| נשלח ב-4/8/2004 23:40 |
 |
| |
שימוש בביטויים שאולים מדתות אחרות
.
הכל מכירים את הביטוי "חמור נושא ספרים" .
בספרות חכמינו, הראשון המשתמש בביטוי זה הוא רבנו בחיי אבן פקודא. הנה:
" ... וכבר התבאר כי מעשי בני אדם יחלקו לשני חלקי התורה, רצה לומר הצווים והאזהרות לבד
ומפני היות התורה מילות ועניינים, נחלקו בני אדם בחכמת התורה על עשר מעלות.
תחילתם אנשים למדו החומש והמקרא, והספיק להם בגרסת הפסוק מבלי הבנת עניין, ואינם
יודעים פירוש המילות ושימוש הלשון, והם בתכונת חמור נושא ספרים ."
(חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודא, במהדורת הרב קאפח – עמ' קמח. ההדגשה אינה במקור)
והנה, ביטוי זה מופיע לראשונה בקוראן, בסורה 62 ("פרשת הקהל") וכך נכתב שם, בפסוק החמישי:
مَثَلُ الَّذِينَ حُمِّلُوا التَّوْرَاةَ ثُمَّ لَمْ يَحْمِلُوهَا كَمَثَلِ الْحِمَارِ يَحْمِلُ أَسْفَارًا بِئْسَ مَثَلُ الْقَوْمِ الَّذِينَ كَذَّبُوا بِآيَاتِ اللَّهِ وَاللَّهُ لَا يَهْدِي الْقَوْمَ الظَّالِمِينَ
ובתרגום חופשי:
כמו אלו אשר הועמסה עליהם התורה והם לא ישאוה, הרי הם כמו חמור נושא ספרים (אלחמאר יחמלו אספארא)...
רבנו בחיי אבן פקודא כתב את ספרו בראשית המאה ה-11 , ככל הנראה. ב"חיבור יפה מהישועה" , כבר מצוטט הביטוי הזה מתוך חובות הלבבות, ומכאן המשיך והתפשט.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
ודוגמא זו אינה יחידה. רס"ג, כשהוא כותב אודות כיוון התפילה, משתמש בביטוי האסלאמי "קִבּלָה" יותר מאשר פעם אחת, הרמב"ם משתמש בביטוי "שריעה" , ביחיד ובריבוי, כשהוא כותב אודות הלכות, ועוד דוגמאות רבות יש כגון אלו.
בזכרוני עולה רק רב אחד מהדורות האחרונים שהשתמש בביטוים שאולים מדתות אחרות, והוא הגרי"ד סולוביצ'יק, שבכתביו (במקור האנגלי) ביטויים רבים השאולים מעולם התאולוגיה הנוצרית, אלא שזהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 00:32 |
|
| |
טוב, אמנם כידוע יש את הביטוי התלמודי "צנא מלי ספרי" [=סל מלא ספרים](מגילה כח ע"ב) שהוא די קרוב לביטוי הנ"ל, אבל כמובן שמסתבר שהביטוי המדוייק לקוח מהקוראן.
אגב, פרופ' הרוי הראה שהרמב"ם מצטט פסוק מהקוראן (!) אגב אורחא במורה הנבוכים (כמדומני שזה משהו בסגנון ה"עם הרחוקים מהתבוננות"). מחר אשלח את המקור המדויק.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 02:27 |
|
| |
מואדיב
בבורותי נדמה לי שיש כאן טעות. חיבור יפה מהישועה הוא של רב נסים גאון איש צפון אפריקה, ולפי זה הוא קודם לבחיי בן פקודה - או שמא טעיתי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 09:17 |
|
| |
.
מימוני, תודה על התיקון, נראה כי טעיתי.
שניהם חיו בסוף המאה העשירית-תחילת המאה האחת-עשרה לספה"נ.
בבדיקה נוספת שעשיתי, כלל אינני בטוח כי רבנו נסים בן יעקב מקירואן, בעל חיבור יפה מהישועה, מצטט את מטבע הלשון הזה, וכנראה שזכרוני הטעני.
שוב, תודה על התיקון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 14:41 |
|
| |
.
קיבלתי במייל:
הביטוי "חמור נושא ספרים" מופיע גם בספר חיבור יפה מהישועה של רבנו נסים בן יעקב, במהדורת הירשברג, בעמ' 61 - 62, וכדאי גם לעיין שם בהערות 71, 72, 73, 74 .
אם יש תחת ידו של מישהו, והוא יוכל לעיין בהערות ולהשכילנו, תודתי שלוחה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 14:46 |
|
| |
אגב, הביטוי מופיע גם ב"תיקוני הזוהר".
אבל כמובן ש ...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 16:09 |
|
| |
אגב הביטוי הנפוץ "עם הספר" על היהדות (אולם כעת איני זוכר שהדבר הובא בספרים קדושים) מגיע מהקוראן. ובזה קיימת טעות נפוצה, שכן הביטוי נאמר גם על הנצרות ואין הכוונה המקורית בביטוי שעם ישראל אוהבים לקרות ספרים או לומדים, אלא שהם עם התנ"ך, והנצרות גם עם התנ"ך אליבא הקוראן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 16:22 |
|
| |
.
רב"צ
רק כעת שמתי לב לביטוי ממגילה שהבאת, והרי הוא הפוך לגמרי במשמעותו.
"צנא מלי ספרי"נאמר שם כשבח כלפי החכם, בעוד ש"חמור נושא ספרים" אינו נדרש לשבח, אלא ההפך.
מסתברא:
אכן נכון. הביטוי הקוראני "אהל אלכתאב" = עם הספר, נקבע כביטוי כלפי עמים המחזיקים בדת מאורגנת ואינם כופרים. מעניין שלא רק היהודים והנוצרים זכו לכינוי זה, אלא גם הזורואסטרים באירן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 16:43 |
|
| |
מואדיב,
בביטוי "צנא מלא ספרי" נעשה אכן שימוש מליצי רב במובן החיובי. אך להלן דברי רש"י למגילה שם: "צנא מלא סיפרי - אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים ואין מבין מה בתוכה אף שונה הלכות ולא שימש ת"ח ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה כגון הכא במאי עסקינן וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 18:08 |
|
| |
למואדיב
נדמה לי שכבר ציינתי פעם לספרו של ר"ש ליברמן "יוונים ויוונות בארץ ישראל", (מוסד ביאליק תשמ"ד), הכותב בעמודים 102-,110 על פתגמי רומי ויוון שנכנסו לספרות התלמודית, אם כתרגוגים ברוח הפתגם הרומי והיווני או כהעתקות שהותאמו לתנאי החיים היהודיים.
תוקן על ידי - נישטאיך - 05/08/2004 18:12:25
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 18:20 |
|
| |
נדמה לי שהכוונה להעיר כאן מדתות אחרות דוקא, ולא פתגמים הרווחים בין האומות
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 18:24 |
|
| |
.
נישטאיך
כמובן שפתגמים ומטבעות לשון, בסביבה רב-לשונית ורב-תרבותית (לשון יווני לזמר, לשון סורסי... ), עוברים כמטבעות בין העמים.
אלא שלא אלו כביטוי הנלקח ישירות מכתבי הקדש של דת זרה, ומייד מאומץ.
האם היית מצפה לקרוא בשו"ת של רבני זמננו משפט בנוסח "תנו לקיסר את אשר לקיסר" ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 22:23 |
|
| |
מואדיב
הזכרתי קודם שפרופ' הרוי (המאמר ב"תרביץ" גיליון נח,א) כותב שהרמב"ם מצטט פסוק מהקוראן, הנה לשונו:
"על דרך החידוד כמעט וניתן לומר כי ההבדל היחיד בין אבן רושד לרמב"ם בעניין חובת ההתבוננות הוא שהראשון לומד אותה מן הקוראן ("ובחנו אנשי הראות !"), והאחרון מן התורה ("ואהבת את ה' אלהיך !"). בכך אין רבותא כמובן, וכי יעלה על הדעת שהרמב"ם יצטט כתוב מן הקרואן ?
והנה כי כן, נתקלתי בעובדה מוזרה ביותר. במורה נבוכים ב, כט, הרמב"ם משתמש למרבה הפלא באותו הכתוב המצוטט אצל אבן רושד מן הקרואן ככתבו וכלשונו "ובחנו אנשי הראות !". ... הוא מעיר:
ובחנו אנשי הראות ["פאעתברוא יא אולי אל-אבצאר"] !
היש באלו הפסוקים דבר יסופק או יביא לחשוב בשהוא תיאר עניין ישיג השמים ...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 22:37 |
|
| |
על פי תירגומו של הרב קאפח מופיע אצלי:
"התבוננו נא בעלי הראות(40), היש במקראות אלה דבר הגורם ספק או טעות....
40 - המטיבים להביט נכוחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2004 22:47 |
|
| |
איקה
התרגום שם הוא של הרוי. אבל אין זה משנה משום שהעיקר הוא המקור בערבית שהוא מצטט (מהד' מונק) שאכן תואם לדברי הקוראן.
|
|
|
|
|
