תפקידו של חבדניק בראיה של הרבי זצוק"ל זיע"א

*"עד י"ט כסלו ישתדל כאו"א לפעול לכל הפחות על מנין מישראל"* בהמשך להאמור לעיל אודות סוגי התחנות, קטנות וגדולות - הנה, בין התחנות הגדולות שבהם יכולים להעלות על הרכבת את כולם עם כל עניניהם, נכלל גם *י"ט כסלו:* י"ט כסלו - אומר הרבי - הוא "ראש השנה לחסידות", ומוסיף: "לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו". ומזה מובן שבי"ט כסלו יכולים לתקן ולהשלים את כל הענינים שהחסירו עד אז. ולכן, צריך *כל חסיד* להשתדל ולעסוק בזה ולהיות בטוח שלקראת י"ט כסלו יקבל הוא וזוגתו ובני ביתו וכל עניניו - כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, וינצל זה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, כידוע הפתגם שצריך לעשות מגשמיות רוחניות. וע"פ דברי רבינו הזקן שתורת החסידות אינה ענין של מפלגה, אלא עבור כלל ישראל - צריך *כאו"א מישראל* לעסוק בזה ולהיות בטוח שלקראת י"ט כסלו יקבל הוא וכל בני ביתו וכל עניניו - כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ולעשות מזה רוחניות. וכיון שנותרו שבועות אחדים עד י"ט כסלו, שאז מעלים ולוקחים את כולם, ואז נותנים לכאו"א כתיבה וחתימה טובה - הנני להציע, - הן לאלה הנמצאים כאן והן לאלה שאינם נמצאים כאן עתה, ובפרט לכל אלה שאליהם מופנה המכתב דמחרת יום הכיפורים הנ"ל: "ידידינו אנ"ש והתמימים ד' עליהם יחיו", ומי לא ירצה להיות נכלל עכ"פ בהסוג ד"ידידינו ד' עליהם יחיו" *- שעד י"ט כסלו ישתדל כאו"א לפעול לכל הפחות על מנין מישראל, בהענינים דמחשבה דיבור ומעשה - על כאו"א מהמנין בכל שלשת הענינים, או לכל הפחות בשנים או באחד משלשת הענינים:* במעשה - בהשייך לקיום מצוות מעשיות, בדיבור - בענינים התלויים בדיבור, ותלמוד תורה כנגד כולם, לפעול על המנין שלו לקבוע עתים לתורה, ובמחשבה - בענינים התלויים במחשבה, ומהם, לפעול על המנין שלו ענין א' בעבודה שבלב זו תפלה. ולהוסיף, שבהמנין יכולים להיות אפילו קטנים - כשהגיעו לחינוך, כמ"ש הרא"ש שאפילו קטנים נכללים בעשרה שעליהם שכינתא שריא. *וכשיבוא י"ט כסלו,* ראש השנה לחסידות, שבו נעשה הענין ד"אתם נצבים היום (דא ראש השנה) כולכם" החסידי - *יצייר כאו"א לעצמו את פניו של הרבי, ויאמר: הנה המנין שאספתי - כולכם כאיש אחד, בהתאסף גו' יחד שבטי ישראל.* על פלוני פעלתי במעשה, על פלוני פעלתי בדיבור, ועל פלוני פעלתי במחשבה וכו'. וכשישנו הענין ד"בהתאסף גו' יחד גו'" נעשה הענין ד"ויהי בישורון מלך", אשר זהו הקדמה *בתכיפות וסמיכות* לקיום היעוד "והי' הוי' למלך גו'", בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו אמן. ונכון במאד, שלקראת *י"ט כסלו* ישלח כאו"א *לכאן את שמותיהם של המנין שאסף, שמם ושם אמם,* כדי להזכירם על הציון דכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. והוא - כיון שצדיקא דאתפטר אשתכח יתיר מבחיוהי גם בעולם הזה המעשה - יעורר להשפיע ברכות, שיהי' *"אַ גוט יום טוב",* ושכל המתעסקים בכל הנ"ל, בתוך כל אחינו בנ"י, *יכתבו ויחתמו לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות.* (משיחת ש"פ בראשית ה'תשי"א) מוגש ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770'* https://chat.whatsapp.com/B5k7nFLTaPl1CyMqcxJP3s

*"במיוחד ע"י השלוחים"* כאן המקום להזכיר עוד הפעם על דבר ההשתדלות (כולל ובמיוחד ע"י השלוחים) לחזק בכל מקום ומקום את תקנת משה "להקהיל קהילות בכל שבת כו' ללמוד בהם תורה לרבים", ומה טוב - גם ללמוד בכל מקום (נוסף לשיעורים הקבועים בכל מקום לפי ענינו) ענין אחד ושוה (עכ"פ בקיצור בכמות) בפרשת השבוע, בכדי לחזק עוד יותר את אחדות כולם. (משיחת ש"פ חיי שרה, כ"ז מרחשון ה'תש"נ) *גם איש פרטי בכחו וביכלתו...* . . כתיב "את העולם נתן בלבם". ומזה מובן, שמצב העולם כולו נתון בידיו של כאו"א מישראל, אשר, ביחד עם זה ש"נפשי כעפר לכל תהי'", הרי, להיותו מ"קהלת יעקב", ניתנה לו כל התורה כולה, "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", כולל גם הענין העיקרי ד"לשמש את קוני", לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שע"י פעולתו נעשה העולם כולו דירה לו ית'. גם איש פרטי שאינו עסקן ציבורי, יהודי פשוט (עד כמה שיהודי יכול להיות "פשוט"), איש או אשה, ואפילו טף, לפני בר-מצוה או בת-מצוה, בסתם יום חול, בכחו וביכלתו למלא את שליחותו של הקב"ה - לפי הכחות שלו, אבל, בכל הכחות, כחות שיש לו במזומן, נשמה בגוף, ביום פרטי זה - באופן שעי"ז יעשה לו ית' דירה בתחתונים, בכל העולם כולו. וההסברה בזה - דלכאורה, איך יתכן שילד קטן יוכל לעשות דירה לו ית' בתחתונים, בכל העולם כולו - ע"פ) *פס"ד הרמב"ם* שע"י "מצוה אחת", "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"! ומבאר גם טעם הדבר - "צריך כל אדם שיראה עצמו . . כאילו חציו זכאי וחציו כו' וכן כל העולם חציו זכאי וחציו כו'", והרי מובן גם בשכל הפשוט דילד קטן שבכף מאזנים שקולה מכריע אפילו דבר הכי קטן, נקודה אחת, ועד"ז בנמשל, בנוגע לשליחותו של כאו"א מישראל, שאפילו פעולה אחת של קטן שבקטנים יכולה לפעול בכל העולם כולו, "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו כו'", שהעולם כולו נעשה דירה לו ית'. *שליח יש לו שייכות לכל העולם* . . וכשמתאספים יחד שלוחים מכל העולם ל"כינוס השלוחים העולמי", יש להדגיש את שייכותו של כל *שליח* לכל *העולם* כולו, כלומר, עם היות ששליחותו היא במקום מסויים, ו"קשוט עצמך" (תחילה), שצריך לפעול לכל לראש במקומו הפרטי, הרי, ביחד עם זה, צריך לחשוב גם אודות העולם כולו (ובפרט לאחרי שהזמינוהו לכינוס והודיעוהו שזהו "כינוס *עולמי*"). כלומר, היותו שליח בחלק בעולם, אינה באופן שיש לו שייכות רק לחלק בעולם, אלא, להיותו שליח בחלק מהעולם, יש לו שייכות *לכל העולם* - לא רק שייכות בה"זכות" דעשיית דירה לו ית' בתחתונים (כחלק מהשלוחים בכל העולם), אלא יש לו חלק גם *בפעולות*, ועד - חלק והשתתפות ממש בפעולה בהפצת היהדות שנעשית בפינה נדחת בעולם בקצוי תבל, אף שמעולם לא הי' שם, ולא הי' לו שום קשר (ע"י מכתבים וכיו"ב) עם פינה רחוקה זו. *"ה"ז "אימרה" של הקב"ה בעצמו"* ויש לבאר זה ע"פ דוגמא פשוטה: כאשר השליח מדבר עם יהודי במקומו, ויהודי זה חוזר "אימרה" שלו ("זיינעם אַ וואָרט") ליהודי אחר, וכן הלאה, עד ש"אימרה" זו מגיע סוכ"ס ליהודי שנמצא בפינה נדחת בקצוי תבל, ו"אימרה" זו *משפיעה* עליו להוסיף בעניני יהדות - הרי, כיון שזוהי "אימרה" של ה"שליח" (שהוא הראשון שאמרה, ועל ידי אמירתו נתגלגלה והגיעה "אימרה" זו לפינה נידחת בקצוי תבל), יש לו חלק (חלק ממש בגשמיות, ועד בחומריות) בהפצת היהדות (או בנוסח השני - בהדירה לו ית') שנעשתה בפינה נדחת בעולם, ע"י *אמירה שלו*, אע"פ שלא ידע ואפילו לא שיער ש"אימרה" זו תגיע לקצוי תבל ותפעל פעולתה! ואין ספק בדבר ש"אימרה" זו תפעל פעולתה - כי, להיותה "אימרה" שנלקחה מהתורה, מחלק הדרש או הפשט כו', בודאי פועלת פעולתה באופן הראוי למי שאמרה - *הקב"ה בעצמו*, המקור הראשון של "אימרה" זו, ואח"כ נמסרה ע"י תנאים ואמוראים, וגדולי ישראל שבכל דור ודור, עד שנמסרה ע"י מלמד דרדקי של "בן חמש למקרא" לילד קטן או ילדה קטנה, וכאשר הילד הקטן (או הילדה הקטנה) חוזר "אימרה" זו - ה"ז "אימרה" של *הקב"ה בעצמו*, ובמילא, גם כשנאמרת ע"י הילד הקטן (אבל, ילד יהודי, שנשמתו היא "חלק אלקה ממעל ממש"), פועלת פעולתה בכל ה"שטורעם", כראוי ל"אימרה" של הקב"ה. ועפ"ז מובן בפשטות שכל שליח שייך ופועל בכל העולם כולו, אף שלכאורה ה"ז גוזמא הכי גדולה לומר שאברך צעיר, אשה, ילד או ילדה, שנוסע לשליחות ואומר אימרה במקום שליחותו, הנה עי"ז "וועט ער איבערקערן אַ וועלט"... [= הוא יהפוך עולם] ובלשון הרמב"ם: "הכריע את . . כל העולם כולו לכף זכות וגרם . . תשועה והצלה" - כאמור, שזהו"ע המובן בשכל הפשוט. *"הברכה היא אלף פעמים ככה"* . . בכל מקום ("בארץ ההיא") ובכל זמן ("בשנה ההיא") שיהודי זורע ("ויזרע יצחק") - דבר ברור הוא *שהקב"ה מברכו* ("ויברכהו ה'"), ולא עוד, אלא, שהברכה היא באופן שמוצא *"מאה שערים"*, ברכה במספר מאה שכוללת את כל הברכות, ע"ד "מאה ברכות" שכוללים כל הברכות. כלומר, פעולתו אינה באופן שהקב"ה אומר שעליו לעשות את שלו ללא נפק"מ מה יהיו התוצאות - אף שבנוגע לעשיית הדבר בודאי צריך לעשות מצד ציווי השו"ע, ללא חשבונות אם ההצלחה היא וודאית, או בספק, או בספק ספיקא כו' – אלא הקב"ה מודיעו ומבטיחו (בתורה) ע"ד הברכה בהצלחת פעולתו, ולא רק הצלחה סתם, אלא הצלחה באופן ד"מאה שערים", היינו, שההצלחה היא מאה פעמים ממה שמשערים תחילה! ומוסיף רש"י - "ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות הי'", כלומר, מ"ש "מאה שערים", "על אחת שאמדוה מאה", ה"ז רק "למעשרות", אבל, התבואה עצמה היתה *עשר פעמים* "מאה שערים", ונמצא, שהברכה היא *אלף* פעמים ככה. *"עבודה חדשה וסדר חדש"* . . ויה"ר שיקויים אצל כאו"א מהשלוחים, בתוככי כלל ישראל, "ויזרע גו' וימצא גו' מאה שערים ויברכהו ה'" - כל הברכות וההצלחות, הן בגשמיות והן ברוחניות, בכל המצטרך להם, נשמות בגופים, מתוך בריאות הנכונה בגשמיות, ועאכו"כ בריאות הנכונה ברוחניות, בכל ג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח שעליהם "העולם עומד". ובאופן כזה ממשיכים בעבודת השליחות - "לתקן עולם במלכות שד-י" - באופן דמוסיף והולך ואור, "ילכו מחיל אל חיל", ועד ש"יראה אל אלקים בציון", ש"הוא יכוננה עליון" - בגאולה האמיתית והשלימה, ואז מתחילה עבודה חדשה וסדר חדש לגמרי ב"ילכו מחיל אל חיל" גופא - סדר של אבי"ע (כנ"ל), אבל באופן של אין סוף, אשר, כל זה נפעל ע"י "מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות" - כמדובר כמ"פ שלאחרי הגאולה האמיתית והשלימה יראו מעלת העבודה והפעולה בעוה"ז קודם הגאולה, שעבודה זו פעלה והביאה לכל העילויים שבגאולה האמיתית והשלימה. (משיחת ז"ך מרחשון ה'תשמ"ט - כינוס השלוחים העולמי) *"יהודי אחד"* על ידי שניתוסף עוד יהודי אחד שנתקרב לתורה ומצוות, מקרבים וממהרים את הגאולה של כל העולם כולו. (משיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשמ"ז) *כשאדמו"ר הזקן יגיע פתאום* הרבי אמר פעם ב'יחידות' לשליח בניס הרב יוסף יצחק פינסון: ההצלחה שאני תובע ומצפה משליח היא שהעיר תהפוך להיות כמו "ליובאוויטש שבליובאוויטש"... כוונתי לכך שאם אדמו"ר הזקן יגיע פתאום לעיר, שירגיש כאילו הוא נמצא אצלו בביתו... (מעשה ברבי, עמ' 246) *ובלכתך בדרך* . . הרב נפתלי אסטולין משתף אותנו בפועלה נוספת: "בשבתות אני הולך מרחק של שעת הליכה מביתי לבית הכנסת, במהלכה אני פוגש הרבה יהודים שאינם חסידי חב"ד. אני משתדל לעצור מידי פעם, ולשתף אותם באימרה מעניינת על משיח בפרשת השבוע. הם נהנים, ואני בטוח שזה עובר הלאה בשולחן השבת שלהם". (בית משיח גיליון מס' 1164 עמ' 22) *הביע את התפעלותו הרבה מ...* הסיפור אירע באחד מ'יומא דפגרא' בשנת תשע''ו, שלום דובער ל. אחד התמימים מישיבות חב"ד באה"ק, הלך להתוועד במספר בתי כנסיות ברחבי עירו. באחד מבתי הכנסת שאליו הגיע, נטל את רשות הדיבור מהגבאי והחל לדרוש. אך אז אחד הזקנים בבית הכנסת שאחז באמצע תפילת שמונה עשרה התחיל לצעוק ב'קלא דלא אשתמע' בתנועות ידיו והיה ניכר עליו שהוא מאוד כועס... האנשים יעצו לבחור להמתין מעט מפאת כבודו של הזקן עד שיסיים את תפילת העמידה. שלום דובער אכן חיכה מספר דקות, אולם, כשהזקן סיים הוא התנפל בצעקות עליו ועל חב''ד בשצף קצף מול כל מתפללי בית הכנסת. שלום דובער כלל לא התרגש ממנו, אדרבה, הוא אפילו חייך אליו והגיב לו ברוגע, רק אז ניגש אל הדוכן לחזור על השיחה. כשסיים, ניגש אליו אחד המתפללים והביע את התפעלותו הרבה מכך שהצליח להתאפק ולשלוט על עצמו, שלא להגיב מהרגש אלא באופן של "מוח שליט על הלב", ואפילו לחייך אליו. אחריו ניגש מתפלל נוסף וסיפר לו שהוא מאוד אוהב לשמוע את דברי התורה שאומר מפני שהם קצרים, מתומצתים ומלאי תוכן, ולהפתעתו הרבה החל לחזור על רעיונות ששמע ממנו בשבועות האחרונים, אחד אחרי השני... (מפי בעל המעשה) *"ענין הכי חשוב, הכי נחוץ, הכי דרוש והכי מוכרח"* . . וכל אריכות הדיבור הנ"ל (שלכל אחד מישראל יש חלק מיוחד בתורה, אות בתורה) - הרי זה כדי להדגיש ולעורר עוד הפעם אודות ה"מבצע" שכל אחד ואחד מישראל יקנה אות אחת בספר תורה. וכמדובר כמה פעמים שזהו ענין הכי חשוב, הכי נחוץ, הכי דרוש והכי מוכרח, ולכן אין צורך להאריך בזה, כי כבר דובר אודות ענין זה כמה פעמים. (משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ב) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור על ידי 'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770' _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ אקוה שיבשרני טובות שגם בנו של מר... שי' התחיל להניח תפילין, און וואס דארף ער זיך שפילן מיטן אויבערשטען? [= ומדוע לו 'לשחק' עם אלוקים?] (אג"ק אגרת תתקלח) . . בימים אלו בפרט צריך לבדוק התפילין שלו וכן המזוזות בדירתו ושתמיד – בלבד במקרה יוצא מן הכלל – יהי' לבוש טלית קטן כשר בציציות בדוקות בכל יום כדין. (אג"ק חלק י"א עמ' שפז)

*"רוצים ללכת רק למקומות שישנם מאה אנשים, ולמקומות של עשרה אנשים אין רוצים ללכת . . והאמת הוא שצריכים לילך אפילו לב' וג' ואפילו כשאחד מהם מתנמנם"* (רב"צ ביקש מכ"ק אדמו"ר שליט"א שיתחיל להוציא לאור שיחותיו באנגלית, וענה ע"ז לו כ"ק אד"ש): לפני זמן באו אלי בטענות שאין ממה לחזור בהבתי כנסיות, וע"כ יצאו לאור השיחות, ועכשיו הרי ישנו כאן אלף בתי כנסיות ובכמה מהם חוזרים דא"ח? רוצים ללכת רק למקומות שישנם מאה אנשים, ולמקומות של עשרה אנשים אין רוצים ללכת, ולשנים ולשלשה במכ"ש שלא. והאמת הוא שצריכים לילך אפילו לב' וג' ואפילו כשאחד מהם מתנמנם. ואלו שיושבים ב'מזרח', הרי כ"ז אין נוגע להם כלל, כמה שנים כבר עברו, וב.ר. לא חזר דא"ח - והרי כ"ק אדמו"ר נ"ע כותב בקונטרס עץ חיים לחזור דא"ח?! וכמו"כ בכלל כל הענין של לימוד דא"ח לעצמו, הרי קונים ספרים וכורכים אותם ומעמידים אותם אין שיינע שאפעס, [= בספריות נאות] האם חסר ספרים ממה ללמוד? ונוסף על כל המעלות המבוארים בשיחות וכו' אודות לימוד דא"ח, הרי ישנו מכתב מכ"ק מו"ח אדמו"ר שבה כותב שכשלומדים ספר התניא באים ומבשרים זאת לאדמוה"ז ויש לו נחת רוח מזה. וסיים - "איך נעם אן די [= אני לוקח את ה]ענינים כפשוטם". וכמו"כ דיבר בנוגע להישיבה, שחמש עשרה רגעים אחרי שעה התשיעית כבר מתחילים דרייען זיך, [= להסתובב] ובשעה תשע וחצי נסגרת הישיבה, וכשבאים אנשים ליחידות חושבים שאין כאן ישיבה, בה בשעה שב... לומדים עד שעה שתים עשרה בלילה, ואחת בלילה. ואלו האנשים הבאים ליחידות אין מישהו מתעסק עמהם, ואין מדבר עמהם. כי כמה אני יכול לדבר עם איש אחד - חצי שעה, שעה, שעה וחצי, ובעת שזקוקים אוכל לדבר שש שעות, אבל אח"כ אין אף אחד מתעסק עמו כלל. הי' כאן אחד (רב בצבא) שבא לכאן ע"י ששמע מהרב שלמה חיים קסלמן ופעל עליו שיבוא לכאן, והאם יחכה אח"כ עד שיבוא עוה"פ להנ"ל וישמע ממנו? וכמו"כ הי' כאן בחור - ש.א. - מאה"ק, וואס מ'האט זיך מיט עם גארניט אפגעגעבן, [= לא נתנו (השקיעו) בו כלום] ואם היו מתעסקים אתו, הי' זה הדרך לקחת את כל המשפחה - הגם שהם גערער חסידים [= חסידי גור] ואביו הולך בזופיצע [=מעיל חסידי (ארוך)]. וכשהי' אצלי שאלתיו האם הי' אצל איזה התוועדויות, וענה שהי' בהתוועדות א' שבה התוועד הרב סעדי', ומה הי' אם הרב סעדי' לא הי' בא לכאן, הרי לא הי' שומע כלל?! בתל אביב, אין לי עם מי לדבר. וכמו"כ המקום היחידי ששומעים שבו יכולים לקבל משהו הוא אצל הרב שלמה חיים קסלמן, וואלף - והאם אוכל לשלוח שמה כל הבחורים? התחיל לדבר אודות אנ"ש דפאריז בפרטיות, היינו שפרט אותם בשמותם, ואמר שבנו של.... לא רצה לילך לאיזה מקום והוצרכתי לשלוח שמה בנו של ל. וכמו"כ ישנו אחד שנוסע בכל שנה להאלאנד ושמה שכיחים נישואי תערובות ר"ל ואין זה נוגע לו כלל, וצריכים לחכות עד שיבוא מ. וילמוד שמה פרק תניא וזה יפעול. (קטע מר"ד כ"ק אדמו"ר שליט"א בעת היחידות, לר' ב"צ שם טוב, אור ליום ד, י"ז חשון ה'תשכ"ג) *"השתדלות בחיזוק התקנה"* בהמשך להמדובר לאחרונה ע"ד ההשתדלות בחיזוק התקנה "להקהיל קהילות בכל שבת . . ללמוד בהם תורה לרבים", וההצעה שבכל המקומות ילמדו גם ענין אחד בתורה (לאחד כל הלומדים), בפרשת השבוע, ובפרט בהתחלת או בסיום הפרשה (שיש בזה חביבות יתירה) - יש לבאר ענין בהתחלת הפרשה, וכן (הקשר והשייכות ל)-סיום הפרשה. (משיחת ש"פ וירא, כ"ף מרחשון ה'תש"נ) *"זהו ענין של פיקוח נפשות"* וזוהי ההוראה שלמדים מ''וירא אליו ה''' - ''והחי יתן אל לבו'' - שבכחו וביכלתו של כל אחד ואחת מישראל (בנו ובתו של אברהם אבינו) לזכות לגילוי *ד''וירא אליו ה''',* ע''י השתדלותו בהכנסת אורחים, מתחיל הכנות לזה (וגמילות חסדים בכלל). ומזה מובן עד כמה צריכים להשתדל בהכנסת אורחים וגמילות חסדים - דוגמת הנהגתו של אברהם אבינו *שחיפש* אחר אורחים, וכשראם, רץ לקראתם כו', והאכילם והשקם דברים משובחים ביותר, כמו ''ג' לשונות בחרדל'', ועד''ז צריך כאו''א מישראל להשתדל בהכנסת אורחים, מתוך זריזות, ובסבר פנים יפות וכו'. והנה, כשם שהדברים אמורים בהכנסת אורחים וגמילות חסדים בנוגע למזון *גשמי* דהגוף - כן הוא גם (ובמכ''ש וק''ו) בהכנסת אורחים וגמילות חסדים בנוגע למזון *רוחני* דהנשמה, ע''י הפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה. ויש לומר, שבנוגע להכנסת אורחים וגמילות חסדים ברוחניות מודגש יותר הגילוי ד''וירא אליו ה''': בהכנסת אורחים וגמילות חסדים בגשמיות - השייכות להגילוי ד''וירא אליו ה''', היא, מצד כללות הענין דגמ''ח, שמכיון שגמל חסד לזולת, זוכה שהקב''ה יגמול לו חסד ויתגלה אליו. אבל בהכנסת אורחים וגמילות חסדים ברוחניות - השייכות להגילוי ד''וירא אליו ה''' היא *באותו ענין עצמו,* שהרי, פעולתו בגמ''ח היא *לקרב יהודי להקב''ה,* ולכן, זוכה אף הוא *להתקרב יותר להקב''ה* - ''וירא אליו ה'''. ובאותיות פשוטות - בנוגע לפועל ממש: ישנם יהודים רבים שנמצאים במעמד ומצב של רעב וצמא למזון רוחני, יהדות, תורה ומצוותי', עד לפנימיות התורה, כלשון הכתוב ''לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה''', ולכן, חובתו וזכותו של כאו''א להשתדל לחפש אחריהם (ובפרט שאין צורך לחפש אחריהם מכיון שפוגשים אותם בכמה מקומות), ולהאכילם ולהשקותם במזון רוחני - תורה, שנקראת לחם, וכן מים, עד לפנימיות התורה שנמשלה לחלב ודבש, שמן ויין. ומובן גודל ההכרח והנחיצות שבדבר - מכיון שזוה''ע של *פיקוח נפשות* (ברוחניות), שהרי, לא מדובר אודות יהודים שחסר אצלם רק ענינים של *תענוג* בלבד (שגם אז צריכים להשתדל לתת להם, כאמור, ''ג' לשונות בחרדל'') אלא, אודות יהודים שחסר אצלם המזון הרוחני *המוכרח לקיומם,* יהודים שאין להם אפילו ''לחם צר ומים לחץ''! ובלשון הרמב''ם - חיי בעלי חכמה (כאו''א מישראל, ''עם חכם ונבון") . . בלא תלמוד תורה *כמיתה חשובין''* ולכן, כשפוגשים ברחוב יהודי שהי' צריך להיות ניכר עליו שהוא ''חכם'' ''במעשיו כו' ובדיבורו ובהילוכו וכו''' (עשרה דברים), ובפועל ממש לא ניכרת בו תכונת החכמה (אפילו באחד מעשרה דברים הנ''ל), הרי, מובן ופשוט גודל הרחמנות עליו, להיותו במצב של פיקוח נפשות (''כמיתה חשובין''). *"עליו להניח כל ענינו ולרוץ כדי לגמול חסד עם יהודי זה"* ומכיון שכן, צריך כאו''א להשתדל בהכנסת אורחים וגמילות חסדים ברוחניות - ע''י הפעולה דהפצת התורה והיהדות, עד להפצת המעיינות חוצה. יכול מישהו לטעון (וכן הוא באמת) שכבר עסק רבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, וכבר קירב יהודים רבים לתומ''צ, ומהו ההכרח כל כך שגם *ברגע זה* יעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה? והמענה על זה - בהנהגתו של אברהם אבינו: במשך שנותיו של אברהם אבינו (לפני המילה) - עסק רבות בפרסום אלקות בעולם, כמ''ש ''הנפש אשר עשו בחרן'', ''שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים כו'", ובלשון הרמב"ם ''התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלקה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והי' מהלך ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא כו' עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות כו'''. ואעפ''כ, בהיותו בן תשעים ותשע שנה, ביום השלישי למילתו (לאחרי שזה עתה מל (לא רק את עצמו, אלא גם) את ''כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף'') - ישב פתח האוהל לראות אם יש עובר ושב שיכניסם בביתו, אולי יעבור *עוד אדם אחד* שיוכל להאכילו ולהשקותו ולפעול עליו לברך למי שאמר והי' העולם, ומיד כאשר ''וירא והנה שלשה אנשים'', אזי ''וירץ לקראתם וגו'''. ומזה מובן גם בעניננו - שאע''פ שכבר עסק ופעל רבות בהפצת התורה והמעיינות, עליו להמשיך ולהוסיף יותר ויותר, לקרב עוד יהודי ועוד יהודי כו'. ובפרטיות יותר - המשך הפעולה (לא להסתפק במה שפעל עד עתה) נוגע הן מצד הזולת והן מצדו הוא: מה שטוען שכבר עסק רבות בהפצת התורה והיהדות, ה''ז בבחינת ''אני את נפשי הצלתי'', למלא חובתו בהפצת התורה והיהדות: אבל אותו יהודי שנמצא עתה במצב של פקו''נ - לא יוושע מזה שפלוני עסק אתמול בהפצת התורה והיהדות! ואפילו בנוגע *לחובתו* לעסוק בהפצת התורה והיהדות - הרי, עצם העובדה *שרואה, (''וישא עיניו וירא'')* יהודי שנמצא במצב של פקו''נ, בהשגחה פרטית (כתורת הבעש''ט הידועה), מהוה הוכחה ברורה שענין זה שייך אליו, היינו, שהפעולה על יהודי זה היא חלק *מתפקידו ושליחותו* (ובודאי ניתנו לו הכחות הדרושים לכך, שהרי אין הקב''ה מבקש אלא לפי כחו), ולכן, עליו להניח כל ענינו ולרוץ (''וירץ לקראתם'') כדי לגמול חסד עם יהודי זה, לקרבו להקב''ה, לתורה ומצוותיו. ובפרט לאחרי שכ''ק מו''ח אדמו''ר נשיא דורנו הכריז שתפקיד דורנו - *צו השעה* - לעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כפי שהכריז גם אתמול ושלשום כו', בשנה שעברה, ולפני עשר שנים וכו', וחוזר ומכריז בעצם היום הזה! ויש להוסיף ולהדגיש שהמדובר אודות הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה שייך לכאו''א מישראל, למגדול ועד קטן, האנשים והנשים והטף - שיכולים וצריכים להשפיע על כאו''א מהם, וכאו''א מהם יכול וצריך להשפיע על אחרים . . . (משיחת ש"פ וירא, ח"י מרחשון ה'תשמ"ט) *חינוך לציפייה אמיתית לגאולה* כשהיה האדמו"ר הרש"ב (הרבי החמישי בשושלת חב"ד) נשמתו ᤜדן, כבן 4 או 5, נכנס ביום הולדתו - כ' במר חשון - לחדר סבו, הרבי ה"צמח צדק" לקבל את ברכתו לרגל כניסתו לשנה החדשה. והנה, אך ראה הילד את סבו, פרץ בבכי... כששאלו סבו לפשר בכייתו, ᤜנה בתמימות: למדתי בפרשת השבוᤜ: "וירא אליו ה'" - ה' התגלה אל אברהם אבינו לאחר שקיים את מצוות ברית המילה. מדוᤜ אלי לא מתגלה ה'?! השיבו הסב: כשיהודי צדיק, בן תשᤜים ותשᤜ שנה, מחליט למול את ᤜצמו, ראוי הוא להתגלות מיוחדת של ה'. בסיפור זה טמון מוסר השכל גדול: יש לחנך את הילד באופן כזה, שכבר בקטנותו ישאף וישתוקק לדברי קדושה ואלוקות - עד לכדי רצון ᤜז שה' יתגלה אליו! ᤜל ידי השקᤜה מתמדת בחינוך ניתן להגיᤜ לכך. הדבר קשור ביחוד לזמננו, בᤜמדנו הכן לקבלת פני המלך המשיח. יש להשתוקק ולהתגᤜגᤜ ביתר שאת לאותה תקופה נפלאה בה יתגלה אלינו ה' בᤜולם־הזה הגשמי. ᤜלינו, גם ᤜל הקטנים שבתוכנו, לחוש שהגאולה חסרה לנו. וכאותו ילד - רבי, נשאל גם אנו; מדוᤜ אלינו ᤜדיין לא התגלה ה'?! אנו רוצים גאולה ᤜכשיו! (מעובד ע"פ שיחת ש"פ וירא ה'תשנ"ב) *"בודאי יעשה כל התלוי בו להיות ראוי לכך"* עפ"ז מובן גם הלימוד והוראה מ"וירא אליו ה'" בעבודת כאו"א מישראל: כשיהודי לומד וקורא בתורה "וירא אליו ה'", צריך לידע שהכוונה היא (גם ובעיקר) *אליו* (שהרי לא נאמר "וירא אל אברהם", אלא "וירא אליו"), להיותו בנו של אברהם אבינו, שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, כמו אברהם אבינו ש"וירא אליו ה'" בשביל המילה. וידיעה זו מעוררת בו *תשוקה לראות* את ההתגלות ד"וירא אליו ה'" – כפי שלמדים מאדנ"ע שגם ילד קטן צריך להשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", עד כדי בכי'! וכיון שמשתוקק לראות את ההתגלות ד"וירא אליו ה'", בודאי יעשה כל התלוי בו להיות ראוי לכך – ע"י עבודתו בענין המילה: בנוגע לגופו הגשמי – "בריתי בבשרכם לברית עולם" – שמציאות הגוף, כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, חדורה בקדושה ואלקות באופן של "ברית עולם"; ובנוגע לחלקו בעולם – ירושת הארץ שע"י המילה – שכל פעולה ופעולה בחלקו בעולם חדורה בעשיית ארץ ישראל מכל פרטי הענינים שבחלקו בעולם. (משיחת ש"פ וירא ה'תשנ"ב) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור על ידי 'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770' _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ תזכורת - עוד כמה ימים חל יום ההולדת של הרבי הרש"ב נ"ע ולכן כדאי כבר עכשיו להתחיל לארגן את ההתוועדויות. *"ולאלו ואלו מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלהם ואת המזוזות בדירותיהם"* שלום וברכה! במענה למכתבו מד' תמוז בקשת ברכה פ"נ. וכיון שבתפלה נוהגים להזכיר גם בשם האם, יודיע השמות של כל אחד ואחת שכותב אודותם בצירוף שם האם שלהם, ויזכירום כאו"א על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו. ואלו שמתו ל"ע ול"ע הילדים שלהם, בטח יסבירם שעליהם להוסיף בדיוק זהירות חוקי ודיני טהרת המשפחה, וישאלו להם מורה הוראה היודעים הם כל הפרטים בזה ועל מנת לשמור עליהם מכאן ולהבא ככל הדרוש. ולאלו שעדיין לא נתברכו בפרי הבטן, נוסף על דיוק זהירות בחוקי ודיני טהרת המשפחה יבררו באם לא הי' בהשידוך שלהם, פגיעה בכבוד בן או בת ישראל באופן שעל פי דין צריכים לבקשת מחילה. ולאלו ואלו מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלהם ואת המזוזות בדירותיהם שתהיינה כולן כשרות כדין, והנשים תשמורנה על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב. וכיון שהוא המביא הבקשה והוא בן ישיבה, מובן שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, שמלבד גודל הענין מצד עצמו, הרי זה גם צנור וכלי לקבלת ברכת השי"ת בהמצטרך לו ובמילוי משאלות לבבו לטובה בהאמור. בברכה לבשו"ט בכל האמור (אגרות קודש כרך כב עמ' רסו-ז)

*"לחדש, בחיות חדשה ובתוקף"* . . כדאי, תמיד, לקשר החלטה כללית עם הצעה בפועל. לכן מציעים ההצעות הבאים להלן, בין ההוספות שצריכים להתווסף במשך השנה, שנת תש"נ, בהתאם לר"ת, תהא שנת נסים - עבודה באופן של הרמה, למעלה מהעבודה עד עתה: *"להקהיל קהילות בכל שבת ללמוד בהם תורה לרבים":* א) כמדובר בארוכה בשבת הקודמת - הי' כדאי לעורר ולפרסם בכל מקום ומקום שנמצאים שם בני ישראל - לחדש, בחיות חדשה ובתוקף קיום התקנה "להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים", נגלה דתורה ופנימיות התורה, שנתגלתה ונתבארה בתורת החסידות, ובפרט בעניני התורה השייכים לזמן זה, ולקבל החלטות טובות בתורה עבודה וגמילות חסדים, ובכל ענינים טובים, כולל ובמיוחד - בצרכי הציבור של כל קהילה (מפקחין על צרכי ציבור בשבת). בכדי לאחד יחדיו את הקהילות בכל מקום ומקום, כדאי שנוסף לשיעורים הקבועים בתורה בכל מקום לפי ענינו - שיקבעו גם, שבכל המקומות ילמדו גם ענין אחד השוה לכולם בתורה (עכ"פ שורות אחדות בכמות, המחזיק מרובה באיכות) - הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה. [הערה 92) ויש לומר, שע"י לימוד פנימיות התורה (ובפרט בענין אחד ע"י כל הקהילות) ניתוסף עוד יותר באחדות ישראל מאשר ע"י נגלה דתורה, כי מהחילוקים ביניהם: בנגלה דתורה, ובפרט בהלכה, נראה יותר החילוקים בין זמן ומקום, ובין איש לאיש, כי לכל זמן ולכל איש יש הענינים והדינים השייכים אליו במיוחד (הלכות שהזמן גרמא, פרשת השבוע וכיו"ב); ואילו בפנימיות התורה העיקר הוא - המסקנא (ועבדהו) *בעבודת הנפש* - באהבת ה' ויראת ה' כו', בהשש מצוות תמידיות בכל זמן ובכל מקום ולכל ישראל]. ולכל לראש - ללמוד בכל קהילה פרשת השבוע (שהיא בשוה בכל מקום ומקום), כולל גם עם עכ"פ מפרש אחד, אותו מפרש בנגלה דתורה, ואחד בפנימיות התורה. ובכדי לחסוך החיפוש - יש כבר מן המוכן דרושי חסידות מהצמח צדק (נדפסו באור התורה), על ריבוי פסוקים מכל סדרה בתורה, כולל גם - פסוק הראשון ופסוק האחרון (שבזה יש חביבות מיוחדת בטבע הלומדים). . . ויה"ר, שע"י ההוספה בכל עניני העבודה באופן ד"לך לך גו'", מתוך מסירת נפש, ובפרט בהצעות האמורות לעיל שזה יביא כבר, שכל בני ישראל הולכים תיכף ומיד "אל הארץ אשר אראך". (משיחת ש"פ לך לך, י"ג מר-חשון ה'תש"נ) *להקהיל קהילות באופן של הליכה וחידוש אמיתיים* אחת מההוראות לפועל מהאמור לעיל: על כל יהודי מוטל החיוב של "לך" בלימוד התורה - "לאפשא לה", לחדש בתורה. אפילו אם יהודי למד הרבה תורה, וכמה שכבר למד, תמיד שייך להוסיף בזה, עד לאופן של חידוש - שכן התורה הינה בלי גבול, "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". ויתר על כן: בהיות התורה חכמתו של הקב"ה, הרי כל ענין בתורה נותן כח "להוליד" עוד ענינים חדשים, עד אין סוף. בהליכה וחידוש זה עצמו, ייתכנו כמה אופנים: הליכה וחידוש שבערך, ובזה גופא - כמה דרגות. הלימוד מ"לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" - שתהי' לא רק הליכה וחידוש, אלא הליכה אמיתית, שהיא *שלא בערך* דוקא, שיעזוב לגמרי את מצבו ורגילותו, אפילו רגילות דקדושה, כולל החידושים שחידש קודם, וכן - את מהלך המחשבה כפי שחשב קודם וכיו"ב, עד שיגיע "אל הארץ אשר אראך", הוא מגלה "אותך בעצמך", ("במהותך ועצמותך") - את כל היכולת שלו, גם של כוחותיו *הנעלמים,* ועד"ז בכוחות עצמם - לא רק גילוי ז' המדות והמוחין השייכים למדות, אלא גם מוחין בעצם, שדוקא בזה מתבטא החידוש ד"לך לך גו' אראך": עבודת האדם ע"ד הרגיל, היא על ידי ניצול כוחותיו הגלויים. בכך אין שום חידוש - שהרי אלו הם הכוחות שיש לו, והוא יודע על קיומם, וממילא מובן ופשוט שעליו לנצל אותם במילואם. עד"ז הכוחות הנעלמים, אך בהעלם השייך וקרוב אל הגילוי - אין זה כל כך חידוש; החידוש האמיתי הוא - כאשר הוא מגלה בתוכו ("אותך בעצמך") כוחות נעלמים, שאף אחד (כולל - הוא עצמו) לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות, ועד שהדבר הוא פלא מנין לו דברים שכאלו - וכאשר הוא מנצל כוחות אלו לחדש בתורה, זהו ה"לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" האמיתי. וכשם שזה צריך להיות בקשר ללימוד התורה שלו עצמו, כך צריך להיות גם בנוגע לעבודה של "והעמידו תלמידים הרבה", כולל - להקהיל קהילות בשבת ללמוד בהם תורה - שזה צריך להיות באופן של הליכה אמיתית, באופן של חידוש אמיתי. כלומר, נוסף על המובן ופשוט, שעליו תמיד להוסיף במספר ובכמות התלמידים, ולא להסתפק בכל מה שעשה עד עתה, אפילו אם כבר העמיד תלמידים הרבה - הרי כל זמן שיש לו את האפשרות להגיע לעוד יהודי ועוד יהודי, עד לכל החוגים בישראל, שישתתפו בשיעור תורה - עליו לעשות זאת, כפשוט, ומאי קמ"ל, ובפרט שתמיד נוספים עוד ברי-מצוה ובנות-מצוה חדשים, שאפשר להשפיע עליהם שישתתפו בשיעור תורה; ועד"ז בנוגע להוסיף באיכות הלימוד, ביותר הבנה והשגה ויותר עומק, ועד לימוד בדרך חדשה, ולפעול שהתלמיד יהי' "תלמיד ותיק" *לחדש* בתורה - הרי גם זה לא חידוש, שהרי על כל אחד מוטל החיוב ד"לאפשא לה" כנ"ל; הליכה *אמיתית* היא - כאשר החידוש של התלמיד הוא מכוחותיו הנעלמים, כוחות שעד רגע זה לא ידע שהם קיימים בו! וכמובן שאבן הבוחן בכל ענינים אלו היא לא הוא עצמו (שכן בגלל הטירדה בעוד מצוה, או בגלל אהבת עצמו, עלול לעשות טעות בחשבון), אלא דוקא מישהו אחר שאינו נוגע בדבר. ובכל זה - נוספת הדגשה מיוחדת בדורנו זה: על פי המדובר לעיל, שבדורנו זה במיוחד (הדור האחרון בגלות והדור הראשון של הגאולה) ישנה הדגשה יתירה על העבודה ד"לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", וקנין כל עשר הארצות - הרי מובן שהדבר צריך להשתקף לכל לראש בעבודה מעין זה של יהודי, על ידי שהוא מוסיף בלימוד התורה, לא רק לפי ג' המוחין שלו השייכים למדות, אלא גם ג' מוחין בעצם. שזה במיוחד - על ידי שיוסיף בלימוד פנימיות התורה (כולל ביאור ענינים אלו דעבודת המוחין), כולל וגם זה עיקר - בעניני הגאולה ומשיח צדקנו. . . ומ"לך לך" באים מיד ל"וירא אליו ה' ", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה - "והיו עיניך רואות את מוריך", נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, ועוד והוא העיקר - תיכף ומיד ממש. (משיחת ש"פ לך לך, י"א מר-חשון ה'תשנ"ב) *"מה' מצעדי גבר כוננו"* סיפורנו התרחש בחורף ה'תשע"ז, כששני תמימים מ-770, אחד אמריקאי דובר אידיש והשני ישראלי בשם שלום ל. יצאו כבכל יום שישי, למבצע תפילין. הם נהגו לנסוע ב''סבואיי'' ל"ברייטן ביטש", שם התגורר הבחור האמריקאי. בימי החורף שבת נכנסת מוקדם, בנוסף, חל עיכוב לא צפוי והם יצאו די מאוחר, לכן תכננו לחזור עם הרכבת שעה לפני הדלקת נרות כדי להספיק עוד קצת מבצעים וגם להגיע ל-770 לפני כניסת השבת. רבות מחשבות... כשסיימו את הפעילות וחזרו לתחנה, שמעו את הכרוז המודיע כי ארעה תקלה בהמשך הרציף ולכן הרכבת תיסע דרך רציף אחר, מה שיגרום לה להאריך את הדרך. לא היה שייך כעת לעלות לרכבת שתגיע ל"איסטערן פארקווי" לאחר כניסת השבת. הבחורים החליטו להשאיר את התפילין ואת שאר החפצים בבית של הבחור האמריקאי, ואחר כך חזרו לרכבת על מנת להספיק להתקדם לפחות כמה תחנות לפני שבת. כשירדו מהרכבת, החלו ללכת כמחצית השעה עד שמצאו את עצמם ליד בורו פארק. שבת כבר נכנסה, והנה נזכרים הם באחד מפתגמי הרבי ב"היום יום": "מה' מצעדי גבר כוננו . . וכל אחד באשר הוא ובכל מקום שהוא צריך להתעניין בכל מאמצי כוחו לחפש חזק למצוא איזה פרנסה רוחנית כמו שהוא מחפש אחר פרנסה גשמית . . בגלל זאת הנה הקב"ה משפיע לישראל למעלה מן הטבע בטבע". (לוח היום יום, י"ד חשון) נו, כמובן זו הזדמנות לעשות הקהלת קהילות. אך עדיין לא הספיקו להכין שיחה כראוי. מה עושים? משחזרים שיחה שקשורה איכשהו לפרשה. הבחורים נכנסו לבית כנסת של פוילישער'ס, וביקשו לחזור חסידות בשליחות של הרבי. אחד מהקהל שאל אותם: "בני כמה אתם?", הבחור האמריקאי ענה: 19 והבחור הישראלי: 20. אם כך, הגיב הפוילישער: הגדול יחזור חסידות לכולם. אבל הבחור השיב שהוא לא יודע אידיש וגם לא אנגלית, אז לדבר בעברית? הפוילשער ענה לו: לא בעברית, אלא בלשון הקודש! למרות שלא הספיק להכין כראוי את השיחה השבועית, הבחור חזר עליה בס"ד בצורה מוצלחת מאוד. לאחר מכן ביקשו שיחה באידיש וגם היא הייתה טובה ב"ה. הקהל היה מאוד מרוצה ואמר: יישר כח! (מפי בעל המעשה) . . ישנם תלמידים שבסוג בני תורה עצמו הם בדוגמת "בעלי עסק", והיינו שאחר שמירת סדרי הישיבה, לימוד בהתמדה ובשקידה וכו', מנצלים הם את השעות העומדות לרשותם ליציאה מכותלי הישיבה (ותלמודם בידם-בראשם) במטרה להביא תלמידים נוספים פנימה. (מר"ד בדר"ח מר-חשון ה'תש"ל) ישקוד בלימוד בעיון בנגלה ודא"ח וישתדל לחזור דא"ח במתינות בשפה ברורה, וטוב אשר לימודו יהי' עם חבר טוב. והשי"ת יעזור לו כי עלה יעלה בלימוד ועבודה שבלב. (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חלק יא עמ' עו) אוצר החכמה על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור על ידי 'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770' _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"שיבדקו התפילין שלו ובפרט התפלין של יד, וגם שיעור הרצועות ובפרט רחבן"* . . בדבר מה שכותב שנתעורר אצלו מיחוש העור בידו השמאלית בצד החיצון של הכף, תקותי שלע"ע נתרפא כבר, ומה שהי' הנה בטח הי' לו איזה התרגשות... וכאשר יסיח דעתו משני אלה... הנה בודאי יעבור המיחוש כולו. בכל אופן כדאי הדבר, ובפרט עתה בחודש אלול, שיבדקו התפילין שלו ובפרט התפלין של יד, וגם שיעור הרצועות ובפרט רחבן. בטח מסדר מזמן לזמן התועדות בינו ובין שאר העובדים אתו עמו בהישיבה, און א התועדות ווי דער רבי האט געוואלט און וויל איצטער, באהבת רעים, בחיזוק תורה ומצוות בכלל, ובאהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת השם בפרט. ונא ונא להודיעני בשורות טובות בזה. . . בפ"ש כל ב"ב שיחיו כל אחת ואחת בפרט, ובברכת כתיבה וחתימה טובה מנחם שניאורסאהן (אגרות קודש כרך ג עמ' תלה-ו) *". . הנה כן ישמור בורא העולם על כאו"א מאתנו אשר כל ענינינו ונכסינו הגשמיים והרוחניים יהיו בשלימות וימלא כאו"א תפקידו בשליחותו בעלמא דין"* שלום וברכה! . . ויה"ר אשר ע"פ המבואר במדרש בחילוק של הקשר בין הקב"ה ועבדיו להבדיל בין אדם ועבד למטה, אשר למטה הנה העבד עליו השמירה והטפול בעניני אדוניו ובהאדון עצמו, משא"כ למעלה הנה ד' שומרך ד' צלך על יד ימינך ושזהו ג"כ רמז המזוזה אשר שמו של הקב"ה נמצא על מזוזת הפתח שבין בית האדם ונכסיו ובין החוץ ושומר על האדם ועל כל עניניו הנמצאים בהד' אמות שלו וידוע ג"כ רמז שם הנכתב על המזוזה מבחוץ שהוא שומר דלתות ישראל ופשיטא אשר אין הכוונה דוקא על בית גשמי אלא גם על רשות האדם ועניניו הרוחניים, הנה כן ישמור בורא העולם על כאו"א מאתנו אשר כל ענינינו ונכסינו הגשמיים והרוחניים יהיו בשלימות וימלא כאו"א תפקידו בשליחותו בעלמא דין. ובזה הנני מרשה לעצמי לעורר על מ"ש בסיום מכתבו בסדר חייו על להבא, אשר כשמתבוננים בעולם ורואים אפילו בחלק הדומם שבו שכל דבר מסודר בחוקים חזקים ולכל דבר ישנו מקומו וענינו ואין אף דבר אחד לבטלה, הנה עאכו"כ שכן הוא בהנוגע להאדם בעל השכל ועאכו"כ לחברי אותו העם שאומרים אתה בחרתנו מכל העמים, ובמילא בלי שום פקפוק וספק שיש לכל אחד מבני ישראל שליחות ובמילא גם מקום בחיים ובפרט לבר אבהן אשר בודאי זיכוהו הדורות שלפניו בתכונות מיוחדות, וכמאמר זכות אבותם מסייעתם וכיון שהעשי' הוא העיקר הרי בודאי יוכל להביא התכונות במעשה בפועל. מובן אשר לא תמיד בנקל למצוא הדרך והענין אבל מובטחים אנו אשר יגעת ומצאת, וזה גופא אשר האדם בטוח ובלי ספק אצלו שיש מה לחפש ושניתנו לו הכחות לא רק לחפש אלא גם למצוא, מקרב וממהר ומוסיף הצלחה בהחיפוש ובהמציאה. למותר להדגיש דרך ליובאוויטש וחסידי חב"ד שאין ענינם הטפת מוסר ופשיטא שח"ו לא זוהי כוונתי, אלא רק בהנוגע לפועל אשר בטוח הנני דבחיפוש המתאים ימצא כבודו דרכו וענינו במה לפעול ולהשפיע על סביבתו שאז בדרך גומלין יוסיף זה ג"כ בברכה והצלחה בעניניו הוא. בברכה לבריאות הנכונה ולסיפוק רוחני מאופן הסתדרותו בעתיד הקרוב ממש. (אגרות קודש כרך ח עמ' רלב-ג)

*"שיחזור מאמר דא"ח בשדה התעופה! ולקחת תמונות ולעשות הרבה רעש מזה"* חשיבות רבה ייחס הרבי לעבודתו של המזכיר, כאשר כל דקה הייתה חשובה והכרחית. כך אנו מוצאים ביומנו של הריל"ג מהתאריך ב' בטבת תשי"ז: "היום נסע הרב עזריאל זעליג סלונים מכאן (הרב עזריאל זעליג סלונים היה שד"ר של הרבי ברחבי העולם וממנהלי כולל חב"ד בארץ הקודש) וכ"ק אד"ש יצא ללוותו. אח"כ אמר לי שאמסור לר' עזריאל זעליג בשמו (של הרבי) שיחזור מאמר דא"ח (מאמר חסידות) בשדה התעופה!" מוסיף הריל"ג ומתאר בהמשך את בקשת הרבי: "ולקחת תמונות ולעשות הרבה רעש מזה". ממשיך ומתאר הריל"ג: "ואח"כ שאל אותי: מי נוסע איתו? (כלומר, מי נוסע איתו לנמל התעופה) ואמרתי: השלוחים. ואמר בטח ייקחו איתם משקה ומזונות. אח"כ שאל אותי: האם אחד מבני המשפחה נוסעים. ואמר לי: הרי אתה קרוב משפחה שלו. שאלתי: האם לנסוע? אמר לי כ"ק אד"ש: אם אתה תיסע, תחסרנה בעבודת המשרד חמש שעות; מוטב שיסעו אביך ואמך, או (אחיך) משה. ואח"כ אמר: בטח להוריך תהיה קשה הנסיעה אבל לכל הפחות אחיך משה ייסע, הלא אתם קרובים. ואח"כ אמר כ"ק אד"ש: מסתמא יגיעו בזמן, ולא כשיישב כבר בתוך המטוס". . . קודם לזה, שאלני האם ליוו את הר' עזריאל זעליג סלונים, כי אתמול אמר הרבי שצריכים לסדר שילוו אותו לשדה התעופה ברוב פאר. אמרתי לרבי, שנסעו 2 מכוניות. באחת היה ר' יענקל העכט וכמה אנשים. ובשני' - כמה בחורים. סיפרתי שבשדה תעופה חזר הרע"ז מאמר ד"ה "זאת חוקת התורה" ואמרו לחיים ורקדו. והיה כ"ק אד"ש שבע רצון מזה". (המזכיר עמ' 58-60) *דבר ראשון - לחזור דא"ח* כזו היתה דרכו של ר' יחיאל ע"ה הלפרין ה'משולח', שהיה שד"ר של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע: כשהיה מגיע לעיירה, היה יוצא מן הרכבת ונכנס לאחד הבתים בעיירה, שם היה מתיישב ליד השולחן, מניח עליו מטפחת, ומתחיל לחזור מאמר דא"ח, במשך שעה או שעתיים. כשהיה מסיים לחזור את המאמר, היה פורס את המטפחת ואומר "וכדי להבין את הענין בעומק יותר‏ יש להקדים", והיה ממשיך לומר חסידות בעומק יותר, וכך נמשך עד שעה מאוחרת בלילה. רק למחרת היה מדבר עם התושבים על תרומה כספית עבור 'תומכי תמימים'. (ר' מענדל עמ' 175) *"ישתדלו וירבו בהקהלת קהילות בכל שבת"* שבת פרשת נח היא לעולם השבת הראשונה בחודש מרחשון - השבת *הראשונה* בחדשי השנה *הפרטיים*, ולכן, בשבת זו צריך לקבוע סדר העבודה על השבתות דכל השנה כולה. ולכל לראש - בנוגע להנהגה דיום השבת שנתפרשה בתורה באופן ד"מעשה רב" - *"ויקהל משה":* איתא במדרש "מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה, עשה לך *קהילות גדולות* ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים *להקהיל קהילות בכל שבת ושבת* ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה כו' [ . . אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו"]. כלומר, מזמנו של משה רבינו נקבע יום השבת להקהיל קהילות ולדרוש בתורה, כפי שנהג משה רבינו עצמו - "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", האנשים והנשים והטף, "ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' גו' ", ציוויים כלליים ועיקריים בתורה, ומאז נקבע בכל המקומות ובכל הזמנים עד סוף כל הדורות, שביום השבת מתקהלים בנ"י בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה, החל מענינים שהזמן גרמא, כמו "הלכות שבת", פרשת השבוע, עניני המועדים דשבוע זה, וכיו"ב, ובלשון רבינו הזקן בשולחנו - "לקבוע מדרש להודיע לעם את חוקי האלוקים ולדרוש בדברי אגדה להכניס יראת שמים בלבבם". ולכן, בעמדנו בשבת *הראשונה* דחדשי השנה הפרטיים, הרי זה הזמן המתאים לעורר ולזרז ("אין מזרזין אלא למזורזין") בכל הקשור לקיום התקנה שנתתקנה ע"י משה רבינו, שבכל מקום שבו נמצאים בנ"י בכל קצוי תבל, ישתדלו וירבו בהקהלת קהילות בכל שבת ושבת לעסוק בתורה, ולעורר ולחזק איש את אחיו בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי'. *נתינת כח להמשיך אחדותו ית'* . . וענין זה מודגש בחודש *תשרי* - בעלי' לרגל בחג הסוכות, "בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר", ועד"ז בזמן הגלות, כמ"ש רבינו הזקן בשו"ע ש"אף לאחר החורבן היו מתאספים ג"כ מכל הסביבות בירושלים לרגל *כמו שעושים גם היום"*, ועד להתאספות וההתקהלות דבנ"י בכל מקומות מושבותיהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות שנעשית במשך חודש תשרי ה"מרובה במועדות" *יותר* מבכל שאר חדשי השנה; וזוהי הנתינת כח להמשיך ולפעול ענין האחדות במשך שאר חדשי השנה, כשנמצאים איש איש במקומו. ועפ"ז יש לבאר גם תוכן הענין ד"ויקהל משה" ביום השבת - שנוסף על העילוי דלימוד התורה ברבים, יש בהענין ד"ויקהל" גם נתינת כח בנוגע לפעולת האחדות בימי השבוע (ע"ד ובדוגמת הנתינת כח מחודש תשרי על העבודה דשאר חדשי השנה), שעבודתו הפרטית דכאו"א מישראל בעובדין דחול שלו, תהי' חדורה בהתוכן ד"ויקהל משה" (אחדותם של ישראל), שיהי' ניכר בה התכלית והמטרה המאחדת את כל בנ"י - להמשיך ולגלות אחדותו ית' בעולם. וענין זה הוא בהדגשה יתירה בשבת הראשונה בחודש מרחשון, ובפרט בקביעותה בששה במרחשון, ערב שבעה בו - שההמשך והחיבור דמועדי חודש תשרי (שהמשכם וסיומם בששה במרחשון) עם העבודה דכל השנה (שהתחלתה בשבעה במרחשון) בא ביחד עם ההמשך והחיבור דיום השבת עם ימי השבוע. *הדגשה מיוחדת בנוגע לכל יחיד ויחיד מה"קהל"* . . ההוראה מהאמור לעיל בפועל ממש - "המעשה הוא העיקר": בעמדנו בשבת הראשונה דחדשי השנה הפרטיים, ובפרט שקביעותה בששה במרחשון, ערב שבעה במרחשון, התחלת העבודה דחדשי השנה הפרטיים בפועל ממש (לאחרי גמר ההתעסקות בעניני הרגל), יש לקבל החלטות טובות להוסיף בעניני העבודה דיום השבת בקשר ובשייכות להשפעתם על ימי השבוע, ולכל לראש - "ויקהל משה", "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת . . ללמד ולהורות לישראל כו' ". ולכן, יש לעורר ולפרסם בכל מקום ומקום שבו נמצאים בנ"י ע"ד ההשתדלות "להקהיל קהילות בכל שבת ושבת", ו"ברוב עם הדרת מלך", לעסוק בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, שנתגלתה בתורת החסידות, ובפרט בעניני התורה השייכים לזמן זה, ולהתחזק בקבלת החלטות טובות בנוגע לשיעורי תורה במשך ימי השבוע, וכן בנוגע לקיום המצוות בהידור, בכל העניינים דתורה עבודה וגמ"ח, והעיקר - לא להסתפק בהתעוררות ע"ד קבלת החלטות טובות, אלא לבחון את קיומן של ההחלטות *בפועל ממש* במשך ימי השבוע. ונקודה עיקרית בזה - שביחד עם הדגשת מעלת הציבור, "להקהיל קהילות", "ברוב עם הדרת מלך", צ"ל הדגשה מיוחדת בנוגע לכל *יחיד ויחיד* מה"קהל", האנשים והנשים והטף, בכל הקשור לעבודתו הפרטית בתור יחיד, הן בנוגע לה"מקהיל" ("ויקהל משה"), רב העיר וכיו"ב, שנוסף על השתדלותו ב"צרכי ציבור" ("מפקחין על צרכי ציבור בשבת"), מתעניין ומשתדל גם בטובתו הפרטית של כל יחיד, והן (ועאכו"כ) בנוגע לה"מתקהלים", שההתעוררות הכללית במעמד הציבור נמשכת ובאה בענינים פרטיים בעבודתו הפרטית של כל יחיד בפ"ע. ובכל זה ישנה גם ההוראה והנתינת־כח מפרשת השבוע, פ' נח - שענין זה נעשה באופן של "נייחא", "נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים", מנוחה ונחת ברוחניות ובגשמיות, כולל גם בנוגע לההתעוררות על עניני העבודה ("ויקהל משה"), שנעשית בדרכי נועם ודרכי שלום, מתוך קירוב הלבבות, ובפרט ע"י התוועדות - "גדולה לגימה שמקרבת", ובלשון הכתוב "כטוב לב המלך (מאן מלכי רבנן) ביין", שעי"ז ניתוסף עוד יותר בכל עניינים אלה ע"י השמחה שפורצת גדר. והוראה ונתינת כח נוספת מהפרשה שמתחילין לקרוא במנחה, פ' לך לך שכל ענינים אלו צריכים להיות באופן של *הליכה*, "הלוך ונסוע", כמ"ש "ילכו מחיל אל חיל". ועוד והוא העיקר - שעי"ז באים תיכף ומיד למ"ש בסיום הכתוב "יראה אל אלוקים בציון", כיון שנעשה "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", *ארץ ישראל* בשלימותה, כמ"ש בהמשך הפרשה אודות הבטחת הקב"ה לאברם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", עשר אומות יש כאן", כולל גם "קיני קניזי וקדמוני (ש)עתידים להיות ירושה לעתיד", ובארץ ישראל עצמה - לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש ולקדש הקדשים, ושם "יראה אל אלוקים בציון", ותיכף ומיד ממש. (משיחת ש"פ נח, ערב ז' מרחשון ה'תש"נ) *פנינה שבועית* ומובן גודל התוקף שבענין זה - כיון שנהגו כן בכל הזמנים ובכל המקומות, הן בזמנו של משה רבינו בהיות בנ"י במדבר, והן לאחרי הכניסה לארץ, בזמן בית ראשון, בגלות בבל, בזמן בית שני, ובגלות זה האחרון, בכל מקומות מושבותיהם של בנ"י. ישנם אמנם חילוקים בפרטי הענין, גודל ההתקהלות ("קהילות גדולות", "ברוב עם", או עשרה מישראל), וכן באופן הדרשה והלימוד בתורה כו'; אבל כללות הענין שנוהגים להתאסף בבתי כנסיות ובתי מדרשות ביום השבת לעסוק בתורה ברבים - הי' בכל הזמנים ובכל המקומות, כפי שנקבע ע"י משה רבינו, רבן של כל בנ"י, ה"מקבל" הראשון שקיבל התורה מהקב"ה ונתנה לבנ"י עד סוף כל הדורות. (משיחת ש"פ נח, ערב ז' מרחשון ה'תש"נ) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף היוצא לאור על ידי 'מטה הקהלת קהילות העולמי - 770' _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"אין להחמיר עליהם כלל וכלל"* . . חוסר האמצעים הוא עכוב גדול בעבודתנו בכלל ובעניני ההדפסה בפרט, ולכן בטובו לקנות בעד כל הכסף השייך אלינו (מחנה ישראל, מרכז לעניני חנוך, קה"ת) הנמצא תח"י תפלין עם הפרשיות ולשלחם אלינו, בשביל מחלקת התפילין וציצית שע"י מל"ח. כמובן צ"ל התפלין כשרים בלי כל פקפוק, אבל כיון שנצרכין הם בשביל אנשים שרק הודות לתעמולה מתחילים הם להניח תפלין ואין להחמיר עליהם כלל וכלל, והלואי וכו' - לכן צ"ל קטנים, בטח לא יהיו כל קשוים במשלוח, כיון שמקבל הוא ממנו ספרים כפעם בפעם זה איזה שנים. וההקדם בזה ישובח. . . בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה. הרב מנחם שניאורסאהן יו"ר ועד הפועל (אג"ק כרך ב עמ' כה-ו) *"הולכים בתור היכר ציר"* במ"ש אודות אופן קביעות מזוזה בגזוזטרא, הרי בכלל בהנוגע לקביעות מזוזה, ישנה הוראה בשם רבותינו הנשיאים שהולכים בתר היכר ציר, וכדעת ראשונים בזה. ומוסיפין בזה ששאלום, ומה יעשו אם כל הדלתות שבחדר היכר ציר שלהם לחדר אחר, וא"כ באיזה אופן יכנס לחדר, וענו ע"ז, יכנס דרך החלון. אבל הנ"ל הוא מלבד הדלתות היוצאות לחצר או לרה"ר. וכדאי שיוודע פרטים מזקני אנ"ש אשר בסביבתו, ושבטח גם להם ידוע עד"ז. (אג"ק כרך יב עמ' תכד)

*"דברים שקשה להשיגם בדרך כלל, נפעלים בקלות בשבת בראשית"* התמסרותו לבית חיינו ולכל אשר ייצא מפיו הקדוש של הרבי החלה כבר אז. הדבר מצא את ביטויו, בין היתר, בסיפור הבא: שעות אחדות לפני הדלקת נרות של שבת בראשית תש"ט, קרא הרבי אל הגה"ח ר' מרדכי מענטליק, ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית, ומסר לו מסר בשם הרבי הריי"צ: *על הבחורים למסור חסידות בבתי כנסת ביום השבת.* להוראה הזו נלווה עוד משפט מפי הרבי הריי"צ: דברים שקשה להשיגם בדרך כלל, נפעלים בקלות בשבת בראשית. הרב מענטליק נכנס אל הזאל הקטן בו שהו הבחורים ומסר להם את הוראת הרבי. כמצווה ועומד, למחרת, ביום השבת, יצא ר' לייבל בצוותא חדא עם הרב מענטליק, לצעידה בת 45 דקות בואכה בתי הכנסת השוכנים באיסט-ניו-יורק כדי לשאת בפני באיהם דברי חסידות. . . השניים אף יצאו יחד ל'מרכז שליחות' ולעדות הרב חייקין, הרב גרונר "הפך את העיר כולה: בכל מקום שאליו הגענו היה חוזר דברי נגלה וחסידות בטוב טעם". (המזכיר עמ' 18-19) *"כאו"א מצד אור זכות אבותינו רבותינו הקדושים, הרי הוא גבור"* . . ומזה מובן גם בנוגע לשבת בראשית - שעם היותו "שיריים" דמועדי חודש תשרי, יכולה להיות פעולתו גדולה יותר מפעולת מועדי חודש תשרי. שבת בראשית אינו שבת כמו כל השבתות, או אפילו כמו כל שבת מברכים, אלא ענין אחר לגמרי - ענין כללי, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהשיחה דערב סוכות שהאור וחיות שמאיר בשבת בראשית נמשך על כל השנה. כמו כן ישנו פתגם מהצמח-צדק: "אַזוי ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר" [= כפי ש'נעמדים' בשבת בראשית. כך 'הולך' כל השנה]. . . בהמכתב הנ"ל (דמחרת יום הכיפורים) ממשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות העבודה הנדרשת מכאו"א, וז"ל: "גם החלש יאמר גבור אני, להיות כי כל אחד ואחד ההולך בדרך הסלולה, גבור הוא בתגבורת אור זכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים". כלומר: אע"פ שהוא "חלש", והרבי עצמו אומר עליו שהוא חלש, מ"מ, בלכתו בדרך הסלולה שסללו אבותינו רבותינו הקדושים, יכול לומר "גבור אני", מצד תגבורת אור זכות אבותינו רבותינו הקדושים. ואף שמדובר אודות "תגבורת *אור*", וגדר האור שככל שהולך ונמשך ה"ה הולך ומתמעט (כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בההמשך), מ"מ, "גם החלש יאמר גבור אני", כי, הן אמת שהאור מתמעט, והן אמת שהוא חלש, ה"ז רק מצד עצמו, אבל מצד אור *זכות אבותינו רבותינו הקדושים*, ה"ה גבור. * * * *"עד י"ט כסלו ישתדל כאו"א לפעול לכל הפחות על מנין מישראל"* בהמשך להאמור לעיל אודות סוגי התחנות, קטנות וגדולות - הנה, בין התחנות הגדולות שבהם יכולים להעלות על הרכבת את כולם עם כל עניניהם, נכלל גם *י"ט כסלו:* י"ט כסלו - אומר הרבי - הוא "ראש השנה לחסידות", ומוסיף: "לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו". ומזה מובן שבי"ט כסלו יכולים לתקן ולהשלים את כל הענינים שהחסירו עד אז. ולכן, צריך *כל חסיד* להשתדל ולעסוק בזה ולהיות בטוח שלקראת י"ט כסלו יקבל הוא וזוגתו ובני ביתו וכל עניניו - כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, וינצל זה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, כידוע הפתגם שצריך לעשות מגשמיות רוחניות. וע"פ דברי רבינו הזקן שתורת החסידות אינה ענין של מפלגה, אלא עבור כלל ישראל - צריך *כאו"א מישראל* לעסוק בזה ולהיות בטוח שלקראת י"ט כסלו יקבל הוא וכל בני ביתו וכל עניניו - כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ולעשות מזה רוחניות. וכיון שנותרו שבועות אחדים עד י"ט כסלו, שאז מעלים ולוקחים את כולם, ואז נותנים לכאו"א כתיבה וחתימה טובה - הנני להציע, - הן לאלה הנמצאים כאן והן לאלה שאינם נמצאים כאן עתה, ובפרט לכל אלה שאליהם מופנה המכתב דמחרת יום הכיפורים הנ"ל: "ידידינו אנ"ש והתמימים ד' עליהם יחיו", ומי לא ירצה להיות נכלל עכ"פ בהסוג ד"ידידינו ד' עליהם יחיו" *- שעד י"ט כסלו ישתדל כאו"א לפעול לכל הפחות על מנין מישראל, בהענינים דמחשבה דיבור ומעשה - על כאו"א מהמנין בכל שלשת הענינים, או לכל הפחות בשנים או באחד משלשת הענינים:* במעשה - בהשייך לקיום מצוות מעשיות, בדיבור - בענינים התלויים בדיבור, ותלמוד תורה כנגד כולם, לפעול על המנין שלו לקבוע עתים לתורה, ובמחשבה - בענינים התלויים במחשבה, ומהם, לפעול על המנין שלו ענין א' בעבודה שבלב זו תפלה. ולהוסיף, שבהמנין יכולים להיות אפילו קטנים - כשהגיעו לחינוך, כמ"ש הרא"ש שאפילו קטנים נכללים בעשרה שעליהם שכינתא שריא. *וכשיבוא י"ט כסלו,* ראש השנה לחסידות, שבו נעשה הענין ד"אתם נצבים היום (דא ראש השנה) כולכם" החסידי - *יצייר כאו"א לעצמו את פניו של הרבי, ויאמר: הנה המנין שאספתי - כולכם כאיש אחד, בהתאסף גו' יחד שבטי ישראל.* על פלוני פעלתי במעשה, על פלוני פעלתי בדיבור, ועל פלוני פעלתי במחשבה וכו'. וכשישנו הענין ד"בהתאסף גו' יחד גו'" נעשה הענין ד"ויהי בישורון מלך", אשר זהו הקדמה *בתכיפות וסמיכות* לקיום היעוד "והי' הוי' למלך גו'", בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו אמן. ונכון במאד, שלקראת *י"ט כסלו* ישלח כאו"א *לכאן את שמותיהם של המנין שאסף, שמם ושם אמם,* כדי להזכירם על הציון דכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. והוא - כיון שצדיקא דאתפטר אשתכח יתיר מבחיוהי גם בעולם הזה המעשה - יעורר להשפיע ברכות, שיהי' *"אַ גוט יום טוב",* ושכל המתעסקים בכל הנ"ל, בתוך כל אחינו בנ"י, *יכתבו ויחתמו לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות.* (משיחת ש"פ בראשית ה'תשי"א) *"להקים מאות אלפי חסידים במשך זמן קצר"* . . הנה כבר מסרתי ובפרטיות ע"י הרה"ח כו' הרנ"ן שי' שעל כל אחד ואחד מהם להתעסק בכל המרץ ובכל הכחות בענין חינוך האברכים הבאים ממרוקה, [ללמוד בישיבת תו"ת בצרפת] כי עתה זהו התפקיד הקדוש לעשות מדינה זו מקום קבול לתורת הבעש"ט ותלמידיו ובעיקר לתורת החסידות חב"ד, ובהם הדבר תלוי שיהיו הת' הצנורות והשלוחים להפיץ המעיינות בכל המדינה ע"י האברכים שבאו אליהם, וחבל על כל רגע ורגע שאין מנצלים אותם במילואם לשליחות קדושה זו. ויש מקום לומר שאם יתחנכו האברכים הנ"ל כדבעי, הנה אפשר יהי' לפעול על ידם על כל אחינו הספרדים הנמצאים עתה במבוכה גדולה, ולדעתי על פרשת דרכים, וכידוע המצב שלהם הן באה"ק ת"ו והן במרוקה וסמוכותי', וכשהשגחה העליונה בחרה בד' וה' אנשים וניתנה להם האפשריות להקים מאות אלפי חסידים במשך זמן קצר ה"ז דבר מבהיל ביותר, ולמרות כל זה הנה נמשך כמה חדשים וגם שנים . . . ועד מתי תהי' הנהגה כזו? כי ה"ז עומד אחר כתלנו וכו', ומובן ופשוט ג"כ שגודל שכר כל העוסק בזה כדבעי אין די באר הן בענינים הרוחנים והן בענינים הגשמים ובריאות הגוף עאכו"כ. מובן אשר כל האמור לעיל לא רק אליו הדברים מכוונים אלא שליח הוא לפרסם את זה בין כל חבריו הר"מ והר"י, והלואי שיפעלו הדברים מתאים לאותו המצב כמו שהוא ויהי' שליח למהר הדבר ככל האפשרי. בברכה לבריאות ולהצלחה בכל הנ"ל. נ.ב. בהנוגע לסברתו ליסע לכאן לימים הנוראים הבע"ל, הנה בכלל נכון הדבר אף כי במה נחשב הוא לגבי הענינים הנאמרים לעיל . . . (אגרות קודש חלק יא עמ' נה-ו) *להקהיל קהילות גם במטוס* המשפיע הרב זלמן נוטיק ע"ה טס לרבי בתשרי ס"ח במטוס של חברת ''לופטנזה''. ומכיון שזו שנה שלפני ''הקהל'' וצריכים להתחיל להתכונן הוא ביקש מהרבי שיזכה לעשות "הקהל" במטוס. בדרכו חזרה ארצה נקלע המטוס ל''כיס אויר'' והחל לרעוד ולהתנדנד בחוזקה, ואז הגיעה דיילת, הסתובבה בין הנוסעים ושאלה מי יודע גרמנית ועברית ויכול לתרגם? הרב נוטיק לא יודע גרמנית אבל הוא הצביע, הדיילת סימנה לו לבוא אחריה. היא דיברה כשתי דק' ולאחר מכן היא ביקשה ממנו לתרגם. הרב נוטיק אמנם לא הבין כלום, אבל בלי להתבלבל הוא ניגש לרמקול והכריז: שלום לכם נוסעים יקרים! אנחנו קבוצה של חסידי חב"ד שחוזרים כעת מהרבי מליובאוויטש. הרבי אמר לנו שהגאולה קרובה ומשיח כבר נמצא פה, וכל פעולה קטנה שלנו יכולה להכריע את הכף לגאולה וכו' וכו', הרב נוטיק ערך התוועדות קצרה של 2 דק' ברמקול ולסיום הזמין את כל הנוסעים היהודים להניח תפילין בקידמת המטוס. כשסיים את דבריו נשמעו מחיאות כפיים בכל רחבי המטוס ותור ארוך של אנשים השתרך על מנת להניח תפילין ולהתכונן לגאולה... נקודה למחשבה: אתם יודעים למה המטוס היה צריך לרעוד ולהתנדנד מ''כיס אויר''? רק על מנת שעוד יהודים ישמעו על הגאולה..! אם נותנים לך רמקול אתה צריך לדבר בו חסידות. ובכל מקום ובכל זמן לנצל כל הזדמנות להפיץ אלוקות בעולם! (מפי בעל המעשה) *לפתח את חוש הנאום* ההנהלה צריכה לסדר שהתלמידים הלומדים בפני עצמם יתרגלו לחזור דא''ח בעל פה, ולבחור עבורם מאמרים קלי ההבנה ולהרגילם בענין החזרה. ובדרך כלל לשום לב לפתח את חוש הדבור והנאום - ריידען [= כשרון הנאום] - בהתלמידים שיחיו. (אג''ק אדמו''ר מוהריי''צ נ"ע חלק ה עמ' תכב) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"ועליו להזהר בזה מבלי התחשב עם מעמדו ומצבו בקיום התומ"צ בהיותו בביתו"* שלום וברכה! בעתו קבלתי הפ"נ בעד מר... ובטח לקח עמדו את התפילין שלו, וכן נתן לו את המעסעדזש מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וצריך להזהירו כפול ומשולש שיניח תפילין בכל יום - כמובן מלבד ש"ק ויו"ט - ואם אי אפשר לו בבקר, אזי יניחם במשך היום עד הערב שמש, ובכל אופן יניחם אף לשעה קלה, אף שיהי' מוכרח לחולצם מיד, ולהסביר לו אשר מצוה זו סגולה מיוחדה היא לאריכות ימים ושנים וכמרז"ל כל המניח תפילין מאריך ימים ובמילא אין זה ענין של דת לבד אלא גם הגנה מן הסכנה, ועליו להזהר בזה מבלי התחשב עם מעמדו ומצבו בקיום התומ"צ בהיותו בביתו, ובטח ימצא האותיות המתאימות בשבילו, ואם זקוק לזה הנה יעתיק לו את הכתוב בזה בלשון אנגלית... המחכה לבשו"ט. (אג"ק כרך ד עמ' שא) *"כדאי הי' שיבדקו אותה עכ"פ בשטחיות אם כשרה היא"* שלום וברכה! במענה על מכתבו מז' חשון, ששלחו ביחד עם מכתבו מה' כסלו, בו כותב אודות הביקור אצלם של מר... וב"ב שיחיו ואשר קשה הי' לו לתפוס כוונת ביקורם. ובטח יודע תוכן מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שכתב לאחד, שכשהאדם רעב ומשביע רעבונו בלחם וסעודה, מחשבתו הוא על הלחם והסעודה מאכלים ומשקים, אבל פנימיות הדברים וסיבתם שנשמתו תאבה להניצוץ האלקי הנמצא במאכלים ומשקים אלו, וכנודע הפירוש על הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' (שבלחם). ואיך שתהי' כוונתם הגלוי', הפנימיות וסיבתה היא, שבודאי בידו לתקן מה בהנוגע לעניניהם ביהדות. וסיבבה נשמתם כמה סיבות וענינים שיבקרו אצלו, ובמילא יתעורר על המילוי תפקידו לקרב לבם לאבינו שבשמים. והאריכות בדבר המובן בטח אך למותר, ולא באתי אלא להעדפה שיתבונן ויחפש עוד הזדמנויות להביא כל הנ"ל בפועל באופן המתאים. ומובן שכל האמרו לעיל הוא גם בנוגע להשכנה שלהם אודותה כותב. - דא"ג, כיון שהראתה לו מזוזה שקנתה, כדאי הי' שיבדקו אותה עכ"פ בשטחיות אם כשרה היא. מ"ש, אודות דברי הרופא למצב זוגתו תחי' - עס איז גאר ניטא וואס צו איבערטראכטען, ובפרט שהפ' שכתב יקרא על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעת רצון, וימסור זה בתוקף המתאים לזוגתו תחי'. והשי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל. בברכה. (אג"ק כרך יב עמ' קכח)

*ציווי לכל אחד - "והעמידו תלמידים הרבה"!* . . ויש להוסיף בזה, ע"פ שיחתו הידועה של ה"חסידישער אושפיזא" בנוגע לתלמידי התמימים (הנ"ל) - שענינם המיוחד הוא קיום ציווי המשנה "והעמידו תלמידים הרבה"! ואכן, מאז, התפשטו תלמידי התמימים ביותר, כיון שכל תלמיד קיים "והעמידו תלמידים הרבה", הן "הרבה" בפשטות, והן "הרבה" בפירושו - שכל אחד מהתלמידים הוא תלמיד כזה שבתוכו נכללים "תלמידים הרבה"! ומזה יש לימוד והוראה בנוגע לתלמידי התמימים - שיש להחליט להוסיף ולהרחיב עוד יותר את קיום הציווי ד"והעמידו תלמידים הרבה"! ומכיון שניתנו להם כבר הכשרונות לכך, ויתירה מזו, שהתחילו כבר בניצול הכשרונות - ע"י העמדת תלמיד אחד עכ"פ, וכל שכן שני תלמידים, ועאכו"כ שלשה תלמידים (שאז הרי זה "תלמידים הרבה" כפשוטו, כידוע שאף שבדיעבד גם שניים נקראים "הרבה", הרי "הרבה" כפשוטו מתחיל משלשה) - עליהם להוסיף בזה ולנצל את הכשרונות במילואן בהעמדת "תלמידים הרבה". ולהוסיף, שקיום הציווי ד"והעמידו תלמידים הרבה" שייך לכאו"א במעמדו ומצבו - מתחיל מהפעולה על בני ביתו, שהוא פועל שכל א' מהם נעשה בדוגמת "תלמיד", שכן, ענין זה שייך גם בנשים וטף - נשים במצוות דילהו, וכמו כן טף במצוות דילהו [וכמדובר כמה פעמים", שכאשר ילד אומר "מודה אני לפניך" הרי הוא מראה בכך שהוא תלמידו של משה רבינו ש"קיבל תורה מסיני" מעצמות ומהות "ומסרה" לכאו"א מישראל ע"י יהושע (שעל ידו נעשה כיבוש הארץ)], ועד שכל א' מהם נעשה בעצמו מציאות של "תלמידים הרבה", וממילא מובן, שהישג זה לא נותן לו מנוח ("אַז דאָס לאָזט אים ניט רוען") מלהוסיף ולפעול בהעמדת "תלמידים הרבה", כך שאינו מסתפק בהפעולה על בני ביתו, אלא הוא מוסיף ומעמיד "תלמידים הרבה" בפשטות, ועד לתלמידים שכל אחד מהם הוא "הרבה" בפני עצמו, ובמילא, גם הם משתדלים בהעמדת "תלמידים הרבה" וכו'. ומעין זה צריכה להיות ג"כ הפעולה האמורה (כמדובר כמה פעמים) - להשתדל להרבות בייסוד מחלקות דישיבת תומכי תמימים, עד כדי כך, שההשפעה שלהן, ויתירה מזו, המחלקות עצמן - יגיעו לכל תפוצות ישראל! וכדוגמת מה שפעלו כבר בנוגע להדפסת התניא ("ניט אום חול המועד גערעדט און ניט אום יו"ט גערעדט") - שבכל מקום שמצאו בו ישוב בני ישראל הדפיסו את ספר התניא, כולל גם במדינה ההיא, אשר בה נמצאת ליובאוויטש עד היום הזה. - ולמרות גודל ההפלאה שבזה, הרי אין זה מגיע ("ס'קומט אבער ניט") לההפלאה במה שכעת נתנו להם רשות לערוך שם את שמחת בית השואבה, ובאופן, שזה גופא פועל את ה"והעמידו תלמידים הרבה" במדינה ההיא! (משיחת ליל הושענא רבה ה'תשנ"ב) *יקויים אצלם "שמחה פורץ גדר"* נמצאים כאן אלו שהלכו לבתי-הכנסת, כנהוג בכל שנה, כדי לשמח את בנ"י בשמחת התורה, והיינו, לעורר אצלם את השמחה שלהם, שהרי כאו"א מישראל בפנימיותו ה"ה שמח בשמחת-תורה, וכנ"ל שכל מציאותו של יהודי היא התורה, אלא שיש צורך לעורר זאת. וכמדובר פעם בפירוש הפתגם שחסיד הוא "לאַמטערנשציק" (פנסאי), שענינו הוא להדליק את הנר שישנו כבר אצל הזולת. ובכן, נוסף על הידוע שע"י מעשה הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" (שהו"ע שלמעלה מג' עולמות בי"ע), הרי כיון שהענין שעוררו אצל בנ"י הוא ענין השמחה, יקויים גם אצלם "שמחה פורץ גדר"; וכיון שהשמחה שעוררו היא שמחת התורה - יקויים אצלם "שמחה פורץ גדר" בנוגע לענין התורה. (משיחת ליל שמחת תורה ה'תשכ"ג) *תביעה נפשית לענין נפשי* במכתב משנת תרצ''ה סיפר הרבי: שיחות שמיני עצרת היו ארוכות ועשירות, וקשה למוסרן במכתב. בכלל, מלבד הדיבור לאנשים פרטיים היה עיקר תוכן השיחה על דבר נחיצות העבודה בפועל. אמר "אשר תובע 'תביעה נפשית' שהבעלי בתים יחזרו דא''ח, וכשיעשו ווי א ענין נפשי ארט [= כמו שענין נפשי נוגע] - ימצאו חברים טובים". ועל התמימים נוסף חוב להתעסק בהרבצת התורה. ואז בין איך בטוח, אז איך קאן מבטיח זיין, [= ואז אני בטוח, שאני יכול להבטיח] שימולא לכל אחד מה שחסר לו וכו'. כן האריך בנחיצות, והאי אפשריות בלי זה, של הרגש זולתו וקירוב איש לרעהו. מבין הפתגמים: הקפות נותנים בהקפה. אבל נעשים משועבד. וצריך לשלם במשך כל השנה. "אהבה איז געשמאַקער אבער יראה איז געזינטער" [= אהבה היא יותר נעימה, אבל יראה היא יותר יציבה - (בריאה)], בכ"ז הנני מדבר בקו הא' וכו'. (ליקוטי שיחות חלק ט"ל עמ' 407) *יש צורך בהכנה* דובר לעיל אודות ענין הריקודים שהם (לא ע"י הראש, כמ"ש "ויקחני בציצית ראשי", אלא) ע"י הרגל דוקא. וע"פ האמור לעיל בנוגע לענין ההתכללות - הנה גם בנוגע לריקוד שברגל שהוא ענין הפשיטות, יש צורך בהכנה, שהו"ע של הבנה והשגה, שכן, ע"י ההבנה וההשגה נעשה גם הריקוד מתוך עריבות יותר ("געשמאקער"). וכמו"כ ישנה ההכנה כאשר הולכים לשמח יהודים - שהרי לא די בכך שהוא בעצמו שמח ורוקד, אלא צריך לפעול על יהודים נוספים שגם הם ישמחו וירקדו, בהתאם לשיטת חב"ד, שיש צורך בעבודתו של כל אחד מישראל בעצמו, ולא די בהענין ד"(צדיק באמונתו) יְחַיֶ'"; ומובן, שכדי לילך לשמח יהודים נוספים יש צורך בהכנה - לידע לאן ללכת וכו'. ולכן, הנה כל אלו שהלכו לשמח יהודים, יאמרו "לחיים". (משיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות), ה'תשכ"ט) *". . ללכת בעצמו ולשמח יהודים"* כשבאים לאדם שלומד נגלה וחסידות ואומרים לו: שמע! כ"ק מו"ח אדמו"ר ציוה שילכו לשמח יהודים", הוא יענה: הרי אני צריך לערוך חשבון - כמה זמן אורך ללכת שם, להיות שם ולחזור. ומכיון שזה לוקח הרבה זמן, הוא איננו יכול להתבטל זמן כה רב ולכן ימנה שליח במקומו, והוא עצמו ישב וילמד. על כך אומרים לו שלא זו הכוונה כלל אלא הוא צריך ללכת בעצמו ולשמח יהודים. (משיחת ש"פ בראשית ה'תשל"ד) *"בשבילם זוהי מסירות נפש גדולה"* הרה"ג ר' ניסן טשולקין הי' רב בבית הכנסת השוכן במרחק של שעה וחצי מ-770. כנהוג בשמחת תורה, יצאו תלמידי התמימים לשמח יהודים בבתי כנסיות ביניהם גם בבית הכנסת של ר' ניסן. כך הי' הנוהג מידי שנה. באחת השנים בא ר' ניסן לרבי אחרי שמחת תורה ואמר שרוצה לתת יישר כח לבחורים שבאו לשמח בבית הכנסת שלו. ענה לו הרבי: "נכון שצריך לתת להם יישר כח, ובפרט שבשבילם זוהי מסירות נפש גדולה". כאשר נענה הרב טשולקין ואמר שזוהי אכן מסירות נפש גדולה ללכת ברגל במשך שעה וחצי ועוד לרקוד וכו' אמר לו הרבי: "בשבילם, הצעדה והריקודים לא נחשבים למסירות נפש. המסירות נפש שלהם היא בזה שהם יודעים שאני מתוועד כאן והם משתוקקים להיות בהתוועדות, ובעל כורחם הולכים כדי לשמח יהודים בבתי כנסיות"! (תמים במעשיו עמ' 46) *בכל קבוצה שיהי' ראש אחראי* אחרי מנחה ציוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לבחורים ללכת לבתי הכנסיות לשמח (וכן בליל שמח"ת), ומסר שיעשו בכל קבוצה ראש שיהי' אחראי שלא יצאו מהכלים, "און מ'זאל ניט אפרייסן די בעלי בתים די נעזער", (= ושלא יתלשו לבעה"ב'ים את האף) ו"עד דלא ידע" יקיימו בחזרתם ל-770. (הושענא רבה ה'תשי"ד - תשרי בליובאוויטש עמ' 7) *ריקוד עם יהודי אחד* הרב יצחק מאיר ליפשיץ שיחי' סיפר: . . למרות שהקדמנו לפרסם על חגיגת שמחת תורה, הופיע רק סטודנט אחד, אז רקדנו שנינו ושמחנו. מצד אחד הייתי די מאוכזב מכך שרק שנינו רוקדים, אך מצד שני הייתי נלהב, שהרי אם לא היינו עושים את כל המסע הזה באוניברסיטאות שבסביבה, הסטודנט האחד והיחיד הזה לא היה זוכה לקבל כלל 'שמחת תורה'. (מוסף עת חבד"י) *". . הנה מחלק ההתוועדות שהם נוכחים יקבלו כמו שהיו נוכחים בכל ההתוועדות, ועוד יותר . ."* הנה אותם הבחורים שהלכו לבתי כנסיות רחוקות ובאו רק עכשיו, ואיחרו חלק גדול מההתוועדות וכו', הרי נוסף על טרחת גופם נתנו גם ענין הנוגע לנפשם, לזאת, הנה מחלק ההתוועדות שהם נוכחים יקבלו כמו שהיו נוכחים בכל ההתוועדות, ועוד יותר, כי לפום צערא אגרא, ומן המיצר מגיעים למרחב העצמי, והמרחב העצמי שיקבלו עכשיו, יומשך אצלם על כל השנה כולה, בכל ענייניהם, בלימוד התורה, בקיום המצוות בהידור ובעבודת התפלה, אשר היא חוט השדרה של כל העניינים (לקו"ת פ' בלק). היות אשר עכשיו הוא שמח"ת, צריך כל ענין להיות קשור בתורה. לזאת יקשרו את המרחב שיקבלו עם ענין של תורה, וזה יהי' כלי להמשיך את המרחב על כל השנה כולה בגשמיות וברוחניות. (משיחת ליל שמחת תורה ה'תשי''ח) *למסור את כל רצונו לתורה* בא' מהתוועדויות דשמע"צ ושמח"ת בשנת תש"ג, אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: ענינו של שמחת-תורה הוא - לא רק שישראל שמחים בתורה, אלא גם שהתורה שמחה בישראל. והיינו, שבשמח"ת צריך יהודי לקבל על עצמו ולהבטיח שבמשך כל השנה ילמד תורה ויתנהג בהתאם להוראות התורה, ואז התורה תשמח בו. ועוד אמר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר, שצריכה להיות *התעסקות* בתורה, והיינו, שלא די בלימוד התורה סתם, אלא הלימוד צריך להיות באופן של התעסקות. והוסיף, שהתעסקות בתורה היינו מסירת הרצון - שזהו תוכן הענין דמסירות-נפש, שאין הכוונה "לקפוץ מהגג" ח"ו, אלא "נפש" פירושו רצון, ומסירות-נפש פירושה מסירת הרצון, דהיינו שימסור את כל רצונו לתורה. (משיחת ליל שמחת תורה, קודם הקפות, ה'תשכ"ג) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *". . יתחילו בתעמולה מסודרת בעירו בענין הנחת תפילין"* שלום וברכה! נדבתו בסך שמונה עשר דאלאר אשר מסר על דעתי הגיעתני ע"י ידידנו הנכבד והנעלה עוסק בצרכי צבור באמונה ובעל מדות תרומיות אי"א התמים ר' יהודה לייב שי' הורביץ, ומסרתי הכסף ל"מחנה ישראל" להקופה המיוחדת להוצאות קנית תפילין לאנשי צבא, ומוסג"פ קבלה. מקום חשוב בעבודת "מחנה ישראל" תופסת עבודת התעמולה ע"ד הנחת תפילין בין נדחי עמנו בכלל, ואנשי הצבא בפרט, ובע"ה הצליחה העבודה ורבים מאלה שזה שנים רבות אשר לא הניחו תפילין, ואולי לא הניחו כלל מימיהם, התחילו כעת לקיים מצוה גדולה זו, וכדי להקל הנסיון לאלה להשיג הסכמתם להניח תפילין, ניתן להם תפילין מ"מחנה ישראל" חנם או במחיר קטן וכפי רצון כאו"א, ובפרט לאנשי הצבא, שנשלחים התפילין במתנה. אגב בטח יענין אותו לדעת כי בנוגע לאנשי צבא, משתדלים אנו לחזק את רוחם ואמונתם ע"י ספרים וחוברות שונים ששולחים אנו מזמן לזמן חנם לכל אנשי הצבא אשר כתבותיהם ידועה לנו. לדוגמא מצרפים אנו בזה את המעסעדזש מכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א לחילים אשר נתחלק כבר לאלפים וגם מכתב ע"ד תפילין, ובאם מעונין כמ"ע שנשלח גם את מי ממיודעיו החילים על רשימתנו, נשלח להלן גם להם את החוברות השונות. ומדי דברי ע"ד תפילין אציע לפניו, שאחר שזכה להיות מן התומכים בכספו להוצאות קנית תפילין, ילך בזה מחיל אל חיל, ואף שטרוד הוא יתענין להתדבר עם מכיריו אשר דבר ה' נגע ללבם, ויתחילו בתעמולה מסודרת בעירו בענין הנחת תפילין, ובטח שדבריהם היוצאים מן הלב יכנסו אל לב השומעים, ויעלה בע"ה בידיהם להיות מן המזכים את הרבים ברוחניות - היינו הנחת תפילין, ובגשמיות - השמירה הבאה בעקבות קיום המצוה, וידוע מ"ש הרמב"ם בזה (הל' תשובה פ"י ה"א) שעמי הארץ והנשים והקטנים מחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה וביאר שם שהעובד מיראה כוונתו בזה העובד ע"מ שיקבל כל הברכות הבאות בשכר המצות. בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה *הרב מנחם שניאורסאהן* יו"ר ועד הפועל (כרך א עמ' רמה-ו) *". . ותשא את המזוזה עמה"* ברכה ושלום! במענה על מכתבה מי"ב טבת. הרי כבקשתה אזכירה ואת כל אלו שכותבת אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להטבת מצב הבריאות ולהמצב בכלל. ומה שכותבת אשר הסמי מרפא שמקבלת משפיעים על בנה . . . שי' על ידי ההנקה, הרי לפלא קצת כי במקרים כאלו מסדרים הרופאים תזונה ע"י בקבוק חלב וכיו"ב, ואפשר כשיש קישוים בדבר להשיג את זה במקומם וזו היא הסיבה, בכל אופן יש לעורר את הרופא על דבר זה. תקותי שלעת קבלת מכתבי זה הוטב מצב בריאות כל המשפחה והיא עצמה בכלל ובהנוגע להמיגרענע שסובלת מהם, הנה נוסף על הסמי מרפא שנתרבו בזמנים האחרונים ומהם סוגים שונים של nicotinicacid. כדאי הי' שתשיג מזוזה קטנה שבדקו אותה וכשרה היא ותכרוך אותה לבד על גבי לבד איזה פעמים ותשא את המזוזה עמה (מובן בעת שמותר לשאת, משא"כ בשבת ברשות הרבים) שבודאי ישפיע זה לטובה על בריאותה, ויצליחה השי"ת שביחד עם בעלה יבשרו טוב תמיד כל הימים. בברכה, בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א (אג"ק כרך י עמ' רלט)

*"אלא שכבר בא העת שימצא מי על אתר אשר עכ"פ במקצת ידבר דברי התעוררות במשך ימים הנוראים הבע"ל ובכל עשי"ת, בביהכ"נ שונים ב . . ."* . . במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - אשר רצונו הטוב לבוא לכאן על ימים נוראים הבע"ל וגם זוגתו תחי' מסכמת על זה וכמו שהי' אשתקד, הנה לדעתי נכון הדבר, אלא שכבר בא העת שימצא מי על אתר אשר עכ"פ במקצת ידבר דברי התעוררות במשך ימים הנוראים הבע"ל ובכל עשי"ת, בביהכ"נ שונים ב . . . וידוע המובא בכ"מ בדא"ח ומובן ג"כ בשכל אנושי בפשטות, אז א גוטער בר פועל און א גוטער מלמד איז דער [= שמשפיע טוב ומלמד טוב הוא זה] שלמד את התלמיד ואת הנפעל שיוכלו להיות פועלים בעצמם וילַמדו בעצמם, וכן הי' מהראוי שישמח את זוגתו תחי' באופן המתאים, כיון שהוא יסע לכאן על משך זמן הנ"ל והיא תשאר שם . . . (אג"ק חלק ו עמ' רצא) *"וכי אינך יודע מה שנכתב כבר בעיתונים, שמשיח כבר הגיע! . ."* . . וכן יש לעורר אודות ההשתדלות לשמח יהודים בשמחת החג, כולל ובמיוחד שמחת בית השואבה, החל מהמקומות הסמוכים שיכולים להגיע אליהם ביו"ט עצמו, כולל גם הנסיעות בימי חול המועד למקומות רחוקים, מחוץ לעיר, על מנת לערוך שם חגיגות שמחת בית השואבה, ולזכותם בקיום מצות ד' מינים, - ובאותם מקומות שאין ליהודי המקום ד' מינים משלהם, יתנו להם ד' מינים כדי שיוכלו לקיים המצוה גם בשאר ימי החג (לאחרי חזרת השלוחים), ומה טוב שיתנו להם מספר נוסף של הדסים, כמנהג חב"ד שמוסיפים במספר ההדסים, ולכל הפחות הוספה של ג' הדסים, כנגד ג' ההדסים שמעיקר הדין - ביחד עם ההתעוררות ע"ד הנהגה יום-יומית ע"פ התורה ומצוותי', מתוך ידיעה שהקב"ה מבקש ומתחנן לכאו"א מישראל "אם בחוקותי תלכו" ("אין אם אלא לשון תחנונים"), ומבטיח להם ש"ונתתי גשמיכם בעתם", וכל הברכות האמורות בפרשה, עד "ואולך אתכם קוממיות", בגאולה האמיתית והשלימה. ומה טוב - לצרף לנסיעה גם את ה"אשת חבר", וכמו כן את ילדיו, מפני שיש לחנכם גם לעניני שמחת בית השואבה, ולעניני הפצת המעיינות - שצריכים לדאוג לכל בני ישראל, גם לאלה הנמצאים בריחוק מקום רוחני, או עכ"פ בריחוק מקום גשמי. והעיקר - שדואגים לכך שבכל מקום שישנם יהודים תהי' שמחת בית השואבה, דמכיון שכל בני ישראל צריכים להיות ביחד, הרי אחת מהשתיים – או שהוא מביא אותם אליו, או שבאם אינם באים אליו הרי הוא נוסע אליהם, ועורך איתם ביחד את שמחת בית השואבה, ומביא איתו שמחה וטוב לבב, וניגון שמח, וכל ענינים משמחים, ובשורות משמחות, כולל הבשורה טובה הכי עיקרית שמשיח כבר בא! וממילא מובן, שאז הוא רוקד ושמח בשמחה הכי גדולה, השמחה דקבלת פני משיח צדקנו! ובאופן שאינו מתבייש ח"ו בריקודו ברחוב וכיו"ב, ואדרבה - הוא רוקד בשמחה "לעיני כל ישראל", לקבל פני משיח צדקנו. וכשמישהו שואל אותו: מה פתאום ("וואס עפעס מיט אמאל") אתה רוקד כ"כ, "לשמחה מה זה עושה"?! - הוא עונה, או שאלו העומדים מסביבו ויודעים על כך עונים: מה זאת אומרת ("וואס הייסטו")? וכי אינך יודע מה שנכתב כבר בעיתונים, שמשיח כבר הגיע (אז משיח איז שוין געקומען")! ותיכף ומיד הוא מגיע לכאן, ולוקח את כאו"א מאתנו וכאו"א מכם בתוך כלל ישראל ל"נסיעה" "עם ענני שמיא" לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי - להמשיך שם מתוך שמחה גדולה בשמחת בית השואבה! וממילא, משתפים גם את השואל לריקוד. וברוח זו צריכים לפעול בשמחת בית השואבה בכל המקומות כולם - שמביאים לכל המקומות את הבשורה הטובה והמשמחת ש"הנה זה בא", שמשיח צדקנו בא, ולוקח את כל בנ"י לשמחת בית השואבה שבביהמ"ק השלישי. (משיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשנ"ב) *"תשפיע גם על החברים ועל ה... שגם הם יהפכו לחסידים"* וזוהי העבודה של הצעירים בכלל ושל צעירי אגודת חב"ד בפרט: צריכים לדעת שהצעיר יהי' לאלף, שלא יעשו שום חשבונות כמה חיילים יש להם וכמה חיילים יש לשונא, ושלא יעשו חשבון של טכסיסי מלחמה כפי שהיה פעם במלחמת הגנה, אלא צריך לזרוק את עצמו ("זיך אריינוואַרפן") במלחמת תנופה עם מסירות נפש, ואזי מובטחים שדידן נצח - שהאתרוג עם הלולב יצרפו אליהם את הערבה עם ההדס וכולם יחד יתנענעו לכל הד' רוחות, למעלה ולמטה, וימשיכו בכל הו' קצוות את ה"נר מצוה ותורה אור" - ומאור שבתורה - זוהי פנימיות התורה. [לאחד הנוכחים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: תשפיע גם על החברים ועל ה... שגם הם יהפכו לחסידים]. (משיחת אור ליום ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ז) *"פליאה ותמי' על תלמידי ישיבת תו"ת העדר רצון בזה"* . . נעם לי לקבל מכתבו, בו כותב אודות הפעולות הטובות דתלמידי תו"ת ־ בחזרת דא"ח ומצוה בזמנה בענין הד' מינים וכו', ויה"ר שיקוים בכאו"א מהם מאמר רבנו הזקן על הכתוב וצדקה תרומם גוי, שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, וכמבואר בתו"א בתחלתו ובלקו"ת לג' פרשיות בהגהה שם. . . מה שכתב שישנם אברכים כאלה שאין רוצים ללכת לחזור דא"ח - הנה פליאה ותמי' על תלמידי ישיבת תו"ת העדר רצון בזה, שהוא היפך רצון נשיאנו הק', ומזה מובן שעל ידי העדר רצון זה מחסר בעניני עצמו יותר מבעניני המושפעים. וצריכים היו להתאסף ביחד ולקבל החלטות טובות בזה, שאז בטח יהי' להם קיום וע"פ המבואר בד"ה החלצו. והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל האמור לעיל. בברכה. (אגרות קודש חלק יב עמ' עז) *כדי שיוכל לתבוע בתוקף עליו להראות דוגמא חי'* . . כולל גם שבחול המועד סוכות יבקרו בכמה שיותר בתי כנסיות ובתי מדרשות וקהילות בישראל, אפילו בערי השדה ובעיירות השדה, בכדי לספר להם אודות שמחת החג, ולקחת עמהם אם יסעו ביום - גם ד' מינים וכו' וכו', עם כל הפרטים, כמדובר אשתקד בארוכה, גם בהנקודה, שמה טוב ומה נעים לקחת עמהם לכל עיר שיבואו יהודי מארץ הקודש, והוא יסביר שם, שבאי הכח האמיתיים של ארץ הקודש - הם ישראל "גוי קדוש", שזה נאמר על כל יהודי. אך כדי שיוכלו לתבוע תביעות אלו, ולאומרם בתוקף, ושיתקבלו אצל הנתבעים - עליו להראות דוגמא חי', דוגמא גלוי', שהוא נוהג [כך] ע"י שמירת תורתנו הקדושה ומצוותי' עליהם נאמר "וחי בהם", שאז באה התביעה מיוסדת על ברית בין הבתרים, כשהקב"ה אמר "לך ולזרעך נתתי את הארץ הזאת", ונתן את "הארץ לגבולותי' " - הארץ בשלימותה . . וכאשר בא לשם אחד מעיר זו, ושני ממדינה שני', שגם הוא יהודי שומר תורה ומצוה, ושלישי מ"ארץ אשר . . עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והם כולם מתאחדים, "יעשו כולם אגודה אחת", עם כל היהודים שנמצאים בעיר או בעיירה או בבית-הכנסת שאליו באים לשמח בשמחת "ושמחת בחגיך", [שזהו גם בחול-המועד, כמבואר פסק-הדין בשולחן-ערוך] - אזי נעשית "יעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך'', ביחד עם שמחה למטה מעשרה טפחים, שפורצת כל המדידות והגבלות. (משיחת י"ג תשרי ה'תשל"ז) *"בכל מקום הנהו מחויב לחזור דא"ח ברבים"* חוק שם אדמו"ר האמצעי אשר יותר משני חדשים, וברשיון מיוחד, שלשה חדשים, אין רשות לשום אברך להתעכב בליובאוויטש, ובהליכתו חזרה לביתו עליו להתעכב יום או יומיים בכל עיר ועיר בדרך נסיעתו, ובכל מקום הנהו מחויב לחזור דא"ח ברבים, אותם המאמרים ששמע בליובאוויטש. החסידים שבכל העיירות כפרים וישובים בפלכי רוסיא הלבנה התדברו בינהם אשר הן יחיד והן חבורה ההולכים לליובאוויטש, הנה בעברם דרך עיר או כפר וישוב אשר בו ימצאון מעדת החסידים, הנה חסידי המקום מחוייבים לתת להם אכילה שתי' ולינה בהליכתם ובחזירתם. אשר כל זה גרם להתאחדות עדת החסידים והתפשטות תורת החסידות ביותר. (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חלק ג עמ' שלט) *"תיקח יהודים מהרחוב"* סיפר הרה"ח הרב יוסף רייצעס ע"ה: לקראת תשרי תשי"א הרבי יצא בקריאה שכל אחד יפעל לקרב לפחות עשרה יהודים לתורה ומצוות וחסידות. כשהרבי אמר זאת, חשבתי לעצמי, בתום לב, שמן הסתם הרבי לא מתכוון דווקא אלי ואל בחורים כמוני, אלא לבעלי בתים שיש להם שכנים משותפים, מכרים לעבודה וכדומה, כך שמטבע הדברים יש להם קשר עם יהודים 'בחוץ'. אני הרי בסך הכל בחור ישיבה שנמצא כל היום בזאל ולומד... והנה למחרת, בערב ראש השנה, עמדתי בתור עם רבים אחרים כדי לתת ביד הרבי את הפ"נ שלי, וכשהגיע תורי, הרבי פונה אלי ואומר לי: רייצעס, אייך דארף מען ניט מסתמא מעורר זיין ווען צען אידן [= אתכם בוודאי לא צריך לעורר בנוגע לעשרה יהודים]... התבלבלתי מרוח הקודש הגלויה ושאלתי: איזה יהודים? הרבי עונה לי: - בקשר למה שדובר בשבת. הייתי עדיין מבולבל ושאלתי: - מאיפה לקחת עשרה יהודים? והרבי ענה: - תיקח יהודים מה'סטריט' [= מהרחוב] ותקרב אותם... (פרשיות עם הרבי - בראשית - עמ' 88-9) *כל רגע יקר!* אם בכל תקופה היה הזמן דבר שאינו חוזר, הרי עאכו"כ בתקופתנו, סוף זמן הגלות. כל רגע יקר הוא, ועלינו לנצלו ככל האפשר להכנת עצמנו, משפחתנו וסביבתנו לביאת המשיח. בכל רגע ניתן לפעול גדולות ונצורות "עד סוף כל העולם" - עולם מלשון "העלם". יש להרבות באור התורה והמצוה עד להסרת החושך המעלים והמסתיר את אור הגאולה. (מעובד ע"פ אג"ק חלק ו' עמ' טז) באדיבות הרב שנ"ז הרצל מתוך ספרו פניני גאולה על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"שזהו דבר התלוי בידו השמאלית"* שלום וברכה! קבלתי מכתבו מעש"ק ע"ד האיש חיל מר . . . שי' שחזר עתה לשיקאגא ונמצא בבית החולים כי נפצעה ידו השמאלית. כפי זכרוני הנה קודם שנסע בקיץ העבר, הורתי לו שיזהר בהנחת תפילין, וצריך לברר אצלו אם מלא זאת, שזהו דבר התלוי בידו השמאלית ג"כ, ובאם ח"ו לא קיים זאת, אזי בהקדם היותר האפשרי צריך שיקבל ע"ע בהחלטה גמורה אשר תיכף בשובו לאיתנו יזהר בתכלית במצות הנחת תפילין ובשמירת הש"ק, ואקוה לשמוע בשורה טובה בזה. (אג"ק כרך ד עמ' שטו) *"היתה מונחת על שולחנו פתקא ועלי' כתוב . . "* שלום וברכה! שמח אני להוודע אשר מצבו הולך וטוב, והשי"ת ישלח לו בטח רפואה בקרוב. ובמענה על הודעתו אתמול על ידי זוגתו הרבנית תחי', כי השינה אצלו אינה כדבעי, הנה יסיח דעת מזה לגמרי ואל יחוש לזה, כיון שבטח ממלא הוראות הרופא בזה. ומהנכון אשר תהי' בסמוך למטתו מזוזה כשרה (לאו דוקא על מזוזת הפתח) כמובן אם נצרך - כלי בתוך כלי וכיו"ב. ובידעי חביבותי' לדברי הרב, אזכיר מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אשר אצל כמה מהנשיאים (כמדומה קרוב לודאי, שפרט בשם כ"ק אדמו"ר מהר"ש) היתה מונחת על שולחנו פתקא ועלי' כתוב: שויתי הוי' לנגדי תמיד. ובטח שם כת"ר שי' לבו לזה שעל שלחן הכתיבה והלימוד של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה מונחת מזוזה. - ולהעיר מכלים פי"ז מט"ז שהיו נושאים מזוזה במקל. עיי"ש בתויו"ט. - המקוה להתבשר ממנו אך טוב תכה"י, וחותם בברכת רפואה קרובה, מנחם שניאורסאהן אם יש שכנים בחדרו אולי כדאי להוודע אצלם ע"ד מצבם בתומ"צ בדא"ח וכו'. (אג"ק כרך ד עמ' קנט)

*"יש לנו רבי גדול, ובשליחותו אנו באים!"* בנוגע להליכה לבתי כנסיות - הי' הסדר בזמנים הקודמים שכאשר היו שואלים בבית-הכנסת מניין אתם, היו משיבים: מדאָקשיץ וכדומה, כי, היו פוחדים לומר שבאים *מליובּאַוויטש* שמא יגרשו אותם... אבל כיום, נמצאים בזמן שלא צריכים להתפעל, אלא צריכים לדבר גלויות: הי' לנו ויש לנו רבי גדול, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובשליחותו אנו באים! האמת היא שאי אפשר להסתיר את עובדת היותו "ליובּאַוויטשער". גם אם יתלבש כמנהג המדינה בכל ההידורים (להקפיד שצבע הגרביים יהי' זהה לצבע העניבה, ליטול סיגר בפיו, ולדבר אנגלית רהוטה, וכיו"ב) - יכירוהו ויזהוהו כ"ליובּאַוויטשער"... ובמילא, מוטב לומר מלכתחילה את האמת. - אדמו"ר מהר"ש אמר פעם לא' המשכילים שהקניטו ("ער האָט זיך צו אים געטשעפּעט") עד שאדמו"ר מהר"ש אמר לו "אַ שאַרפן וואָרט", [= ביטוי חריף] והמשכיל שאלו: מניין לך, והשיב לו אדמו"ר מהר"ש: כאשר מכניסים ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו ומסירים ממנו הערלה, ישנם כאלה שמדביקים להם את הערלה על החוטם ("דעם שטיקל לייגט מען זיי אויפן נאָז"), וכך הכרתי - סיים אדמו"ר מהר"ש - על החוטם שלך!... ו"מדה טובה מרובה" - שככל שיתחבא, יכירו ויזהו שהוא "ליובּאַוויטשער". והאמת היא שלא היו מגרשים אותו בגלל היותו "ליובּאַוויטשער" - שהרי "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין" - כי אם, בגלל שהחיצוניות שלו אינה מתאימה עם הפנימיות שהכניסו בו ("די פנימיות וואָס מ'האָט אין אים אַריינגעלייגט"), ובהתאם לכך אומרים לו גם טעם שאינו אמיתי ("אַ פאַלשן טעם"), שמגרשים אותו בגלל היותו "ליובּאַוויטשער". צריכים לומר את האמת, שבאים בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולדבר עם "ברייטקייט", ולא להתפעל מאף אחד, וע"ד המשל (המובא בחסידות) מחכם גדול שאלה שאינם חכמים אינם נחשבים בעיניו כלל... - צריכים אמנם להזהר שלא לפגוע באף אחד ("ניט אָפּרייסן יענעם דעם נאָז"), [= לא לתלוש לשני את האף] ו"דברי חכמים בנחת נשמעים", אבל, ביחד עם זה, צריכים ללכת עם "ברייטקייט", ולא להתפעל מאף אחד. (משיחת כ"ז אלול ה'תש"י) *לקבל החלטות טובות בנוגע להקהלת קהילות* ומודגש ביותר כששבת שובה חל בפרשת וילך - דיש לומר, ש"וילך" רומז על ההליכה וההמשכה מיום השבת שמיני' מתברכין כולהו יומין על כל ימי השבוע בכל השנה כולה. ומזה מובן שבשבת שובה (ובפרט כשחל בפ' וילך) צריכים לקבל החלטות טובות בנוגע להשבתות דכל השנה - הן בנוגע להקהלת קהילות בשבת, והן בנוגע לנתינת צרכי השבת (וכל השבוע) לכל מי שזקוק לכך באופן של הרחבה ותענוג, בשר שמן ויין ישן (וכמודגש בר"ה: "אכלו משמנים ושתו ממתקים"), מעין ודוגמא והכנה להסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר לעתיד לבוא. (משיחת ש"פ נצבים ה'תנש"א, יום ב' דר"ה, וש"פ וילך ו' תשרי ה'תשנ"ב - הערה 82 - דבר מלכות) *"כל יהודי הוא גדול ועצום, מעניקים לו כוחות לפעול"* . . השיחה התפתחה על איזה חשבון הנפש צריכים לעשות כל יום בקריאת שמע שעל המטה, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק שאל את העו"ד שליאסברג, שהיה מייצגם של נידוני המוות ברוסיה הצאריסטית, איזה חשבון נפש הוא עורך כל לילה. ענה העו"ד שליאסברג, שהוא מונה כמה אנשים הציל באותו יום מפסק דין מות. אומר לו הוד כ"ק אאמו"ר, שלא צריכים לערוך חשבון כזה, אלא לחשוב כמה נפשות היה יכול עוד להציל ממות. חשבונו צריך להיות: הצלת נפש אחת לוקחת אצלו 2-3 שעות, ואם ביממה ישנן עשרים וארבע שעות הרי שיכול היה להציל הרבה נפשות. אותו דבר אצלכם, מנהלי ורמ"י ישיבות וחדרי תורה, החשבון אצלכם צריך להיות כמה נפשות הייתם יכולים עוד להציל. על אברהם אבינו אומר השי"ת "ואברהם הי' יהי' לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ", שהכוונה היא הרי לא בני קטורה ובני ישמעאל, כן גם לא בני עשו, אלא הכוונה היא בני יעקב, בני ישראל. לכאורה, היכן אנו רואים את הגוי גדול ועצום של בני ישראל? הרי אנו רואים תמיד איך הורסים ומשמידים את עם ישראל. אלא הכוונה היא, שכל יהודי יחיד הוא גדול ועצום. כל מה שיש לאומות העולם, הם לקחו מבני ישראל, ובכל החכמות, חכמת התכונה וכדומה, בני ישראל הם הראשונים. כשהיו זקוקים למישהו באמונה, לקחו יהודי שהשתמד. זהו "ונברכו בך כל גויי הארץ", כל יהודי הוא גדול ועצום, מעניקים לו כוחות לפעול בהרבצת תורה, ולפעול בעד יהדות. באברהם אבינו כתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך הוי' ", לא רק את התורה והמצוות, אלא לשמור את דרך הוי', הדרך המובילה לשמירת תורה ומצוות, ובגלל כך אומר הקב"ה 'כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו''. ובכוח זה של "ואברהם הי' יהי' לגוי גדול ועצום" תעשו ותפעלו בעבודתכם בהרבצת תורה ויראת שמים. הריני פונה אל תלמידי הישיבות בכלל ואל תלמידי ישיבות תומכי תמימים בפרט, שכל אחד ישקיע עצמו בעבודת הרבצת תורה ויראת שמים ובעזה"י תצליחו. יתן השי"ת לכל בני ישראל למקומותיהם כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה. ישמור השי"ת כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, ביבשה, בים ובאויר. יעזור השי"ת שבח"י אלול בשנה הבאה נהיה כולנו יחד בארץ ישראל על ידי משיח צדקנו. (ספר השיחות ה'תש"ד עמ' קנ-א) *בודאי שיאמר דברי התעוררות ביוהכ"פ ובפרט בשבת שובה* במענה על מכתבו מי"ט מנ"א נעם לי לקרות בו שיהי' ש"צ בבית הכנסת בו הציעו לו שיאמר לפניהם דברי התעוררות בר"ה או ביום הכיפורים. ובודאי שאך למותר לעורר בזה שצריך להיות בר"ה וגם ביוהכ"פ וגם בימים שבינתיים, ובפרט בשבת שובה - שהרי יהי' שם גם אז לפי הקביעות דשנה הבע"ל. אף שמובן - באופן שלא ייגֵעַ את השומעים. ולכן לפעמים צריכים לומר שזהו שקו"ט שיחה ולא דרוש מוסרי. ובטח ימצא אופנים המתאימים ואותיות המתאימות. והשי"ת יצליחו. (אגרות קודש כרך יג עמ' תב-ג) *להקהיל קהילות גם ביום כיפור* לקט חוויות מיוחד מפי תמים, שבהפסקה שבין תפילות יום הכיפורים, הספיק לבקר *ב-16 בתי כנסת!!* וכך מספר הת' ש. ב. ל: בעקבות הוראתו של הרבי - לומר דברי התעוררות ביום כיפור, יצאתי גם אני, בהפסקה שלפני תפילת מנחה, לסבב באזור שיש בו הרבה בתי כנסת, על מנת להספיק כמה שיותר מקומות. חזרתי על 'נקודות חזקות' מתורתו של הרבי בנוגע ליום כיפור, וכן שזהו זמן מסוגל ביותר לבקש על הגאולה, במיוחד בתפילת נעילה. ב"ה היה מאוד מוצלח - בכל מקום בו דיברתי ניכר היה שהדברים עוררו מאוד את הקהל. (גם אני התעוררתי) והם הודו לי שהגעתי. דוגמא לכך, זמן מסויים לאחר מכן, כשהלכתי ברחוב, ניגש אלי יהודי ואמר לי בהתרגשות שעד עכשיו הוא בהתעוררות מהדברים ששמע אז... או למשל בביהכ"נ אחר, ניגש אלי בחור בסיום השיחה וסיפר שהיה לו ענין שמאוד הטריד את מנוחת נפשו וכאשר הוא שמע את דברי הרבי זה ממש הרגיע אותו ועשה לו 'טוב על הלב' - הוא הרגיש שהגעתי אליו כמו 'מלאך משמים'. גם בבתי כנסת בהם היו בדיוק באמצע משהו.. גם שם *ראיתי במוחש שהקהל מחכה לשמוע את דברי הרבי!* בביהכ"נ אחד - כשנכנסתי ראיתי שהם באמצע למכור את העליות למנחה, ובכל זאת הגבאי עצר באמצע ונתן לי לדבר כי הוא אמר ''שהוא אוהב את חב"ד''. בביהכ"נ אחר, כבר היו באמצע ההפטרה, לכן באתי לצאת אלא שאז ניגש אלי אחד המתפללים ושאל אותי למטרת בואי ומשעניתי לו, הוא ביקש ממני לדבר עם רב המקום. הרב הסכים שאדבר אבל בקצרה אחרי ההפטרה מפני שהיו כמה בודדים מהקהל שהביעו את התנגדותכם לכך עקב כך שהם לחוצים בזמן. היה בית כנסת שבו הרב כבר מסר שיעור, אבל בכל זאת, מכיוון שהרבי רוצה שיגיעו לכמה שיותר יהודים, לכן ביקשתי בעדינות מהרב שיתן לי לחזור על דבר תורה בשליחותו של הרבי כי יש לי עוד הרבה מקומות שאני צריך לדרוש בהם והרב הסכים. היה אחד שהביע בקול את מורת רוחו מהעניין אבל בסוף גם הוא הקשיב, כמובן שהקהל היה שבע רצון מתורת הרבי ואחד מהם אפילו התבטא *"שבאמת היה שווה.."* (לעצור את הרב באמצע כדי לשמוע את תורת הרבי). ובמקום אחר, הרב שהיה באמצע השיעור קיצר אותו על מנת שהשליחות של הרבי תוכל להתבצע. אמנם היו שלושה בתי כנסת בהם כבר התחילו מנחה ולא דיברתי בהם אך לפחות עשיתי את המוטל עלי. (מפי בעל המעשה) נמסר מכ"ק אד"ש אשר מי שלא הלך לדרוש בבתי הכנסיות בראש השנה - ישלים זאת השבת. (יומן - ש"פ וילך, ה' תשרי, שבת שובה ה'תשי"א) שלום וברכה! במענה על כתבך, נהניתי מסדרך בר"ה, ובודאי גם ביוכ"פ תסדר תפלתך ודיבורי התעוררות, והשי"ת ימלא משאלות לבבך. המברככם בגו"ר (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כרך יז עמ' שצא) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _*נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!*_ שלום וברכה! נתקבל הפ"נ שלו בעד מר . . . וכשאהי' על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אזכירו לרפואה קרובה, והשי"ת יזכהו שיוכל לבשרני טובות מהטבת מצב בריאותו של הנ"ל, ועליו לעוררו שיחזיק סמוך למטתו מזוזה בדוקה שתהי' כשרה - כמובן שתהי' כלי בתוך כלי, כיון שנמצא הוא בבית החולים - וכן יבדוק המזוזות בביתו והתפילין והציצית של הט"ג והט"ק לו, ויקח על עצמו - בלי נדר - לשמור את שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר והם בחומש תהלים ותניא כידוע, ואם קשה עליו עתה הדבור, הרי אפשר אם הרופאים יסכימו ע"ז שיאמרם במחשבה, ואחכה לבשו"ט ממנו. ובטח זוגתו תחי' של הנ"ל מפרישה לצדקה בכל עש"ק וערב יום טוב קודם הדלקת הנרות, לקופת רבי מאיר בעל הנס. מוסג"פ הקונטרס לח"י אלול וקטע מהר"ד דש"ק מברכים חדש אלול חדש הרחמים, אשר בטח יפרסמם באופן המתאים כדי שיגיעו לחוגים היותר רחבים, בברכת כתיבה וחתימה טובה. (אג"ק כרך ו עמוד שמא - נדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 443)

*"אנו רוצים כולם להתראות עם הרבי, ועל ידי קיום השליחות הנ"ל, נראה אותו כפי שהוא בגוף, והרבי יברכנו בשנה טובה ומתוקה". בעת שאמר דברים אלו בכה מאוד.* . . רואים אנו מסיפור זה שצדקה פועלת גם ברוחניות: הצמח צדק - עם כל סגולותיו, ובפרט הקירובים להם זכה בתקופת הסתלקות אדמו"ר הזקן, כשהי' לבדו עם אדמו"ר הזקן. - אדמו"ר האמצעי הי' בקרעמענטשוג, ר' חיים אברהם הי' אז חולה, ור' משה נשאר בצדה השני של החזית ולא הי' באפשרותו לבוא מחמת המלחמה - והיו לו אז קירובים רבים מצד אדמו"ר הזקן, ונוסף לכך עשה פעולות שונות לראות את אדמו"ר הזקן - כל זה לא הועיל. אך כשפגש יהודי ברחוב - לא בד' אמותיו של הצ"צ (כלומר, לא שהלה בא אל הצ"צ), כי אם בד' אמותיו שלו, של ר' פנחס, ולא בשעה שאמר תהלים וכדומה, כי אם בשעה שחשב איך להשיג גמילות-חסד כדי שיוכל להשתכר - בשביל זה הניח את ענין התפלה (ובפרט תפלה של *הצמח צדק*, שהיא "שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה", וגדלה מעלתה לגבי התורה כיון שעל ידה (ע"י התפלה) נעשה שינוי *בגשמיות*, רופא חולים ומברך השנים (כמבואר באגה"ק), ועי"ז שהניח את התפלה כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות - זכה לראות את אדמו"ר הזקן. בנוגע לפועל: מאחר שתלמידי הישיבות יתרונם בשני דברים: (א) יש להם מה לתת, כיון שנמצאים בד׳ אמות של תורה, (ב) יש להם סגולת המרץ, שכן הוא טבע בני הנעורים, שלכן נקראים בשם "עלם מלשון כח - כדאי ונכון שילכו בראש השנה לבתי כנסיות כדי לעורר את בני ישראל. וכיון שראש השנה הוא שני ימים, ולכל אחד מהם מעלתו המיוחדת: ביום ראשון של ראש השנה "דינא קשיא", ביום שני "דינא רפיא", יום ראשון מדאוריתא, ויום שני מדרבנן, ומאחר שחמורים דברי סופרים, יש לכל יום יתרון על משנהו, ומשלימים זה את זה, עד שנעשים "יומא אריכתא" - צריכים לילך להבתי כנסיות בשני הימים. עלול מישהו לטעון: כיון שיש לי חשבון מסובך של כל השנה, איני יודע מה נובע מן היצר הטוב ומה מן היצר הרע, ועתה ניתנו לי ארבעים ימי רצון כדי שאוכל לחשב את חשבוני - כיצד אוכל להקדיש זמני זה לאחרים? והמענה לזה: "איש לרעהו ומתנות לאביונים" - שגם "מתנות לאביונים" הם "איש לרעהו", ועי"ז שילך לעורר את חבירו - יתוסף לו גם הוא. כל אחד מאתנו רוצה לראות את הרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדי שיפתור את שאלותיו, שהרי לכל אחד ואחד ישנם שאלות (גם מי שאינו יודע שיש לו שאלות), וכדי לפתור אותם צריך לראות את הרבי. והעצה לזה - ההליכה בראש השנה לבתי-כנסיות לעורר את בנ"י, נשמות בגופים, שבזה מקיים רצונו של הרבי, ועי"ז יזכה שהרבי יפתור את שאלותיו באופן של נשמה בגוף. (משיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול ה'תש"י) . . אחר כך דיבר אודות ראשי התיבות של חודש אלול - 'איש לרעהו ומתנות לאביונים', הקו דגמ"ח, ודיבר במעלת הצדקה ברוחניות. בין הדברים אמר שכשהולכים לבתי הכנסיות (לדבר אודות העניינים של כ"ק אדמו"ר הכ"מ) - אין להתפעל, וצריכים לומר באופן גלוי כי היה לנו את הרבי הגדול - כ"ק אדמו"ר הכ"מ, ובשליחותו אנו באים. בהמשך לכך הביא את הסיפור הידוע מאדמו"ר הצ"צ, שע"י שהלווה גמ"ח ליהודי פשוט - זכה לראות את זקנו אדמו"ר הזקן. כ"ק אד"ש סיים את השיחה באומרו: "אנו רוצים כולם להתראות עם הרבי, ועל ידי קיום השליחות הנ"ל, נראה אותו כפי שהוא בגוף, והרבי יברכנו בשנה טובה ומתוקה". *בעת שאמר דברים אלו בכה מאוד.* בסיום אמירת התשליך רקד הקהל ריקוד חסידי סוער, וקרה פעם שבמהלך הריקודים היו אחדים שהחליקו על שפת הנהר... אחר כך שאלו את כ"ק אד"ש האם לנאום לפני הקהל שהיה שם, וענה שידברו בפניהם באנגלית ובאידיש. מיד כשגמרו התשליך, הלכו התמימים לבתי הכנסיות לנאום אודות ענייניו של כ"ק אדמו"ר הכ"מ - כפי שהורה כ"ק אד"ש בהתוועדות האחרונה דשבת קודש [אשר בשני הימים דראש השנה ילך כל אחד ואחד לדרוש בבתי הכנסיות, ובכל יום בבית כנסת אחר]. בדרך חזור מהפארק, עברה התהלוכה דרך רחוב פרזידנט, שם עברו דרך הבית כנסת של הרב מרדכי הארליג, שנוהג לצאת בראש מתפללי בית הכנסת כדי לקבל את פני הבאים ובראשם כ"ק אד"ש. (יומן - יום א' דר"ה ה'תשי"א) *"בודאי ישתדלו במיוחד בשבת זה ללכת . . להקהיל קהילות"* . . רגיל להמשיך בענינים של מעשה בפועל - המעשה הוא העיקר: לכל לראש - בנוגע ליום השבת עצמו - ״להקהיל קהלות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים״, ובפרט הלימוד בענינים השייכים למעשה בפועל - כבכל שבת. ובהדגשה יתירה בשבת פרשת ״אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם״ - שענין זה מודגש ביותר כשמתאספים כולם יחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ״לפני ה׳ אלקיכם״, מקום קדוש, שיש בו ארון הקודש וספרי תורה, כך, שגם ילד קטן (״טפכם״) שנכנס לביהכנ״ס ורואה ארון הקודש מכוסה בפרוכת (עם ציורים כו'), מרגיש מיד בקדושת המקום, ובפרט ילד שקיבל חינוך יהודי כו'. ובודאי ישתדלו במיוחד בשבת זה ללכת - ״וילך״ - לבתי כנסיות ובתי מדרשות כדי להקהיל קהילות (״נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם״) וללמוד תורה לרבים, ובפרט עניני תורה שהזמן גרמא, החל מתורת ג׳ אבות החסידות ע״ד ברכתו של הקב״ה בשבת מברכים חודש השביעי בהענין ד״אתם נצבים היום״, כנ״ל בארוכה. (משיחת ש"פ נצבים-וילך ה'תש"נ) *א גיוואלדיקע מעשה!* השליח ר' גלעד שיחי' גודס מנהל גני חב''ד בחיפה מספר: כאשר הגעתי לרבי בתשרי ה'תשע''ה בתור בחור, נפגשתי בשיחה של הרבי, בה הרבי מבקש שילכו להקהיל קהילות בשני הימים של ראש השנה ועי''ז יזכו לראות את הרבי. מאוד השתוקקתי לראות את הרבי, ולכן תכננתי לעשות זאת, אבל בפועל הצלחתי ללכת בר''ה להקהיל קהילות רק פעם אחת. הרגשתי תחושת החמצה גדולה שפספסתי עניין נעלה כזה ותחושה זו לא הרפתה ממני. הרגשתי חובה לתקן ולהשלים את הענין ולהקהיל קהילות פעמיים ביומיים של ר''ה. בשנה לאחר מכן, כבר הייתי נשוי וגרתי בכפר חב''ד. ובכדי שלא לפספס את ההוראה של הרבי, החלטתי, שהפעם אסע לראש השנה לשליחות למרכז אסנט וכך עשיתי. זכיתי להקהיל קהילות בשני הימים של ראש השנה. לאחר שקיימתי את ההוראה של הרבי, ממש חיכיתי וציפיתי לכך שהרבי יתגלה אלי, כפי שהרבי אמר באותה שיחה, וברוך השם, אחרי תקופה קצרה, זכיתי לכך שהרבי התגלה אלי בחלום מיוחד שנצרב אצלי חזק בתודעה כמו יחידות ממש. אני זוכר שנכנסתי לגן עדן התחתון, *והרבי ענה לי על השאלות שיש לי בעבודת ה'* (בדיוק כפי שהרבי אמר בהמשך השיחה המדוברת - שהרבי יפתור את השאלות שלו) הרבי גם שאל בחלום האם אני חוזר פרקי תניא בע''פ? וכמה? והרבי עורר אותי על כך שצריך לחזור תניא בע''פ ברחוב. לסיום השליח ר' גלעד מעורר את כולם שכל אחד יראה לעצמו זכות שהיא חובה לקיים את הוראת הרבי - להקהיל קהילות בשני הימים של ראש השנה. ויה''ר שעל ידי עצם ההחלטה בעניין נזכה כולנו, לא רק לכך שהרבי יתגלה אלינו אישית, אלא לכך שהרבי יבוא לגאול את כלל ישראל בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש! (מפי בעל המעשה) כאן המקום גם לעורר את היוצאים למבצע שופר - *לנצל את המעמד לחזרה על נקודה משיחה של הרבי*, ואת המקהילים קהילות - *לנצל את הדרך הלוך וחזור למבצע שופר.* *"במדה שאדם מודד בה מודדין לו"* כאשר יהודי טוען: רצוני לעסוק אך ורק בענינים נעלים, ואינני רוצה להשפיל את עצמי לענינים תחתונים כדי לבררם, ולכן אין רצוני להתעסק עם הזולת - אזי הוא עצמו טעון בדיקה, ויש לבדוק מהו מעמדו ומצבו שלו. יתכן שאמנם בענינים נעלים - מעמדו ומצבו הוא כדבעי, היינו, שמוחו ולבו הם כדבעי, אבל דוקא *הענינים הפחותים* - אינם כדבעי אצלו, והוא קשור בהם בכל נפשו . . והעצה היא - התעסקות עם הזולת: כאשר האדם עוסק עם הזולת בהתעסקות פנימיות, ומתעסק גם בענינים של גקה"ט, בזהירות, ובאופן המתאים כדי לבררם - אזי "במדה שאדם מודד בה מודדין לו", והקב"ה מוציא גם *אותו* מהקליפות, הן את כחותיו הפנימיים (נר"נ), הן את המקיף דחי' ומקיף דיחידה, ואפילו את *העצם* מוציא הקב"ה מהקליפות, כך שכל הענינים נשארים בשלימות. וענין זה הוא הכנה לגאולה העתידה, שאז ייפדו כל הניצוצות, במהרה בימינו. (משיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול, ה'תשי"ד) *"זה השער להוי' "* כיון שישנם אלו ההולכים לבתי-הכנסת - ימסרו להם עתה נקודה לחזור בבתי-הכנסת . . וכן הוא גם למעלה - שלא הכל יכולים לגשת תמיד להקב"ה, ולא את כל הבקשות אפשר למסור אליו. בקשות נעלות ביותר - אפשר למסור להמלך, אבל בקשות נמוכות - הרי זה בזיון המלך שימסרו לו בקשות אלה. . . משא"כ בחודש אלול - אזי "המלך *בשדה*", ובהיותו בשדה - אין שום הגבלות, וכמבואר בלקו"ת ש"רשאין (ומוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר: ויכולין) כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות", ויתירה מזו, "מראה פנים שוחקות לכולם". בחודש אלול - אין שום "ממונים", וניתן למסור את כל הבקשות, אפילו הבקשות הנמוכות ביותר, אל *המלך עצמו*, לפנימיותו ועצמותו - שזהו הלשון "להקביל *פניו*", היינו, פנימיות ועצמות המלך. וזהו ענין התשובה דחודש אלול, שהיא "באור *פני* מלך חיים", ש"פני" קאי על פנימיות ועצמות א"ס ב"ה. . . ההוראה מהאמור - בנוגע לפועל: יש לדעת שצריכים ללמוד חסידות. בתורת החסידות הכניסו רבותינו נשיאינו את עצמם ("האָבן זיך די רביים אַריינגעשטעלט"), ועי"ז אנו מתקשרים אליהם, ועי"ז מקבלים אנו את כל ההמשכות בגשמיות וברוחניות. בוודאי צריך להיות לימוד גליא דתורה, קיום המצוות, וקיום המצוות *בהידור*. אבל יש לזכור שתורת החסידות - "דא תרעא לאעלאה", "זה השער להוי'", שעי"ז מקבלים את כל ההמשכות הנצרכות בגשמיות וברוחניות. (משיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול, ה'תשי"ד) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *מבצע תפילין* . . ירשנו נא לפנות אליו בבקשה דלקמן: בוואשינגטאן עובד כעת בצבא בחור אחד ושמו . . . אביו של הבחור הנ"ל הוא יר"א וגם הבחור עצמו הוא רך הלבב ונוח לקבל השפעה טובה, בכל יום יש לו גם מעט זמן אשר פנוי הוא מעבודתו, אפשר להשפיע עליו, בעזה"י, שיניח תפילין, ושיאכל כשר גם במקום עבודתו, הבחור הנ"ל יבקר את כת"ר, ולכן נא לקרבו בגשם וברוח, וגם להודיענו ע"ד תוצאות השפעתו, ותודה רבה מראש. ומדי דברנו ע"ד איש צבא פרטי, אולי יש באפשרות כת"ר להתדבר עם עוד אנשים אחרים אשר יראת ה' נגע בלבם, וליסד ועד להמצאת מאכל כשר לחילים היהודים הנמצאים בעירו, בכמה עירות גדולות נוסדו כבר לעצמם כאלה, ובע"ה הצליחו להציל כמה מבני ישראל ממאכל טרפות. מובן כי עומדים אנו הכן לסייע לכם בע"ה במדה האפשרית. . . בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה הרב מנחם שניאורסאהן יו"ר ועד הפועל (אג"ק כרך א עמ' קא-ב) *מבצע מזוזה* שלום וברכה! בעתו קבלתו מכתבו, בו שואל עצה בדבר החלומות המצערים את זוגתו שתחי': הנה ראשית לכל צריך לבדוק את המזוזות בדירתם, וכן לשאול את זוגתו תחי', אם לא פגעה בכבוד בן או בת בישראל, בימים ההם, ואם הי' איזה פגיעה בכבוד בהנ"ל, אזי תבקש מחילה סתמית בפני שלשה מישראל, היינו שתאמר, שבאם פגמתי בכבוד בן ובת ישראל בשוגג או במזיד, הנני מתחרטת בלב שלם ומבקשת מחילה, וכמדומה לי שכבר אמרתי לו, שקודם הדלקת נרות בעש"ק ובעריו"ט תתן צדקה לצדקת רבי מאיר בעל הנס (רמבעה"ן) כפי יכולתה - שלא להכביד על עצמה ובטחוני אשר אחר כל הנ"ל יקל מעלי' ולאט לאט יסורו ממנ[ה] כל החלומות, ומהנכון שקודם השינה וקודם ק"ש שעל המטה תקרא איזה שורות בזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר, אם באידיש או באנגלית מה שנקל לפני' יותר. בברכה לפרנסה במנוחה. (אג"ק חלק ה עמ' מט-נ)

*"אם להבעש"ט בזמנו ובימיו הי' מתאים להתעסק בכך, יכולים לשער גודל מעלתה של עבודה זו ומה יכולים לפעול על ידה!"* וזהו החידוש של דרך החסידות - מצד היסוד של אהבת ישראל - שלא המתינו עד שיהודים יבואו אליהם, אלא אדרבה, נדדו ממקומם, הלכו ונסעו והתפשטו ("מיט דער גאַנצער התפשטות") בכל מקומות מושבות בנ"י, והביאו עמהם את ה"מאור", והאירו על ידו את "נר ה' נשמת אדם" של *כאו"א* מבנ"י, אפילו אלה שאינם יודעים שחסר להם משהו - תחילה עוררו אצלם את הידיעה וההכרה ע"ד קיומו של ענין שחסר להם והם זקוקים אליו, ואח"כ הסבירו להם ועודדו אותם שלא יתייאשו ח"ו לחשוב שאינם שייכים לזה, אלא ידעו שהדבר הוא ביכלתם, ולא הסתפקו בזה, אלא העמידום על דרך הישר ודרך האמת, והורו להם את הדרך אשר ילכו בה כדי לבוא ולהגיע לכל הדרגות שיכולים להגיע אליהם מצד שורש נשמתם. ולא עוד אלא שבכל מקום בואם גילו ופעלו כל מה שניתן לפעול במקום זה גם מכאן ולהבא - עי"ז שהעמידו מתוכם יהודים שראויים ושייכים להיות (לא רק מושפעים, אלא) גם *משפיעים,* "טופח על מנת להטפיח", וגילו אצלם את "כח המשפיע", כך, שהם עצמם נעשו אלה שמפיצים אור התורה בכל הסביבה כולה. ונקודה נוספת בזה - שהתחלת פעולתו של הבעש"ט להאיר את כל בנ"י והעולם כולו היתה בנוגע לילדים קטנים: ידוע שקודם התגלותו הי' הבעש"ט משמש בתור "באַהעלפער" (עוזר) למלמד תינוקות של בית רבן ב"חדר". "באַהעלפער" - אינו לומד עם התינוקות לימודים נעלים, כמו גמרא עם פירוש התוספות, או אפילו גמרא לבד, או אפילו חומש; תפקידו של "באַהעלפער" הוא להוליך את התינוקות מבתיהם ל"חדר" ומה"חדר" לבתיהם, וללמדם דברים הכי פשוטים - אלא, שענינים פשוטים אלה הם *עיקרי האמונה,* ובמילא ה"ה *עיקר חיותו* של כאו"א מישראל - אל"ף בי"ת, "שמע ישראל", "מודה אני", "אמן יהא שמי' רבא" ו"ברוך הוא וברוך שמו". ובענין זה עסק הבעש"ט קודם התגלותו - ובזה היתה ה"בחינה" שלו ("דערמיט האָט מען אים אויסגעפּרואווט") - בתור התחלת עבודתו להאיר את כל בנ"י והעולם כולו! ובלשון הכתוב "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", ולא עוד אלא שזוהי העצה "להשבית אויב ומתנקם" (כהמשך הכתוב), לבטל כל ההעלמות וההסתרים, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו הידוע. ועפ"ז מובן גם הטעם לגודל ההשתדלות של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהשקיע ריבוי כחות במיוחד בנוגע לתינוקות של בית רבן, ולאו דוקא בנוגע לאלה ששייכים כבר ללימוד גמרא או חומש, או אפילו ללימוד עברי, אלא גם בנוגע לאלה ששייכים רק ללימוד אל"ף בי"ת, ואפילו בנוגע לאלה שגם ללימוד אל"ף בי"ת אינם שייכים עדיין, תבע כ"ק מו"ח אדמו"ר שכאו"א ישתדל להתעסק עמהם כ"באַהעלפער", ולבאר להם עניני יהדות בשפת המדינה - שכן, אם להבעש"ט בזמנו ובימיו הי' מתאים להתעסק בכך, יכולים לשער גודל מעלתה של עבודה זו ומה יכולים לפעול על ידה! (משיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"א) *"ובזה הנני מבקש אתכם, תלמידי אהובי נפשי, אשר תנאמו לפני קהלות ישראל בעת התאספם בבתי הכנסיות בימי החגים הבע"ל"* ב"ה ער"ה תש"ז ברוקלין אל תלמידי התמימים, ותלמידי שאר הישיבות, ד' עליהם יחיו. שלום וברכה! כבר מלתי אמורה זה כמה, על אודות האחריות המוטלה על תלמידי הישיבות ביחס למצבם הרוחני של אחינו בני ישראל יחיו, ואשר על תלמידי הישיבות להתמסר לתעמולה מסודרה בחזוק היהדות בכלל, ולהרבצת למוד התורה וחנוך הכשר בפרט. כל המתבונן למהותם וארחות חייהם של אחב"י בארצוה"ב בכלל והנוער היהודי בפרט, ועל הסיבות של החלישות הרוחנית ר"ל, יבא לידי מסקנא, אשר בתוך תוכיותו של כל אחד ואחד מאחב"י רצוף אהבה ליהדות ולכל דבר שבקדושה, ורק סבות מסבות שונות הן הגורמים אשר לא כל אחד מהם נזהר כדבעי למהוי בקיום התורה ומצות, השי"ת יחוס וירחם עליהם ויתעוררו לתשובה אמיתית ויורה להם הדרך הנכונה ילכו בה. אחת הסיבות העיקריות הנ"ל היא העדר הידיעה והלימוד הבא באשמת החנוך הפגום, והחלישות בלימוד התורה אצל הבעלי עסקים בכלל והנוער בפרט. תלמידי הישיבות! זכרו ואל תשכחו, כי לימוד התורה לשמה גורר אחריו חזוק באהבת השם ואהבת ישראל, זיכוך המדות וההידור בקיום המצות. וכאשר בן תורה, אינו נזהר חלילה בקיום המצות, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אות הוא כי איזו תולעת חדרה גם לכוונתו בלמוד התורה, ובאם הוא חס על עצמו, צריך הוא בעוד מועד לחפש רפואה לחולי נפשו. ומי הוא מהבני תורה, אשר יכול במצבנו זה, להרהיב עוז בנפשו להתפטר מלמלאות תפקידו בחזוק התורה ובהרבצתה וחנוך הכשר, אשר הן הנה מהמצות אשר לא תעשינה בלי השתתפותם של בני הישיבות. דעו נא תלמידי הישיבות, כי בקירוב נפש אחת מישראל ללימוד התורה וקיום המצות, קשורה האהבה המשולשת, אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, ואשר בזכות קיומה של מצוה גדולה זו, אפשר בעזה"י להגיע לנחלה בלי מצרים בהצלחה בלימוד התורה ולהבין עמקי סודותי'. ובזה הנני מבקש אתכם, תלמידי אהובי נפשי, אשר תנאמו לפני קהלות ישראל בעת התאספם בבתי הכנסיות בימי החגים הבע"ל, לבאר להם את יקר תפארת לימוד התורה ולעוררם אשר כל אחד ואחד בכלל והנוער בפרט ישתתפו בשיעורי לימוד התורה. ובכדי להוציא הדבר מן הכח אל הפועל בעבודה מסודרה, טוב אשר תבחרו בועד של תלמידים אחדים ויושב ראש הועד יהי' בא כח מ"מחנה ישראל", אשר מחלקתם "אשל התורה" עוסקת זה מכבר בסידור שיעורי תורה ויסדרו את הענין בעזה"י בכי טוב, ויו"ר הועד יודיעני מכל הנעשה בזה. השי"ת יהי' בעזרם ויברך אותם בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, הדורש שלומם ומברכם *יוסף יצחק* (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חלק ט עמ' קע-א)   *קבלת עול משנה את המהות!* כמידי שנה בשנה, בב' הימים של ראש השנה, התמימים ואנ"ש ב'סעוון סעוונטי' יוצאים לתהלוכה לשכונות הסמוכות על מנת לחזור חסידות בבתי כנסת. מבחינתם זו ממש מסירות נפש. לא קל להפסיד כמה תפילות עם הרבי, במיוחד בר"ה, אבל כשהרבי מבקש אף תמים לא נשאר מאחור. כולם מגוייסים להשלים את תכלית הבריאה - המלכת הקב"ה בעולם - באמצעות מבצע כפול של חזרת חסידות ותקיעת שופר וכמובן שזוכים לראות הצלחה מרובה בכל מקום אליו מגיעים. בראש השנה לפני 4 שנים, באחד מהימים, כשהתמימים חזרו מ'בורו פארק' ל - 770 בדרך שונה מהרגיל, פגשו בדרך בית כנסת שמעולם לא הכירו. אחד התמימים בשם שלום דובער ל. מספר: "ניגשתי לכניסה אך לאכזבתי גיליתי שהמתפללים כבר החלו לצאת. חשבתי לעצמי אולי יש עדיין בתוך בית הכנסת אנשים שאוכל לחזור בפניהם חסידות, ניגשתי לראשון שנקרה בדרכי וסיפרתי לו שהגעתי בשליחות הרבי לחזור חסידות. אך הלה פטר אותי בתנועת יד והוסיף שבשעה 23:00, בעוד מספר שעות, יתקיים טיש, ואם ברצוני לדבר שאגיע לשם. בינתיים, הרחבה הצמודה לבית כנסת החלה להתמלא, החלטתי לנצל את המעמד. והתחלתי לחזור בקול רם על תוכן מאמר של הרבי - ד"ה שיר המעלות ממעמקים - תשמ"ח. השתדלתי לדבר דברים היוצאים מן הלב כמו שהרבי ביקש - שצריך לעורר את בני ישראל - וב"ה בכוחו של הרבי הצלחתי. האנשים, כמובן, מאוד הופתעו מהמחזה הבלתי שיגרתי בעליל. הם נעצרו לשמוע את המאמר והאזינו מרותקים לדברים. לצופה מן הצד, נראה היה כאילו האנשים מסומרים למקומותיהם ואינם יכולים לזוז כביכול. ניכר היה שהדברים חודרים בהם ממש ומעוררים אותם. גם אני בעצמי הרגשתי פתאום איך הדברי אלוקים חיים מחלחלים עמוק לתוכי ומרימים אותי טפח מעל הקרקע. היה ניכר כי גם השומעים חוו חוויה דומה... ממש גילוי אלוקות במוחש! כשסיימתי, היה להם קשה להתנתק מהמעמד המרומם ומבטיהם הביעו הערכה רבה..." כאן המקום גם לעורר את היוצאים למבצע שופר - *לנצל את המעמד לחזרה על נקודה משיחה של הרבי,* ואת המקהילים קהילות *- לנצל את הדרך הלוך וחזור למבצע שופר.* (מפי בעל המעשה) *לארגן שילכו לחזור חסידות בבתי כנסת* . . איתא במדרש "אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי . . אם שמרת את נרי אני משמר את נרך". ובנוגע לעניננו: בעמדנו בסמיכות לימי הסליחות, ראש השנה, ועשרת ימי תשובה - צריכים לילך ולחזר בבתי כנסיות ולהדליק אצל בני ישראל את ה"נר ה' (נשמת אדם)" שבהם ("שמרת את נרי"), ובזכות זה יאיר הקב"ה את ה"נר ה' ", שבו ("אני משמר את נרך"). צריכים לארגן ולסדר שילכו לבתי כנסיות - בחורים, אברכים צעירים, בגיל העמידה וזקנים - כדי לעורר את בני ישראל בנוגע לענינים דימים אלה. וככל שיארגנו ויסדרו הדבר מבעוד מועד, ובסדר מסודר - תהי' הצלחה גדולה יותר. (משיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"א) *כיצד יכול לעסוק בענינים אחרים ?* בידעו שיש בו ניצוץ של משיח, ובכוחו ויכולתו לפעול את הגאולה - כיצד יכול להתעסק בענינים אחרים, לנוח או לטייל, כולל - טיול ברוחניות, "לטייל בפרד"ס" . . כאשר מוטלת עליו האחריות והזכות לפעול את הגאולה!... (משיחת ליל שמח"ת ה'תשמ"ו) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ שלום וברכה! מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ מיו"ד מנ"א, וכשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אקראהו. ובאשר ימי חדש אלול וימים נוראים ממשמשים ובאים - מהנכון הי' לבדוק את המזוזות בדירתם שיהיו כשרות וכן התפילין שלו (ובודאי הט"ק והטלית גדול בודק הוא בכל יום כידוע). והשי"ת ימלא ימי הריון זוגתו תחי' כשורה ובנקל ותלד זחו"ק כשורה ובקל, ויגדלו את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהי' אצלם א חסידישע הויז און א ליובאוויטשער חסידישע הויז. בברכה, *מ. שניאורסאהן* (אג"ק חלק ז עמ' שמח)

*". . ויתפזרו בכל העיר ויחזרו בכל הבתי-כנסיות, "קלויזן" או "שטיבלאַך", ובכל מקום שמתאספים כמה מישראל ולדוגמא: בחנויות ובתי-מסחר . . עי"ז נעשית הדביקות עם עצמות ומהות א"ס ב"ה"* . . ובעמדנו ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט - צריכים לידע ולזכור שהבעש"ט פתח וסלל והראה את הדרך ונתן כחות לכאו"א מאתנו, להיות בעצמו "באַהעלפער" [= עוזר מלמד] ולחזר בעצמו אחר אנשים פשוטים הנמצאים בסביבתו, ולדבר עמהם ענינים פשוטים, ולהאיר עי"ז את נפשם האלקית, "נר ה' נשמת אדם". וכיון שכן, מוטל *חוב קדוש* על כל אחד ואחד (ובפרט אלה שזכו לקבל ולשמוע בעצמם או שמסרו להם הוראות מפורשות בענין זה) לפעול על כל בנ"י הנמצאים בסביבתו - להדליק ה"נר ה' נשמת אדם" שלהם, או להגדיל את האש הקטנה שדולקת לאטה ונראית בקושי ("דער פייער'ל וואָס ברענט שטיל, און קוים קוים אַז ס'זעט זיך אַרויס"), עד שתהי' מדורה גדולה! צריך לידע שאצל כאו"א מישראל ישנו "מעיין", "באר מים חיים" [הן אמת שלפעמים ה"ז מכוסה, ובזה גופא יש מי שהמעיין שלו מכוסה יותר או מכוסה פחות, אבל אעפ"כ, המעיין *ישנו*, וכאשר מסירים את ההעלם והכיסוי, אזי *מתגלה* המעיין], וכיון שטבעם של "מים חיים" שאינם נשארים במקומם (לעצמם), אלא הולכים ומתפשטים למרחוק, כך שעל ידם נעשה "והשקית את העדה ואת בעירם", נמצא, שבכחו של כאו"א מישראל (שיש בו באר מים חיים) *להשקות עדה שלמה מישראל*, ואפילו "את בעירם", דקאי על נפש הבהמית וכל הענינים הגשמיים והחומריים, שתהי' ניכרת שייכותם ליהודים וליהדות ("אידישע ממון, אידישע נכסים, און אַ אידישע קהילה"). וכאמור, ענין זה הוא בכחו של כאו"א, אלא שצריך לגלות זאת בעצמו, וגם, שלא לעשות חשבונות אם ההתעסקות בזה היא לפי כבודו או שלא לפי כבודו, ולא להתפעל מהעובדה שלפעמים יצטרך להדליק ה"נר ה'" ע"י לימוד "קמץ א' אָ", ע"י אמירת "שמע ישראל", או אפילו ע"י תרגום "שמע ישראל" לאנגלית... כיון שיהודי זה אינו מבין עדיין בשפה המקורית. ויה"ר שהחל מח"י אלול, שבו מתחילה עיקר ההכנה לשנה הבאה, ייצא כאו"א עם הכחות שנותנים לנו הרביים, ומתוך שמחה וחיות, לעבודת השנה הבאה - *להאיר* (ע"י ה"נר ה' נשמת אדם" שבו) בד' אמותיו, ברחוב ובכל הסביבה. ועד שפועלים ש"לכל בני ישראל . . אור במושבותם", כפי שהי' קודם הגאולה הראשונה, שאף שבכל ארץ מצרים היתה מכת חושך, "שלשת ימים" ועוד "שלשת ימים", מ"מ, "לכל בני ישראל הי' אור במושבותם" - כן הוא גם קודם הגאולה האחרונה במהרה בימינו, שאף ש"החושך יכסה ארץ", שבכל העולם שורר חושך אפילה, "וימש חושך", "אַ געוואַלדיקער חושך", עד כדי כך ש"יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב", "עס רירט זיך ניט פון אָרט"... [= לא זז מהמקום] - לא מתפעלים בנ"י מהחושך השורר מסביב, וכאו"א פועל להאיר בד' אמותיו ובחלקו בעולם. ועי"ז פועלים קיום היעוד "קומי אורי כי בא אורך" - ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן. . . ובנוגע לפועל: ובהקדמה - שהסדר של אמירת מוסר [אמירה בעלמא, לצאת י"ח באמירת מוסר בלבד] לא הי' נהוג בליובאַוויטש, אף פעם, ועאכו"כ עכשיו, אלא, שכאשר יכולים לנצל זה באופן שיבוא מזה פועל טוב, אזי אין זה "מוסר" ("עס ווערט אויס מוסר"), כי אם, הכנה והכשר להדבר טוב (ע"ד הכשר מצוה) שיבוא מזה. ועד"ז בעניננו - שכוונת הדברים האמורים לעיל היא שיבוא מזה *פועל טוב* - שבני הישיבות הנמצאים באהלה של תורה, וכל אלה שאינם עסוקים כ"כ בענינים גשמיים וחומריים שגם הם בכלל "פרחי כהונה" [ואם ישנם כאלה שרוצים להצטרף עליהם, מה טוב ומה נעים] - ינצלו את הזמן שנשאר עד ר"ה (ויוהכ"פ) ויתפזרו ("פאַנאַנדערלאָזן זיך") בכל העיר (ועד"ז בנוגע לאלה שנמצאים בערי השדה) ויחזרו ("אַרומגיין") בכל הבתי-כנסיות, "קלויזן" או "שטיבלאַך", ובכל מקום שמתאספים כמה מישראל, [ולדוגמא: בחנויות ובתי-מסחר, ב"קלאָב" של יהודים שעוסקים באבנים טובות ומרגליות, וכיו"ב. - אלא שצריכים למצוא את הדרך המתאימה להבטיח שלא יחשבוהו לאדם "לא נורמלי", כי אם לאדם מן השורה ("מער-ווייניקער אַ מענטש מיט מענטשן גלייך"...), ובמילא יהיו מוכנים לשמוע את דבריו], ולומר להם מה שצריך לומר להם ("אַריינזאָגן אָט דאָס וואָס מ'דאַרף אַריינזאָגן"), מהו ענינו של "אלול" ומה הם ענינם של "סליחות", ולהסביר להם ענינם המיוחד של *י"ב הימים* מח"י אלול עד ר"ה, שבהם יכולים - בשעתא חדא וברגעא חדא - לתקן את כל העבר במשך י"ב חדשי השנה, כך, שבבוא ר"ה, יום הדין והמשפט, יהי' "ושפטו העדה . . *והצילו* העדה", ויזכה כאו"א עם בני ביתו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. ויש להוסיף ולהבהיר שבענין זה אין מקום לחשש מפני ביטולה של תורה - כי: לכל לראש - איתא באחרונים, שבחודש אלול (ובפרט בימי הסליחות), גם לומדי תורה ("לומדים") ממעטים בלימודם, ומוסיפים בתפלות ותחנונים, אמירת תהלים, עניני מוסר כו' (ענינים שאינם שייכים ישירות ללימוד התורה), ומזה מובן גם בנוגע להוספה בצדקה רוחנית. ונוסף לזה, יש מעלה יתירה בצדקה רוחנית - שאין זה באופן *שיחסרו* לו אותם שעות שהוצרך למעט בלימוד התורה, אלא אדרבה, שעי"ז *יתוסף בלימוד התורה גופא* [כלומר: נוסף לכך שעי"ז נעשית הדביקות עם עצמות ומהות א"ס ב"ה, ענין היחודים, שהוא *למעלה* מתלמוד תורה (כדאיתא בכתבי האריז"ל), יתוסף עי"ז גם בלימוד התורה גופא] - כפי שדרשו חז"ל על הפסוק "מאיר עיני שניהם ה'", וכמ"ש רבינו הזקן בפירוש הכתוב "צדקה תרומם גוי", שע"י נתינת הצדקה, צדקה גשמית או צדקה רוחנית, "נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה", שבמיעוט זמן יצליח בלימודו בהצלחה רבה ומופלגה שלא לפי-ערך כחותיו! וכאמור, צדקה רוחנית זו היא גם ההכנה לקבלת צדקתו של הקב"ה, "לך הוי' הצדקה", לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. (משיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"א) *להתפלל בותיקין בשביל לחזור דא"ח* אצל אדמו"ר האמצעי היו הרבה חסידים שהתפללו בראש השנה במנין ותיקין כדי שיהיה להם זמן לחזור דא"ח. ("רמ"ח אותיות" אות פח) *"דווקא לימוד זה שייך לכל אחד"* בנוסף לחזרת דא"ח בבתי כנסת, פעל ר' יוסף רייצעס גם במסירת שיעורי תניא בישיבות הליטאיות. במשך תקופה מסויימת למד תניא עם קבוצת אברכים בישיבת 'מיר'. "באחד השיעורים", מספר ר' יוסף, "שאלו אותי למה לומדים דווקא תניא, ולא ספרי חסידות אחרים כמו ה"נועם אלימלך" או "קדושת לוי". היו לי בראש כמה תשובות אפשריות, וביניהן שרבינו הזקן הוא נשמה חדשה או צדיק גדול, ולכן יש חשיבות בלימוד תורתו דווקא; אך מכיוון שמדובר בשאלה רצינית לא רציתי לומר לפניהם סברות כרס, וחשבתי שהטוב ביותר להעביר את השאלה לרבי, וכך תהיה לי תשובה ברורה ואמיתית. "פניתי אל הרב חדקוב, המזכיר הראשי של הרבי, שהיה מלווה את הרבי לביתו בכל לילה, וביקשתי ממנו להעלות את שאלתי לפני הרבי. כעבור זמן חזר אלי הרב חדקוב עם תשובת הרבי, וזה תוכנה: "יש שתי שיטות לימוד עיקריות - השיטה הליטאית, שאותה כינה הרבי 'הגיון והסבר', והיינו שלומדים הכול לעומק ובאופן יסודי ומובן. והשיטה של חסידות 'קוצק' וחסידות 'גור', שאותה כינה הרבי 'הברקה וקיצור', והכוונה היא שמבריקים בקצרה את העניין. השיטה של 'הברקה וקיצור', המשיך הרבי, הייתה שייכת בעיקר לצדיקים וליחידי סגולה והם למדו באופן הזה מהסיבות שלהם. ואילו השיטה של 'היגיון והסבר', שייכת ומתאימה לכולם, ובמיוחד כיום. התניא, סיכם הרבי, הוא ספר הבנוי בשיטת 'הגיון והסבר', ולכן דווקא לימוד זה שייך לכל אחד בדורנו, שכן כך הוא יכול ללמוד ולהבין את דברי החסידות". (בית משיח גליון 1071) שלום וברכה! בזה הנני למלאות את ידידי, ומעמיס עליו, לחזור מדי שבת בשבתו מאמרי דא"ח ברבים בבתי כנסיות של אנ"ש, ה' עליהם יחיו, שבת קבועה בכל בית כנסת וכנסת, וחוזר חלילה. ונכון הדבר במאד אשר באותו בית הכנסת שיחזור בשבת יסדרו במוצאי שבת קדש התועדות אנ"ש מתפללי בית הכנסת ההוא, ביחוד ובמודגש לשם עונג רוחני באהבת רעים ובספורי צדיקים וחסידים, ושלא לערב בזה שום מגביות של כסף יהיו איזה שיהיו, ויהי' כולו מוקדש לשמה של מזון רוחני, והשי"ת יהא בעזר ידידי ויצליח לו למלאות את מלאכתו זאת בהצלחה ברוח ובגשם. והנני ידידו עוז הדו"ש ומברכו *יוסף יצחק* (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע חלק יז עמ' רעג) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"עידוד חזק" מדברי הספרי* בספר 'מנורת המאור' לרבי יצחק אבוהב (חלק חמישי, פרק ראשון, אות ה') הובאו דברי הספרי: "מי שאינו מניח תפילין יש עליו שלוש-מאות ענשין"; בשיחת כ' במנחם-אב תשכ"ח (שיחות-קודש תשכ"ח, כרך ב, עמ' 425 ואילך) הזכיר הרבי דברים אלו, אך כדרכו [=בלשון נקייה] הזכיר ענין זה בסגנון חיובי - כל המניח תפילין ניצול משלוש-מאות עונשין! [הרבי ציין כי על-אף שדברים אלה אינם מופיעים בספרי שלפנינו - הרי גדולה מזו מצינו בכמה מדרשים והלכות שאינם במהדורות שלפנינו אך הובאו בספרי הראשונים (שסמכותם אינה מוטלת בספק כלל)!] הרבי דייק שמדברי הספרי משמע כי *"על-ידי הנחה* (חד-פעמית) *זו*" ניצול משלוש מאות עונשין, אף שבכל יום ויום מחוייב מחדש בהנחת תפילין. ומזה מובן - שגם מי שכבר יצא מגדר "קרקפתא דלא מנח תפילין" וכבר הניח תפילין פעם אחת או יותר (שאז לרוב הראשונים (נסמנו בלקוטי-שיחות, כרך ו, עמ' 272; וראה גם 'כד הקמח' לרבינו בחיי, ערך תפלין מנורת המאור שם. ועוד) שיש להשתדל לזכותו בכל יום מחדש. "מדבר הספרי ניתן להפיק עידוד חזק... תוספת כוח... תוספת עידוד - בהנוגע לפועל, ולא לדרשה קאתינא, אלא אכן בנוגע לפועל כדי להוסיף אומץ בהנוגע לעניינים של הנחת תפילין; ויהי רצון שעל-ידי הנחת תפילין-של-יד (שעל-ידם נפעלת) "בין עיניך היו שניים", ונגלה כבוד הוי', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר - כפשוטו", סיכם הרבי את דבריו באותו מעמד. *"שמירתו של הקב"ה"* בכלל – ישנו ציווי "לא תנסו את ה' אלקיכם", מלבד בנוגע למצות צדקה – עלי' אומר הקב"ה *"ובחנוני* נא בזאת גו'". *ועד"ז* בנוגע למצות מזוזה – שקיומה קשור עם ה"שכר" דענין השמירה. ולכן צריך הרמב"ם להדגיש שתוכנה של מצוה זו – "יחוד השם של הקב"ה ואהבתו", ושולל בתכלית את דעתם של ה"טפשים" שעשו מצוה גדולה זו "כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כו'", ולכן מסיים "בריך רחמנא דסייען" – כדי להדגיש שענין השמירה שבמזוזה היא כתוצאה מענין המצוה, היינו, שמירתו של *הקב"ה* (היפך הענין ד"קמיע של הניית עצמן"). ומדייק לכתוב "בריך *רחמנא* דסייען", בלשון *ארמי* דוקא – ע"ד סיפור הגמרא שרבינו הקדוש שלח מזוזה לארטבון, אינו יהודי, באמרו ששולח לו "מלה דאת דמא לך והיא *מנטרא לך*", ולא כמתנה של אבנים טובות ומרגליות שזקוקים לשמירה, וענין זה מרמז הרמב"ם בכתבו זאת בלשון ארמי – לשון המובן גם לאינם יהודים. (משיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון ה'תשד"מ)

*"הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה, ויאריכו ימים ושנים"* לאחר הניצחון הגדול במלחמה והניסים הגדולים שאירעו בו, המשיכו חסידי חב"ד ליובאוויטש בעולם כולו במבצע תפילין, בעידודו של הרבי. בתוך כך, היו ששאלו את הרבי מדוע המבצע ממשיך, והרי המלחמה הסתיימה בניצחון גדול? על כך השיב הרבי ביום ט"ו טבת תשכ"ח שנכון אמנם שהמלחמה הסתיימה בניצחון גדול, אבל צבא השונאים עומדים הכן על גבול ארץ ישראל מכל הרוחות, לעשות חלילה כלה ביהודים, היו לא תהיה, ורק היראה והפחד שלהם מעכבת. ודי למבין. וגם, ישנה עוד סכנה גדולה ש"מצפון תיפתח" וגו' (כשהכוונה היא לסכנה הגדולה מכיוון הגבול הצפוני) ה' ישמור, וסכנה זו גדלה יותר מאז הניצחון, ובהרבה, אלא שאין ענינו של הרבי להפחיד את בני ישראל שליט"א - כי אם לעוררם ולעודדם אשר הכל תלוי בתשובה ומעשים טובים שביד כל אחד ואחד לעשותם, ובפרט מצוה שמטילה יראה ופחד על האוייבים כמו מצות תפילין. לעידוד המשך המבצע - הצטרפו גדולי ישראל מכל גווני הקשת של היהדות החרדית, ביניהם גם אדמו"רים, רבנים וראש ישיבות. גדולי האדמו"רים והרבנים חתמו על כרוז שקורא לכל החרדים לדבר ה' להיחלץ לפעולה, ולהצטרף להמשך המבצע. שלוש שנים מאז החל המבצע, ביום ל"ג בעומר שנת תש"ל, התקיימה התהלוכה החגיגית המסורתית מול 770. הרבי נשא שיחה בפני אלפי הילדים והמבוגרים שנכחו בתהלוכה, ואמר: כיון שנוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלוש שנים, שגם אז דובר על הבטחת הקדוש ברוך הוא בתורתו "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם", והוכרז על ההוספה במצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה, ויאריכו ימים ושנים. חב"דפדיה *"שזכות מצות מזוזה שומרת ומגינה"* "והעיקר שיהיה על פי תכלית פעולת המזוזה, אשר כמובא בספרים, מרומז זה בראשי-תיבות שומר דלתות ישראל. ועל פי הזוהר הק' שזהו שאמר הכתוב ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, זאת אומרת שזכות מצות מזוזה שומרת ומגינה לא רק בבית, כי אם גם צאתך ובואך מעתה ועד עולם". (מכתב של הרבי לרב רוזן, רבה של רומניה)

*". . כשבא ו"מקהיל קהילות" ומוסר להם את דבר ה' . . אזי עליו למסור זאת . . כמו משה רבינו . ."* . . וכאן ישנה ההוראה, שהן כאשר לומד את הענין בתורה - שאז הרי בוודאי [שצ"ל בהתלהבות:] כשהוא תופס ש"הקדוש ברוך הוא קורא ושונה כנגדו" - אזי אין אצלו כל ספק שזה צריך להיות "באימה וביראה וברתת ובזיע", אח"כ, כשבא ו"מקהיל קהילות" ומוסר להם את דבר ה', שדבר ה' הוא שכך וכך צריכים להתנהג במקום זה ובזמן זה, עאכו"כ המצוות שהזמן גרמא - אזי עליו למסור זאת (עם כל הפרטים) - עם כל ה"שטורעם" ועם כל החיות של "אימה ויראה וברתת ובזיע" כמו משה רבינו, וכפי שהקב"ה ע"י משה רבינו הראה זאת ע"י כתיבת פרשיות נוספות בתורה. (משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי ה'תשל"ט) *כשמתנהג באופן הראוי אזי מוסרים בידו את ה"מפתחות" של ביהמ"ק* איתא בגמרא: "משחרב הבית בראשונה נתקבצו כתות כתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם, ועלו לגג ההיכל, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך, וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם". ונקודת הלימוד וההוראה מסיפור זה - שה"מפתחות" של בית המקדש ("די שליסלעך פון דעם אידישן ביהמ"ק") של כלל ישראל ושל העולם כולו, נמצאים *בידי הצעירים* ("באַ דער יוגנט אין האַנט"), "פרחי כהונה", דכיון שכאשר "זרקום (את המפתחות) כלפי מעלה", "יצתה כעין פיסת יד *וקיבלתן* מהם", מוכח, שמפתחות אלה היו אמנם המפתחות של ביהמ"ק *שנמסרו בידם,* ואילו היו זוכים להיות "גזברין נאמנים", היתה הברירה בידם *להמשיך ולהחזיק בידם* המפתחות של ביהמ"ק, *ולא למוסרם לאף א'* (גם לא להקב"ה), ובמילא, הי' ביהמ"ק נשאר בשלימותו! . . וביאור הענין בנוגע לביהמ"ק הרוחני דכללות ישראל: *"פרחי כהונה"* - הם בני הישיבות, ויושבי אוהל בכלל, שאין להם עסק כ"כ עם גשמיות וחומריות העולם, עניני מסחר וכיו"ב, אלא עיקר התעסקותם היא בלימוד התורה ועניני קדושה בכלל, ענינים השייכים *לבית המקדש.* - צריכים רק להשתדל להיות *ראויים* לתואר "פרחי כהונה", ע"י ההנהגה המתאימה: בחור-ישיבה צריך לקבל על עצמו להיות נתון תחת מרות הנהלת הישיבה, המנהל רוחני, ולשמור על הנהגות וסדרי הישיבה, הן בנוגע לשמירת הזמן דסדרי הלימודים, והן בנוגע לקו התפלה – אריכות התפלה (לאלה השייכים לכך), ולכל הפחות התבוננות קודם התפלה, או לכל הפחות תפלה מלה במלה (מבלי לחטוף), והן בנוגע לקיום כל ההוראות של הרבי (או ששמע מהשלוחים של הרבי) ע"ד ההתעסקות באהבת ישראל, אהבת התורה או אהבת השם. וכשמתנהג באופן הראוי לתואר "פרחי כהונה" - אזי מוסרים בידו את ה"מפתחות" של ביהמ"ק: *"מפתחות"* - משמשות לפתיחת הדלתות וסגירתן, ועל זה ממונה ה"שוער" שבידו מוסרים המפתחות, שתפקידו לפתוח את הדלתות ולהכניס את אלה שיכולים להכנס, ולסגור את הדלתות בפני אלה שאינם יכולים להכנס. ובפשטות: אם מכניסים את כולם - אין צורך במפתח, כיון שיכולים להשאיר דלת פתוחה, ואם אין מכניסים אף אחד ח"ו - שוב אין צורך במפתח, כיון שיכולים להשאיר את הדלת נעולה, או שיכולים לעשות ד' כתלים סתומים ללא דלתות כלל. וכיון שבביהמ"ק יש דלת עם מפתח, כך שיכולים *לפתוח* את הדלת או *לסוגרה* (מ"ם פתוחה או מ"ם סתומה), על כן צריך לומר, שיש כאלה שיכולים להכניסם לביהמ"ק מיד, ויש כאלה שאי-אפשר להכניסם מיד. - העזרה שבביהמ"ק היתה אמנם באופן שכל בנ"י היו יכולים להכנס בתוכה, "מועט המחזיק את המרובה", באופן ש"עומדים צפופים ו(אעפ"כ) משתחווים רווחים", אבל, כדי להכנס לביהמ"ק הי' צורך *בהכנה* - להיות *טהור.* "לומדות", [למדנות] או שאר ענינים כיו"ב - לא היתה נדרשת כדי להכנס לביהמ"ק; הדבר היחיד שנדרש הוא ענין *הטהרה.* וענין ה"טהרה" הוא - כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מקוואות (לאחרי שמקדים ש"אין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים", ובלשון חז"ל "לא המת מטמא ולא המים מטהרין", "אלא גזירת הכתוב היא . . ואעפ"כ רמז יש בדבר") - "לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות . . והביא נפשו במי הדעת טהור", ועד שיבוא "אותו הזמן" ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד (שלא תהי' דעה אחרת מלבד "דעה את ה'") . . שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' *כמים לים מכסים".* זוהי איפוא ההכנה היחידה הדרושה כדי להכנס לבית המקדש - *דעה ישרה ואמונה טהורה*, אשר, לאמיתו של דבר, ה"ז נמצא אצל כל בנ"י שהם "מאמינים בני מאמינים", אלא, שצריכים להביא זאת מן ההעלם אל הגילוי, ואז נעשים ראויים להכנס לבית המקדש. *למה לא פתחת את הדלת של ביהמ"ק בפני יהודי זה ?!...* וכיון שה"מפתחות" של ביהמ"ק נמצאים בידיהם של "פרחי כהונה" - בני הישיבות - צריכים לידע *שעליהם מוטלת כל האחריות* בכל הקשור לכניסת בנ"י לביהמ"ק: בני הישיבות ויושבי אוהל בכלל שנמצאים בד' אמות של הלכה, ד' אמות של תורה וד' אמות של תפלה, - כידוע שגם בתפלה ישנו השיעור של ד' אמות, כפי שדרשו חז"ל ממ"ש "אני האשה הנצבת עמכה בזה", "מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה" (כמובא גם להלכה), וכפירוש התוס' ש"עמך משמע בתוך ארבע אמות, משום דכתיב עמכה מלא בה"א, כלומר שלא הי' יושב בתוך ארבע אמות שלה, כי אם בחמישית" - אינם יכולים להסתפק בשיעור ד' אמות שלהם, אלא צריכים להשתדל להכניס עוד יהודים לד' אמות אלה, כיון שלהם ניתן הכח *לפתוח את הדלתות של ביהמ"ק* כדי שקהל נוסף מבנ"י יוכל להכנס לביהמ"ק. אם רק ישנו יהודי, איש או אשה, נער או זקן, שאולי ראוי הוא להכנס לביהמ"ק - צריכים ה"פרחי כהונה" להשתדל שהדלת של ביהמ"ק תהי' פתוחה לפניו, כך, שמצדם לא תהי' מניעה לכניסתו לביהמ"ק; אלא, שכיון שהם אלה שפותחים את הדלתות, מוטלת עליהם האחריות *להכין* את הנכנסים שיהיו *טהורים* מ"דעות הרעות", להטבילם ב"מי הדעת טהור", ואז יוכלו להכנס לביהמ"ק, ולהצטרף לכל אלה ש"עומדים צפופים ומשתחווים רווחים". ומזה מובן שאותם "פרחי כהונה" אינם יכולים להסתגר בביהמ"ק, ולומר "הנה מה טוב ומה נעים"... ומה נוגע לנו הענינים המבלבלים שמחוץ לביהמ"ק - דכיון שהמפתחות של ביהמ"ק נמסרו *בידם*, הרי, כשיהודי טוען להקב"ה למה לא הכניסוהו לביהמ"ק, מעבירים את הטענה לה"שוער" שמחזיק בידו את המפתחות: *למה לא פתחת את הדלת של ביהמ"ק בפני יהודי זה?!...* ועד כדי כך גדולה האחריות המוטלת על ה"פרחי כהונה" - כאמור לעיל שאילו היתה הנהגתם כדבעי למהוי, "גזברין נאמנים", היו הם נשארים בעלי-בתים על ה"מפתחות" של ביהמ"ק, ובמילא, לא הי' אף א' יכול להכנס ולכבוש את ביהמ"ק! (משיחת ח"י אלול ה'תשי"א) *"המכין מצעדי גבר"* סיפור של השגחה פרטית משנה שעברה - מספר השליח הרה''ח ר' יואל שיחי' פורסט: כמנהג בית ישראל ב'בין הזמנים', עשינו אף אנו טיול משפחתי בצפון, בלי יותר מדאי תכנונים.. בבוקרו של יום, כשאמרתי את ברכות השחר והגעתי לברכה - "המכין מצעדי גבר", התלוותה אליה כוונה מיוחדת בהשראת הטיול המתוכנן.. לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר באחד הכפרים, הגענו לאחד היערות באיזור הר תבור, וצילמנו קליפ פשוט למשפחה והחברים בו תקענו בשופר. לאחר מכן החלטנו לבדוק מה יש בהמשך כביש הכורכר... לפתע בסיבוב התגלה לעינינו במרחק 4 מטר מהכביש - מתחם צבאי מאולתר עם 100 חיילים, אוהלים, רכבים, וציוד צבאי. אמרתי לאשתי חייבים לעצור ולתקוע להם בשופר... הרכב נעצר על הכביש, ירדתי מספר מטרים, פניתי למפקד ושאלתיו: אפשר לתקוע לחיילים בשופר לכבוד חודש אלול? המפקד השיב: צריך לתקוע! ומיד הרים קולו: "חיילים לרחבה לשמוע שופר", ולי אמר: "תגיד מספר מילים". עליתי על מיכלית המים שעמדה ברחבה ודיברתי על אלול - המלך בשדה, ועל הזכות הגדולה לשמור על יהודים בארץ הקודש, סיימתי בברכות לחיילים המרוגשים ומשפחותיהם לשנה טובה ומתוקה ותקעתי בשופר... "המכין מצעדי גבר" - להגיע ליער צדדי כביכול בטעות, כדי לתקוע לחיילים בשופר, להביא להם ד"ש מהרבי ולהעלות להם חיוך על הפנים. תודה לרבי שהייתי שליחו, תודה לה' על הזכות. (מפי בעל המעשה) ונסיים בפתגם מספר היום יום - ה אדר א': ''בלי שום צל ספק וספק ספיקא, הנה בכל מקום מדרך כף רגלינו, הכל הוא לזכות ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה, ואנחנו כל ישראל שלוחי דרחמנא אנו, איש איש כאשר גזרה עליו השגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקודש, אשר הועמסה על שכמנו''. *"לפרסם לכל אנשי הדור"* ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל־בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום־יום הכללית, גם ב"כל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא". וביחד עם הזכות - יש לכל אחד מאנשי דורנו אחריות לקבל על עצמו את ה"שופטיך" ו"יועציך", ולציית להוראות ועצות טובות שלו - ובלשון רבים ("שופטיך" ו"יועציך"), ריבוי משפטים וריבוי עצות, נוסף על כך שזה בא (ומיוסד על ההוראות והעצות) מ"שופטיך" ו"יועציך", "מאן מלכי רבנן", ורבותינו נשיאינו בדורות שלפני זה - שאז יש לזה גם התוקף המובן לכל א' בבחי' עצה טובה (לא רק בדרך ציווי), שאפילו אם הוא אוחז מעצמו (ואפילו אם יש לו סיבה ע"פ תורה ושו"ע ממה לאחוז מעצמו), הרי יחיד ורבים הלכה כרבים - כדעת ה"שופטיך" ו"יועציך" - רבים. וע"י הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - נעשה עי"ז גופא המעין והתחלה דקיום התפלה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל), במכ"ש מזה ש"סוף מעשה במחשבה תחלה" עאכו"כ שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא הדברים בדיבור, כולל ובמיוחד - שהנה הנה באה הגאולה. (משיחת ש"פ שופטים ה'תנש"א) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_