תניא פרק י"א
פלוני: מה פירוש שהטוב כפוף לרע אצל הרשע וטוב לו?
אלמוני: שהניצחון של הנפש הבהמית הוא גם בנוגע למחשבה דיבור ומעשה.
יש כאלו שמזלזלים יותר בתחום המעשה ונכשלים בקלות יותר במעשה אבל על המחשבה הם שומרים ויש כאלו שדווקא על המעשה נזהרים ובמחשבה מזלזלים.
אבל הם מתחרטים כי מתעוררים בהם הרהורי תשובה, אבל הם רק מתחרטים ובסופו של דבר שוב פעם חוטאים.
פלוני: אבל אם הוא מתחרט אז בשעה שהוא מתחרט צריכה להיות ההגדרה שלו בינוני ולא רשע, לא?
אלמוני: ההבדל בין רשע לבינוני הוא לא רק בנוגע לפועל, שזה חוטא וזה לא חוטא אלא גם במהות.
למה הרשע חוטא ולמה הבינוני לא חוטא? זה נובע מעניין פנימי.
העניין הוא קבלת עול.
כמעט לכל יהודי רגיל יש עבירות שהוא עלול לעבור ויש עבירות שזה מופרך מבחינתו לחטוא בהם. יהודי דתי לא יחלל שבת וזה מופרך מבחינתו לחלל שבת ויהודי לא דתי עלול לחלל. יהודי דתי לא אוכל טרף אבל זה לא מצד המידות שלו. מצד המידות שלו הוא עלול להימשך לאכול דברים טעימים והמאכל הטרף עלול למשוך את ליבו, אבל קבלת העול שלו לא נותנת לו שיעלה בדעתו לאכול את זה כי זה הרי אסור. וכל דבר אסור זה דבר שמופרך אצל יהודי דתי לעשות.
אם זה עולה בדעתו לעשות [ ואפילו אם בפועל הוא מתאפק] , בכל זאת, עצם העובדה שעלה בדעתו לעשות, זה מראה שחסר לו בקבלת עול ושהעול מלכות שמים שלו לא בשלימות.
בינוני יכול להתאוות גם לדבר אסור אלא שבדברי איסור לא עולה בדעתו לעשות את האיסור אלא שרק עולה בדעתו שזה נחמד. הוא יכול לחשוב על כך שזה טעים אבל הוא לא יחשוב לעשות את האיסור. לעשות איסור זה מופרך אצלו בגלל שיש לו קבלת עול מלכות שמים.
וכאשר חסר קבלת עול, אזי גם כשהרשע מתחרט, בכל זאת לא מופרך אצלו שהוא יעשה עבירה שוב [למרות שבפועל יתכן שאכן הוא יצליח להתאפק ומצד הבחירה החופשית לא להיכשל שוב]. אבל הוא טיפוס כזה שחסר לו בקבלת העול.
הרשע וטוב לו והבינוני הם עולם אחר למרות שהקב"ה סולח לרשע בשעה שהוא מתחרט.
כי אף על פי שהקב"ה סולח לרשע בכל זאת הקב"ה הטביע טבע כזה בבריאה שבו עבירה גוררת עבירה ולכן מצד העבירה הקודמת עדיין יש לו משיכה לעבירה נוספת, אלא אם כן יעשה תשובה ראויה ויתנתק לגמרי מהעבירות ואזי יהפוך לבינוני.
בינוני הוא אדם כזה שאם תנתח אותו אזי תמצא שבן אדם זה לא עתיד לחטוא לעולם.
פלוני: ומה עם מי שלא מתחרט לעולם?
אלמוני: זה הוא הרשע ורע לו.
הטוב הסתלק מקירבו ונשאר מקיף מלמעלה.
ההבדל בין צדיק וטוב לו לרשע ורע לו הוא שאצל הצדיק וטוב לו הנפש הבהמית הפכה לקדושה ואצל הרשע ורע לו הנפש האלוקית אמנם מסתלקת אך היא לא נהפכה לקליפה. ולכן גם רשע גמור שייך לקדושה ועל כל עשרה יהודים השכינה שורה.
