שנה שביעית שנת שמיטה

1) כמו שמירת שבת שאנו שובתים כמו ששבת ה' בבריאת העולם, לזכור את בריאת העולם.

2) שלא יאמר אדם שהסיבה היא בכדי שהאדמה לא תהיה חלשה ושהסיבה היא שזה טוב לאדמה  לתת לה מנוחה, או כמו שהאדם צריך לנוח בכדי להיות חזק,  

אלא שהרעיון הוא שאנו עושים זאת משום שכך ציוה הקב"ה.

לשם ה'.

הרווח הנוסף הוא רק צ'ופר.

וככה זה בכל המצוות.

למה התכוונת - "שלא תדאגו משנת בצורת" או "אף בתוך המעיים תהיה בו ברכה"?

כתבת שאינך מתחייב שזה יצא מזין.

:-)

לך תסביר את זה לתזונאים...

ומי יסביר את רש"י מחלקו הראשון של הפסוק, לחקלאים?

וראית רשי על פסוק י פרק כו?

מעולה! "הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן, שיהא ישן הנושן של שלוש שנים יפה לאכול משל אשתקד"

מה שכתבתי נכון כנראה רק לזמנים שבהם שנת השמיטה היא מדאורייתא.

מדאורייתא צריך שרוב בני ישראל יהיו על אדמתם ואז למרות שהאדמה באופן טבעי נחלשת, בכל זאת נעשה נס ובשנה השישית היא נותנת את הפירות הטובים ביותר [ היפך הטבע בו היא צריכה להיות חלשה יותר מבשנה החמישית].

שמעתי גם שהחולשה היא בעיקר באופן פרטני כך שמי שזורע חיטים בשנה אחת עדיף לו לזרוע דבר אחר בשנה שאחר כך.

אכן, יש סיפור שמספרים על יהודי אחד שעלה לא מזמן לארץ בכדי לקיים מצוה של "עבודת האדמה" [???] והוא בדק כל שנה ואכן מצא שבשנה השישית נעשה לו נס,  אבל נראה לי שיכול להיות שהסיפור הזה הומצא על ידי מיזרחניקים

על כל פנים אל תבנה על הנס שיעשה לך בפירות השנה השישית כי כעת שנת השמיטה היא מדרבנן.

וגם אינני יודע אם הפירות שאתה שומר בכלל נלקחו מאדמה שנתנו לה לנוח מתישהו.

אזרחי:
 א. עד כמה שידוע לי, על-פי הגישה האורתודוכסית, מצוות מדרבנן הן מצוות מחייבות משום שנאמר בתורה "לא תסור ימין ושמאל". לפי זה, מסתבר שהברכה המובטחת בתורה למי שמקיים את המצוות, חלה גם על מי שמקיים מצוות מדרבנן.
 ב. בכל מקרה, גם כאשר ה' מבטיח שיעשה נס, ראוי להשתדל בדרך הטבע, ולכן  אני עושה כמיטב יכולתי כדי שהירקות יישמרו - מייבשhttp://he.wikibooks.org/wiki/drying , מכין ריבות (בלי סוכר - זה לא בריא), ולא מזמן גם קניתי מקפיא משומש כדי לשמור את כל זה. אני מקווה שה' יעשה לי נס והמקפיא לא יתקלקל...

לפני 14 שנה הייתי בסיור בקיבוץ שעלבים אם אנני טועה במעיין מכון, מוזיאון בנושא שמיטה.
ושם הראו לנו שתיל של כותנה עם הרבה מאד ענפים. ההסבר המאוד מעניין היה שבשנה רגילה היו גוזמים את הכותנה לאברויי עם מכונה שעושה גיזום יפה ממנה היו יוצאים כ 3 ענפים כתוצאה מהגיזום, במקום ענף אחד.
באותה שמיטה גזמו באופן רשלני בעצם שברו את השתיל כשמאחור נשארים הרבה ציצין והיו בטוחים שהיבול לא יצלח זאת ע"מ שלא לעבור על הלכות שביעית התוצאה הייתה-" וציוויתי את ברכתי" ניתן לבדוק, ולאשר.
שאלה מעניינת תהיה לדעת האם משהוכח שזאת דרך גזימה טובה יותר האם בשמיטה שלאחריה יהיה מותר לגזום באופן הזה?
לגבי הערותיכם על המיזרוחניקים: הגיע הזמן שנזלזל פחות.
אני למשל מאד מוטרד מהעובדה שהציבור שלנו מעדיף סחורה מהשטחים קרי נוכרים ואני מכיר את הטיעון שגם כך חלק גדול מגיע משם. אבל א. האם זה נכון להגדיל את החלק כל עוד זה תלוי בנו?  ו ב.מדוע אנחנו כל כך בורחים מפירות עם קדושת שביעית קרי אוצר ב"ד. אותי די מקומם לראות את הכותרת על הכשרויות "ללא חשש טבל ערלה ושביעית" העם רצון התורה הוא שנראה כך -את קדושת הפירות של א"י עם קדושת שמיטה, כדבר שאנחנו רוצים לברוח ממנו, כמו מאיסור חמור כשל טבל וערלה??? חומר למחשבה. 

עם התחדשות ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל במאה ה-19 ביקשו רבים לשמור את השמיטה ומנגד פותחו מספר היתרים שנועדו לאפשר באופן חלקי את המשך העבודה החקלאית בשנת השמיטה. ההיתר העיקרי הוא היתר המכירה על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ונפטרות ממצוות שמיטה. היתר נוסף הוא שימוש באוצר בית דין לקטיף מאורגן של הפירות הצומחים בשדות.

השימוש בהיתרים השונים של שנת השמיטה הוא אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. בעוד רוב גדול של הציונים הדתיים רואים כערך ראשון במעלה את המשך קיום החקלאות היהודית בשנת השמיטה, ולצורך כך תומכים בשימוש בהיתרים שונים לשנת השמיטה, החרדים רואים בקיום מצוות השמיטה בהידור את המטרה הראשונית ואינם ששים להשתמש בתוצרת חקלאית יהודית של שנת השמיטה המבוססת על היתרים.