פיתרון חידת התחש

מי הוא ומה הוא התחש של המשכן ?

לאחר מחקר מדוקדק ועיון במקורות הגעתי למסקנה ש:

תחש = אדום (ארגמן , שני , כרמיל , שש , בוץ ) + (זרח / שרק / סרק)

או תחש = חיה שצבע עורה אדום

השם ת-חש הוא מלשון כ-חש = שקר / שוא , ראה הסבר בהמשך

התרגום הארמי לתחש = סס-גונ(א) = גוון (צבע) שש = אדום

לפי ר' יהודה , התחש = אלטינון = ארגמן = אדום (מדרש רבה קהלת פרשה א)

לפי ר' אבין , התחש = קרש = שיכול אותיות של שקר / שרק , הסבר על כך בהמשך

שמות כה ה : וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים:

אפשר להבין ש - עורות (אילם) מאדמים = עורות תחשים (= עורות צבועים באדום)

(האות וו לפני עורות תחשים היא וו הפירוש , זאת אומרת שהאות וו באה לפרש)

יחזקאל טז י : ואלבשך ר ק מ ה ואנעלך ת ח ש ואחבשך ב ש ש ואכסך מ ש י:

לדעתי כולם שמות מקבילים , רקמה = תחש = שש = משי = בגד / עור צבוע באדום

כאמור תחש = צבע שש = אדום , מה הראיות לכך ?

תרגום ארמי : שש = בוץ , וגם בדברי הימים כתוב בוץ במקום שש

לדעתי בוץ / שש פירושו אדום , " עבד א ד ו ם (הגתי) " = " (בית) עבודת ה ב ו ץ "

שמואל ב ו י : ולא-אבה דוד להסיר אליו את-ארון ה' על-עיר דוד ויטהו דוד בית עבד א ד ם - ה ג ת י:
וישב ארון ה' בית עבד א ד ם – ה ג ת י שלשה חדשים ויברך ה' את-עבד א ד ם ואת-כל-ביתו:

דברי הימים א ד כא : בני שלה בן-יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מ ר ש ה ומשפחות בית-עבדת ה ב ץ לבית אשבע:

הגת שימשה לדעתי לצביעה , והעיר גת היתה מקום צביעה (ג ת שכנה ליד מ ר ש ה ! )

"שש" בא במקרא לפעמים במקום "שוא" , אחד הסופרים החשובים נקרא שוא / שש(א)

שמואל ב כ כה : ו ש ו א ספר וצדוק ואביתר כהנים:

דברי הימים א יח טז : וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר כהנים ו ש ו ש א ספר:

שש = שוא = שקר = שרק = אדום

ישעיה ג טז : ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומ ש ק ר ות עינים ..

רש"י : ומשקרות עינים. .. צובעות עיניהם ב ס י ק ר א (ובכחול)

הביטוי "ללא כחל ושרק" פירושו האמת ורק האמת ללא צביעות

נהגו לצבוע את העיניים ב: כחל (פוך) = צבע כחול לעיניים , שרק = צבע אדום לעיניים (שקר / שרק / סקר / סרק)

ירמיה ד ל : ואת שדוד מה תעשי כי-תלבשי שני כי תעדי עדי זהב
כי תקרעי ב פ ו ך (= כחל) עיניך - ל ש ו א תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:

שרק = מזרח = זרח = אדום (שני)

ראו גם מאמרי על שפרה (כחול) ופועה (אדום) , והקשר בין שמו של ז ר ח בן יהודה לחוט הש נ י

איוב לא ה : אם הלכתי עם ש ו א - ו ת ח ש על מרמה רגלי:

עוד משהו נחמד בעניין:

שופטים ה ל : הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר
שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל:

מסתבר ש - "שלל צבעים לסיסרא" , זה משחק מילים , לשון נופל על לשון

שלל צבעים (שלל = שולל = שקר = שרק = אדום) = סיס(רא) = שש = סס-גוני = אדום

ססגוני זה גם צבעוני , בדומה לביטוי "אדם צבוע" מסתיר את האמת , שקרן

נספח מדרשים:

מדרש רבה קהלת פרשה א : עורות תחשים מה הן ?
ר' יהודה אומר א ל ט י נ ו ן , ר' נחמיה אומר ג ל ט י נ ו ן
ר' יוחנן אומר מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה
ר' אבין אמר ק ר ש היה שמה
תני ר' הושעיה קרן אחת היתה לו במצחו

מדרש רבה במדבר פרשה ו
אומר היה ר' מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה
ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא
וקרן אחת היתה לה במצחה ולפי שעה נזדמן לו למשה ונעשה ממנה משכן ונגנזה
מדקאמר קרן אחת היתה לה במצחה מזה למדנו שטהורה היתה

מדרש רבה שיר השירים פרשה ד
מה שמפורש ביחזקאל ואלבישך רקמה ר' סימי אמר פורפירא תרגם עקילס אפליקטא
ואנעלך תחש תחת עורות תחשים ואחבשך בשש תחת שש ועזים ואכסך משי
ר' איבו אמר עשאן ממש בעולם ור' יהודה בר' סימון אמר הקיפן ענני כבוד

מדרש תנחומא תרומה סימן ו
וערת אלים מאדמים ועורות תחשים. רבי יהודה ורבי נחמיה.
רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה,
ובעורה - ש ש ה - גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות.
ורבי נחמיה אומר, מעשה נסים היתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה.
ועורות תחשים, למה. דכתיב, אורך היריעה האחת שלשים
באמה. מי מביא לך יריעה של שלשים אמה. אלא מעשה נס, לשעה שנבראת נגנזה:

ועכשיו חידה חדשה:
מהיכן היו לחבורת נוודים נמלטים כל החומרים ליצירת אותו משכן. מהיכן הבדים המפוארים, והצבעים, והכלים?
ואם כבר, מי תחזק את המשכן הזה 40 שנה במדבר? מי בנה אותו ופירק אותו? מה לגבי הבלאי העצום של הבדים המיוחדים לאורך 40 שנה? מהיכן הושגו בדים חלופיים לתיקון? מהיכן העצים, במדבר? מי סחב?

מלחמה היא שלום
עבדות היא חרות
בערות היא כח

(אורוול, 1984)

נמחקו שתי מילים לא מתאימות בידי מיימוני

תוקן על ידי - עצכח - 28/07/2004 23:39:01

בטהובן

העלית שאלות מאד חשובות, שצריכות להטריד כל מי שלומד את הפרשיות הרלוונטיות, ולמעשה, מבנין המשכן עד סוף החומש.

למעשה, זכורני שראיתי מאמר שכתב איזה שהוא פרופסור שטען, חד וחלק, כי בימים שבהם היתה אמורה להינתן תורה לא היו מסוגלים לבנות משכן בצורה כה משוכללת כפי שמתואר במקרא, ולכן זה סיפור מאוחר וממילא שקרי.

אמנם, מטענות מהסוג של "לא יתכן ש..." איני מתרשם ללא נתונים נוספים, ולכן אני עדיין סבור שניתן להבין את הסיפור כפשטותו.


אך השאלות שהצגת עדיין מחייבות תשובה.

אנסה למיין אותן לפי תחומים.

א. מהיכן הגיעו החומרים ששימשו למלאכת המשכן.

ב. איך הצליח בצלאל, אולי בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים, לבנות את המשכן בצורה משוכללת. האם היו בתקופה זו כלים מתאימים לכך?

ג. מדוע לא היה בלאי במשכן שגרם לצורך להחלפת המרכיבים השונים?

תשובות ודאיות כמובן אין לי, אבל אני יכול להציע השערות מסתברות. ויבואו אחרים ויוסיפו.

א. כבר חז"ל התקשו בשאלה הזו, וענו, לפי החומש, שהמקור היה בשלל שנלקח ממצרים.

ושמא קנו בחלק מהשלל דברים נוספים. יש לזכור שלמרות שאנו אולי רואים את המסע במדבר כאילו הוא התנהל על ידי קבוצה מבודדת ומנותקת מהסביבה, יתכן מאד שעם ישראל היוו באותה עת קבוצה סגורה מבפנים אך כזו שמנהלת יחסי גומלין עם העולם מסביב, וגם עסקי מסחר.

יש מדרשים שעומדים על הרעיון הזה, אם כי כמובן אין הם ראיה אלא הצגת אפשרות בלבד.

הטוב ביותר כדי לבחון את התשובה הזו הוא לערוך רשימה של כל המרכיבים שהיו דרושים למשכן, ולברר, עד כמה שיש בידינו, אם הם יכלו להגיע ממצרים של אז, או להיקנות באמצעי תשלום כלשהו.

ב. כפי שמתוארת עבודתו של בצלאל, היא מחייבת כלי נגרות, אך גם כמדומה עבודת יציקה, כלומר עבודת נפחות בחום מינימלי שאיני יודע לחשבו. כמו כן עבודה עדינה מאד, אך כמדומה כזו שהיתה מקובלת גם במקומות אחרים בעולם.

ג. מי אומר שלא היה בלאי? אפשר שהיה בלאי, וכפי שהכינו את הכלים הראשונים, עשו כלים תחליפיים לפי הצורך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לגבי התחש, יש דעה מעניינת לפיה מדובר בעצם על הג'ירפה המוכרת. יש לכך כמה ראיות, או על כל פנים יש ראיות לכך שמה שחז"ל התכוונו אליו הוא הג'ירפה. בספר 'שיחת חולין' הוא מרחיב על כך. לא יצא לי ללמוד את הנושא בעיון, אבל זוהי בהחלט שיטה מעניינת.

*

לגבי המשכן, גם אם נאמר שאין זה מציאותי שהמשכן נבנה בדיוק כפי שהוא מתואר בתורה, עדיין אין זאת אומרת בהכרח שהמשכן לא היה ולא נברא. אפשר לומר שיש איזהשהו 'גרעין היסטורי' לסיפור, כלומר שאכן היה משכן נייד ששימש את בני ישראל. אולם אם נקבל את ההנחה שהסיפור נכתב בזמן מאוחר בהרבה לאירוע ההיסטורי עצמו, ייתכן והמשכן תואר לפי המציאות באותה תקופה (שילה ?).

אגב, למיטב זכרוני אכן תיאור המשכן בתורה אינו תלוש מן המציאות, אלא הוא תואם להפליא לאופן בו מקדשים (ולא דווקא יהודיים) נבנו באותה תקופה.

קיבלתי בתיבה האישית על מנת לפרסם בעילום שם.

בקשר לאשכול פתרון חידת התחש.

1. ישראל במדבר לא היו "נוודים נמלטים". זה נשמע כמו ציטוט מכתבי אפיון.

2. חמרים? ישראל יצאו ביד רמה, ובידם כל טוב מצרים ועשרה. וזו ממילא תשובה על רוב החומרים, בעיקר הזהב.

3. ידע טכני? אצל דריוש מלך פרס מסופר שראה אחר שנתן רשיון ליהודים לעלות לארץ, שכל הזהבין (העושים בזהב, הצורפים) והכספין נעלמו. (איני זוכר מקור מדויק). יתכן שגם במצרים היו בין בני ישראל עבדים בעלי מלאכה מכובדת. גם בגמרא מוזכר "עבד נוקב מרגליות".

4. חמרים נדירים (וגם ידע שחסר)? ראה יומא עה ע"ב, שישראל ניהלו קשרי מסחר עם תגרי אומות העולם גם במדבר, וקנו מהם אוכל (למרות שהיה להם מן). ועל זה נצטוו ויתד תהיה לך, (ולא על המן שנכנס ואינו יוצא). בפשטות, כך רכשו גם כל כלי עבודה ואפילו ידע שחסר להם.

5. בלאי? יתכן שהיה בלאי במשכן, ותיקנוהו. אבל כבר מפורש בתורה שענני הכבוד היו משמרים ומגהצים את בגדי ישראל (שמלתך לא בלתה מעליך), אולי גם לבדי המשכן.

6. מהיכן העצים? ראה תנחומא תרומה ט: "ומהיכן היו הקרשים. יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו, בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם. מיד עמדו ונטעו ועשו כן".


והערה זהירה מעין הפתיחה. גם שאלה לגיטימית, עדיף שתהיה מנוסחת בלשון יותר זהירה ופחות בוטה. ותשדר מסר של רצון להבין דבר שמקובל עלי ולא מסר של רצון לערער את יסודות הדברים. (לכל מי שעצם ההערה מקוממת אותו: האחד, המקורי, שבא לגור וישפוט שפוט, צדק בסופו של דבר).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

המן נכנס ואינו יוצא?
יעקב אבינו נטע?
רוח הקודש גיהצה?
אין מוקדם ומאוחר במקרא?
נו באמת, הסברים כאלה מתאימים לילדים בני 5. לא למי שעיניו בראשו.
ועם מי סחרו בני ישראל? מי בדיוק מסתובב במדבר? בדואים עם כמה עיזים?

ולרב צעיר: הסברך אכן מקובל עלי, לגבי התקופה בה נכתבו הדברים.

יש אלוקים?הוא גם בן חמש?

אף אין יש רוח בפיהם

עורבא פרח היקר:
העלית כאן שתי שאלות:
הראשונה, היא דבר קיומו של אלוהים כפי שאתה!! תופס אותו, שכן לגבי אלוהים יש עוד כמה דעות, של נוצרים ומוסלמים, אפיקורסים מוחלטים ואתיאיסטים.
והשאלה השניה: כמו כל אדם דתי, בצר לך אתה קורא את אלוהים לעזרתך. כי זה נוח לך. אבל במציאות אינך עובד את השם כלל, אלא את דברי רבניך ואבותיך, בשר ודם. דבר השם הובא לנו על ידי הנביאים, פתח נא בבקשה את ישעיהו פרק א וקרא.

לבטהובן

לי אף פעם השאלה הזאת לא עלתה , זה נראה לי פשוט מאד
בכל אופן , יש לי תיאוריה מהפכנית , שלא כאן המקום לפרטה
אבל בקשר לענייננו , לדעתי עם ישראל לא נדד מעולם
במה שנקרא היום: "מדבר סיני"
אלא במדבר שלצורך העניין אקרא לו מדבר סוריה / עבר הירדן
וכל אותו זמו היו להם קשרים עם העמים השכנים
מואב , עמון , אדום , בני קטורה , ובני ישמעאל
כך שיכלו לסחור איתם , ואסור לשכוח את כל מה שהוציאו ממצרים

ואת מי הרבנים השרלטנים האלה עובדים?את הרבנים שלהם? והם?

אף אין יש רוח בפיהם

עורבא פרח:
זאת אכן שאלה טובה מאד, וכדאי שתפעיל את שכלך ותבדוק אותה.
אבל אתה מעדיף שיגידו לך מה לעשות, מה לאמר ומה לחשוב.

מאז ומתמיד שימשה הדת כלי בידי מעטים להשליט מרותם על הרבים. וכי משנה את מי עובדים הרבנים? כתוב במפורש: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". אדם המעניק קדושת השם לבשר ודם עובר על מצווה מדאורייתא. וכי לא נאמר: "במקום אשר יבחר"? מי בדיוק יבחר? הרב?

בטהובן,
כתבת : "מאז ומתמיד שימשה הדת כלי בידי מעטים להשליט מרותם על הרבים"
וזאת מאין לך?
אלא אם כן אתה מתכוון בכלליות, מעין "מאז ומתמיד שימשה הדת/השפה/ההגיון/העושר/האשליה (וכו') כלי בידי מעטים להשליט מרותם על הרבים"
ואם-כן מה הועלת?

מאין לי?
מלימודי, אני מניח.
דוגמה אוניברסלית ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה, סביפור פרעה אחנאתון, ומלחמות הדת שלו כנגד כהני אמון.
אבל גם אצלנו, בסיפור יאשיהו למשל, שהשתמש באמונה דתית כדי לגבש את ממלכתו ולהרחיבה. "פתאום" מצאו ספר בבית המקדש...אפשר לחשוב איזה בלגן היה שם. ודווקא אז, כשיאשיהו מנסה לגבש ממלכה רחבה מדובר בספר הזה, בניגוד לספרים האחרים, על ריכוז הפולחן. ופתאום מופיעה לה שחיטת חולין...ושחיטת כהני השם בבמות.
וגם המימסד הרבני דהיום מנצל בצורה צינית אמונה דתית כדי להשליט מרותו על רבים...שאתה, כנראה נמנה עמם.

מעולם שימשו, החוק, החירות, הדמוקרטיה, השכל האקדמי, האתיקה, היושר, הפוליטיקה, הספרות, הבידור, הטכנלוגי הקפטליזם הסוצליזים ככלי להשליט המיעוט על הרוב הסורר הדומם המוגבל הטיפשי הפראי הנאיבי האנלפבתי הטמבלי הפרימיטבי הרכושני והעני!