| נשלח ב-11/7/2004 19:09 |
 |
| |
בשביס-זינגר
הייתי בארה"ב השבוע והוצאתי ספר מן הספריה שמזמן לא קראתי שם הספר "פון מיין טאטענס בית דין שטוב"
של הסופר האידי בשביס זינגר
הספר מעורב עם הומור אידי ציני אבל מצד שני מתאר בצבעים קודרים את יהדות (החרדית)פולניה לפני פרוץ מלחמת עולם השניה.
לא קראתי את הספר בתרגום לעברית אני מניח שקיים תרגום
מה שמעניין הוא שהגם הוא עזב את היהדות החרדית הוא לא שולל אותה לגמרי הוא מסוגל לראות את הצדדים היפים שבה
אבל ההרגשה שהוא מעביר בך הוא שזה עמד לפני פשיטת רגל
שמצב הרבנים היה בכי רע
היהודים החרדים היו מאוד פרימטיבים רוב העמך היו בורים וגסים היה אליטות של אדמורי"ם
אני לא יכול להתאפק מלהשוות את זה לעירי בוטשאש של עגנון
שם עגנון מתאר עיר של לומדים הוא מתאר את היהדות החרדית אחרת לגמרי
מי שקרא את שניהם שיכתוב מה הוא חושב עליהם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 19:41 |
|
| |
אכן "בית הדין של אבא"ראה אור בספרית פועלים
"אותם יהודים שבתוכם אני חי -אין ביניהם אנשים גדולים או קטנים איש אחד מקדיש יותר זמן לתורה השני משנן תהיליםלאחד פנאי יותר ללימודי קודש האחד נאלץ לעבוד יותר לפרנסתו אף אחד אינו מתחרה ברעהו והעיקר אין רדיפה אחר ממון הם שחררו עצמם מהגרוע שביצרי לב האדם התאווה ליהיות עשיר"
ולוואי,ציטוט אחד מיני רבים מספרו של יב"ז "החוזר בתשובה"שכולו שבחי היהדות החרדית מול החילוניות וערכי התרבות של העולם המודרני
כלך אצל יפות!!!!!!!!
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 21:21 |
|
| |
עורבא,
האם תואיל להסביר את הסיפא של דבריך?
דוד,
את הספר שציינת לא קראתי, אבל ספרו 'השטן מגוריי' משוח מצד אחד בביקורת חדה ומצד שני רווי כאב על מצב היהודים בתקופת התפרצות התנועה השבתאית.
מה חשבת על ספר זה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 21:26 |
|
| |
לטעמי, ספרו היפה ביותר הוא "העבד". מי שקראו - יבין אל נכון מדוע.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 21:34 |
|
| |
קראתי את העבד אני מסכים שבתור ספרות זו היא הספר הכי יפה שלו
הסיפור והסיגנון
אבל בהשטן מגורייא ובית דין של אבא זה יותר ביקורת וספר היסטוריה מאשר סיפור
מה שמיוחד בספרו בית דין של אבא הוא כי זה מתאר את מצב היהודים מכלי ראשון בזמנו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 21:47 |
|
| |
הסופרים היהודיים בשנים שבין שתי מלחמות העולם, בעיקר אלה שעזבו את מולדתם במזרח אירופה אל עבר "העתיד" - קרי, אמריקה וא"י - הרבו לבקר ביצירתם את "העולם הישן". למרות שאכן היתה התערערות מסויימת של התרבות היהודית והממסד הקהילתי בעיירות המרוחקות מן המרכזים במז' אירופה, דוקא בין המלחמות, היתה גם פריחה תרבותית יחסית של התרבות היהודית בערים (עיתונות, חינוך וכו'), והיצירות הספרותיות שנכתבו באמריקה (וגם מעט בא"י) אינן מבטאות זאת כלל. חוקרי ספרות התקופה, טוענים שיש לכך שתי סיבות עקריות:
א. הגזמה הנובעת מביקורת אידיאולוגית.
ב. הגזמה הנובעת מרצון להצדיק את העזיבה, ולטשטש את רגשות האשם על השארתם מאחור של חברים, משפחה וקהילה.
היצירות מבטאות עולם הולך ונעלם, ובד"כ עושות זאת בלא רגשות נוסטלגיים ו/או רומנטיים, אלא להפך - עם הרבה ארס, ציניות וכעס. אפיונים אלה נעלמו כמעט לחלוטין, (באופן מובן אולי) מן היצירות שנכתבו, ע"י אותם סופרים, לאחר השואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 02:02 |
|
| |
דוד יום (מה שלום הסיבתיות ?)
אינני חושב שיש מקום רב להשוות בין בשביס זינגר ובין רש"י עגנון, ולמעשה כבר ציינתי זאת פעם כאן בפורום (לינקזעצער ?). עגנון היה סופר מעמיק מאוד, הוא היה מודע היטב ל'עניין היהודי' וכל ספריו, או על כל פנים רוב ספריו, סובבים סביב ה'בעיה היהודית'. וזאת בניגוד לבשביס זינגר אשר לדעתי הינו סופר שטחי למדי.
חשוב לי להדגיש, אינני שולל את כישרונו של זינגר כסופר. לית מאן דפליג שספריו הינם קריאים מאוד ומושכים את הלב. לאמיתו של דבר אין לך רומן פורנוגרפי משובח יותר מאשר כל אחד מספריו ה'עסיסים' של זינגר [המתח המיני בין הגיבורים הוא מוטיב חוזר בכל ספריו]. אמור מעתה, אם כן, שראוי לכל יהודי משכיל להכיר את ספריו של זינגר.
ברם, כאמור בהשוואה לסופרים כגון עגנון, או אפילו ביאליק, אתה יכול לראות את ההבדל התהומי. זינגר מתייחס ליהדות כאל פולקלור חביב. הוא מודע לכך שהיהדות הינה תופעה מיוחדת מאוד, אולם הוא לא מעמיק בה די, ואין בספריו נסיון להתייחס למלוא הקפה של התופעה היהודית. סיפוריו הם בגדר של אנקדוטות משעשעות ומעניינות, אך הם רק בגדר 'קצה הקרחון'.
בניגוד גמור לכך, עגנון חושף לפני הקורא את עולמה הפנימי של היהדות. הוא פורש לפניך את האמונה התמימה ומולה את לבטי הכפירה והאפיקורסות. ספריו מתארים את המתח בה נמצאה היהדות החל מתקופת ההשכלה ועד ימינו, ואת עולמם הפנימי של היהודים שחיו באותה תקופה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 08:07 |
|
| |
התכוונתי להבדל בין הזווית ראיה על יהדות פולניה
את ההבדל איך שעגנון מתאר בספרו בוטשאטש את יהודי עירו
ואיך שזינגר מתאר את אנשי ווארשה בערך באותו תקופה
בהנחה ששנייהם מתארים את המציאות שהם ראו אותו
אני תוהה האם ההבדל הייתה בדרך הסתכלות או שהיה הבדל בין בוטשאטש שהייתה שונה מווארשה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 08:11 |
|
| |
בל נשכח שחצי מוועד העיר בוורשה היו חברי בונד.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 08:46 |
|
| |
כמעט ואין מקום להשוואה בין עיר גדולה ורב-תרבותית (בוודאי בהקשר היהודי) בפולין, לבין עיירה יהודית בגליציה.
גם המבטים של שני הסופרים שונים במהותם, ונובעים גם מן הבחירות השונות שעשו בחייהם המציאותיים והיצירתיים: אחד בחר לעלות לארץ ואחד בחר לחיות בניו יורק, אחד בחר להמשיך לחיות כשומר תורה ומצוות ואחד כחילוני, אחד בחר לכתוב בעברית ואחד ביידיש ובאנגלית, וכו'...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 01:06 |
|
| |
אמשלום
אתה מפספס את כוונתי שניהם גם עגנון בספרו עיר ומלואה
ובשביס זינגר בבית דינו של אבא כותבים את קורות עירם
ואודת האנשים אשר חיו בה וכ"ו
וכשאתה קורא אותם אתה רואה את ההבדל באנשים אשר מתוארים שם בבוטשאטש עיר של אליטות ווארשה עיר שרובם חסידים עניים או אדמורי"ם שרלטנים או במקרה הטוב טיפשים שעסוקים לריב עם הרבנית או גנבים וסתם ארחי פרחי
תוקן על ידי - DavidHume - 13/07/2004 1:28:54
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 01:42 |
|
| |
דוד,
בסיפור ה"בעל תשובה" מזינגר הוא מתאר את היופי והטהרה שבדת לעומת החיים הריקים ורדיפת אחרי התאוות של ההמון החילוני. אך בנספח לסיפור הוא כותב "הודעה של המחבר" שכל מה שכתבת הוא רק לשם יצירה ותיאור של התמימות ושלוות הנפש של האיש הדתי, אבל זה אינו משתקף את אמונתו והרגשתו כלפי הדת כלל, ולהיפך (ממשיך זינגר) הוא אינו שייך כי הוא זה להאמונה העיוורת והחיים הפרימיטיבים של הדתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 07:27 |
|
| |
דיויד,
אני מצטערת אם פספסתי את כוונתך.
רציתי להצביע על כך שהתיאור בשתי היצירות נובע מעיני היוצר, לא פחות מאשר מן המציאות כפי שהיתה, וש(כמעט) הכל תלוי בעין המתבונן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 08:44 |
|
| |
מעשה באדמו"ר ששלח שנים מחסידיו לעיר הגדולה וכשחזרו ספרו את אשר ראו.
פתח האחד וספר שהעיר הגדולה מלאה בתי כנסיות ובתי מדרשות ואנשיה עוסקים בתורה מצוות וגמילות חסדים.
ענה השני ואמר העיר הגדולה מלאה זמה ותועבה גזל וחמס.
שאלו החסידים את הרבי איך תתכן כזו סתירה.
ענה הרבי כל אחד ראה את מה שהוא חיפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 08:48 |
|
| |
.
לא בוצ'אץ' של עגנון, ולא וורשה של בשביס זינגר, אינן אמתיות יותר מאשר כתריאליבקה של שלום עליכם.
כולן, יציר עיניו הכשרוניות של המספר. וביקורת, לא תמיד הועברה מתוך שנאה. בעיני תמיד עומדים זה מול זה, חמת זעמו השוצפת של מנדלי מו"ס בביקורתו על השטעטל, לעומת ההומור הדק בו מותח שלום עליכם את ביקורתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2004 09:06 |
|
| |
שלום מואדיב
אינני מתכחש שבעיקר הסיפורים הם אינטרפטציה אישית וסובייקטיבית של הסופר .אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם לגמרי ולומר שאין קורטוב של אמת בסיפורים של זינגר גם כי הספר הנ"ל אוטוביאוגרפיה שלו
אני מניח כי זוית הראיה של הסופר מושפעת ע,י המציאות כפי שהיא באמת at least to some extend
|
|
|
|
|
