החודש שגם הדגים רועדים בו או איך שמישהו כתב: הליטאים רועדים כמו דג שיצא זה עתה משלושה שבועות שהייה במים (ים התיכון בדר"כ).
ספק לי אם כללית אוירת אלול מעמיקה את יהדות 'חלשי הדעת' שבאו לעולם הזה כדי לסחור במניות עולם הבא ואלול הוא תקופת פתיחת הבורסה או שהיא נותנת הזדמנות טובה למעטים שמוכנים לשנות את דרכיהם לעשית חשבון נפש והחלטות לשינויים לקראת רמה אנושית טובה יותר מתוך בחירה עצמית עם פחות כפייה מכל סוג.
אני לא חושב שזה נכון לזלזל בחלשי דעת, גם אנחנו לא תמיד בגדלות המוחין. לי אישית זכורות לא מעט תחושות החמצה של אלול.
ואם בציניות עסקינן, מישהו העיר שבליטא באמת הדגים שבים מתחילים לרעוד, מתחיל להיות קר והשמים מעוננים, אבל בארץ עדיין חם ולעתים (כשראש השנה חל מאוחר יחסית) הוא רק משתפר, השמים כחולים הים ממשיך לקרוץ. אולי גם זה אומר משהו על תחושת אלול.
נשלח ב-17/8/2004 14:49
במאמרו על השונות שבין מוסר לחסידות
מבאר כ"ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק נ"ע מלובביטש
כי שיטת המוסר מלמדת מה לא לעשות ואילו החסידות מורה מה כן לעשות.
בעוד שבשיטה הליטאית אלול הוא קודרני חמור סבר וארשת
הרי החסידות רואה בו משהו מרומם משהו שמח לא כשמחת פורים אלא כשמחת נישואין בשעת חופה רוממות השימחה העליונה
כדבר הבעש"ט על חודש אלול: שאז המלך בשדה (מלך מלכי המלכים) ומראה לכל אחד ואחת פנים שוחקות וכל אחד ואחת יכול לגשת ולבקש.
ומובן שלמלך ניגשים באימה וביראה אך גם בשימחה רבה שהיגענו לזמן הזה. וגם כאשר אדם בשימחה קל לבקש
לא כן כאשר הוא באימה ודיכאון וארכובותיו דא לדא נקשן
איך יפתח פה לבקש?
נשלח ב-17/8/2004 20:45
בוגי יקר.
איך איך?.
איך שכחת את האוירה המחשמלת.
את ההתיפחות האנושית.
את העצירה ,הרצון,השאיפה.
את הסתיו ששולח לנו ניצוצות אור.
את צינת בוקר הסליחות.
את ריחות החגים המתקרבים.
את האור המקיף הריחני של הסוכה.
תהרוג אותי, אבל אני חושב שאלול ותשרי הם הזמן הכי רומנטי בשנה.
נשלח ב-17/8/2004 21:39
מצטרפת לדבריו של "לעולם לא עוד" (נאךמאלנישט).
כמו לכל עשייה תובענית, גם לימים הנוראים צריך הכנה, ואף הכנה להכנה.
ממליצה על הספר של דב אלבוים 'זמן אלול'.
יש שציטטו ממנו כדי להראות את הצדדים האפלים של החברה החרדית, אבל אם מנפים ממנו ראיה מגזרית, הוא מעניין מאד.
תוקן על ידי - שחרית - 17/08/2004 21:41:57
נשלח ב-18/8/2004 12:07
עוררו לי באישי
והכן שגיאה שלי (הזכרון כבר לא מה שהיה)
משל "המלך בשדה" הוא של הרבי הזקן בעל התניא והשו"ע.
בלקותי תורה שלו על פרשת ראה סימן לב.
לקו"ת מתפרסם גם כאן ברשת.
בשורות טובות.
נשלח ב-18/8/2004 12:26
'עוד-פעם-לא'
לא שכחתי, אבל למדתי שלא כל מה שרומנטי, חיובי
תוקן על ידי - בוגיעלון - 18/08/2004 13:03:15
נשלח ב-18/8/2004 17:08
בוגי
זה טעון הסבר!
ולואי שהייתי יכול להשיב לעצמי את התחושות -[כן, גם ובעיקר הרומנטיקה.]- שכתבתי עליהן,
לתוך אוקינוס הציניות והרוטינה שבתוכם אני שט.
נשלח ב-18/8/2004 17:47
אם תמשיך ללא לאות להוסיף דעת,
יש סיכוי שתתעלה משלב המכאובים,
אל השמחה שבהתרת הספקות,
ואז תתענג על הווה.
נשלח ב-18/8/2004 18:16
ספרן
אין לי שמחה בהתרת הספיקות.
אלא בהתרת הספיקות.
ואין מערבין שמחה בשמחה [רומנטיק"ע]
נשלח ב-18/8/2004 18:20
הווה מתון בדיני ספיקות.
תוקן על ידי - ספרן - 18/08/2004 18:24:03
נשלח ב-19/8/2004 08:44
לפנים בישראל אמרו לפנים בישראל.
נשלח ב-19/8/2004 19:49
בוגי
הצגת בהודעתך שתי אלטרנטיבות לעבודת חודש אלול.
א. העמקת יהדות "חלושי הדעת" הסוחרים במניות העולם הבא.
ב. הזדמנות טובה למעטים שמוכנים לשנות את דרכיהם, ולקבל החלטות לשינויים.
לדעתי תפקידו של חודש אלול איננו דווקא לחלושי הדעת, או לאלו הנדרשים לשינוי מהותי. חודש אלול הוא זמן מתאים לעריכת מאזן, ולציון נקודות המחייבות הדגשים. כשם שכל סיום תקופה מחייב עריכת סיכום, על מנת לגבש את התוכניות לעתיד, כך גם סיומה של השנה מתאים לכך.
בזכרוני' חודש אלול בישיבה כמעט איננו שונה במאומה משאר החודשים, מלבד הנוכחות המוגברת בסדר מוסר יותר מבכל השנה, וסדר המוסר שהוסיפו קודם תפילת מנחה. יש לכך מספר סיבות.
א. הגישה המופיעה בדבריך שחודש אלול מחייב שינוי מהותי, והיות וכל אחד יודע מראש את העדר הסיכוי לשינוי משמעותי באורח חייו כל עוד הוא חי באותה סביבה, ממילא נראית עבודת אלול כחסרת תוחלת. שיחות רבות כבר נאמרו על השאלה: מדוע עבודת האלול יורדת לטמיון ? לדעתי השאלה הזו בטעות יסודה, היות ואיננו אמורים לצפות מחודש אלול לשינוי כוללני.
ב. העדר זמן להתרכז במחשבה רצינית, על מנת לערוך בדיקה מקיפה על הנהגותיו של האדם. אין ספק שאמנם היה טוב יותר אילו חלק מסדר מוסר היה מוקדש להתרכזות שקטה, ולא לקריאת ספרי מוסר ברגש רב. ההבנה שהתשובה דורשת זמן למחשבה איננה מקובלת אצל רבים. זכורני שראש הישיבה הגר"ד פוברסקי נמנע מאמירת שיעורים בעשי"ת, היות והוא נדרש לזמן לעשיית תשובה.
ג. האווירה הרגילה מקשה להיות במשך תקופה זו באווירה רצינית יותר. בישיבות ליטא נהגו רבים לעבור לישיבות אחרות לחודש אלול, ואף גדולי תורה ובעלי בתים באו להסתופף בהיכלי הישיבות בחודש זה. שינוי האווירה מיקל על שינוי אורח החיים בימים אלו. [גם בחסידויות רבות באים החסידים בעשי"ת לחצרו של האדמו"ר]
ד. ה"מרה השחורה" המונעת את הרצון והחשק להתמודדות של האדם עם מצבו. האשמים בכך הם המשגיחים, הטורחים להזכיר השכם והערב לתלמידיהם שכולנו חוטאים ופושעים, ואנו ה"מתייצבים על דרך לא טובה תמיד" הנזכרים בדברי רבינו יונה. ככלל, משפטים המתארים את הדורות הקודמים ככלילי השלימות, ואותנו כריקים, כדוגמת מכתבו המפורסם של הגרי"ס על אלול. הם המעכבים העיקריים לדעתי מעשיית התשובה, היות והם גורמים יאוש ורפיון. בבחרותי שמעתי את הגרב"ד פוברסקי מספר כיצד הגאון ר' אייזיק שר אמר לו "מה כבר יש לכם לעשות תשובה ? אלו עבירות כבר יש לכם ? אתם כולכם צדיקים." זו נראית לי גישה בריאה ויעילה יותר.
ה. אריכות הזמן של אלול ועשי"ת איננה מתאימה לרוב הציבור. ללא ספק תקופה קצרה יותר, היתה מוסיפה עוד רבים לעבודה הנדרשת. הראיה לכך היא האווירה הרצינית השוררת בישיבות בימי ר"ה ויוה"כ. כמדומני שזוהי ג"כ הסיבה שבימי "בין המיצרים" כמעט לא מורגשת אצל האנשים שום אבילות.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-28/8/2009 15:37
כמתעסק: ותשובה ותפלה מעבירין את רוע הגזרה - האמנם? 18/8/2006
כך אנו קוראים בקול רם: ותשובה ותפלה...מעבירין את רוע הגזירה - האמנם?
וחודש אלול בפתח ואנו נגשים לתפילה ומתרצים בתשובה -
אולם באופן מפתיע לפי דעה אחת במדרש מדובר בשתי פעולות נפשיות שונות לגמרי!
פסיקתא דרב כהנא פרשה כד
ר' חננא בר פפא שאיל את ר' שמואל בר נחמן: אמר ליה, מהו דין דכתיב 'וים רחוקים'?
אמר ליה: נמשלה תשובה בים, מה הים הזה לעולם פתוח כך שערי תשובה לעולם פתוחים.
ונמשלה תפילה במקוה, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, כך שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים; מה המקוה הזה אדם מבקש לטבול ומצא אביו או רבו שם ונתבייש והולך לו, אבל הים הזה, מפליג קימאה ויורד וטובל.
ר' ברכיה ר' חלבו בשם ר' ענן בר' יוסה אף שערי תפילה לעולם פתוחים. ואתייא כיי דמר ר' יוסי בר חלפתא עיתים הן לתפילה, ובא דוד ופירש, 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון וג' ' (תהלים סט: יד). אמר דוד לפני הקב"ה, רבון העולמים בשעה שאני מתפלל לפניך תהי עת רצון, 'אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך'.
(מדרש תהלים, בובר סה; דברים רבה פרשה ב; ולענין 'עת תפילה' - ראה ירושלמי מכות ב,ו; בבלי ברכות ח,א).
המדרש כפי שמופיע בפסיקתא מעלה שאלה לפשר ההשוואה בין תשובה לתפילה.
בפשט המדרש נתפש לשני דימויים: ים התשובה ומקוה התפילה.
אבל השאלה העולה מאליה מה כוונת המדרש להבדל בין תשובה לתפילה -
האם כי היא תשובה תלוית מעשה האדם, בעוד שהתפילה נדמית לדבר התלוי במעשה שמים?
נראה שלא, שהרי שניהם נמשלו למקום שמטהרים בו - נמצא לפי המשל: תכונת הטיהור וההשפעת הגומלין למעשה האדם שוות!
האם הכוונה דווקא לתפילה המנוסחת הציבורית - לא נראה כך!
יש לשים לב להבדל מהותי המתואר במשל!
לא נאמר שהמקוה סגור על מנעול בעוד שהים פתוח לכל, אלא שבמקוה נמצא אביו או רבו
כלומר, המניעה מחמת שמשהו אחר מיטהר שם הם גורמים לבושה לאדם!
אביו או רבו? האם אינם האחרים האחראים הישירים על ההשפעה הגשמית והרוחנית לאדם?
מה פשר עיכוב זה - הנוכל להתפלל בבית המדרש מקום שרבותינו נמצאים שם?
האם המקווה איננו סגור?
נשלח ב-31/8/2009 22:20
חלמיש היקר!!
על-אף שיש מי שהעיר אודות כך שמקור המשל הינו מבעל התניא בספרו 'ליקוטי תורה'. (פרשת ראה דף ל"ב).
יש להעיר שבכלל גם תורת החסידות רואה באלול כחודש תיקון המידות וחשבון נפש.
רק שסגנון העבודה הוא שונה כפי שהזכרת (שבזה חלוקים תורת המוסר בכלל, ובפרט תורת החסידות) ששמה עיקרון אצלה שעבודת ה' היא מתוך שמחה. והיינו שלא שמים את הדגש על הצד 'המפחיד' בחודש אלול (הדגים רועדים) אלא על הזדמנות הפז לצאת ולהקביל את פני המלך הנמצא בשדה. ועי"כ להיות 'מהמובחרים שבעם' (לשון בעל-התניא שם) שבעתיד (ובנמשל הוא בר"ה וביוה"כ) להיות מאותם שנכנסים להיכל המלך.
