לב,
ל-3 התפקידים הרבניים שמנית, -פוסק, ראש ישיבה ויועץ- פלטפורמה משותפת אחת שתמציתה: הכוונה רוחנית ודתית.
אולם, בעוד שהשניים הראשונים משקפים בדרך כלל מידה כזו או אחרת של הכשרה, תפקיד ה"יועץ" מבוסס לרוב על אינטואיציות והתנסויות אישיות בלבד.
יהא טיבן של התנסויות אלו אשר יהא, ובלבד שיהיה ה"ייעוץ" מכוון-למטרה רוחנית ודתית. (בתבנית עולמו של ה"יועץ", כמובן.)
מצב דברים זה יוצר בעיתיות כפולה:
א) אופק החשיבה ועומק ההבנה של ה"יועץ", כפופים לטווח ההתנסות האישית שלו. טווח שהוא מטבע הדברים מוגבל ביותר.
בעיתיות דומה קיימת גם לגבי "ארגז הכלים" שלרשותו.
ב) גישתו ה"מכוונת למטרה" של ה"יועץ", מצמצמת באורח ניכר את הסיכוי שלו להבחין בין מצבים נבדלים ומגוונים בחיי הזולת. זאת בשל היותו ממוקד במטרה שהוצבה מלכתחילה, ופחות באדם שלפניו.
העובדה שאנשים מסוג זה מצליחים, למרות הכל, להפוך לאוטוריטה טיפולית/ייעוצית, -מצערת. ויש בכך גם כדי ללמד משהו על הציבור שאיפשר להם זאת.
|
|