ר"ע ובר כוכבא-תשובה ליעקב

ליעקב.

כתבת: <"אם נכונה השערתי, הרי שחלקו של רבי עקיבא במרד היה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים", ולא "נושא כליו של בן כוזיבא המלך" כדברי הרמב"ם">.

שאלת: <" האם יתכן לומר שכוונת חז"ל "בימי ריב"ל גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש" היא על מרד בר כוכבא?">

ושאלת: <"מה יש? ההשלכות כל כך קשות שלאף אחד אין אומץ להרים את הכפפה?">

לדעתי, שאלתך אינה שאלה, ההשלכות אינן קשות, והשערתך אינה נכונה.

כפתיחה, שאלה אחת לי אליך:

האם לפני שכתבת את דבריך, עלה בדעתך, ולו לרגע, שייתכן שגם הרמב"ם ידע מדברי הגמרא בברכות, שנאמר בה, שר"ע נתפס על שהיה היה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים" ואעפ"כ כתב שר"ע היה "נושא כליו של בן כוזיבא המלך"?

אתה הבנת, שחלקו של רבי עקיבא במרד, היה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים", ולא "נושא כליו של בן כוזיבא המלך", כדברי הרמב"ם".

ואילו אני הבנתי, ש:

סיפור הגמרא אינו סותר לדברי הרמב"ם.

גם הבנתי, שאף אם הקהלת קהילות ולימד תורה ברבים", היה מעשה מרד, לא היה זה כחלק ממרד בר כוכבא.

ייתכן שר"ע לא נתפס על שהקהיל קהילות ולמד ולימד תורה ברבים, אלא בגלל סיבה אחרת.

ואף אם נאמר שהוא נתפס מפני שקהיל קהילות ולימד תורה ברבים, עדיין ייתכן לומר שהוא לא נהרג בשל כך.

שהרי מלשון הגמרא ניתן להבין, שהסיפור אינו "סיפור בהמשכים", אלא של צירוף קטעים שונים מזמנים שונים, שיש להם מקשר משותף.

======

מה כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א הלכה ג'?

"רבי עקיבא חכם גדול, מחכמי משנה היה, (ראה קידושין דף מ"ט עמוד ב':"על מנת שאני חכם - אין אומרים כחכמי יבנה, כר' עקיבא וחביריו"), והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה *אומר עליו*, שהוא המלך המשיח".

ואף שלא מצאנו במקום שהוא, שרבי עקיבא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, עדיין ייתכן לומר, שמקורו של הרמב"ם הוא הירושלמי, (תענית פרק ד הלכה ד), המספר שכאשר היה רבי עקיבא רואה את בר כוכבא ,הוא היה *אומר* זהו המלך המשיח". ואף שנאמר רק שהיה אומר ולא נאמר שהיה עושה "מעשים" כל שהם, הרי ייתכן, שהרמב"ם הבין מירושלמי זה, שר"ע לא הסתפק בקריאות "יחי המלך המשיח", ותליית תמונותיו על שלטי הדרכים, ואת העבודה הקשה, הוא השאיר לאחרים, אלא שהוא גם נתן גיבוי לדבריו במעשים בשטח, וישנם "משכילים" הטוענים, שר"ע לא "נגרר" אחרי בר כוכבא, אלא היה ממארגני ויוזמי המרד, (ראה את דברי רי"א הלוי, דורות הראשונים, עמ' שיב), ולדבריהם, גם תלמידיו הלכו בעקבותיו, ולחמו ומתו במרד, (אך ראה ב"אגרות קודש" מכ"ק אדמו"ר (זצ"ל), כרך ט סוף עמוד סד, שכתב במכתב למחבר ספר: "ביאורו דל"ג בעומר /דזהו/ תלוי במלחמת בר כוכבא, הנה זה היפך הש"ס, אף שנמצא בספרי המשכילים".

הביאור מופיע לא רק בספרי המשכילים, ר"י זכריה שטרן, אב"ד שאוועל, (תקצא-תרסד), כותב בסוף ספרו "תהלוכת האגדות", דף מ עמ' ב' טור ב, (שנדפס בסוף חלק ב' של ספרו שו"ת זכר יהוסף): "וכידוע מהרוגי מלכות, בעבור היותם מסבבי הקשר, ואמרם ביבמות ס"ב ע"ב ...", שנהרגו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה, והיינו שלא היו בעצה אחת בתכסיסי מלחמה בקנאתם זה...", וראה גם מש"כ הרב שלמה גורן, בספרו "מועדי ישראל" עמ' רצט).

הרי גם ר"י זכריה שטרן, שאין לאיש כל ספק, שהוא ידע מדברי הגמרא בברכות, שנאמר בה, שר"ע נתפס על שהיה היה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים", כתב ב*מפורש*, שמותם של הרוגי המלכות ומיתת תלמידי ר"ע ותלמידיו היתה במרד, כמארגנים וכלוחמים.

ואף שלפי הירושלמי, היה ר' עקיבא קורא לו "*מלכא* משיחא", ולפי הרמב"ם, בהל' תעניות (פ"ה ה"ב) "דימו כל ישראל וגדולי החכמים *שהוא מלך* המשיח". ובהלכות מלכים (פי"א הלכה ב'), כתב: "ודימה הוא (ר"ע) וכל חכמי דורו שהוא *מלך* המשיח", וכן נראה גם מהבבלי (סנהדרין דף צ"ז עמוד ב'), שמנה את שנות מלכותו, בין שאר המלכויות של ישראל, בימי הבית השני: "ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה". ואף מהנאמר בדף צ"ג עמוד ב' נראה, שהחכמים ערערו רק על טענתו שהוא המלך המשיח, ולא על עצם "מלכותו", אעפ"כ לא מצאנו במטבעות, התעודות והשטרות, שנמצאו במדבר יהודה, הן בואדי מורבעאת והן במערת האגרות, שהוא נקרא "מלך", אלא או "שמעון בן כוסבה נשיא ישראל", או "הנשיא על ישראל", אעפ"כ נראה, שמעמדו כנשיא היה מקביל לזה של מלך, כעין ששנינו במשנה בהוריות פ"ג (דף י' א') על המקרא: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד'): "איזהו נשיא זה מלך", וראה את מאמרו של הרב גורן ב"מחניים", שבו הוא כותב, שהוא נקרא בכל התעודות והמטבעות נשיא ולא מלך; משום שלפי המבואר ביחזקאל (פרק לד פסוק כד: "וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי". פרק לז פסוק כה: "וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם"), יקרא מלך המשיח לעתיד לבא, נשיא ולא מלך. לכן הכתירו גם אותו לנשיא, לאות התגשמות נבואתו של יחזקאל לימות המשיח. אבל לאמיתו של דבר מעמדו היה כמלך לכל דבר.

======

מהו פירושו של "נושא כליו"?

בשמואל א פרק יד פסוק א: "ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו...", פירש המצודת דוד-"נושא כליו - כלי מלחמתו".

בשמואל א פרק טז פסוק כא: "ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים", פירש הרד"ק- "נושא כלים - נושא כלי זיינו".

בשופטים פרק ט פסוק נד: "ויקרא מהרה אל הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני", פירש המצודת דוד-"נושא כליו - כלי זיינו".

======

מהו פירושו של "נושא כליו" ברמב"ם?

האברבנאל, (ישועות מלכו, העיון הראשון, פרק ד), מפרש את דברי הרמב"ם: "והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך", שהוא נתן לבר כוכבא סיוע בתחום ה"צבאי".

המהר"ץ חיות, (אמרי בינה סימן ו, "כל כתבי" עמ' תתקמג, טור ב) ,כותב: "שהיה תומך בו בכל עוז, וכן היה הענין בר' עקיבא, *אשר החזיק ידי בר כוזיבא, והיה מחזיק בידו נגד הרומיים, ותפסו אותו ודנו אותו כמורד במלכות*, ובשעת מיתתו יצאה בת קול... אשריך שיצאה נשמתך בטהרה... ועדיין לא הספיק להם להעם בשורה זאת, דעדיין חשו העם ע"י *שהיה ידו בקושרים ומורדים נגד אומה המושלת*,... ויצאה בת קול... כי היתה כוונתו רצויה ומקובלת לפני הקב"ה", והוא מסיים "וכל ענין חורבן ביתר ובן כוזיבא יתבאר אי"ה במ"א בארוכה", (ולא ידוע לי אם רצה השם, ואיה מקומו).

הוא אינו מפרש, במה התבטאה התמיכה "בכל עוז", או במה "היה מחזיק בידו נגד הרומיים", אך ברור בדבריו שהרומאים"תפסו אותו ודנו אותו כמורד במלכות".

======

ויש שלא פירשו את הירושלמי כרמב"ם.

ה"ספר יוחסין", (מאמר א ערך רבי עקיבא, עמ' 53), שולל את הבנת הרמב"ם לחלקו של ר"ע במרד, וכותב: "ואמר הרמב"ם ז"ל בסוף משפטים, (צ"ל סוף שופטים), כי היה נושא כליו של בן כוזיבא *מלך ביתר*, שחשב שהיה משיח, אבל במדרשות לא מצינו שהיה נושא כליו, אלא בעבור שהיה משבט יהודה והיה מנצח, נתן לו גושפנקא, ואמר "דין הוא מלכא משיחא", אך כאשר "ראהו שלא היה מריח נתייאש ממנו".

הספר יוחסין "יצר" סיפור בר כוכבא, המורכב מדברי הבבלי ודברי הירושלמי, ואילו הרמב"ם כלל לא "התייחס" במשנה תורה, (אף שכתב ברפ"ד של איגרת תימן, שהמשיח צריך להיות מרח ודאין, לסיפור הבבלי על בר כוזיבא, (סנהדרין דף צג עמוד ב):

"בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין – קטלוהו".

דמות בר כוכבא המורכבת מהבבלי והירושלמי ניתן למצוא גם בדברי ה"צמח דוד", (שנת תתפ), שכתב: ש"עשה את עצמו משיח, וע"כ נקרא בר כוכבא, מפני שדרש ואמר, שעליו נאמר דרך כוכב מיעקב", שגם הוא יצור כלאים, שהרי לדברי הירושלמי, לא הוא עצמו אמר שעליו נאמר דרך כוכב מיעקב", אלא היה זה רבי עקיבא שאמר עליו כן, ובבבלי לא מובא פסוק זה בסיפורו.

האדמו"ר מסטמאר, עושה בספרו ויואל משה, (דף קמג טור ב בסופו), נסיון ליישב את הסתירה בין הבבלי לירושלמי, בדרך מיתתו של בר כוזיבא, והוא טוען ש"לא בחינם עשו זה חז"ל שהרגוהו,... כיון שראו שאינו מלך המשיח, א"כ הוי במלכותו לפני הזמן של ביאת המשיח, סכנה גדולה לכלל ישראל, ומי יודע מה היה עוד ח"ו יותר אילו היה מתארך ממלכתו יותר, וע"כ בחרו חז"ל את הרע במיעוטו להרגו ולבטל ממלכתו וראו בזה הצלה פורתא", והוא מספר (בעמ' נ): "בעת שעמדתי על קברו של ר"ע בקייץ הזה [תשי"ט] בטבריה, עלה בדעתי איזה רעיון לתרץ דברי ר"ע שלא טעה, אלא היה סיבה גדולה מן השמים, לדרוש אז כן, וחשבתי טעם נכון לדבר, אלא שאין רצוני להאריך".

גם רי"א הלוי, ("דורות הראשונים", סוף פרק מא, עמ' שטו, הערה פד), שולל את מעורבותו של ר"ע במרד, ולדבריו, אף שנאמר בירושלמי ומדרש איכ"ר, (פרשה ב ד"ה ד בלע ה'), "רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא", הרי לדעתו, כל תמיכתו של ר"ע בבן כוזיבא היתה, שקרא לו "המלך המשיח", וגם זה היה רק *בזמן שלטונו בירושלים*, ולא כאשר החל לסבול אבידות כבדות בקרב על ירושלים, וכ"ש לא כאשר היה במצור-ביתר, שלא נמלט אדם ממנה עם נפילתה. הוא טוען שהעובדה שר"ע לא נעצר כמשתתף במרד, היא ראיה, שר"ע מעולם לא השתתף במרד או עודד אותו, ועל דברי הרמב"ם, שר"ע היה נושא כליו של בר כוזיבא, הוא כותב: "ואין חפצינו לדבר על דברי הרמב"ם סוף הלכות מלכים, שהיה ר"ע בביתר נושא כלי בן כוזיבא, שהדבר ידוע כי בענינים כאלה לא עסקו רבותינו הראשונים, ולא היה זה מעין מלאכתם", שהם כדבריו בחלק שני של ספרו עמ' 664, בפרק "אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים", ששם כתב: בהערה לח: "אבל רבותינו לא היה מלאכתם חקירת דברי הימים".

======

*מתי הפסיק רבי. עקיבא להאמין שהוא המלך המשיח?

לדברי רי"א הלוי,היה זה כאשר החל לסבול אבידות כבדות בקרב על ירושלים,

לדברי ה"ספר יוחסין'', כאשר "ראהו שלא היה מריח נתייאש ממנו", אך לדעת הרמב"ם, אף לקראת ה"סוף", כאשר החל בר כוכבא להפסיד במלחמה, לא עזב אותו ר"ע, שהרי הרמב"ם כתב בהלכות מלכים, (פרק יא הלכה ג): "*ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו*", מדבריו ברור, שרק עם מותו התברר להם "שאינו", ולא לפני כן, וכך כתב גם הרדב"ז שם, "ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מרח ודאין או לא, לא חזר בו רבי עקיבא... עד שנהרג, אז התברר לכל, שלא היה משיח". (אף שבדבריו סיפור המורכב מדברי הבבלי ודברי הירושלמי).

======

*מלכות בר כוכבא בירושלים*

ואף שאין כל התייחסות בחז"ל למלוכת בר כוזיבא בירושלים, הרי היו מה"אחרונים" שטענו, שבתקופה מסויימת הוא השתלט גם על ירושלים, ותקופה זו היא מלכות ה"שנתיים וחצי", שעליה מספר הבבלי, במסכת סנהדרין דף צג עמוד כ "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא", שהיו לפני הנסיגה לביתר.

וגם ייתכן, שקריאתו של רבי עקיבא לבר כוכבא, "המלך המשיח", החלה בתקופה שבה מלך בירושלים, ובאותה העת החל או בנה, את בית המקדש, שהרי הרמב"ם כתב בהלכות מלכים (פרק יא הלכה ג):

"ואל יעלה על דעתך, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו *שהוא המלך המשיח*..., והרי הרמב"ם גם כתב בהלכות מלכים, (פרק יא הלכה ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', *הרי זה בחזקת שהוא משיח*, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי*", ולכאורה, אם לא בנה מקדש במקומו, כיצד קרא ר"ע לבר כוזיבא, "המלך המשיח", ואיך הוכיח ממנו, שהמלך המשיח אינו צריך לעשות מופתים?

י"א הלוי, (דוה"ר ח"ד, עמ' 236 ואילך), טוען, שבר כוזיבא אמנם כבש את ירושלים, וראייתו מהמטבעות מתקופת כוכבא, שחתום עליהם, "לחרות ירושלים", ו"לחרות ישראל", מטבעות שלדעתו נטבעו בירושלים עצמה, ומביא ראיה נוספת מלשון הגמ', בבא קמא דף צז עמוד ב, "היו לו מעות כוזביות, ירושלמיות", שרש"י מפרשם, "כוזביות - מטבע של בן כוזיבא וירושלמיות הוו וה"ג כוזביות ירושלמיות", ואף שרש"י מביא פירוש נוסף "ל"א כוזביות של כזיב וה"ג כוזביות או ירושלמיות או של מלכים הראשונים", ה"ה מאמץ את הפירוש הראשון.
======

* הטוענים שבר כוכבא החל לבנות את בית המקדש*

המהר"ץ חיות, (כל כתבי, בעמ' תתנג טור א) : "ובלי ספק עסקו בבנין המקדש במשך ממלכת בר כוכבא, ב' שנים ומחצה...".

ר"ר מרגליות, ("יסוד המשנה ועריכתה", עמ' טז, הערה מב): "בימי עלייתו של בר כוכבא אחר כבשו את ירושלים, כשהתכונן לבנות מחדש את בית המקדש ... ואף לאחר שנאלץ לפנות את ירושלים ולעבור לביתר, היתה זו נסיגה מחושבת, בתקוה לחזור ולכבוש את העיר ולבנות את בית המקדש".

הרב ש. גורן, (ב"מחניים" נט): "רק לאחר שנכבשה ירושלים והחלו לטהר את הר הבית ולעשות הכנות לחידוש עבודת המקדש והקרבנות, כפי שהוכחנו זאת במאמר אחר ב"מחניים" אשתקד, (?) החלו לראות את בר כוזיבא כמלך המשיח, ובמלחמותיו - גאולת ישראל".

======

* הטוען שבר כוכבא סיים את בנינו*

הרש"ש, (פסחים עד ע"א):"ואם ניתן אמון לסופרי העמים אשר בן כוזיבא במלכו בנה בית המקדש והחריבו אדריאנוס, ועיין מ"ע (מאיר עיניים לעזריה מן האדומים), חלק א"ב פי"ב א"ש טפי, אבל לא שמענוהו בפירוש בדברי חז"ל".

======

* נסיונו של רבי יהושע בן חנינא*

על נסיונו של רבי יהושע בן חנינא, לבנות את בית המקדש, לפני מרד בר כוכבא, כותב המהר"ץ חיות במספר מקומות.

בשו"ת מהר"ץ חיות סימן עו, (כל כתבי מעמ' תתנד.

שם בעמ' תתנג טור א: "התחילו לבנות בימיו בית המקדש ברשיון הקיסר, ועד שלא נגמר כלו ... חזר הקיסר מרצונו ונפסק הבנין ובלי ספק עסקו בבנין המקדש במשך ממלכת בר כוכבא, ב' שנים ומחצה...".

באמרי בינה סימן ה, בהערה שבעמ' תתקל.

וייתכן שבנין זה עמד עד לנפילת ביתר, ונהרס כ*שנחרש ההיכל ע"י טורנוסרופוס, שר צבאו של אנדריאנוס, מדכא מרד בר כוכבא, וראה ירושלמי תענית פרק ד ה"ה, "חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל".

ואולי זהו גם ההסבר לדברי הרמב"ם, (הלכות תעניות פרק ה הלכה ג), המדמה את נפילת ביתר לחורבן בית המקדש, שכתב: "וחמשה דברים אירעו בו: "ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם *והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש*...", וייתכן שהרמב"ם מדמה את נפילת ביתר לחורבן המקדש, מפני שנפילת ביתר הביאה להרס כל תקוה, לסיום בניית בית המקדש שהחל ע"י בר כוכבא. ראה ספר כלבו סימן כה ד"ה וכל אחת: "דאמרינן בירושלמי על חורבן ביתר, באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד", (ובאבודרהם ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון ד"ה וכבר כתבנו: "אמרי' בירו' (ברכות פ"ז ה"א) כשנחרב ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוה אצל בונה ירושלים" בירושלמי שלפננו אינו, אך בסוכה פרק ה עמוד ה"א, נאמרו הדברים על חורבן אלכסנדריא).

על נסיון נוסף לבנות את בית המקדש, בשנת קכז לאלף החמישי, 387 לסה"נ, ע"י הקיסר יולייאנוס, ימי רבינא ורב אשי(, שאף הקציב, לצורך בנינו סכומי כסף מהממשלה הרומית, ידוע ממקורת נוצריים. ראה צמח דוד שנת קכז, ואמרי בינה להמהר"ץ חיות סימן ה, (כל כתבי עמ' תקלא בהערה**), החלטה ש"כנראה לא נבעה מתוך יוזמה יהודית, אלא ממניעים פוליטיים", )ראה האנציקלופדיה העברית כרך ו, עמוד 430 סוף טור ב(.

======

לשאלתך: "האם יתכן לומר שכוונת חז"ל "בימי ריב"ח גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש" היא על מרד בר כוכבא?".

תשובתי לדבריך, מבלי להבין את שאלתך.

"*כשגזרה* מלכות (רומי) הרשעה", הוא במשמעות ''חוקקה", בין אם הוא. חוק טוב או רע, ולכן גם ייתכן שמלכות תגזור שיבנה בית המקדש, שהיא נתנה רשות חוקית לבנות את בית המקדש. *מלכות הרשעה* מתארת את ממשלת רומי , בתקופת אדריאנוס, ביטוי אחר לתקופת שלטונו, הוא "שעת הסכנה", המתארת את תקופת הרדיפות והגזרות. ישנה תיאוריה שה"גזרה" שיבנה בית המקדש, היתה בראשית תקופת אדריאנוס לפני פרוץ המרד, (בתקופה הטובה), ואף ישנם הטוענים שביטול רשיון הבניה הוא שגרם למרד.

======

*האם הוצא ר"ע להורג, מפני שהיה מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים?*

אם המקור לדבריך, שחלקו של רבי עקיבא *במרד* היה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים", היא הגמרא בברכות, (דף סא עמוד ב), הרי אין היא מספרת על מרד. בגמרא זו נאמר:

"תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, ... אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה...".

מסיפור הגמרא, על תפיסתו והוצאתו להורג של רבי עקיבא ניתן להבין *רק*:

א). שר"ע נתפס בזמן שבו היתה גזרה "שלא לעסוק בתורה".

ב). שבזמן הגזרה הוא הקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה.

ג). שלא היו ימים מועטים לאחר שנראה מקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה, עד שתפסוהו לרבי עקיבא.

ד). שהוא הוצא להורג.

אך לא תמצא שם זכר למרד, ושהוא נתפס בגלל שהקהיל ר"ע קהלות ברבים ועסק בתורה, או שהוא הוצא להורג, בגלל חלקו במרד בר כוכבא, או אף בגלל שהוא הקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה.

תמצא את זה בהרבה מקומות, אך לא שם.

הביטוי "לא היו ימים מועטים עד...", מופיע גם במקומות אחרים, כמתאר זמן קצר לאחר מכן, אך לא שמה שקרה אח"כ, היה בסיבת מה שהיה קודם:

ברכות דף יח עמוד ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה".

פסחים דף נז עמוד א: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב".

נזיר דף כט עמוד ב: "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר: מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל! אמרו: לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל".

קידושין דף פא עמוד ב: "אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים, עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו. אפילו עם בהמה".

מתיאור תפיסתו והוצאתו להורג של תנא אחר בן זמנו, (שגם הוא היה מהרוגי המלכות), בעבודה זרה (דף יח עמוד א) ניתן (לכאורה) להבין, שהוא נהרג מפני שהיה "מקהיל קהילות ומלמד תורה ברבים:

"תנו רבנן: שחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים], (ראה דקדוקי סופרים, הערה י, אשר בנוסחאות שונות לא היתה התוספת "ומקהיל קהילות ברבים", וראה גם בעין יעקב), וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!... אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור...".

אך המעיין בסיפור תפיסתו של רבי יוסי בן קיסמא, וזה של ר"ע, ימצא בהם שינויים רבים.

ר"ח בן תרדיון נתפס, כשהקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה, ואולי אף הוצא להורג מיד כשנתפס, אך אין בסיפורו כל זכר לגזירה על תלמוד תורה.

ואילו בסיפורו של ר"ע מצאנו שהיתה גזירה על תלמוד תורה, אך לא מצאנו שהוא נתפס והוצא להורג על שהקהיל קהלות ברבים, אלא שמצאנו שפפוס בן יהודה מצא את רבי עקיבא מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, ושאל אותו "אי אתה מתירא מפני מלכות", כמו"כ מצאנו שם, שלאחר שנתפס (זמן קצר לאחר מכן), אמר לו פפוס: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, על *דברי תורה*, ולא על תלמוד תורה, וגם לא הרגוהו מיד, אלא חבשוהו בבית האסורים, ומסיפור הדברים כפי שהוא בגמ', גם אין הכרח לומר שהוצאתו להורג, היתה קשורה למעצר שעליו מסופר קודם לכן.

כמו"כ מצאנו שינויים באזהרות:

בסיפורו של חנינא בן תרדיון, אמר לו יוסי בן קיסמא: "אני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים].

ואילו בסיפורו של ר"ע אנו מוצאים שהוא נשאל ע"י פפוס: " אי אתה מתירא מפני מלכות, אזהרה שניתן להסבירה בכמה אופנים:

א). שאי אתה פוחד להקהיל קהלות ברבים לתלמוד תורה, בשעה שישנה גזירה להקהיל קהלות ברבים לתלמוד תורה.

ב). שאי אתה פוחד להקהיל קהלות ברבים לתלמוד תורה, בשעה שישנה גזירה על תלמוד תורה.

ג). שחייו היו בסכנה כבר לפני כן, אלא שהשלטונות הרומיים משום מה, לא עשו לו דבר, ופפוס חשש שמעשיו בפומבי יגרמו לכך, שהשלטונות ינקמו בו.

ג). שחייו היו בסכנה כבר לפני כן, אך השלטונות הרומיים לא ידעו היכן הוא, ופפוס חשש שהופעתו בפומבי, תסגיר אותו.

סיפור תפישתם של חנינא בן תרדיון רבי עקיבא מעורר גם את השאלה הבאה:

אם היתה גזרת מלכות, שלא יעסקו ישראל בתורה, מדוע לא מצאנו שם, שגם אלו שהתקהלו ללמוד, נתפשו ונענשו?

======

*תלמוד תורה בבית האסורים*

במקורות שונים מצאנו סיפורים רבים, על התקופה בה היה רבי עקיבא חבוש בבית האסורים, ומכולם ניתן להבין שגם בהיותו בכלא, הוא היה יכול ללמוד תורה, יכלו לבקרו, ואף היה לו שמש צמוד:

_______________

עירובין דף כא עמוד ב:

"מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום, היו מכניסין לו מים במדה".

שמש זה היה שם עד להריגתו.

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד, ומדרש משלי (בובר) פרשה ט ד"ה ד"א אף ערכה:

"מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו, (במדרש משלי "ערב יו"ט נפטר ממנו") והלך לביתו, בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו, אמר ליה שלום עליך רבי, אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך, אמר לו ומי אתה? אמר ליה כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא *מת* בבית האסורים.

_______________

פסחים דף קיב עמוד א:

"חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך, אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות".

לדברי הרשב"ם שם, היה זה לאחר שנתפס על שהיה עסוק בת"ת, ("שלפי שהיה עסוק בת"ת נתפס, כדאמרינן בברכות), פירוש המעורר את השאלות:

במסכת ברכות לא נאמר שנתפס לפי שהיה עסוק בת"ת.

מדוע הרגו את רבי חנינה בן תרדיון (מיד?), ואילו את ר"ע הכניסו לבית האסורים, ואיפשרו לו לקבל מבקרים?

אם רבי עקיבא נאסר בגלל שלימד תורה, איך אמר לו רשב"י, למדני תורה, ועוד בהיותו בכלא?

היעב"ץ, (בחידושי הש"ס שם), גם שואל:

הרי קודם מאסרו הוא לא פחד ללמד תורה ברבים, וכשהוזהר, הוא ענה במשל, ואיך הוא חשב להנצל עתה בהיותו במאסר, ע"י ביטול תורה.

תשובתו לשאלה זו: הסיבה שלא רצה ללמדו תורה, משום ש*כאשר היה מקהיל קהילות, לא היה מסכן את הלומדים, אלא את עצמו*, ואילו עתה, בהיותו בכלא, הוא חשש שיסכן גם את רשב"י.

ואולי ניתן להסביר את דברי היעב"ץ כך, (ראה דברי רי"א הלוי, להלן): שלדעתו היתה הגזירה בתקופת מאסרו של ר"ע, שלא להקהיל קהילות לתלמוד תורה, (או אף איסור להקהיל קהילות שלא ללימוד תורה), צעדים שמטרתם היתה למנוע התארגנות, ואילו ת"ת כשלעצמו, היה מותר, וייתכן, שכשהיו נתפסים בעת התקהלות, היו עוצרים רק את המארגנים ולא את הציבור שהתקהל, ולכן נתפס רק ר"ע, ולא הציבור, העונש למקהיל לא היה מוות אלא מאסר, ובהיותם בכלא, יכלו לבקרם, אך ר"ע חשש שבהיותו בכלא, הוא יסכן גם את רשב"יאם ילמדו שם (ואת הלשון "גזרת המלכות שלא יעסקו ישראל בתורה", יסביר היעב"ץ, כגזירה "שלא יעסקו בתורה ברבים").

ויש להביא ראיה לכך, מדברי התוספתא, (ברכות פרק ב הלכה יג): "אמ' ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין בבית המדרש לפני ר' עקיבא והיינו קורין את שמע, ולא היינו משמיעין לאזנינו, מפני קסדור (ראה רש"י שבת דף קל עמוד א, בכורות דף לה עמוד א': "קסדור - ממונה", ורש"י יומא דף יא עמוד. א': "שם פקידות הוא, כגון סרדיוט, והוא שוטר", ורש"י שבת דף מט עמוד א, "קסדור - מנישטרא"ל (באוצר לועזי רש"י מתרגם מלה זו כ"פקיד, משרת", שהיה ממונה על כך"). אחד שהיה עומד על הפתח, אמרו לו אין שעת סכנה ראיה", מכאן משמע שהיתה תקופה בה ישיבה בבית המדרש היתה מותרת, ורק קריאת שמע היתה אסורה, (וראה ר"ר מרגליות יסוד המשנה ועריכתה", עמ' כג הערה יד: "אם שבכלל לא נוכל לעמוד על ענין גזרותיהם, בכל הימים והתקופות, כי למה גזרו על שמע ולא גזרו על כל התפילה, ולמה גזרו על הקריאה בתורה, ולא גזרו על ההפטרה וכדומה").

_______________

סנהדרין דף יב עמוד א:

"מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האיסורין " ועיבר שלש שנים זו אחר זו , (וברש"י: "מפני שר' עקיבא חכם גדול היה ובקי בעיבור השנה והוא עומד ליהרג, באו בית דין וישבו עמו ועיינו בעיבור").

_______________

יבמות דף קח עמוד ב:

"אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו? בשעת הסכנה, (וברש"י שם, "בשעת הסכנה - שנגזר שלא יעסקו בתורה"), נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון? שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר".

הרי לפננו הרעה במצב, שבתחילה יכלו לבקר ללא שוחד, ועכשיו היה צריך לשלם, אך לא ברור מלשון הגמרא, אם שיחדו את השומר כדי שיאפשר ביקור אצלו, או ששיחדו שומר כדי שישאל אותו), מ"מ תמורת תשלום עדיין יכלו לשאול שאלות.

_______________

בתלמוד הירושלמי, יבמות פרק יב, הלכה ה:

"בבית האסורים היה מעשה, ולבית האסורים בא המעשה. רבי יוחנן הסנדלר עבד גרמיה רוכל, יומא עבר קומי בית חבישה דרבי עקיבה והוה מכריז ואמר מאן בעי מחטין מאן בעי צינורין חלצה בינו לבינה מהו אודיק ליה רבי עקיבה מן כוותא אמר ליה אית לך כושין אית לך כשר".

לפננו הרעה נוספת במצב, שכבר לא יכלו לשחד, ולכן נאלצו למצוא דרכים אחרות, איך להערים על השלטונות.

רי"א הלוי, (דורות הראשונים, חלק רביעי עמ' של) מעלה שאלות נוספות,

א). למה שינה דרכו כפי שהיתה, כשהקהיל קהילות ברבים.

ב). איך ישב רשב"י אצלו בבית האסורים, ואמר לו "רבי, למדני תורה"?

ג. כיצד זה מאיים, רשב"י, תלמידו המובהק של ר"ע, שבאם לא ילמדנו, ימסרנו לשלטונות?

ד. גם מה שאמר לו ואני מוסרך למלכות, והרי הוא בבית הכלא מוכן למות?

ולכן טוען רי"א הלוי, שבגזרות השמד היו שני שלבים, בשלב הראשון, ולא אסרו על תלמוד תורה אלא על הקהלת קהילות ברבים, ואף ע"ז לא היה עונש מיתה, אלא מאסר בלבד, ולכן כאשר בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא, שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? איך מפחד ממאסר ולא ממות... ולא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים", שם ישב זמן רב, ובאותה העת, עדיין באו אליו לכלא כדי ללמוד, מאחר ובתקופה זו עדיין היה מותר לעסוק בתורה (ראה שם בעמ' 466, את הסברו לאיומיו של רשב"י, אולם אין הסברו מספיק), ורק כאשר באו ימי השמד הכללי, והרגו את מנהיגי האומה, נהרג גם ר"ע.

======

*יחס החכמים לרומאים ולמרד לבר כוכבא*

לדברי הרמב"ם, (הלכות תעניות פרק ה הלכה ג): "דימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח,

בהלכות מלכים (פרק יא הלכה ג): "ודימה הוא וכל חכמי דורו *שהוא המלך המשיח*..." (ללא כל ישראל).

ואף שלדברי הרמב"ם, (הלכה ג): "דימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח,
ייתכן שחכמי ישראל היו חלוקים בגישתם לבר כוכבא .

ירושלמי, (תענית פרק ד ה"ה), ומדרש איכה רבה, (פרשה ב ד"ה ד בלע ה'):

"רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא, עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא".

אולם יש לשאול, האם רבי יוחנן בן תורתא התייחס רק לדברי רבי עקיבה: "דין הוא מלכא משיחא ", או למרד בכללו, ואם הוא הביע רק את דעתו הפרטית, או שהוא ייצג חכמים אחרים, שהרי מסיפורי המקורות השונים, העוסקים בתקופת המרד, ברור, שבין גדולי החכמים שבאותו הדור, היו גישות שונות וקיצוניות, כיצד יש להתייחס לרומיים וגזרותיהם, האם יש לקיים את המצוות שגזרו עליהם, אף אם העונש על מי שנתפס עובר על הגזירה הוא מוות, או לא לקיים מצוות אלו כדי שלא להסתכן, ולצפות לימים טובים יותר,, למשל, המחלוקת שמצאנו בהלכת יהרג ואל יעבור, (סנהדרין דף עד עמוד א, וראה גם פסחים דף כה עמוד ב, ויומא דף פב עמוד א) שלהחלטה על הג' עבירות שעליהן יש ליהרג ולא לעבור, הגיעו רק ע"י הצבעה: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: *נימנו וגמרו* בעלית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים", ואילו רבי ישמעאל אמר, "מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג, - תלמוד לומר וחי בהם, - ולא שימות בהם",.(וראה את מאמרו של יצחק שילת ההליכה אחר הרוב במחלוקת, כלל הסתברותי?" בספר "הגיון, מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל", עמ' 105).

לדברי הרב ראובן מרגליות, (ב"יסוד המשנה ועריכתה" עמ' כג): "רדיפות הרומיים בימים אלה היו נגד הלאומיות ולא נגד דת ישראל.., ושם בעמ' כד הערה יד: "שכבר העירו החוקרים כי אדריאנוס לא אנס את היהודים לעבוד ע"ז כאנטיוכוס בשעתו, כי אם להעבירם על מצוות פרטיות שחשבם למנהגי הלאום...", ולכן ייתכן, שרק היו מועטים שקיימו מצוות במסירות נפש, אפילו כאשר הסתכנו, והשאר או שלא קיימום, (כהוראת חכמים), או שקיימום בצורה של יציאה של "בקושי בדיעבד", וכפי שמצינו במאמרים רבים בשם רבי יהודה:

אמ' ר' יהודה מעשה *בשעת סכנה* שהיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג ומגג לגג אחר והיינו קורין בו אמר לו אין שעת סכנה ראיה". (עירובין דף צא עמוד א, תוספתא עירובין (ליברמן) פרק ה הלכה כד).

"אמר רבי יהודה: מעשה *בשעת הסכנה* שהביאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן. אמרו לו: משם ראיה? אין שעת הסכנה ראיה". (סוכה דף יד עמוד ב. וברש"י שם, "שעת הסכנה - שגזרו הגויים שמד".

"אמ' ר' יהודה מעשה *בשעת סכנה* שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן אמרו לו אין שעת סכנה ראיה". (תוספתא סוכה (ליברמן) פרק א הלכה ז).

"רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: נוהגין היו *בשעת הסכנה* שהיו מביאין מכוסה על פי עדים". (שבת דף קל עמוד א).

"אמ' ר' יוסי מעשה בר' יוחנן בן נורי שקראה בצפורי בלילה אמ' לו אין *שעת סכנה* ראיה". (תוספתא מגילה (ליברמן) פרק ב הלכה ד).

======

*רבי יוסי בן קיסמא:רבי חנינא בן תרדיון*

לכאורה קשה להבין את העובדות המובאות בסיפור רבי יוסי בן קיסמא ורבי חנינא בן תרדיון, מצד אחד הם שורפים תלמיד חכם, כשמצאוהו עוסק בתורה ברבים,מיד לאחר שחזרו מקבורת תלמיד חכם אחר שהם הספידוהו הספד גדול".

הסטייפעלער, (חיי עולם, ח"ב עמוד י ד"ה תנו רבנן, מובא בהערה 36, למסכת ע"ז דף י"ח ע"א, הוצאת ארטסקרול), מעיר, שהדבר מוכיח את צביעותם של בכירי השלטון הרומי, שהעמידו פנים כאילו באו לחלוק כבוד לחכם, ובו בזמן הם הורגים חכם אחר באכזריות.

אך אין דבריו מוכרחים, שהרי מצאנו דעות חלוקות אצל החכמים, כיצד יש להתייחס לשלטון הרומי, האם יש להלחם נגדם, או לשתף פעולה עמהם, וייתכן שיחסם של הרומאים לחכמים, היה כיחס אותם החכמים אליהם, כפי שברור מסיפור הגמ' בעבודה זרה דף יח עמוד א, שכבר הובא לעיל.

"תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! ... אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור...".

כאן אנו מוצאים הבדלים ברורים , בין גישת שני התנאים, האחד כשנתפס, הוצא להורג בצורה אכזרית, ואילו אל השני, שדרש שיתוף פעולה, הלכו כל גדולי רומי כשנפטר, לקברו ולהספידו הספד גדול.

במקום אחר, (שבת דף לג עמוד ב), מצאנו גישות שונות לרומאים, רבי יהודה שיבח את מעשי הרומיים ואמר: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, רבי יוסי שתק. ואילו רבי שמעון בן יוחאי אמר: "כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. ... וכשנשמעו למלכות. אמרו הרומאים: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, (וכבר העיר הסדר הדורות (ערך ר' יוסי אות ג), שצ"ל "יגלה מציפורי", מאחר ורבי יוסי זה שהוא רבי יוסי בן חלפתא, היה איש ציפורי), שמעון שגינה - יהרג, אלא שהו ובנו ברחו, והסתתרו במערה.

ייתכן, שגבורתם של הרוגי המלכות, אינה שנהרגו, על דברים שהם בדין ייהרג ועל יעבור, שהרי הוא חיוב, אלא דוקא משום שנהרגו על דברים שנעשו כדי לעורר את העם, וכפי שכתב הכ"מ (הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד): "וכתב בנמו"י דאפילו לפי סברת רבנו (שבמקום שנאמר יעבור ועל יהרג, אסור לאדם ליהרג), אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שילמדו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם", ולכן, אף שת"ת אינו מהג' עבירות, שנאמר עליהם יהרג ואל יעבור, ובפרט ליהרג על ת"ת ברבים, שאינה מצווה, מצינו שר"ע ור"ח בן תרדיון סיכנו את עצמם, והקהילו קהלות ברבים לעסוק בתורה.

האם זהו ההסבר למה שאמר לו: "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה", ולא אמר לו "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה"?


ואין ספק שמעשי רבי חנינא בן תרדיון היו מעשי מחאה, שהרי רבי חנינא בן תרדיון ישב הקהיל קהלות ברבים ועסק בתורה כשס"ת מונח לו בחיקו. בשעה ובדרך שבה הלכו כל גדולי רומי לקבור את רבי יוסי בן קיסמא, ולהספידו הספד גדול, האם ייתכן לומר שלא לא היה זה מעשה מחאה?

בעיני הרומאים היו אלה מעשי מרד.

ניתן לפרש שהתקופה בה עוסקת המכילתא דרבי ישמעאל (יתרו מס' דבחדש יתרו פרשה ו ד"ה לאוהבי ולשומרי), היא תקופה יותר מאוחרת, שאז גזרו אף על למוד תורה ביחידות:

"רבי נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, *מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה*, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב", שמשמע ממנה שיצא לישרף על שעסקו בתורה, אף שלא ברבים".

והרי תיאור מהמצב שהיה בעת הרדיפות, משו"ת שרידי אש חלק ג סימן קלד, (ירושלים תשכ"ט):

"אין ספק, שמשנתינו נשנתה בדורו של שמד, כשגזר אדריאנוס על התורה ועל הסמיכה ועל הדין ועל ההוראה ועל כל מעשי ב"ד. שגם באופן הוצאת הגזירה היו מידות שונות ומקומות שונים, לפי טיבם של הפקידים המפקחים. ...

ברייתא זו, המספרת לנו על מחלקותם של ר"ע וחכמים ועל הויכוחים שנתווכחו בבית המדרש בדבר מסורת ההלכה הקדומה, ...- מפיצה אור בהיר על מאורעות הימים ההם תחת שלטונה העריץ של רומא, שבהיותה חסרת - אונים לדכא את המרד של העם הקטן בכוחות צבאיה האדירים, אחזה באמצעי הישן - נושן: להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. מתוך מלותיה השקטות והקצרות המרעידות את הלב של משנתנו, הולך ובוקע הד קול מלחמת ישראל הנואשה על קיום דתו ויחודו הלאומי; הולך ונגלה התכסיס שאחזו חכמי ישראל, ראשי דור המרד (אותו מרד הקדוש, שחרת את הדפים היותר מזהירים בספר גבורותינו - מלחמותינו) לסגל קיום התורה וקיום מצוותיה, לסכנה המרחפת ולגזירות המתחדשות, התכסיס של: שמור /שבור/ את החבית ושמור את יינה (גיטין נ"ו, ע"ב), של שמירת תורת ישראל ורוחו במסירת נפש וסכנת - מות, והדאגה והחרדה שלא יהא זרעו של אברהם אבינו כלה ודם בניו - לוחמיו לא ישפך ללא - הכרח. בדורו של אדריאנוס נשנתה משנה זו, כשגזר על חכמי ישראל שלא לדון ולהורות ולעשות מעשי - ב"ד".

ההיסטוריונים הגרמניים, כמו מומזן, שירר וגריגורוביוס, בהסתמכם רק על די קאסיוס הרומי, שאינו מדבר כלל על גזירות אדריאנוס, מכחישים לגמרי שאדריאנוס גזר על היהודים איזו גזירות שהן. הם מדברים רק על איסור המילה ואותו מציינים רק בתוך סעיף של חוק הסירוס שנאסר על כל עמי המזרח, שהיו רגילים לסרס את בניהם. ואף סופרי ההיסטוריה שלנו מדברים בעיקר על הגזירות הרעות שגזרו, על השבת, על המילה ועל טבילת נשים, על איסור לימוד תורה ברבים, על קריאת שמע בציבור, על הנחת תפילין ועל ביטול מוסד הסמיכה (בעונשי מות למסמיך ולנסמך והחרבת העיר שבה התקיימה) - גזירות שהוזכרו בפירוש בדברי חז"ל, אבל הגזירות היו מקיפות יותר, הן הקיפו את כל פינות הדת העברית. הן נזכרו דרך אגב, במקומות מפוזרים בספרות התלמודית והמדרשית, כגון הגזירות על מצה, סוכה, לולב, ציצית, תק"ש וקריאת מגילה, וכבר אמר ר' ישמעאל (בב"ב ס' ע"ב): מיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות וכו'. באמת התפשטו הגזירות על כל ענפי החיים הלאומיים והצבוריים. ותכליתם היתה למחות מעל פני העם המורד, קשה העורף, כפי דבריו של ההיסטוריון מינטער את צביונו הלאומי ולהכחיד מלבו זכר עברו ותקותו לעתיד, כדי שיהא נוח להתעכל ולהשתקע בין יתר העמים שכבר נכבשו בידה. ומטבע הדברים, שעינם האכזרית היתה פקוחה בראש וראשונה על חיי המשפחה בישראל, ולהשבית מתוכה את החותם הדתי - עברי שהיה טבוע עליה.

כדי לעקור את סדרי הדת בענייני משפחה אסרו על בי"ד ישראל, שכבר ניטל כוחם, להורות ולדון, לסדר גיטין וחליצות. ודבר זה, שאף אחד מסופרי ההיסטוריה שלנו לא עמד עליו, (מפורש במשנה כתובות פ"ט, ע"א רשב"ג אומר: מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט, ומרומז במשנה יבמות ק"ד, ע"ב): ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר, ועי"ש ק"ה, ע"ב ובירושלמי שם: בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה.

בתנאים אלה הוכרחו חכמי ישראל, כדי למנוע קרבנות חינם, לאחוז בתחבולות ערמה שונות, להסתיר קיום המצוות והחוקים מעינם הרעה של הפקידים והדלטורים למיניהם. את המגילה, למשל, קראו בלילה, כמו שהוזכר בתוספתא (מגילה פ"ב), המובאת לעיל. את הסוכה עשו באופן בלתי ניכר, (כמובא בסוכה י"ד, ע"ב): א"ר יהודה מעשה בשעת הסכנה, שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וכו', ובתוספתא שם בשינוי קצת: היינו זוקפים סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן, אמרו לו אין ראיה משעת הסכנה. בר"ה תקעו בשופר בשעת תפילת המוסף, שלא ירגישו בהם האויבים, כנ"ל. וכן התחכמו לקיים מצות מילה ולכסותה ע"י משיכת הערלה אחרי המילה. (ראה יבמות ע"ב, ע"ב וירושלמי שבת פי"ט, ה"ב). וכאשר תקפה עליהם יד השונאים ואחב"י נאנסו לחלל את השבת בטעינת משאות התחכמו לשאת את המשא בשנים, להקל על העבירה, כדין שנים שעשו מלאכה פטורים. (ראה ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"א יפה כוון בדורות הראשונים, משוכי - ערלה פירושו, שהיו היהודים מלים א"ע ואח"כ המשיכו את ערלתם מאימת המלכות, שגזרה על המילה, ובימי בן כוזיבא יכלו לחזור ולמול את עצמם), כמה תקנות הותקנו להקל כמה שאפשר על קיום הדת ולהחזיק את סדרי החיים המשפחתיים בטהרתם. מטעם זה הוכרחו להתיר עיבור השנים בחו"ל (ראה ירושלמי סנהדרין פ"א, ה"ב ונדרים פ"ו, ה"ח, ועי' בדוה"ר ח"ב, עמ' ק"י). התירו את החליצה ביחיד, כנ"ל. בו בזמן הונהג, כפה"נ, להתיר אשה ע"פ עד אחד, שראה או ששמע מפי עד או מפי עבד, מפי שפחה ומפי אשה. ואע"פ שאין ראיה מפורשת לדבר זה, מ"מ לא תהא זאת השערת - שוא לשער שכך היה. (וראה ביבמות קכ"ב ע"א אר"ע כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי, אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י עפ"י עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא וכו'). מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג את נשותיהן עפ"י עד אחד. (ועי' תוספתא יבמות י"ד, ח'): מעשה בששים בני אדם שירדו לכרכום ביתר ולא עלה מהם אחד ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשותיהם. השוה גם מה שאמרו באבות דר"נ פל"ח: ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב איני יודע שהנשים נעשו אלמנות והבנים יתומים? אלא אלמנות ולא אלמנות, כגון שלא ימצאו להן עדים להתירן להנשא, כגון ביתר שלא נמלטה ממנה נשמה להתיר אשת איש. רק מתוך תנאי המצב הנורא הזה אפשר להבין מה שהקילו בעדות אשה עפ"י עד אחד - בעוד שחז"ל החמירו בכלל הרבה בענייני היתר אשת איש, כגון במים שאין להם סוף, וכדומה, אלא שהמצב החמור של חסרון מציאות עדים גרם לכך. ולאחר שהתקינו תקנה זו שוב לא בטלוה...".

ואין צורך להוסיף על דבריו.

שאלת: <" האם מתקבל על הדעת שפפוס זה שנהרג על שביקש לבנות את בית המקדש הוא פפוס שנהרג עם רבי עקיבא "על דברים בטלים"?>

היכן מצאת שהוא נהרג עם רבי עקיבא, כל שנאמר שם הוא: "אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה...", סיפור הוצאתו להורג. של רבי עקיבא, הוא קטע חדש העוסק רק ברבי עקיבא, ואין לו כל קשר. לפפוס.

אולי שלחו אותו הביתה.


"תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה (לדברי הספר יוחסין, (ערך רבי עקיבא) הוא פפוס, שבירושלמי שביעית פרק ד ה"ב ,וסנהדרין פרק ה"ה: "לולינוס ופפוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן), ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות *לזהותו של פפוס*

לדברי הספר יוחסין, (ערך רבי עקיבא) הוא פפוס, שבירושלמי שביעית פרק ד ה"ב ,וסנהדרין פרק ה"ה: "לולינוס ופפוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מה, ראה ספרא בחוקותי פרשה ב ד"ה פרק ה: "שברתי את גאון עוזכם אילו הגיאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחביריו", ופירוש ר"ש שם, שהוא פפוס, שבתענית דף יח עמוד ב, "כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא", וראה רש"י שם, ובב"ב דף י עמ' ב, בד"ה הרוגי לוד: "לודקיא היא לוד", ויש לשאול, והרי מיתת ר"ע היתה בקיסרין, ראה שמחות פרק ח הלכה ט: "וכשנהרג ר"ע בקיסרין".

נישטאיך,

לצערי, אני חולקת עליך, ואחרי עיון חוזר אני עומדת על דעתי שהרמב"ם אכן רומז שאפילו רבי עקיבה יכול לטעות כמו כל חבריו החכמים ש*דימו* שבר כוזיבה הוא המשיח, ונפלו בפח חישובי הקץ!
< ידוע ומפורסם המשקל שיש לתת לביטוי *דימה* בכל מקום שהרמב"ם משתמש בו >

הבאת את ההלכה מהלכות מלכים, אך לא הבאת אותה במלואה, וכדי להבין את מלוא משמעותה של הלכה זו אי אפשר שתביא משפט ממנה , כדי להסביר כוונתו של הרמב"ם


רבי עקיבא חכם גדול, מחכמי משנה היה, (ראה קידושין דף מ"ט עמוד ב':"על מנת שאני חכם - אין אומרים כחכמי יבנה, כר' עקיבא וחביריו"), והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה *אומר עליו*, שהוא המלך המשיח".

הנה ההלכה במלואה:

ו [ג] אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ** ודימה ** הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.

ועוד...

הזכרתי את שאול ולא במקרה, לא שלא ידעתי שמדובר על המשיח לעתיד לבוא - העיקרון הוא שאדם שנמצא בקיצוניות מסויימת - אי אפשר לחשוב עליו שהוא המלך המשיח. אפשר שלא יושלמו בו כל מעלות המידות, וימעד מידי פעם, אך אדם שהגיע לקיצוניות , וקנה תכונה רעה בנפשו, עד שנעשית לו כטבע, כמו שאול המלך, או בר כוזיבה שנודע באכזריותו - הרמב"ם יסווג אותם כחולי נפש, שלא מתפקדים בחייהם במציאות כראוי לבני אדם, כל שכן לשאת את תואר משיח.

האמירה שהיה אומר עליו, התבססה על דמיונו, ולא על סימני משיח אובייקטיביים, שיהיה בעל מידות טובות זה המינימום ההכרחי – שהרי לא יתכן שחכם יראה אכזריותו של אדם ויחשוב שכך ראוי שיהיו תכונותיו של משיח? אכזריותו התגלתה כבר בתחילתו, לבני עמו שלו, והיו חכמים שהבחינו בזאת, והעירו לו על כך. כבר אז ראוי היה לפסול אותו.לא היו צריכים לחכות עד שיהרג בעוונותיו כדי להבין שזה לא זה!

"** ודימה ** הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת. "

אינני יודעת איך אתה מפרש "עוונות"- על פי הרמב"ם " אלו הפחיתויות כולן – הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך. מאמר הנביא מבאר זה : כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם (ישעיה נט, ב) יאמר: שעוונותינו – והן אלו "הרעות", כמו שזכרנו – הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך"

אגב, מספרים שר' אלעזר המודעי היה דודו של בר כוזיבא – בו הוא בעט, ואותו הוא רצח.
אם זה לא פשע, מהו פשע?

לדוד המלך היה דין מלך, ובכל זאת כותב הרמב"ם בש"פ פ"ז

"ומצאנו אותו בעל אכזריות. אף על פי שלא שימש בה כי אם בעובדי גילולים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל בא בביאור בדברי הימים, שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית מקדש, ולא ראוי היה בעיניו לזה לרוב מה שהרג אמר: אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני (דברי הימים א כב,ח)




תוקן על ידי - איקה - 29/07/2004 19:19:37

תיקון: עכשיו שמתי לב, שהבאת את דבריו של הרמב"ם,בחלקים שונים מכלל דבריך - רק שלא התייחסת ללשונו המדויקת בדבר הדמיון.

לאיקא.


<"לצערי אני חולקת עליך, ואחרי עיון חוזר אני עומדת על דעתי שהרמב"ם אכן רומז שאפילו רבי עקיבה יכול לטעות כמו כל חבריו החכמים ש*דימו* שבר כוזיבה הוא המשיח, ונפלו בפח חישובי הקץ!">

מעולם לא טענתי, שהרמב"ם טען שהמשיח הגיע או שהרמב"ם טען שר"ע לא טעה, כל שהבאתי מדברי הרמב"ם הוא, שלדעתו ר" חשב שבר כוכבא הוא המשיח, ושהוא המשיך להאמין בכך, עד שבר כוכבא נהרג, והעובדות הוכיחו שאינו המלך המשיח, ושכחתי אז להוסיף, שה"נהרג" בדברי הרמב"ם, מתאר רק עובדה ולא כדעת המשוגעים, הטוענים שהרמב"ם כתב ''נהרג", כדי להדגיש שאילו היה בר כוכבא מת מוות טבעי, היה ר"ע עדיין ממשיך להאמין בו, אפילו לאחר מותו, ייתכן שההבדל ביננו הוא בהגדרת ה"טעות", אני הבנתי ממה שהרמב"ם מביא את ה''טעות", כהוכחה למה תהיה דמות המשיח האמיתי, שלדעתו לא היתה כאן "טעות" ב"דמות", אלא שהמציאות לא היתה כפי שהם חשבו שתהיה, ולכן, רק "כיון שנהרג, נודע שאינו משיח", ולא מהעובדה שהוא הרג את דודו. ולא שהם ''נפלו בפח חישובי הקץ", כדברייך.

גם טענתי, שהריגת דודו, כנראה לא הדאיגה את הרמב"ם, כי ייתכן שמהבחינה הטכנית, היה ניתן להצדיק את מעשה בר כוכבא, (לא במשמעות צדק, צ' וד' בסגול), אלא במשמעות של לימוד זכות, ומאחר ושכחתי לציין למקור דברי, הרי הוא לפנייך:

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ח:

"כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, *אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה*, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר *כל איש אשר ימרה את פיך*, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, *ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו*, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל".

ובפרט בתנאי מצור וחרום.

======

<"ידוע ומפורסם המשקל שיש לתת לביטוי *דימה* בכל מקום שהרמב"ם משתמש בו >

אולי ידוע ומפורסם לכל "בכל מקום", אך לי ידוע רק מהי משמעותו בספרו "משנה תורה":

"והיה להם מלך גדול *ודימו* כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח". (הלכות תעניות פרק ה הלכה ג).

==

"אבל אם טעה *ודימה* שזו העולה שלמים היא". (הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה א).

==

"אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת *ודימה* שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם". (הלכות שגגות פרק ה הלכה ו).

==

"במה דברים אמורים כשידע שאסור לבעול בשעת הוסת *ודימה* שתקדום בעילתו לראייתה ולא ידע שאסור לפרוש מיד". (הלכות שגגות פרק ה הלכה ז).

==

"אבל שכח שהיום שבת *ודימה* שהוא חול". (רמב"ם הלכות שגגות פרק ז הלכה ב).

==

"כיצד כהן משיח שטעה בהוראה לעצמו, *ודימה* שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר". (הלכות שגגות פרק טו הלכה ב).

==

"שהרי לא אמר מזה השלך ומזה אל תשלך *ודימה* שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה". (הלכות שאלה ופקדון פרק ד הלכה ט).

==

"היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, *ודימה* הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות". (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג).

==

"אף ישוע הנוצרי *שדימה* שיהיה משיח ונהרג בבית דין". (הלכות מלכים פרק יא הלכה ד").

אני דימיתי שדימה=חשב, אך איני יודע מה את דימית או כולם מדמים.

======

<"ונפלו בפח חישובי הקץ!">

"יש אצלנו קבלה נפלאה, קבלתי אותה מאבי שקבלו מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... (בענין זמן החזרת הנבואה לישראל) ... ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח...". (הרמב"ם, אגרת תימן בד"ה אבל)

האם גם הוא נפל בפח חישובי הקץ?

ממש לא.

ר"ע לא היה צריך *לחשב* מתי יבוא המשיח, כי הוא ראה אותו:

"רבי עקיבה כד הוה *חמי (=רואה את)* בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא".

וגם הרמב"ם לא היה צריך לחשב מתי הוא יבוא:

"יש אצלנו קבלה נפלאה, קבלתי אותה מאבי שקבלו מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים".

הוא ידע על בטוח.

וראי את הערתו הארוכה של הרב ראובן מרגליות בשו"ת מן השמים בתחילת סימן עב.

======

<"הבאת את ההלכה מהלכות מלכים, אך לא הבאת אותה במלואה, וכדי להבין את מלוא משמעותה של הלכה זו אי אפשר שתביא משפט ממנה , כדי להסביר כוונתו של הרמב"ם, הנה ההלכה במלואה:">

הבאתי את מה שהייתי צריך להביא, כדי לציין לדברי הרמב"ם, על חלקו של רבי עקיבא במרד, לא חשבתי שעלי גם להביא את מחשבותיו.

======

<"או בר כוזיבה שנודע באכזריותו - הרמב"ם יסווג אותם כחולי נפש, שלא מתפקדים בחייהם במציאות כראוי לבני אדם, כל שכן לשאת את תואר משיח ... כדי להבין שזה לא זה! ">

גבירתי במחילה מכבודך. עשית *להם* אנליזה, וקבעת ש*הם* היו אכזריים, *חולי* נפש שלא מתפקדים בחייהם במציאות כראוי לבני אדם, והרמב"ם יגיד כדברייך, אבל מה אעשה שהרמב"ם לא הגיד.

הרמב"ם אמר שהיא דמות מתאימה להיות דמותו של המשיח.

אבל איקא חושבת שהרמב"ם יגיד שהיא דמותו של אכזר, חולה נפש, שלא מתפקד בחייו במציאות, כראוי לבני אדם.

למה?

כי הוא הרג אנשים.

את בטח אמרת את זה בצחוק.

ואזכירך: אנחנו לא עוסקים בהם אלא בו, לא בשאול, אלא בבר כוכבא.

וכבר ציינתי לאגרות בר כוכבא, שמהם מצטיירת דמות דואגת, ומאוזנת, ולא דמות אכזרית, חולת נפש, שלא מתפקדת בחייה במציאות, כראוי לבני אדם

======

<אגב, מספרים שר' אלעזר המודעי היה דודו של בר כוזיבא">

הקטע בירושלמי שסיפר שר"ע קרא לבר כוכבא משיח, הוא גם הקטע שסיפר שהוא היה דודו.

ירושלמי תענית פרק ד ה"ה:

"שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתתר והוה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומ' רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמדינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי *לחביבך* אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתא אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה אמר ליה לא כלום יהב ליה חד בעוט *וקטליה* מיד יצאת בת קול ואמרה הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד נלכדה ביתתר ונהרג בן כוזבה".

והרי לפנייך תרגום "בערך" של דברי הירושלמי:

במשך שלש שנים וחצי היה אדריינוס צר על ביתתר, רבי אלעזר המודעי היה יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום, ואומר: רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום. רצה אדריינוס ללכת אליו, אמר לו כותי אחד: אל תלך, אני אראה מה אפשר לעשות כדי שהמדינה תכנע, נכנס (לעיר) דרך התעלות, ומצא את רבי אלעזר המודעי עומד ומתפלל, עשה את עצמו כלוחש לתוך אוזנו (של רבי אלעזר המודעי), וכשראו אותו בני המדינה עושה כן, הביאוהו אצל בן כוזבא, ואמרו לו ראינו אותו מדבר *אל דודך*, אמר לו (לכותי): מה אמרת לו ומה אמר לך? אמר לו (הכותי): אם אני אומר לך המלך (אדריינוס) יהרוג אותי, ואם לא אומר לך, אתה תהרוג אותי, עדיף לי שהמלך יהרוג אותי ולא אתה. אמר לו: (אלעזר המודעי) אמר לי, שהוא ידאג שהמדינה תכנע, בא (בר כוכבא) לפני רבי אלעזר המודעי, אמר לו: מה אמר לך הכותי ההוא? אמר לו, לא כלום!, ומה אמרת לו? אמר לו: לא כלום! נתן לו בעיטה אחת והרגו, מיד יצאת בת קול ואמרה הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד נלכדה ביתתר ונהרג בן כוזבה".

<"בו הוא בעט, ואותו הוא רצח">

אם תחשבי על מצבו הנפשי של מפקד מרד, לאחר שלוש וחצי שנים של מצור, ועל חקירת חשוד בבגידה, שבו "היו עדים", ה"טוען לא יודע", כפי שסופר כאן, אין לי כל ספק שתחשבי אחרת.

בר כוכבא היה מפקד מרד בתנאי מצור, שחיי אלפי אנשים תלויים בכל החלטה שלו, ולא ראש ישיבה היושב בבני ברק, ושמלחמתו בפה.

======

<"אם זה לא פשע, מהו פשע?">

פשע=עשיית מעשה שהוא לא חוקי, בתנאים מסויימים.

לא פשע= אותו המעשה, ואותה התוצאה, בתנאים אחרים.

======

לדוד המלך היה דין מלך, ובכל זאת כותב הרמב"ם בש"פ פ"ז

<"ומצאנו אותו בעל אכזריות. אף על פי שלא שימש בה כי אם בעובדי גילולים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל בא בביאור בדברי הימים, שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית מקדש, ולא ראוי היה בעיניו לזה לרוב מה שהרג אמר: אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני (דברי הימים א כב,ח)">

להזכירך, שאצל בר כוכבא זה היה רק בסוף, ובתנאים אחרים. את בית המקדש הוא אולי כבר בנה לפני כן.

שבת שלום.

לממבדש

טענתי שהרמב"ם לא הביא את דמותו של בר כוכבא מהבבלי, ששם הוא מופיע כהוזה, שהוצא להורג בשל כך, (ובודאי ידוע לך הקושי בהסבר לסיבת ההריגה, שהרי לא טען שהוא נביא אלא שהוא משיח), והוא שינה את דמותו במשנה תורה ממה שהיתה באגרת תימן, והשמיט את המרח ודאין שהביא באגרת תימן, והבנתי, שהוא שינה את דמותו של המשיח מדמות הבבלי לדמות הירושלמי.

על מקורותיו של הרמב"ם מכתב זה לא היה ידוע לי, אי"ה אבדוק את הדבריםץ

נישטאיך,

אלך בשיטתך פיסקה פיסקה

כתבת:

מעולם לא טענתי, שהרמב"ם טען שהמשיח הגיע או שהרמב"ם טען שר"ע לא טעה, כל שהבאתי מדברי הרמב"ם הוא, שלדעתו ר" חשב שבר כוכבא הוא המשיח, ושהוא המשיך להאמין בכך, עד שבר כוכבא נהרג, והעובדות הוכיחו שאינו המלך המשיח, ושכחתי אז להוסיף, שה"נהרג" בדברי הרמב"ם, מתאר רק עובדה ולא כדעת המשוגעים, הטוענים שהרמב"ם כתב ''נהרג", כדי להדגיש שאילו היה בר כוכבא מת מוות טבעי, היה ר"ע עדיין ממשיך להאמין בו, אפילו לאחר מותו, ייתכן שההבדל ביננו הוא בהגדרת ה"טעות", אני הבנתי ממה שהרמב"ם מביא את ה''טעות", כהוכחה למה תהיה דמות המשיח האמיתי, שלדעתו לא היתה כאן "טעות" ב"דמות", אלא שהמציאות לא היתה כפי שהם חשבו שתהיה, ולכן, רק "כיון שנהרג, נודע שאינו משיח", ולא מהעובדה שהוא הרג את דודו. ולא שהם ''נפלו בפח חישובי הקץ", כדברייך.>

ובהודעתך הראשונה כתבת:

"לדברי ה"ספר יוחסין'', כאשר "ראהו שלא היה מריח נתייאש ממנו", אך לדעת הרמב"ם, אף לקראת ה"סוף", כאשר החל בר כוכבא להפסיד במלחמה, לא עזב אותו ר"ע, שהרי הרמב"ם כתב בהלכות מלכים, (פרק יא הלכה ג): "*ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו*", מדבריו ברור, שרק עם מותו התברר להם "שאינו", ולא לפני כן, וכך כתב גם הרדב"ז שם, "ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מרח ודאין או לא, לא חזר בו רבי עקיבא... עד שנהרג, אז התברר לכל, שלא היה משיח". (אף שבדבריו סיפור המורכב מדברי הבבלי ודברי הירושלמי)."

זה לא כל כך מסתדר לי……תוכל ליישב את הסתירה ? לעניין "הטעות" ודאי לדעתי שהטעות בדברי הרמב"ם היא בדמות, אחרת המציאות לא היתה מסתיימת כפי שהסתיימה. – מישהו/הדמות היה אחראי למציאות כפי שהסתיימה -

זה שאתה בדמיונך חיברת בין שתי הלכות שונות , שאפילו לא מופיעות אחת אחר השניה, והגעת למסקנה ש: "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי*", ולכאורה, אם לא בנה מקדש במקומו, כיצד קרא ר"ע לבר כוזיבא, "המלך המשיח", ואיך הוכיח ממנו, שהמלך המשיח אינו צריך לעשות מופתים"

הרמב"ם סך הכל הביא מהלכה זו דוגמא לסברא הנכונה על פי הרמב"ם לפחות, שאת אמיתותו של הנביא/משיח לא מזהים בבקשת אות ומופת, והוא לא מביא מדמותו של בר כוכבא את דמותו של המשיח, אלא רק מוכיח שלא מוכיחים אם משיח הוא משיח אמת, או לא. על פי אות ומופת - זה הכלל, והעיקר עליו מדבר הרמב"ם בהלכה זו, ואין לו שום קשר עם דמות המשיח –

בהקדמה למשנה הוא כותב: "במה תצדק הנבואה, שזה כמו כן עיקר גדול. וכבר שגו בו כל המון האדם, גם מתי מספר מידועיהם: שהם מדמים בנפשם, שהנבואה לא תתקיים לכל המתייחש אליה עד עשותו אות מופלא...וכל מה שעשו הנביאים מהאותות, לא עשהום כדי לקיים נבואתם – שהנבואה כבר התקיימה להם קודם לכך – אבל עשו האותות ההם שהיו צריכים להם לאותה שעה".

ובאיגרת תימן אומר הרמב"ם "אבל מעלתו של משיח – תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת, זולת משה רבינו...וגדולתו מעולה ממעלת כל אדם"

אם הנביא אינו צריך אות ומופת כדי להוכיח שהוא נביא אמת , על אחת כמה וכמה משיח.ואף על פי שרבי עקיבה דימה...*ידע בשכלו* את הסברא הנכונה שלא שואלים מהנביא/משיח אות ומופת

כתבת: גם טענתי, שהריגת דודו, כנראה לא הדאיגה את הרמב"ם, כי ייתכן שמהבחינה הטכנית, היה ניתן להצדיק את מעשה בר כוכבא, (לא במשמעות צדק, צ' וד' בסגול), אלא במשמעות של לימוד זכות, ומאחר ושכחתי לציין למקור דברי, הרי הוא לפנייך:

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ח:

"כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, *אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה*, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר *כל איש אשר ימרה את פיך*, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, *ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו*, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל".

הרמב"ם מדבר בהלכה ח', על מורד, ולא על אדם חף מפשע, צדיק כר' אלעזר. שפסיכופט אכזר החליט בדמיונו שהוא מורד - איפה ההלכה תואמת את המקרה הספציפי הזה עוד לא הבנתי
על כל פנים, זה שבר כוכבא דימיין שדודו מורד בו , לא נותן לו את הזכות לרצוח אותו. ואין שום צדק בשום משמעות שהיא לרצח חפים מפשע .

<ובפרט בתנאי חירום > דמותו של נביא- משיח, היא לא ביחס ...

"התעלה על דעתך שבמידות האלו יהיה משיח?! אבל חייבך לומר כל זה, מפני שלא השגחת למעלת המשיח מה היא, ואיך תהיה עמידתו,, ובאיזה מקום יהיה, ואיזה אות מיוחד לו.
אבל מעלתו – תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת, זולת משה רבינו...וגדולתו מעולה ממעלת כל אדם..
ואחד מן התנאים שיש אצלנו ידועים לכל נביא – שיהיה בתכלית המדע, ואז ינבא אותו הקדוש ברוך הוא, לפי שהוא העיקר אצלנו: שאין הנבואה שורה על חכם גבור ועשיר: ביארו אפילו "גבור" – שיהיה כובש את יצרו, ו"עשיר" בדעתו....(איגרת תימן)

בתנאי חירום משיח מתפרק? הוא אינו מתגבר בדעתו על יצרו? או אולי אתה מפרש "גיבור" ככוח פיזי?

ההלכה ח בהלכות מלכים המדברת על דמותו של המשיח:

ח [ד] ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'--הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.

התנאי לחזקת משיח הוא שיהיה האדם עוסק בתורה ובמצוות, וילחם מלחמות ה' - שפירושו , 'המלחמה' על מעלות המידות, ומעלות הדעות.

"הדת האלוהית האמיתית – חוכמתה בפנימיותה, ושאין לה שום ציווי ולא אזהרה שאין בפנימיותה שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם, ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בהם מעלות המידות, ומעלות הדעות, להמון כפי יכולתם, וליחידים – כפי השגתם" (איגרת תימן)

בר כוכבא, לא עמד בתנאי חזקת משיח – לא במידות, ולא בדעות.

כתבת : "אני דימיתי שדימה = חשב, אך איני יודע מה את דימית או כולם מדמים"

זכותך לחשוב שאין הבדל בין מחשבה שכלית , למחשבה דמיונית.
על כל פנים , היות והנושא המדובר הוא דעתו של הרמב"ם – ולא בדעתי או בדעתך, אזי ההבדל הוא משמעותי מאוד (עיין ערך שמונה פרקים, שם הוא עומד על ההבדלים.)

תודה על כל המקורות שהבאת בהן משתמש הרמב"ם במילה "דימה".
בכל הדוגמאות הוא אינו משתמש במילה דימה במקרה - הדמיון הוא זה שהביא לטעות,
אם היה מדובר במחשבה שכלית – לא היתה קוראת טעות, אך מכיון שמדובר במחשבה דמיונית , הנפילה בפח אך מתבקשת.

************************************************

הבאת את דבריו "יש אצלנו קבלה נפלאה, קבלתי אותה מאבי שקבלו מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... (בענין זמן החזרת הנבואה לישראל) ... ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח...". (הרמב"ם, אגרת תימן בד"ה אבל)

ושאלת: האם גם הוא נפל בפח חישובי הקץ?

לדעתי , עלינו לחשוב על דבריו אלה של הרמב"ם – את מה שהוא ביקש שנחשוב על רס"ג, אף על פי שהוא מגנה אותו על החישובים שעשה– הוא מבקש שנדון אותו לכף זכות מפני שרצה לעודד רוח נדכאים שעמדו לאבד אמונתם.

אלה מסוג הדברים שבו אנו אלה שצריכים לגלות אימתי הוא מתכוון למה שהוא אומר באופן מוחלט כשמדובר על עיקרון או כלל, וזו דעתו האמיתית. ומתי הוא "מספר" לנו על אמת שהיא טוב יחסי. דברים שהם בבחינת אד הוק. לאותו הזמן. השעה היתה צריכה לזה, והוא אמר שקבל מאבותיו וכו' כי הנדכאים עמדו על סף השתמדות. והוא רצה להפיח בהם תקווה.

< הוא ידע על בטוח >

אתה כמובן יכול להמשיך ולחשוב שהדברים האלה העסיקו את מחשבתו , הרמב"ם לדעתי, לא התיימר לדעת על בטוח שום דבר, ולא יתכן שנחשוד ביושרו האישי, שיורה הוראה מסויימת וינהג היפך ממנה , שהרי הוא בעצמו אומר בתחילת האיגרת , כלל עליו הוא חוזר ומזהיר לכל אורך האיגרת והוא:

"שהקץ על דרך *האמת* לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם..כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ (דניאל יב,ט)

הלכות מלכים - פי'ב/ה "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו."

<הרמב"ם אמר שהיא דמות מתאימה להיות דמותו של המשיח.>

איפה אמר את זה הרמב"ם?

< ר"ע לא היה צריך *לחשב* מתי יבוא המשיח, כי הוא ראה אותו:

"רבי עקיבה כד הוה *חמי (=רואה את)* בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא".>

אכן, הוא ראה בעיני רוחו ודמיונו. זה לא סוד שרבי עקיבה עסק במעשי מרכבה, וכנראה שגם הוא על אף גדולתו נפל בפח חישובי הקץ – ובדברי הרמב"ם לעומקם אני רואה בהלכה זו- "שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבה המלך...ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" – רמז להתרסה נגד 'תורת הקבלה'

< אבל איקא חושבת שהרמב"ם יגיד שהיא דמותו של אכזר, חולה נפש, שלא מתפקד בחייו במציאות, כראוי לבני אדם.>

< למה? > עיין בשמונה פרקים, ובמו"נ ותבין למה - או שאולי לדעתך את שמונה פרקים, והמו"נ חיבר רמב"ם אחר, עם שפה שונה, מחשבה שונה? והשקפת עולם שונה? ולכן ההסבר שלו בדבר 'המדמה' אינו רלוונטי למשנה תורה-

כי הוא הרג אנשים > ולא סתם אנשים, אנשים חפים מפשע, שלא נדבר על התעללויותיו בבני עמו-

אמר ר' יוחנן: שמונים אלף תוקעי קרנות היו צרים על ביתר והיה שם בן כוזיבה. והיו לו מאתיים אלף מקוטעי אצבע. שלחו לו חכמים: עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים? אמר להם: והיאך יבדקו? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך. והיו לו מאתיים אלף כך, ומאתיים אלף כך."

לא, לא אמרתי את זה בצחוק - משיח לא הורג סתם, משיח הוא חכם גיבור ועשיר, ויכול ויוכל להנהיג בכל תנאי שיהיה, ביושר, בהגינות, ובחוכמה.ובשאר מידות טובות.

כתבת : "בר כוכבא היה מפקד מרד בתנאי מצור, שחיי אלפי אנשים תלויים בכל החלטה שלו, ולא ראש ישיבה היושב בבני ברק, ושמלחמתו בפה."

"נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים נשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות. והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, .....והקיפו גדר מהרוגי ביתר."

זוהי התוצאה של מנהיג שלא לקח אחריות על חיי אלפי אנשים שהיו תלויים בו -

"דרך כוכב מיעקב" דרך כוזיבה מיעקב, זהו מלך המשיח. אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד אינו בא"

אולי אם היה 'ראש ישיבה' קצת יותר נחרץ והיה מעיז להילחם ברבי עקיבה בפה – היה מונע את גודל הנזק והחורבן, או לפחות מצמצמו.

*******************************************************

בימים בהם פוסקים רבנים פסק הלכה שמותר להרוג חפים מפשע, גם את מעשיו של בר כוכבא ניתן להצדיק- גם אחרי שנוכחנו שהוא היה אדם שנהרג ב'עוונותיו'.





תוקן על ידי - איקה - 31/07/2004 21:35:46

לכו וספרו להם, למקדשי בר כוכבא, איזו דמות קשה ואכזרית ניבטת אלינו מתוך איגרותיו; לכו וספרו להם, למקדשי בר כוכבא, כיצד הניח המורד את כתר הנשיאות, שלא ברשות ושלא בסמכות, על ראשו וכיצד הפך את חברי הסנהדרין ואת בית הנשיאות הלגיטימי בכללו לבני ערובה במעוזו, בביתר; לכו וספרו להם, למקדשי בר כוכבא, כיצד דימה עצמו המורד למשיח; לכו וספרו להם, למקדשי בר כוכבא, מאין שאב בר כוכבא את האומץ להתמודד מול העוצמה הרומית השוחקת והדורסנית ואיזה אסון המיט המורד הסהרורי, הפנטזיונר, על ראשה של החברה היהודאית בשל יומרותיו הכמעט אישיות.


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=294509&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

לאיקא


שימי לב להודעתי זו, שתהיה הודעתי האחרונה אלייך בנושא זה.

לא אלך בדרכי אחרים, ואאיים שלא אכתוב יותר בפורום.

ארצה אכתוב, ארצה לא אכתוב, ארצה אענה, ארצה לא אענה, איני מתחייב לדבר. לא אגרר.

איני יודע מה הכניסך לסחרור. לא שפטתי את ר"ע או את בר כוכבא, ולא טענתי שתוצאות המרד היו מזהירות, טענתי שלפי דעת ר"ע היה בר כוכבא המלך המשיח שעליו דברו נביאי ישראל, אולי דמות המשיח שלך, שלי ושל אחרים, הוא של משיח אחר, שאינו ענין לעניינו , שהרי דנתי במשיח של ר"ע.

בעוד שאני טענתי שקיים קושי לדעת מהמקורות, (לא מעתון הארץ), מה היה (באם היה) הקשר בין ר"ע לבר כוכבא, (שאין עליו פרטים ממקור אחר), הרי את ידעת לעשות אנליזה, ולקבוע עובדות.

סיכום ההקדמה בקצרה.

לא אגרר אחרייך ולא אענה לתשובתך להודעתי זו.

<"זה לא כל כך מסתדר לי……תוכל ליישב את הסתירה ? לעניין "הטעות" ודאי לדעתי שהטעות בדברי הרמב"ם היא בדמות, אחרת המציאות לא היתה מסתיימת כפי שהסתיימה. – מישהו/הדמות היה אחראי למציאות כפי שהסתיימה">

איני מבין מה בדיוק לא מסתדר אצלך.

א). לדעת הרמב"ם רבי עקיבא היה יותר אומר עליו שהוא המלך המשיח, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך,

ב). המציאות הוכיחה שבר כוכבא לא היה המשיח.

ג). "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו".(רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג).

ד). אני הבנתי ממה שהרמב"ם אינו כותב "כיון שנהרג נודע להם שהם טעו", אלא כותב ש"כיון שנהרג נודע להם שאינו", כי ייתכן שלדעת הרמב"ם הם לא טעו, כי דמותו עד למותו, היתה כדמות המשיח האמיתי.

ה). ולכן טענתי שלדעת הרמב"ם, הטעות לא התבטאה בדמות אלא שהמציאות לא התגשמה. משהו מעין ''הניתוח הצליח אך החולה מת מסיבוכים נדירים שהתפתחו כתוצאה מהניתוח שנים לאחריו, במקרה שכזה לא הייתי אומר שהמנתח טעה, אלא שכאשר החולה מת "התברר..."-"נודע".

=====

<"זה שאתה בדמיונך חיברת בין שתי הלכות שונות , שאפילו לא מופיעות אחת אחר השניה, והגעת למסקנה ש: "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי*", ולכאורה, אם לא בנה מקדש במקומו, כיצד קרא ר"ע לבר כוזיבא, "המלך המשיח", ואיך הוכיח ממנו, שהמלך המשיח אינו צריך לעשות מופתים">

אני מציע לך ללכת למי שמכר לך את ספר הרמב"ם שבו שתי ההלכות, אינן מופיעות בזה אחר זה, ולבקש את כספך בחזרה.

אצלי ואצל כולם הם מופיעים ברמב"ם הלכות מלכים פרק יא בזה אחר זה.

הלכה ג:

"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, *שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח*, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן" .

הלכה ד:

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, *אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי*, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

בסדר האלף בית שלי מופיעה האות ד אחרי האות ג. ואפילו שאצלך מתחיל הכל הפוך, עדיין הם צמודים

=====

<"בהקדמה למשנה הוא כותב: "במה תצדק הנבואה ובאיגרת תימן אומר הרמב"ם "אבל מעלתו של משיח – תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת, זולת משה רבינו...וגדולתו מעולה ממעלת כל אדם" >

כל זה טוב ויפה, אבל הוא אינו כותב את זה במשנה תורה, ואני דנתי רק בדמותו של המשיח כפי שהיא במשנה תורה.

<"הרמב"ם מדבר בהלכה ח', על מורד, ולא על אדם חף מפשע, צדיק כר' אלעזר. שפסיכופט אכזר החליט בדמיונו שהוא מורד - איפה ההלכה תואמת את המקרה הספציפי הזה עוד לא הבנתי">

הרי לפנייך מה שכתבתי בהודעתי הקודמת, "גם טענתי, שהריגת דודו, כנראה לא הדאיגה את הרמב"ם, כי ייתכן ש*מהבחינה הטכנית*, היה ניתן להצדיק את מעשה בר כוכבא, (לא במשמעות צדק, צ' וד' בסגול), אלא במשמעות של לימוד זכות, ומאחר ושכחתי לציין למקור דברי, הרי הוא לפנייך:

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ח:

"כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, *אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה*, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר *כל איש אשר ימרה את פיך*, *וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא*, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, *ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו*, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל".

ובפרט בתנאי מצור וחרום".

נראה לי שהפסקת לקרוא את דברי הרמב"ם לאחר המלה השניה= "כל המורד", שהרי אילו היית ממשיכה לקרוא את דבריו, לא היית כותבת את אשר כתבת, שהרי ברמב"ם המשיך בדבריו: "*אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה*, ...*וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו", גם מעשים אלו מוגדרים כמרידה, במקרה הספציפי, שבו היתה עדות על הסתודדות בין הכותי המרגל ורבי אלעזר, שגם אושרה ע"י הכותי. שלדבריו אמר לו רבי אלעזר שרצונו להביא לכניעת בר כוכבא, (ואין ספק שלאחר 3.5 שנים של מצור היו קריאות רבות לכניעה), ולכן חשב בר כוכבא *שלא היה נביא*, שרבי אלעזר שיקר כאשר אמר שאינו יודע על מה הוא מדובר אתו, ולכן בעט בו.

הוא אולי היה יכול להורגו בסייף.

אין שום צדק לרצח חפים מפשע, אבל אולי הוא לא רצה לרצוח אותו.

=====

<"התנאי לחזקת משיח הוא שיהיה האדם עוסק בתורה ובמצוות, וילחם מלחמות ה' - שפירושו , 'המלחמה' על מעלות המידות, ומעלות הדעות">.

פירוש יפה ורוחני. אבל עם מלחמות כאלו אי אפשר לבנות מדינה או לנצח במרד.

======

<"אם הנביא אינו צריך אות ומופת כדי להוכיח שהוא נביא אמת , על אחת כמה וכמה משיח.ואף על פי שרבי עקיבה דימה...*ידע בשכלו* את הסברא הנכונה שלא שואלים מהנביא/משיח אות ומופת">

הרמב"ם לא אמר שלא צריך, אלא שלא ביקשו כי הוא אינו יכול.

=====

<ובפרט בתנאי חירום > דמותו של נביא- משיח, היא לא ביחס ...

את מעלה גרה פעם אחר פעם, את ענין נבואתו של המשיח, שאינו בדברי ברמב"ם במשנה תורה, לדברי הרמב"ם קובעות רק העובדות הגשמיות בשטח, ואני התייחסתי רק לדמותו במשנה תורה.

=====

<"בתנאי חירום משיח מתפרק? הוא אינו מתגבר בדעתו על יצרו? או אולי אתה מפרש "גיבור" ככוח פיזי?">

אני לא מסביר דברים שאינם כתובים במשנה תורה.

הוא נלחם מלחמת ה', וזה הספיק לר"ע והרמב"ם, אם הוא לא מספיק לך, תבחרי משיח אחר, חמורים תמצאי בקלות.

=====

<"בר כוכבא, לא עמד בתנאי חזקת משיח – לא במידות, ולא בדעות">

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'".

האם עלי להשמיט "ויכוף כל ישראל לילך בה".=כפיה דתית

=====

<"זכותך לחשוב שאין הבדל בין מחשבה שכלית , למחשבה דמיונית.

על כל פנים , היות והנושא המדובר הוא דעתו של הרמב"ם – ולא בדעתי או בדעתך, אזי ההבדל הוא משמעותי מאוד (עיין ערך שמונה פרקים, שם הוא עומד על ההבדלים.)">

אולי משמעותי מאוד בשמונה פרקים, אבל בפירושו במשנה תורה משמעותו הוא מחשבה שבעת שחשבו אותה היתה נראית מוצדקת.

=====

<"הבאת את דבריו "יש אצלנו קבלה נפלאה, קבלתי אותה מאבי שקבלו מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... (בענין זמן החזרת הנבואה לישראל) ... ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח...". (הרמב"ם, אגרת תימן בד"ה אבל) .

ושאלת: האם גם הוא נפל בפח חישובי הקץ? ">

הסברך מתקבל אצלי, גם אני חשבתי כך, הסבר המוכיח שלא כל מי שקובע זמןלביאת המשיח הוא מחשב קיצים הנופל בפח.

=====

<"שהרי הוא בעצמו אומר בתחילת האיגרת , כלל עליו הוא חוזר ומזהיר לכל אורך האיגרת והוא:

"שהקץ על דרך *האמת* לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם..כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ (דניאל יב,ט)">

ולא רק שם אלא אף בהלכות מלכים פרק יב הלכה ב:

"וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו",

=====

איפה אמר את זה הרמב"ם?

רמב"ם הלכות מלכים פרק יא ה"ב:

*ואל יעלה על דעתך* שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, *שהרי* רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח,

"ואל יעלה על דעתך* ...*שהרי* רבי עקיבא ... היה אומר עליו שהוא המלך המשיח".

=====

<"אכן, הוא ראה בעיני רוחו ודמיונו. זה לא סוד שרבי עקיבה עסק במעשי מרכבה, וכנראה שגם הוא על אף גדולתו נפל בפח חישובי הקץ – ובדברי הרמב"ם לעומקם אני רואה בהלכה זו- "שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבה המלך...ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" – רמז להתרסה נגד 'תורת הקבלה'">

למה לא המשכת? ששם אביו היה יוסף, ויוסף היה חולם חלומות.

< אבל איקא חושבת שהרמב"ם יגיד שהיא דמותו של אכזר, חולה נפש, שלא מתפקד בחייו במציאות, כראוי לבני אדם.>

< למה? > עיין בשמונה פרקים, ובמו"נ ותבין למה - או שאולי לדעתך את שמונה פרקים, והמו"נ חיבר רמב"ם אחר, עם שפה שונה, מחשבה שונה? והשקפת עולם שונה? ולכן ההסבר שלו בדבר 'המדמה' אינו רלוונטי למשנה תורה-

איך ידעת מה שאני חושב?

=====

לסיכום:

זו תהיה הודעתי האחרונה באשכול זה. אין לי כל ענין להפוך אשכול תמים לשדה קרב.

http://kodesh.snunit.k12.il/i/e511.htm


ו [ג] אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.

ז ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן--הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

ח [ד] ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'--הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.





תוקן על ידי - איקה - 02/08/2004 12:42:51