א. בהקשר לשער היחוד והאמונה פרק ב:
שאלה: מה עושה האומן בהכלי?
תשובה: כאשר אומן עושה כלי, הוא לוקח חומר ומשנה את הצורה שלו.
החומר של הכסף מוכשר מלכתחילה לקבל את צורת התכשיט שעשה האומן.
זאת אומרת שבכח [בפוטנציאל] ובהעלם הצורה כבר קיימת.
האומן גילה את מה שהיה אפשרי.
שאלה: מה ההבדל בין זה ובין הבריאה?
תשובה: האומן לא עשה משהו חדש אלא גילה משהו קיים ולכן לאחר שהוא גילה את מה שהיה קיים בהחומר [היינו את הצורה העכשוית] אזי כבר לא צריכים את האומן והצורה יכולה להישאר בחומר.
בבריאה הקב"ה מחדש דבר חדש ולכן צריך תמיד להוות אותו.
שאלה: גם בקריעת ים סוף השתנתה הצורה של המים מצורה של נוזל לצורה של דומם מוצק חזק! האם גם בקריעת ים סוף הקב"ה היה צריך כל הלילה להנשיב רוח שתחזיק את המים בכדי שיעמדו כנד וכחומת אבנים?
תשובה: כאן מדובר בנס. החומר של המים לא היה מוכשר לקבל את הצורה של צורת חומת אבנים. כאן כבר מדובר בדבר חדש [הצורה הזו היא דבר חדש שלא היה בפוטנציאל של המים], ולכן גם כאן היתה צריכה להיות פעולה מתמדת של הרוח.
שאלה: אם כך, מה ההבדל בין קריעת ים סוף לבריאה?
תשובה: החידוש בבריאה הוא חידוש גדול יותר.
שאלה: מה החידוש בקריעת ים סוף?
תשובה: בקריעת ים סוף, הטבע של המים השתנה לטבע אחר. הטבע שלהם הוא להיות נוזל שניגר והם קיבלו טבע של חומת אבנים.
כשהקב"ה ברא את המים הוא עשה שני דברים.
דבר אחד זה שהוא ברא את חומר המים.
דבר שני שהוא נתן טבע בחומר הזה.
המים מצד החומר שלהם, לא היו מוכרחים לקבל דווקא את הטבע שניתן בהם. הטבע שניתן בהם הוא כמו תוספת על החומר שבהם.
ולכן, שינוי הטבע של המים הוא אמנם פלא, אבל איננו פלא כמו הבריאה, שהרי לא כל כך מופרך שחומר המים יקבלו צורה כמו שקיבל חומר האבנים [שהרי בשעת הבריאה הקב"ה ברא את חומר המים ואת חומר האבנים, ו"אחר כך" נתן צורה מסויימת למים וצורה מסויימת אחרת לאבנים, (אבל זה יכל להיות גם להיפך, היינו שהמים יקבלו צורה של עמידה קשיחה)].
זאת אומרת שמצד עצם החומר של המים, לא מופרך שהם יהיו ניצבים.
רק מצד מהות המים היינו מצד הטבע שלהם, בקריעת ים סוף היתה שבירת הטבע וקרה דבר שאיננו מובן על פי שכל, היינו שקרה דבר שאיננו בפוטנציאל [איננו אפשרי בטבע שלהם] .
ובגלל שהקב"ה הטביע בבריאה צורה כזו [טבע כזה של נוזל ניגר] במים, ובקריעת ים סוף היה חידוש, אזי החידוש הזה היה צריך להישען על כח תמידי שיחדש אותו, ולכן היתה רוח כל הלילה.
ובנוגע לבריאה כולה, שכל כולה הוא חידוש, הכח המחדש צריך כל הזמן לחדש את הבריאה וכל הבריאה נשענת תמיד על הכח התמידי שבורא אותה. ובאם חס ושלום יסתלק כח הבריאה ויחזור לשורשו בהבורא, תחזור הבריאה להיות אין ואפס כמו שהיתה לפני ששת ימי בראשית ממש.
יתירה מכך, הצורה החדשה שקיבל החומר של המים בשעת קריעת ים סוף, היינו הצורה של עמידה קשוחה כמו של חומת אבנים, הוא צורה [טבע] שכבר קיים בחומר אחר. הטבע הזה קיים באבנים. היינו שהטבע הזה איננו טבע חדש ממש אלא חדש רק בנוגע לחומר המים שאיננו "רגיל" לכזו צורה. וכמוסבר קודם, שהצורה של נוזל ניגר היא דבר נוסף על עצם חומר המים, והטבע של עמידה קשוחה גם הוא דבר נוסף על חומר האבנים, ורק שבפועל מי שקיבל את הצורה הזו הקשוחה בששת ימי בראשית הוא חומר האבנים.
שאלה: גם המים שנמצאים בתוך הכוס אינם זזים.
תשובה: נכון. הכלי מחזיק אותם. הם נשארים דבר נוזל אבל הכלי מחזיק אותם.
שאלה: אז הרוח רק החזיקה את המים?
תשובה: לא רק. ברוח הזו היה כח אלוקי שהתלבש ברוח ושבהתחלה החזיק את המים כמו שהכלי מחזיק את המים בכוס, אבל אחר כך זה פעל על המים שהמים מצד עצמם יעמדו כמו אבנים. נעשה שינוי בהטבע של המים.
ומשום שהצורה החדשה של המים היתה דבר חדש לחומר המים, לכן הכח היה צריך להיות כל הלילה היינו רוח קדים עזה כל הלילה.
החידוש המרכזי בקריעת ים סוף הוא שהמים עמדו לא רק מצד הכח [ניצבו כמו נד נוזלים] אלא גם מצד המים [קפאו תהומות בלב ים] , אבל על כל פנים מצד עצם חומר המים אין קבלת הצורה החדשה הזו, דבר מופרך.
