| נשלח ב-2/9/2007 02:30 |
 |
| |
איך לתקן אוירה עכורה
מישהי שאני לא מכיר התקשרה אליי כדי לבקש הלוואה בלי ריבית (יש לי גמ"ח פרטי מהחסכונות שלי).
אמרתי לה שאני יכול להלוות כרגע רק 10 אלף, אבל היא דרשה שאתן לה 15 אלף,
וניסתה במשך זמן רב להתווכח איתי ולהסביר לי ש"זה לא סכום גדול", "יש לי ערֵב מספיק טוב, אין לך מה לדאוג",
"למה אתה לא מוכן לתת יותר?", "תעשה מאמץ", וכו'. אחרי שיחה ארוכה, נשברתי וצעקתי עליה,
אמרתי לה שאני לא יכול להתווכח עם כל אחד שמבקש הלוואה ושהיא צריכה לכבד את ההחלטה שלי.
אחר-כך התנצלתי על הצעקה, וגם היא התנצלה על ההטרדה, אבל עדיין נשארה בינינו אוירה עכורה.
עכשיו אני לא יודע מה לעשות:
א. להתקשר ולבקש שוב סליחה - לא נראה לי שיעזור, כבר עשיתי את זה.
ב. להתקשר ולהתחנן בפניה שתסלח לי - גם לא נראה לי, כי כל הכעס שלי התחיל מכך
שהרגשתי שהיא מנסה להשתלט על החיים שלי ולהכתיב לי מה לעשות,
ואם אני אתרפס בפניה, אני שוב ארגיש רע,
אני ארגיש שהיא שולטת בחיים שלי ושאני חייב להיות עפר לרגליה.
ג. להסביר לה למה כעסתי - לא נראה לי שיעזור, כבר הסברתי לה כמה פעמים.
ד. לפנות למישהו שמכיר את שנינו שיתווך - אני לא מכיר, אני בקושי מכיר אותה.
מה אפשר לעשות כדי לתקן את האוירה?
פניתי לרב והוא אמר לי שאני לא צריך לעשות שום דבר, כבר יצאתי ידי חובתי,
והנתק שנוצר בינינו הוא לא באשמתי. ועדיין, הדבר כואב לי, כי התרשמתי שמדובר בבחורה טובה,
בעלת תשובה בודדה שמנסה לשרוד בעולם לא קל, ואני בטוח שכל העניין גרם לה צער רב.
ובלי קשר, כואב לי על כך שיש נתק בעם ישראל, שיש שני אנשים שהאוירה ביניהם עכורה
ולא מאפשרת להם לדבר בחופשיות.
אולי יש לכם רעיון איך לפתור את הבעיה?
תוקן על ידי אראלסגל ב- 02/09/2007 2:38:40
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 08:58 |
|
| |
אפשר להתחיל בשאלה אחרת בבקשה?
האם יכלת להלוות לה יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 08:07 |
|
| |
יש לי פיקדון בגמ"ח, יכולתי לפדות את הפיקדון ולהלוות לה יותר. אבל מכיוון
שהיא רוצה הלוואה לטווח ארוך (שנתיים), אמרתי לה שאני לא רוצה לתת לה סכום
גדול למשך תקופה ארוכה, כי ייתכן שאצטרך את הכסף לפני כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 08:58 |
|
| |
אז היא כנראה משתגעת מהעובדה שהיא בטוח צריכה ואתה צריך בספק ובכל זאת הכסף נשאר אצל הספק.
בכל אופן אם היא היתה חשה שאתה רוצה את הטוב ביותר בשבילה ואכן נותן לה את הטוב ביותר במסגרת האפשרויות שלך, האוירה היתה טובה יותר.
להבא, קח זמן לשקול את הנתונים לפני שאתה מחזיר תשובה כמה אתה יכול להלוות ולאחר שאתה מחליט אל תתן לשום דבר לערער את הביטחון שלך במה שאתה עושה.
הרהור קל שלך יורגש אצל הצד השני ובאם ירגיש הוא שאתה בוחר נגדו הוא יתעצבן.
הם לא צריכים לראות את הצד המתלבט שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 13:22 |
|
| |
"הרהור קל שלך יורגש אצל הצד השני ובאם ירגיש הוא שאתה בוחר נגדו הוא יתעצבן."
הניתוח שלך מאד נכון, תודה!
אבל מצד שני - אני מצדי דווקא לא אוהב שעושים לי את זה - שנותנים לי תשובה
שלילית שרירותית בלי הסברים. אני מרגיש יותר טוב כשמסבירים לי למה לא
(אמנם, אחרי שהסבירו לי, אני מקבל את ההסבר ולא מתווכח).
ולכן, משום "מה ששנוא עליך אל תעשה לרעך", אני משתדל בעצמי תמיד להסביר כל תשובה שלילית.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 14:03 |
|
| |
כעת במבט לאחור:
האשה הזו היא כלי להסבר שלך? מדוע היא התווכחה? הבעיה בה או בהסבר? או באופן ההסברה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 15:48 |
|
| |
לדעתי הבעיה היא לא בה ולא בהסבר - הבעיה היא במצוקה הנפשית שלה שגרמה לה להתווכח יותר מדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 15:56 |
|
| |
גם לדעתי. לחוסר בכסף יש הרבה תרומה למצוקה הנפשית ובעיקר לצעקות. ההיגיון של אשה שכזו ברגעים שכאלו איננו מקביל להיגיון שלך ולכן לא נראה שקל לשתף אותה בלבטים שלך שבסופו של דבר המסקנה שלהם היא לרעתה.
למה? - כי למרות ההלוואה, בכל זאת המסקנה מצד עצמה היא חוסר כסף בהלוואה שמוסיפה למצוקה ומוסיפה לצעקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 16:11 |
|
| |
את זה אפשר להגיד רק בדיעבד, אי אפשר לדעת מראש. רוב האנשים שאני מדבר איתם דווקא כן מקבלים את ההסברים שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2007 22:30 |
|
| |
אם הייתי אני מבקש ממך את ההלוואה הנ"ל, היית נותן לי 10 או 15 אלף?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 09:42 |
|
| |
עניתי לך בפרטי - אני לא רוצה לענות בגלוי כדי שנוכלים לא יקבלו רעיונות.
בכל מקרה, השאלה העיקרית שלי היתה, בהנחה שכבר נוצרה אוירה עכורה, מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 09:55 |
|
| |
לצלצל אחרי כמה זמן ולשאול מה נשמע ואיך מסתדרים וכו'
לחמם את לב הזולת בדאגה אמיתית ובלי קשר לאוירה העכורה הקודמת
ואם אתה צריך את זה אז תשאל אם היא עדיין כועסת עלייך ושאתה מצטער שהאפשרויות שלך לא יכלו לתת לה יותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 21:30 |
|
| |
תודה
בסוף היא הקדימה אותי - היא התקשרה אליי וחיממה את ליבי בדברי טעם, וכך הבעיה נפתרה (בינתיים...)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2007 20:03 |
|
| |
העצה שלך אמנם טובה, אבל לא לכל מצב - יש אנשים, שכל כך בטוחים שהם
צודקים, שאם לא תבקש מהם סליחה, הם לא יגיבו לדברים החמים שלך. מה אפשר
לעשות במצב כזה? האם לוותר על ערך האמת ולבקש סליחה למען השלום, או לוותר
על ערך השלום ולשמור על האמת?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2007 20:07 |
|
| |
האמת שלהם היא לא אמת?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 23:43 |
|
| |
האמת היא ששנינו אשמים במשהו וצודקים במשהו.
וכשאני מבקש סליחה, אני למעשה כאילו מודה שרק אני אשם ורק הצד השני צודק, וזה לא אמיתי.
|
|
|
|
|
