לימוד חסידות

*"צריכים לפעול שלכל לראש יתחילו ללמוד חסידות"* כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים בכל י"ג העיקרים, שביניהם גם האמונה בביאת המשיח. אבל אעפ"כ, כדי שהאמונה לא תהי' בבחינת מקיף, אלא תאיר בפנימיות ותפעל בחיי היום-יום במחשבה דיבור ומעשה שיהיו חדורים בהכנה לביאת המשיח - הרי זה ע"י לימוד פנימיות התורה, לימוד תורת החסידות דוקא. - גם כאשר לומדים חסידות יכול להיות *לפעמים* שלא יועיל הדבר לפעול שהאמונה בביאת המשיח תחדור בפנימיות, אבל ללא לימוד החסידות בודאי *לא יתכן* שהאמונה בביאת המשיח תחדור בפנימיות. וכאשר לומדים חסידות, הרי סוף-סוף פועל הדבר, והיינו, שהולכים ומתקרבים צעד אחר צעד עד שהאמונה בביאת המשיח מתחילה להאיר בפנימיות במוח ובלב, ופועלת במחשבה דיבור ומעשה שהם עיקר הכל. וכשם שנתבאר לעיל (ס"ל) שעכשיו אין פנאי לויכוחים ("אויס'טענה'ן זיך"), אלא לכל לראש צריכים לעשות בפועל - כן הוא גם בנוגע ללימוד החסידות, שעכשיו אין פנאי להתווכח ולהסביר לכל אחד בפרטיות את ההכרח שבלימוד החסידות, אלא צריכים לפעול שלכל לראש יתחילו ללמוד חסידות, וכאשר יתחילו ללמוד - לא על מנת לקנתר ח"ו, אלא כדי לראות מהי תורת החסידות - אזי יקויים "טעמו וראו כי טוב הוי' ", - פעם אחת הגיע אדמו"ר הזקן לשקלאָב, בתקופה שבה סבלו החסידים רבות מרדיפותיהם של המתנגדים, וכאשר עלה על בימת בית-הכנסת כדי להשיב על הטענות והשאלות שהכינו עבורו, אמר תורה קצרה - כפי שנהג בתקופה ההיא לומר תורות קצרות, וכדרכו - בניגון: "טעמו וראו כי טוב הוי', פאַרזוכט און זעהט אַז דער אויבערשטער איז גוט"... וכשירד מהבימה, רצו אחריו כמה מנינים של אברכים, אשר במשך הזמן נעשו מעמודי החסידות! צריכים איפוא להשתדל שיתחילו ללמוד תורת החסידות, וכאשר רק יתחילו ללמוד, אפילו באופן של טעימה - "טעמו", אזי יראו - "וראו" - את ה"טוב הוי' " שבתורת החסידות, ואשר ללא תורת החסידות אי אפשר לצאת מהבוץ והחושך שבו נמצאים, ולאידך גיסא, גדול כחה של תורת החסידות לפעול גם על מי שרק מתחיל לעסוק בה, כמשל הנכנס לחנותו של בשם, שגם כאשר עדיין לא לקח כלום, קלט כבר ריח טוב. וכיון שפנימיות התורה היא "טל תורה", "טל שעתיד להחיות בו את המתים", הרי בודאי פועלת היא עצירת המגיפה, ויתירה מזה, שמלכתחילה לא יהי' ענין של מיתה ח"ו, ועי"ז מקרבים את ביאת המשיח - שהרי "הנה זה עומד אחר כתלנו", "ער שטייט הינטערן וואַנט", וע"י לימוד החסידות פועלים שיבוא ויתגלה מעבר זה של הכותל ("פון דער זייט וואַנט"), ויוציאנו מהגלות, במהרה בימינו. (משיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג) *אי אפשר לשער כמה השליחות פעלה!* כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה, הנהיג את הסדר, שבזמן הקיץ, במשך שבועות אחדים, נוסעים הבחורים, וגם קצת מהאברכים, לבקר במקומות שונים בארצות-הברית, וגם מחוצה לה, ומדברים שם אודות עניני יהדות, תורה ומצוות בכלל, וגם אודות עניני חסידות והפצת המעיינות בפרט. וענין זה הוא באופן ד"נפש עמל עמלה לו" (כמוזכר לעיל בהמאמר), היינו, ש"הוא עמל במקום זה", והרבי הנשיא מעורר רחמים רבים ו"עומל לו במקום אחר" - שנוסף על ההצלחה בשעת מעשה, ישארו אח"כ פירות ופירי פירותיהם על הימים והחדשים והשנים והשמיטות הבאות לאח"ז, אפילו כאשר הם בעצמם אינם יכולים לשער (שהרי לא כל פעם יכול הזולת לדעת) את הרושם - והעיקר בנוגע לפועל ממש - שפעל הביקור במקום פלוני לזמן מסויים, או הדבר תורה שהשמיעו במקום פלוני, בנוכחות איש פלוני או אשה פלונית. *"ע"י . . יפעלו אצלם . . גילוי פנימיות הנפש"* וכדי שהתחלת הענין תהי' מתוך מצב-רוח ואווירה של יום-טוב (כמובן גם מהמבואר בלקו"ת בענין חנוכת הבית) - הנה התחלת הנסיעה היא מהתוועדות חסידית, ובפרט התוועדות שבה משתתפים עשרות מישראל, שנערכת בקשר לגאולה של נשיא בישראל, וכפי שאמר שזהו ענין של הצלת התורה (כנ"ל ס"א), באופן נסי, שראו כל עמי הארץ את הנס בגלוי, ויתירה מזה, שהם בעצמם הסכימו לזה, ע"ד מ"ש "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". וכאשר התחלת הנסיעה היא מתוך המרחב, המרחב של נשיא ישראל, בעל השמחה - אזי מתנהלת הנסיעה כולה באופן של הרחבה, ומביאים את המרחב האמיתי - המרחב של הקב"ה, ע"י המרחב של התורה (ומצוות), ש"ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" - בכל מקום, לכל האנשים והנשים והטף שיפגשו עמהם. ולכן, יאמרו "לחיים" כל אלו שנוסעים בנסיעה זו, ותהי' נסיעתם באופן ש"בשמחה תצאו ובשלום תובלון", ואפילו "ההרים והגבעות" - שהם מונעים ומעכבים ההליכה בדרך ישרה, הנה לא זו בלבד שלא יהיו מונעים ומעכבים, אלא שגם הם יסייעו בעבודה זו, ומתוך שמחה - "יפצחו לפניכם רנה", "וכל עצי השדה ימחאו כף" - שגם אלו שהם בבחינת "עצי השדה", שהם "אילני סרק" (כדאיתא בתו"כ על הפסוק "ועץ השדה יתן פריו", שאילני סרק עתידין לעשות פירות, שזהו גם מ"ש "אז ירננו כל עצי יער"), הנה ע"י מילוי השליחות של הרבי, בעל השמחה, יפעלו אצלם הענין ד"(ימחאו) כף" - שהו"ע גילוי פנימיות הנפש, כמבואר בלקו"ת בפירוש הכתוב "קומי לך". והעיקר, שיפעלו על "עצי השדה" שיהיו נושאי פירות - "מאי פירות מצוות", היינו, שיעשו מהם לומדי תורה ומקיימי מצוות בהרחבה, הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל העולם. (משיחת י"ג תמוז ה'תשי"ט) *"בפרט ביום השבת"* . . ובקשר עם חג הגאולה עצמו - לעשות גם את כל ההכנות המתאימות לסדר התוועדויות בקשר עם חג הגאולה בכל מקום ומקום ביום המתאים לפי תנאי המקום - ביום די"ב תמוז, או י"ג תמוז, או בשני הימים, או גם - בימים שלאחרי זה, ובפרט ביום השבת. והתוועדויות שבהן כו"כ מישראל מתאספים יחדיו, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק -בקבלת החלטות טובות והוספה בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי', ובפרט - בהפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה. (משיחת ש"פ חוקת ה'תנש"א) *למה לא מדווחים?* בשבת פרשת בלק תשכ"ט דיבר הרבי, ᤜל כך שהנהלות ישיבות תומכי תמימים, אינן מדווחות לו אודות התלמידים החוזרים דפי גמרא ומאמרי דא"ח בעל פה. בהמשך לכך כתב הרב יצחק מאיר שיחי' גוראריה משפיᤜ בישיבת תומכי תמימים במונטרᤜאל (קנדה) מכתב לרבי, ובו סיפר ᤜל הקפדתו לבשר לרבי את מצב הבחורים בלימוד, וᤜל השתדלותו לדווח בהדגשה אודות ריבוי חזרת דא"ח בעל פה ואת הצלחת הדברים. לפיכך שאל האם דברי הרבי שלא כותבים לו מכוונים גם אליו, ושמא דיווחיו השוטפים אינם מספיקים וכיצד הוא יכול להשתפר בᤜנין? ᤜל כך השיב לו הרבי בכתב יד, במכתב מתאריך "למחרת י"ב-י"ג תמוז" בלשון הזאת: ותומכי-תמימים דמאנטרᤜאל - היחידה המודיᤜה ולא לה נתכוונו. וד"ל. (תשורה משמחת נישואין גוראריה י"ד כסלו ה'תשᤜ"ב) *"קודם צריך להיות תורה שבכתב"* בכמה מקומות אומרים דרשה קודם קריאת התורה, אך הזמן היותר ראוי לכך הוא לאחר קריאת התורה. (ראה לקט הליכות ומנהגי שבת קודש עמ' צו מתוך יחידות שנדפסה במוסף עת חבד"י: הרבי התעניין בדרשה ש... דורש מדי שבת מברכים - האם דרכו לדרוש לפני קריאת התורה או לאחרי', עניתי שלפני הקריאה. הוא שאל: הרי הסדר הוא שקודם צריך להיות תורה שבכתב ורק אחר כך תורה שבעל פה). *כשדורשים* לאחר קריאת התורה, ישנם שנהגו לומר אשרי ולהכניס את ספר התורה להיכל קודם הדרשה (ואז על הש''ץ לומר איזה מזמור קודם אמירת הקדיש, ראה אגרות קודש חלק כ עמ' רפג), ויש שמכניסים ספר-התורה לאחרי הדרשה כדי לא להפסיק בין אמירת 'אשרי' לקדיש. ובכל מקום יעשו לפי מנהגו. (שלחן ערוך אדמו"ר הזקן עם ביאורי הלכה הלכות שבת סימנים רמב – ש) במענה על מכתבו מכ"ט סיון, נעם לי לקרות בו שהרבה בזמן האחרון בשיעוריו בדא"ח ובודאי לא יסתפק גם בזה כידועה הוראת תוה"ק תורת חיים שצריך לילך מחיל אל חיל והרי זהו תכלית ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בכדי שמבחי' עומד שבה עמדה קודם ירידתה תתעלה לבחי' מהלך, ואין הדבר תלוי אלא ברצון איש הישראלי, כי היכולת בזה ניתנה לכאו"א, וכבר ידוע ושכרו מבואר בכ"מ ומהם בדרז"ל על הכתוב אם בחקותי תלכו ופירשו רז"ל שתהיו עמלים בתורה ונתתי וגו' וכל הברכות המפורשות בפרשה. בברכה לבשו"ט בכל האמור וע"ד אביו שי', וכן בהנוגע לההחלטות הטובות בימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבע"ל וקיומם בחיי היום יומי. (אגרות קודש כרך יג עמ' רנב) על כך ועוד בהרחבה בעלון השבועי המצורף היוצא לאור ע"י: *'מטה הקהלת קהילות העולמי – 770'* _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ אקוה שיבשרני טובות שגם בנו של מר... שי' התחיל להניח תפילין, און וואס דארף ער זיך שפילן מיטן אויבערשטען? [= ומדוע לו 'לשחק' עם אלוקים?] (אג"ק אגרת תתקלח) . . בימים אלו בפרט צריך לבדוק התפילין שלו וכן המזוזות בדירתו ושתמיד – בלבד במקרה יוצא מן הכלל – יהי' לבוש טלית קטן כשר בציציות בדוקות בכל יום כדין. (אג"ק חלק יא עמ' שפז)