה את תפילתם של בני העיר לגשם.
מי מכיר? יודע? שמע?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 09:02 |
|
| |
הכהן הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים ומבקש מהקב"ה שלא ישמע במהלך השנה את תפילתם של עוברי הדרכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2007 14:55 |
|
| |
אזרחי: אכן מקור מעניין מאד. מדוע הכהן הגדול היה צריך להתפלל על כך, והרי
ממילא יש מספיק אנשים שצריכים גשם, והם מתפללים על כך כל יום בברכת "מברך
השנים"? אולי היה חשש, שהולכי הדרכים יתפללו בכוונה רבה יותר מאשר
החקלאים, ולכן הכהן הגדול רצה להוסיף את ה"קול" שלו. ויש לעיין בזה עוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2007 15:10 |
|
| |
|
(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:
|
|
|
(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
|
(ד) בעתם - בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות ובלילי ימים טובים:
|
אולי מדובר שהכהן הגדול מתפלל על הולכי דרכים שהולכים שלא בזמן הראוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2007 11:59 |
|
| |
שמעתי פעם שהכוונה לאנשים שהולכים בדרך ארוכה, שנמשכת כמה שבועות, וגם בלילי שבתות הם נאלצים לפעמים לחנות באוהל באמצע הדרך.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2007 13:08 |
|
| |
נו, גם בשבילם זה טוב שהגשם יהיה בזמן שהם בתוך האוהל, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 00:59 |
|
| |
הם היו מעדיפים שלא יהיה גשם בכלל
כשנמצאים באוהל, והגשם יורד מסביב, וכל האדמה הופכת לבוץ, האוהל עלול להתהפך...
[ובהקשר זה - בדיחה ישנה:
שרלוק הולמס, הבלש המפורסם , וידידו דוקטור ווטסון, יוצאים למחנה קיץ בשטח. בארבע לפנות בוקר הם מתעוררים משנתם.
אומר הולמס: "אמור לי, ידידי ווטסון: כשאתה מסתכל על השמים, מה אתה רואה?"
עונה ווטסון: "אני רואה את הירח והכוכבים".
- "כן, אבל מה אתה מסיק מזה? נסה להפעיל את התאים האפורים!"
- "ובכן, ממיקומם של הכוכבים אני יכול להסיק את התאריך, ממקומו של הירח אני יכול להסיק כמה זמן נשאר עד הזריחה..."
- "תתאמץ יותר! מה אתה מסיק מזה?"
- "אני נכנע. מה עוד אפשר להסיק?"
- "שגנבו לנו את האוהל, דוקטור ווטסון!"]
|
|
|
|
|
