מלחמות השנוררים

בשנת תרכ"א-1861 הגיעו לעיר מלבורן אשר באוסטרליה, שני משולחים מא"י, האחד הרב יעקב ספיר, מחבר ספר המסעות "אבן ספיר", שאסף תרומות עבור הפרושים של ירושלים, והשני, ר' חיים צבי שניאורסון, שיצא בשליחות "בתי מחסה", שהיה בעל כשרון ביחסי ציבור ציבור, והגיע בלבוש מזרחי, ומאחר וההקהילה היהודית במלבורן מנתה אז רק 1200 משפחות, הוא לא הסתפק באסיפת כספים רק בין היהודים, אלא גייס גם כספים מהנוצרים. בכל אחת מאסיפותיו נאמו אחריו כוהני דת נוצריים , כמובן שהחלה תחרות בין השניים, ובפרט כאשר שהפרושים התנגדו לבניית בתי מחסה, והרב יעקב ספיר פרסם הודעה בעתונות מלבורן, שהיתה האשמת שוא, שר' חיים צבי שניאורסון, אינו שליח אמיתי וכי הוא מקבץ רק לעצמו, שכמובן היו לאחר שהראשון לציון הרב חיים דוד חזן פרסם מכתב ב"המגיד" בו הוא מהלל את שניאורסון, זייפו הפרושים מכתב בשם הראשון לציון הרב חיים דוד חזן, שבו הוא מכחיש את כתיבת המכתב ל"המגיד.
מזכרוני, הרב יעקב ספיר אינו מזכיר את הדברים בספר מסעותיו.

שניאורסון עזב את אוסטרליה כשהוא עטור הצלחה כספית רבה, (נדמה לי שהוא אסף 3000 לירות אנגליות), ומצוייד במכתבי המלצה מראשי הכנסיה שם.(אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשלז, עמודים 816-818).

שאילתי:

לכאורה, מבואר בבבא בתרא דף י עמוד ב שאסור לקבל צדקה מן הגויים משום שנאמר ביבוש קצירה תשברנה, ובפירוש רש"י, כשתכלה זכות שבידי אומות העולם וייבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהן אז ישברו".

רמז לתשובה: שו"ת יביע אומר חלק ז-או"ח סימן כב