על הקשר בין תכנים לבהירות הביטוי

יהודי נודד

ברוך הבא אל הפורום!

הרעיון מעניין, ואם איישם אותו לגבי עצמי, אני סבור שיש בדבר מן הצדק.

נטייתי האישית היא לברוח מן המבוכה, ולהגדיר כל דבר ברור, ולכל הפחות לחלק בין מה שאפשר להגדיר ברור לבין מה שאי אפשר, ואז לברר מדוע...

אמנם, אני משער שאיני היחיד שזו נטייתו. ואפשר מאד שזה חלק מן הלוגיקה או החשיבה האנושית בצורתה המדעית.

ואם תרצה, יש כאן במפורש THE BIAS OF REASON.

אחרי כל זאת, יש לעיין מהי מיסטיקה - וזה כבר עלה בפורום. האם מיסטיקה שוללת חשיבה הגיונית, או שהיא שיאה של זו? (אני זוכר, מלפני שנים, את ספרו של רן סיגד פילו-סופיה, שדומני עוסק בנושא זה).

אם ניקח את הרמב"ם כמופת, כפי שהצעת, אזי יש מפרשים אותו כמיסטיקן, גם במובן של מכיר בחוויות מיסטיות וגם במובן של תפיסת מה שנמצא בסוף שלימותו של האדם. נמצא, אם כן, שלכל הפחות לפי גישה זו, חשיבה הגיונית אינה חייבת לשלול את המיסטיקה, אלא אולי רק את מה שמתחזה למיסטיקה, ואינו אלא תעתוע דמיון. ודוק כי דבר גדול הוא זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יהודי_נודד
נושא מעניין בהחלט.
אני מסכים עם הנחתך, שככל שהאדם מחפש הבנה ברורה של הדברים, ואיננו מקבל אמירות כוללניות ומופשטות, הוא גם מתנסח בבהירות גדולה יותר. ההתנסחות המעורפלת מאפשרת מרחב תימרון רחב, ועל כן היא שכיחה מאוד בקרב הלמדנים, היות ובאמצעותה ניתן ליישב סתירות שונות במשחקי לשון. גם העוסקים בקבלה ובחסידות משתמשים לענ"ד פעמים רבות בניסוחים המאפשרים לכל שומע לפרש את הדברים כרצונו.
אולם ישנה נקודה נוספת השייכת גם היא לענין, ההתנסחות בבהירות ובשפה תקינה נתפסת אצל רבים כנטיה לחדשנות, ועל כן פעמים רבות ככל שהאדם נוקט בעמדות שמרניות ובחוסר פתיחות לדעות חדשות, הוא גם משתמש בשפה עילגת יותר. ניתן להבחין בכך במודעות המתפרסמות על ידי נטורי קרתא והעדה החרדית, כשהשפה הננקטת בהם קשה מאוד לקורא המצוי. גם במאמרים של חידושי תורה ,ניתן בדרך כלל להבחין, אם הכותב הוא בוגר ישיבה תיכונית או ישיבה קדושה. על פי השפה, חלוקה לקטעים, סיכום וכדו'.
הסיבה לכך איננה נוגעת למידת החשיפה לשפה העברית, קריאת מאמרים שנכתבו לפני שבעים שנה בליטא מלמדת שבוגרי ישיבת סלבודקא התנסחו בבהירות גדולה יותר מתלמידי הישיבות כיום. הסיבה לכך היא כנראה פתיחותם הרבה יותר לעולם הגדול, בעוד שתלמידי הישיבות כיום נוטים יותר לשמרנות וסגירות.
בקרב רבים שורר זלזול בכל הנוגע לדקדוק ולשפה תקינה. מעניין לראות בענין זה את ההתכתבות בין המהרש"ל לרמ"א בנוגע ללימוד הפילוסופיה, בה המהרש"ל מוכיח את הרמ"א בחומרה על טעויות לשוניות, והרמ"א מצטדק שאמנם לא עסק בחכמה זו. [שו"ת הרמ"א]
ראוי לציין עוד נקודה, כידוע ככל שהילד קורא יותר ספרים כך יתמעטו טעויות הכתיב שלו. ככל שהאדם מרבה בקריאת חומר בהיר, גם שפתו תתפתח בהתאם. זוהי הסיבה לשימוש הרחב בשפה הארמית בחידושי תורה של בחורי ישיבות. וזהו גם הסבר מצויין על התנסחותו הבהירה של הרב מיימוני. גם כתיבה מרובה משפרת את הביצועים.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 02/08/2004 10:19:34

בן ציון



כפי שציינת, לבחירת סגנון יש גם מניעים נוספים. בהם הצורך להתבטא דווקא בעברית עילגת - "מבהיל על הרעיון"! (ביטוי משגיחי. האם נמצא משגיח שיאמר פשוט "ממש מזעזע"?).

וכבר דנו בזה ובדברים אחרים באשכולו החשוב של אקדמאי על שפה ואקדמיה. לינקי?

***

כיון שלקחתי את עצמי כדוגמא לעיל, אציע דוגמא הפוכה. בעל עגלה הותיק והטוב שלנו היה מצויין בניסוחיו הבהירים - והמרתקים - והוא היה איש מאמין בכל לבבו ונפשו בקבלה...

מה שמוכיח, לדעתי, את הטענה שהעליתי לעיל לגבי סוגים שונים של מיסטיקה. הדמיונית המתעתעת והמעמיקה שיכולה לנבוע דווקא מהתעמקות בהנחות יסוד בצורה ברורה. וראה גם את שפינוזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אישית אני חושב שהחילוק הנ"ל אינו מוכרח (אם יותר לי להשתמש בלשון ישיבי"ש). הרי אנחנו יכולים למצוא בהסיטוריה האנושית הרבה מאוד מיסטיקנים בעלי יכולת התנסחות מופלאה, ומי לנו גדול בקבלה מאשר הרמח"ל אשר ספריו כתובים בכשרון ספרותי יוצא מן הכלל על אף התעמקותו הרבה ב"תורת הסוד". יתר על כן, הרמח"ל אף כתב ספרים שונים שיוחדו אך ורק לנושא הדקדוק והמליצה, כך שאין ספק שהנושא היה קרוב מאוד ללבו.

מצד שני אנחנו יכולים לראות הרבה מאוד רציונליסטים שרחוקים מאוד מלהיות בעלי יכולת התנסחות ברורה, הן בכתב והן בעל פה. זהו למעשה סינדרום ה"פרופסור המפוזר" הידוע כל כך, הן בעולם התורה והן בעולם האקדמי"א.

עוד חשוב לציין, כי הגבול בין "רציונליזם" ובין "מיסטיקה" הינו דק מאוד, ולא תמיד נקל להגדיר אותו בצורה ברורה וחד-משמעית. אדם יכול להיות בו זמנית בעל חשיבה רציונליסטית מאוד, ויחד עם זאת בעל תודעה מיסטית מפותחת, כמו לדוגמה הרמח"ל.

וכן כפי שמימוני ציין לעיל חשוב להגדיר מהי בדיוק "מיסטיקה", לפני שאנחנו דנים בנושא זה. אם להיות "מיסטיקן" פירושו בסך הכל שהאדם מוכן לקבל את מוגבלות התפיסה של השכל האנושי, אזי למעשה כמעט כל ההוגים הגדולים היו "מיסטיקנים" במובן זה של המילה.

נודד

לא אמרת מה ההצעה?

יהודי
אין תחת ידי הספר אך כמדומה לי שאת ההשוואה בין בהירות המחשבה לכושר הביטוי עורך הרב קפלן בספרו בעקבות היראה

לדעתי יכולת התנסחות טובה היא שילוב של כישרון מולד ומיומנות נרכשת. היכולת לבטא את המחשבה שלך באופן ברור ומובן לכל היא אכן סוג של אמנות, ובכך היא למעשה אינה שונה כלל מכל שאר האמנויות.

הכישרון המולד קשור למידת הפתיחות של האדם לעולם החיצוני. לאדם שהינו מופנם מטבעו יהיה קשה מאוד לבטא את עצמו בצורה ברורה, הואיל והוא מרוכז בעיקר ב"עולמו הפנימי" ופחות ב"עולם החיצוני". כדי לנסח את עצמו באופן מובן לזולת הוא חייב לפרוץ מעולמו הפנימי ולנסות ולהתבונן בדבריו דרך עיני הזולת.

לעומת זאת, לאדם שהינו פתוח מטבעו קל יותר להתבטא מפני שבאופן טבעי הוא מורגל לחרוג מעולמו הפנימי, וליצור קשר עם הזולת. מידת האמפטיה עוזרת מאוד בכך, הואיל וכאמור אם אנו לא מודעים לזולת, אנחנו לא יכולים להתבטא באופן שהוא יבין אותנו.

זוהי למעשה הסיבה הנפוצה ביותר לניסוח לקוי. הרבה פעמים אנחנו נתקלים באדם שמנסה ללא הצלחה להביע את עצמו, משום שהוא משוכנע שאנחנו כבר מכירים את כל הנחות היסוד שעליהן מבוססים דבריו. לפיכך הוא לא טורח כלל לבאר את עצמו בצורה מובנת, ודבריו נשארים לא מובנים. אילו הוא היה מודע לכך שחסרים לנו נתונים מסוימים כדי להבין את דבריו, הוא היה מתנסח באופן ברור יותר.

ובאשר למיומנות הנרכשת, הרי שאין ספק שלא ניתן לדלג על שלב זה. יש מעט מאוד אנשים שבאופן טבעי מסוגלים להתבטא באופן ברור ומובן, קל וחומר כאשר מדובר על הבעה בכתב. בדרך כלל רובנו צריכים ללמוד את הנושא כמו כל תחום למידה אחר.

יש הרבה כללים חשובים שצריך לדעת כדי להתבטא באופן מובן. לדוגמה, לנמק כל טענה ולא לומר דברים לא מבוססים; לפרט דוגמאות מוחשיות לטענות שלך, ולא לומר אמירות כלליות ומופשטות; לבאר את כל המונחים הקשים שייתכן ורוב הקוראים לא מכירים אותם. וכן כמובן לכתוב על פי כללי הדקדוק המקובלים.