מי הוא המלך הבא?

אם מת מלך אזי אם בנו ראוי למלכות אזי בנו יהיה המלך הבא

ומדוע שבנו של המלך ימלוך אחריו?

לא סתם. מלכות הינה מקצוע, יש להתאמן בעבורה, יש להבינה, יש ללמוד אותה. אין זה מין דבר של מה בכך, שמספיק שתהיה אדם כאריזמטי  מספיק או ערמומי מספיק  - וזה יהפוך אותך לבעל כושר מנהיגות ויכולת למלוך.

בנו של המלך, שגדל בארמונו, שקיבל את החינוך הטוב ביותר האפשרי - כולל יחסי פנים ויחסים דיפלומטיים עם מדינות שכנות, שישב על ברכי אביו בשופטו ובציוויו, שלמד מלחמה ושימוש מושכל בכוח, ובדרך כלל נחשף גם לנושאי תרבות נוספים - יהיה ראוי למלוכה, משום שלמד אותה מינקותו.

לא תמיד זה המצב. לעיתים בנו של המלך אינו אלא בן תפנוקים מטומטם ורודף שעשועים, לעיתים בנו של המלך הוא אדם בעל ראייה צרה ושיכור מכוח (כמו בנו של שלמה וזרתו העבה המפורסמת), לעיתים בנו של המלך הוא חלש אופי וניתן לתימרון.....

ועם זאת, בעבר רבו גם מלכים טובים, חיוביים ונבונים, שחונכו נכון למלוכה, והראשון שבהם שלמה בן דויד.



הנקודה שאני מבקשת לחדד היא - שאין מנהיגות ומלוכה דברים שאפשר לרוכשם כך סתם, ללא לימוד ארוך ומכוון לכך, מגיל רך.  

דוגמא ידועה היא שאול, שהיה מלך מעולה, אדם שבנה ממלכה יש-מאין בזכות יושרו, אומץ לבו ושכלו הטוב, ובנה אותה כנגד כל הסיכויים. אך ובטחונו העצמי ואמונתו בעצמו לא היו שלימים, משום שהמלוכה נחתה עליו בגיל מאוחר, וזכותו למלוכה לא היתה מעוגנת חזק מספיק בלבו.  ועל כך שילם ביוקר, הוא ועמו, עד עצם היום הזה....

1) האם לדעתך מעבר לכך שמדובר בלימוד לטווח ארוך ועוד ענייני אינטואיציה, צריך גם להיוולד אם מהות מסויימת מיוחדת בכדי להיות ראוי להיות מלך?

2) על מה עם ישראל משלם ביוקר ביום הזה?

לשאלתך הראשונה - אני חושבת שכן, יש מנהיגים מלידה, יש אנשים שזו מהותם. ויש גם העניין שהדגשתי, שיש להכשיר אדם להיות מלך מילדותו. ו צריך שיהיה לו לב אחר ומוח אחר וביטחון אחר, ויכולת לראות למרחוק, ולדעת מי הוא ומה הוא רוצה, מה חזונו, וכיצד ישיג אותו. צריך להיות אדם שמסוגל להקשיב לעצות - אבל בסופו של דבר להיות בעל מערכת ערכים פנימית איתנה, שתנחה אותו בסבך בעיות השלטון והממלכה האינסופיות.

והשאלה השנייה - על מה עם ישראל משלם ביוקר ביום הזה?

אם אותי אתה שואל - לדעתי אנו משלמים על בגידה בעצמנו. על כך שמאסנו בצביוננו היהודי, על כך שהקמנו מדינה יהודית בדמות דמוקרטית וסוציאליסטית וחילונית, ללא שום כבוד וללא שום אהבה לעצם היותנו יהודים.

וכמו שכתבתי במקום אחר, אני סבורה שיהודים מצליחים להישאר יהודים רק כאשר הם מעבר, רק כאשר יש סביבם התנגדות המחזקת בעבורם את מי שהם. ואולי לכן מתקראים "העם העברי". כי ברגע שהיהודי נמצא בסביבה שאינה נלחמת ביהדותו, כמו בצרפת בימי האמנציפציה, או באמריקה של היום - ההתבוללות מתרחשת בצורה סוחפת בתוך דור או שניים. 

אילו היינו מקבלים בטבעיות את היותנו יהודים, בלי להשוות עם הזולת - לטוב או לרע - היה גם העולם מקבל את זה, ועיקר מקור צרותינו ונביעתם היה מסתיים.  אבל אנחנו לא עושים כן, ותחת זאת ממשיכים לעורר על עצמנו התנגדות ושנאה, ולחפש איך לחוש צודקים במקום להיות מעשיים. ואיננו פותרים  את בעיותינו עם שכנינו אחת ולתמיד למרות מלחמה אחר מלחמה אחר מלחמה שאנו מנצחים בה. ולמרות שאנו מנצחים, איננו מכריעים, איננו מביסים באמת את האוייב וסוגרים עניין איתו  - וכך נותרים כבעייה מתמשכת בעולם, והעולם תופס אותנו כמטרד נצחי.

ואנחנו בונים את תחושת המיוחדות שלנו על פי מה שאחרים חושבים עלינו, ולא על פי מי שאנחנו באמת.



.